פרשת וארא

ברכת ברוך שחלק מכבודו למלך בשר ודם

באדיבות מחבר הספר הגיוני הפרשה הרה"ג אריה דוד וסרמן שליט"א מלוס אנגלס
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (שמות ו, יג).

הנה רש"י פירש על פי דברי המדרש, שהקב"ה צוה את משה ואהרן לחלוק לפרעה כבוד בדבריהם. מקור נוסף לנתינת כבוד למלך מצאנו להלן בפרשת בא (שמות יא, ח) בפסוק "וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא", שמשה לא אמר לפרעה עצמו שירד וישתחוה אליו אף שבסוף פרעה ירד בעצמו אליו בלילה ואמר "קומו צאו מתוך עמי" (להלן יב, לא).  ואף שם רש"י פירש שמשה חלק כבוד למלכות.

וכבר שנינו בגמרא בברכות נח, א שהרואה מלך ממלכי אומות העולם מברך "ברוך אתה וכו' שנתן מכבודו לבשר ודם". ובשו"ת חתם סופר (חלק א' או"ח סימן קנט) כתב: כיון שמברכין ברכה על מלך אם כן מן התורה מחוייבין בכבודו לנהוג כבוד במלכות, כדילפינן ממשה רבינו שאמר "וירדו כל עבדיך אלה אלי" (שמות יא, ו), וכן הזהירו הקב"ה ויצוהו על פרעה שינהוג בו כבוד וכן פירש רש"י בפרשת וארא (ו, יג).

בכך, עלינו לברר מהו גדרו של "מלך" שעליו מברכים, והאם חייב לברך עליו בשם ומלכות, מה דין הרואה מלך ממלכי האומות אם מברך בשם ומלכות הגם דיש מי שגדול ממנו וחוסה הוא בצל המלך הגדול ההוא, וכן יש לברר האם מברכין על נשיא הריפובליקא אף שנבחר לזמן ואינו קבוע או רק מי שמוריש מלכותו. ועוד, האם יש צורך בראייה ממש, ומה דין הרואה את המלך על ידי תמונה (או אמצעי צפיה), האם יש לברך ברכת המלך על ראיית מלכה כשהיא השולטת ולא בעלה, וכן האם אפשר לברך על נשיא כשהוא לבוש בגדי אזרח.

 

מקור לברכה על מלכי עובדי כוכבים

בגמרא בברכות נח, א מובא, תנו רבנן: הרואה חכמי ישראל אומר "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו", חכמי אומות העולם אומר "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם". הרואה מלכי ישראל אומר "ברוך שחלק מכבודו ליראיו", מלכי אומות העולם אומר "ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם".

ובהמשך דברי הגמרא מובא: אמר רבי יוחנן, לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. וברש"י פירש, שמי שרואה מלכי אומות העולם יבחין יתר כבוד נוטלי שכר מצוות יותר ממה שהיה כבוד האומות בעולם הזה.

וכן נפסק בטור (אורח חיים סימן רכד) וז"ל: על מלכי ישראל אומר בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליראיו, ועל מלכי עובדי גילולים אומר בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם. ומצוה להשתדל לקראת מלכים אפילו מלכי עובדי גילולים.

גם בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רכד סעיף ח) פסק: על מלכי ישראל אומר: בא"י אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו. ועל מלכי עובדי כוכבים אומר: בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם. ובסעיף ט' פסק: מצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם.

במגן אברהם (אורח חיים סימן רכד ס"ק ז') ביאר דברי השולחן ערוך, דמה שכתבו בגמרא "ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם", היינו שמצוה לרוץ לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה לראות מלך המשיח שיבא במהרה יבחין מה בין גדולתם לגדולתו וידע שכר עושי מצוות.

וראה בכף החיים (שם ס"ק לב) שהביא שאחרי שמברכים בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם, אומרים: יהי רצון מלפניך ה' או"א שתזכני לראות פני מלך ישראל משיח צדקנו, ולברך את שמך מלכנו אשר חלק מכבודו ליראיו, ובימיו ובימינו תושע יהודה וכו'.

 

החילוק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם

בבית יוסף (אורח חיים סימן רכד סעי' ו-ז) הביא דהטעם שבחכמי ישראל אומר "שחלק" מכבודו, ובחכמי אומות העולם אומר "שנתן" מכבודו, דנראה שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק מהקב"ה, אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו.

והמשיך שם: והר"ד אבודרהם (עמ' שמב) כתב שהטעם מפני שה"חלק" הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה ובישראל כתיב (דברים לב, ט) "כי חלק ד' עמו" ולפי זכותם מתרבה ומתמעט.

ועיין בילקוט יהושע (הובא בליקוטי בתר ליקוטי בברכות שם) שמעורר על שינוי הלשון, שאצל יראיו נאמר "שחלק" ואצל אומות העולם נאמר "שנתן", ומפרש כי מלכי וחכמי ישראל שדנים דין אמת, נעשים שותפים להקב"ה, ממילא כבודם וחכמתם שמקבלים הם חלקם בתור שותפים להקב"ה, ולא מתנה כי הרויחו שכרם. לא כן מלכי וחכמי אומות העולם שמשתמשים בכבודם רק לעצמם, ממילא כבודם וחכמתם הם רק בתורת מתנה מהקב"ה, לא כשותפים שמקבלים חלקם עבור יגיעה שלהם.

והביא עוד מבעל חמדת יהושע שמפרש ההבדל בין מלכי ישראל למלכי האומות, כי מלכי ישראל יודעים שהכבוד הוא שלו יתברך, והוא חלק להם מכבודו למען ישגיחו שישמרו בני ישראל את התורה ומצוותיה, לכן נאמר אצלם "שחלק מכבודו", לא כן במלכי העכו"ם שחושבים שהמלוכה ניתנה להם להשתמש בה לכבוד עצמם, לכן נאמר אצלם "שנתן" כלומר לפי מחשבתם.

 

אם המלך הוא גם חכם

בספר אמרי אמת (מכתבי תורה סי' סז) הסתפק אם המלך הוא גם מלך וגם חכם, האם כולל את שתי הברכות באחת "שחלק מכבודו ומחכמתו ליראיו" או שמברך שתי ברכות נפרדות. אמנם בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' רלז) כתב, שעל מלך ישראל וחכם מברך שתים ואי אפשר לכללם יחד.

ולפי זה כתב מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בתשובה לשואל (הובא דבריו בספר מעון הברכה ברכות נח, א) שכשיזכינו הקב"ה לקבל פני משיח צדקנו נברך אם ירצה ה' ארבע ברכות: א. חכם הרזים שהרי יהיה שם שישים ריבוא ישראל, ב. שחלק מחכמתו ליראיו, ג. שחלק מכבודו ליראיו, ד. שהחיינו, ואי אפשר לצרף ברכה ב' וג' לברכה אחת.

 

לעבור על מצות דרבנן לראות מלכים

בבית יוסף (אורח חיים סימן רכד ס"ק ט')  כתב: דאף על גב דבפרק מי שמתו (יט, ב) אמרינן דכהנים מדלגים על גבי ארונות כדי לילך לקראת מלכים מפני שרוב ארונות יש בהם פותח טפח והלכך לית בהו אלא איסורא דרבנן ובמקום מצוה לא גזרו, לא כתבו כאן רבינו (הטור) מפני שכבר כתב ביורה דעה (סימן שעב) שזהו דוקא בימיהם שהיו קוברים בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח אבל האידנא שכולה סתום אפילו יש בו אויר טפח כל כנגדו טמא מן התורה.

ובמגן אברהם (אורח חיים סימן רכד ס"ק ז') כתב, דמשמע בגמרא דמותר לעבור על מצות דרבנן לראות מלכים אפילו מלכי אומות העולם ומכל מקום מדסיים משום כבוד מלכות לא גזרו רבנן משמע דוקא במלכי ישראל אמרו, ומכל מקום אסור לעבור אפילו מצוה דרבנן בשביל זה. ושם הביא מדברי הרמב"ם (ספ"ג דאבל) שכתב בהדיא שמותר לטמא בטומאה של דבריהם מפני כבוד מלכים אפילו למלכי אומות העולם או מפני כבוד הבריות כגון לנחם אבל (וכן כתב התוס' בבכורות דף כט וכ"ה בירושלמי דברכות). ובספר חסידים (סי' תתק"נ) כתב, שאם ראה פעם אחת את המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר.

ועיין במשנה ברורה (סימן רכד ס"ק יג) שכתב שמותר לטמא בטומאה של דבריהן מפני כבודן בין למלכי ישראל ובין למלכי אומות העולם וכן מפני כבוד הבריות כגון לילך לנחם אבלים. אך אם רואה פעם אחת המלך לא יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר.

 

גדר "מלך" שעליו מברכים

בארחות חיים (הלכות ברכות אות מט) מובא וז"ל: רבינו אברהם בר יצחק אב בית דין, בעל ספר האשכול, כתב בתשובה, שכל מי שהוא חשוב בשלטון ובנשיאות כמלך, והורג במשפט ואין מי שימחה בידו ולשנות דברו מלאו להן ומהן ללאו, אפילו הוא מאומות העולם, מברך עליו ברכת המלכים, עכ"ל.

העולה מדברי רבינו אברהם אב בית דין, שישנם ג' תנאים לחיוב הברכה כשרואה מלך, א. שצריך שיהא חשוב בשלטון ובנשיאות כמלך, אך לא צריך להיות המלך עצמו, ב. שהוא הורג במשפט, ג. שאין מי שימחה בידו ולשנות דברו מלאו להן ומהן ללאו.

בשו"ת רדב"ז (חלק א' סימן רצו) נשאל אם מברכין לבאשא (פירוש - שר) אשר שולח המלך למצרים שחלק מכבודו לבשר ודם ואימתי מברכין. ויישב שם בתשובה, שדבר זה נשאל מלפני הרבינו  אברהם אב בית דין שהשיב וז"ל: כללו של דבר כל מי שהוא חשוב בשולטנותו כמלך ודן והורג במשפט ואין מי שמשנה על דבריו מהן ללאו ומלאו להן כמלך הוא ומברך עליו שחלק מכבודו ושנתן מכבודו, עכ"ל.

אך כתב הרדב"ז שלפי דברי רבינו אברהם אב בית דין, צריך לדקדק אם השר של מצרים (שנשלח על ידי מלך תוגרמא) דומה לשלטונים שהרי אין לו רשות להרוג במשפט אלא במאמר השופט הגדול הממונה מאת המלך ירום הודו ואם כן צריך לומר שכשיראה השופט הגדול יברך ולא כשיראה השר.

ולכן כתב לתרץ זאת, שצריך לידע שיש להם במצרים שני מיני משפט אחד שרעי ואחד עורפי, והמשפט השרעי הוא מסור לשופט הגדול והוא פוסק הדין, והשר מצווה לעשות המשפט. והמשפט העורפי שהוא כמו הוראת שעה הוא מסור לשר המדינה ויכול להרוג כפי העורפי אפילו שלא מן הדין ובלא ידיעת השופט הגדול.

נמצאת למד שיש דברים שיכול לעשות השר לבדו ואין מי שישנהו מהן ללאו ומלאו להן, ואף על פי שיש ביד המלך לשנותו לכל אשר יחפוץ שהרי הוא עבד מעבדיו, הני מילי אם היה במדינה שהמלך עומד בה. אבל כיון שהוא במקום רחוק ונתן לו המלך שררה ושולטנות במצרים הרי הוא כמלך בעצמו ומברך "ברוך שחלק מכבודו", דמי לא עסקינן באותם השלטונים ששאלו מלפני רבינו אברהם אב בית דין, שהיה המלך יכול לסלקם ואפילו הכי השיב שמברך. אולם לענין לברך לשופט לא מסתברא כלל שהרי אף על פי שהוא פוסק הדין מכל מקום אין יכול להרוג אלא בהסכמת השר.

אולם כתב הרדב"ז שם: אף על פי שכתבתי כל זה אין דעתי מסכמת לברך על השרים הבאים למצרים, ולא על שום שר משרי המלך בשם ומלכות, שהרי המלך משנה דבריהם מהן ללאו ומלאו להן על ידי כתבים ומאמרים כאשר אנו רואים בעינינו, ולכן הטוב והישר בזה לברך בלא שם ומלכות, שבזה לא הפסיד כלום, שהרי הוא נותן שבח להקב"ה שחלק מכבודו לבשר ודם, ואותם השלטונים ששאלו מלפני רבינו אברהם אב בית דין ז"ל, הם שולטים בעריהם אין עול מלך עליהם לשנות דבריהם מהן ללאו ומלאו להן.

ובמגן אברהם (אורח חיים סימן רכד ס"ק ה') הביא מדברי הרדב"ז הנ"ל, שהשלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם, ועל השרים שממנה המלך בכל עיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות, ועל השופט הגדול שהוא הקאד"י אין מברכין כלל. ועיין גם במשנה ברורה (סימן רכד ס"ק יב) שכתב, שהשלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות.

 

ביאור גדרי רבינו אברהם אב בית דין והרדב"ז

האמת שקשה מאד להתאים ה"כלל" של רבינו אברהם אב בית דין המובא בשו"ת הרדב"ז לכל מצב ומדינה, ולכן עלינו לעיין איך פירשו האחרונים את פסקיהם של רבינו אברהם אב בית דין והרדב"ז. ובמיוחד, שהרי יתכן לומר בפשטות דברי רבינו אברהם אב בית דין שלפי פירוש הרמב"ן לקמן, אפילו פרעה מלך מצרים לא היה לו דין של "מלך" לענין זה.

בפסוק (שמות א, י) נאמר: "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ". ופירש הרמב"ן שם וז"ל: לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכות היהודים בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, ואחרי כן צוה בסתר למילדות להרוג הזכרים על האבנים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם. עיין שם בהמשך דבריו.

ועיין בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן קנט) שכתב גדר מהו "מלך" לענין ברכה, שהוא כל שבידו להמית ולהחיות אפילו בעירו, ובמדינת ריי"ך מברכין על כל דוכסיהם מפני שהמדינה היא שלהם ואין עליהם שום אימת מלך וגם בנימוסיהם שאין המלך מתחתן אלא במלך אחר או עם דוכסי רייך שהמה נחשבים מלך ממש וגם בניהם נקראים פרינצן (נסיכים) כמו בני מלכים וזה ידוע לכל מי שיודע קצת בנימוסי מדינות.

והמשיך דבריו: והנה שמעתי שהדוכס של מדינה זו יש לו נכסים גם ברייך ואם יזדמן שם יברכו עליהם, ואם כן אטו כיון שהוא פה במדינה שאין ידו תקיפה כל כך, וכי לא יברכו עליו וכי אם יזדמן הקיר"ה למדינה אחרת וכי לא יברכו עליו, וכיון שמברכין עליו אם כן מן התורה מחוייבין בכבודו לנהוג כבוד במלכות כדילפינן ממשה רבינו ע"ה שאמר "וירדו כל עבדיך אלה אלי" (שמות יא, ו).

 

ברכה על נשיא מדינה בזמן הזה

לאחר שנתברר מהו גדר "מלך" כפי שהובא בפוסקים, יש לדון בנשיא מדינה בימינו האם מברכים עליו ברכת המלכים או לאו. הנה בזה מצאנו ג' שיטות, שיטה ראשונה שמברכים ברכה בשם ומלכות, שיטה שניה שמברכים בלא שם ומלכות, שיטה שלישית שאין מברכים כלל, ונבארם בס"ד.

 

שיטה א', מברכים על נשיא מדינה בזמן הזה בשם ומלכות

בשו"ת שואל ונשאל (חלק א' או"ח סימן עג) נשאל, ברואה מלכי האומות אם מברך בשם ומלכות הגם דיש מי שגדול ממנו וחוסה הוא בצל המלך הגדול ההוא, וכן אם מברכין על נשיא הריפובליקא והגם דהוא לזמן ונבחר ואינו קבוע או רק דוקא על מי שמוריש מלכותו.

ובתשובה הביא את דברי הרדב"ז שכתב בשם רבינו אברהם אב בית דין כללו של דבר, כל מי שהוא חשוב בשולטנות כמלך ודן והורג במשפט ואין מי שמשנה על דבריו מהן ללאו ומלאו להן כמלך הוא ומברך עליו שחלק ושנתן עיי"ש. ולמדנו מזה דכל הדבר הזה תלוי ביכולת ובמעלה הגם שיש מי שגדול ממנו והוא הנותן לו רשיון וכח ואם כן בנדון דידן מי שהורם ונבחר לנשיא הריפובליקא הגם שהעם הם הנותנים לו כח ובחירה ובידם לשנותו מכל מקום מלך גמור הוא שהרי עתה יש בידו אותו הכח והשולטנות.

והוסיף, דהגם דהנשיא כנזכר ממשלתו מוגבלה ויש צירי העם ויועצים ועל פי רוב דעות יקום דבר, מכל מקום נראה פשוט שאין זה גורע כלל מכחו שהרי הוא הנעלה על כולם ולו שני קולות (בהכרעה) כנודע, וגם כן יש לו הכח להכריע בפרטים מיוחדים לשעה ולדורות ולשפוט ולהעניש ולבטל כל חק ומשפט אם יראה לו צורך שעה.

ואף שהוא עצמו אינו דן ואינו הורג מכל מקום זה לרוב מעלתו שימנה זולתו על זה והוא מנהל הדבר היותר גדול ונחוץ מזה אך יכול הוא לבטל כל משפט ולשפוט כל דבר קשה אם ירצה ואין מי בממלכה ושריה מי שגדול ממנו והוא כמלך מלכים והיתכן לומר על המלך מברכים ועל מלך מלכים אין מברכים? אתמהה. וכיון דעל מי שבידו שלטון כנזכר בדברי רבינו אברהם אב בית דין שמברכין גם דיש מי שגדול ממנו כל שכן על המלך הגדול עצמו.

לכן כתב בסוף דברו, דמן האמור נתברר גם כן דעל המלך החוסה תחתיו אם לו הרשיון כנזכר בדברי רבינו אברהם אב בית דין ודאי דמברכין וכאמור.

גם בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סימן לב) נשאל בזאת, וכתב  דנראה דהא דתלו דבר זה באם יש בידו לדון ולהרוג בלי שיוכלו לשנות אחריו, הוא מטעם מטבע הברכה שטבעו חז"ל "שחלק" או "שנתן מכבודו לבשר ודם" זאת אומרת שהקב"ה שבידו להמית ולהחיות, חלק או נתן קצת מכבודו זה לבשר ודם, ואם כן גם הפרעזידענט (פירוש - נשיא) יש לומר כבוד זה על כל פנים בגונא דלעיל, דאי תימא דתליא בעיקר המשפט הרי גם למלכים שבזמן הזה שאינם דעספאטען (פירוש - מושל) ואינם שופטים, גם עליהם לא יברכו והרי מעשים בכל יום שמברכים ואין בינם לבין הפרעזידענט כי אם הזמן. על כן גם עליו יש לברך בשם ומלכות.

ועיין בשו"ת יחו"ד (חלק ב' סימן כח) שכתב דלכאורה היה מקום לומר שנשיא מדינה בזמן הזה במדינה דמוקרטית, שאין לו סמכות לשפוט ולהרוג כאוות נפשו, אין לברך עליו, שהרי רבינו אברהם אב בית דין והרדב"ז, תלו הדבר במי שבידו לדון דיני נפשות ויכול להרוג במשפט, מה שאין כן בנשיאים של זמנינו.

אולם נראה שהואיל ויש בידו של נשיא מדינה לקבל או לדחות המלצת חנינה על מי שנידון למות על ידי בתי המשפט המוסמכים לכך, נמצא שסמכות דיני נפשות מסורה בידו, והרי הוא כמלך שדן והורג במשפט. ואף על פי שהנשיא נבחר רק לתקופה מסויימת ואינו נשאר בנשיאותו כמלך שנשאר במלכותו עד סוף ימיו, מכל מקום כיון שבאשר הוא שם נשיא הוא, מברכים עליו בשם ומלכות.

וכן מבואר בספר תורת חיים סופר (בסימן רכד אות י), והוסיף שאין חילוק בזה בין כשהוא נושא תואר נשיא או מלך, שהכל תלוי בענין ולא בתואר.

בשו"ת שבט הלוי (חלק א סימן לה) כתב בענין הברכה על מלכה מאומות העולם, דנראה פשוט דאפילו אין בידה להרוג ממש בלי התיעצות עם ראשי השלטון מכל מקום היות היא או מלך היותר מכובדים וחולקים להם כבוד שאין דוגמתו, ראוי לברך עליהם שנתן מכבודו, וכן יראה להדיא מתשובת הרדב"ז (ח"א סי' רצו), אשר ממנו מקור הסברא דצריך שיהיה בידו להרוג שהובא בקצור במגן אברהם (שם ס"ק ה'), דאין המדובר אלא מאלו שנתמנו על ידי המלך, שחסרון רשות להרוג הוא סימן על חסרון גדולתם, לא במלך עצמו שאין תכסיסי החוק מונעים הברכה כיון שהוא מלך באמת.

 

שיטה ב', מברכים על נשיא מדינה בזמן הזה אך בלא שם ומלכות

בשו"ת באר משה (חלק ב' סי' ט') נשאל אם לברך בשם ומלכות על הפרעזידענט של מדינת ארצות הברית. ויישב שם שיש לברך אך בלא שם ומלכות. והאמת שמתחלה עלה בדעתו לומר ששפיר יש לברך על הפרעזידענט בשם ומלכות, דהנה דעת המגן אברהם (סי' רכד ס"ק ה') שעל השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם, אך יש לומר דרק בשלטונין בעינן שיהיה בידו לדונן ולהורגן, ורק אזי יש לברך עליהם בשם ומלכות, אבל לגבי מלך עצמו יש לברך "שנתן מכבודו לבשר ודם" בשביל שהוא המלך וכל הכבוד שלו, ואם כן גם על הפרעזידענט של ארצות הברית יש לברך שבזה דומה למלך ממש.

אבל הביא מתשובות החתם סופר (או"ח סי' קנט ד"ה והנה) שכתב בפירוש דגם במלך אין הברכה תלוי בכבוד בעצמו אלא בכוחו הגדול הנופל על כל בני יוצאי מדינתו ובידו להמית ולהחיות במשפט, והנשיא דארצות הברית אף דכוחו רב מאוד עם כל זה להמית ולהחיות אין בידו, רק ביד הערכאות היותר גדול אם כן אין לברך עליו בשם ומלכות, אבל בשאר מדינות שכל משפט מוות הפרעזידענט חותמו, ואם אינו חותם אין להוציא מכח אל הפועל משפט המוות, על הפרעזידענט כזה יש לברך בשם ומלכות.

ואין לומר דאין לברך לפי שהוא נבחר מצד העם על משך שנים אחדים ואחר כך הוא נעשה כאחד מבני המדינה, ולא תיקנו לברך ברכת המלך רק על מלך שנבחר למלך על כל ימיו ככל המלכים, דזה אינו, דהרי מפורש ברדב"ז שהובא לעיל שאפילו אם יש לסלקו מגדולתו כל זמן שהגדולה בידו להמית ולהחיות מברכים עליו.

ולפי זה יתבאר, דבזמן הזה שרוב המלכים אינם מלכים כקדמת דנא, ולרובם אין להם רק שם הכבוד מלך ואין בידם לשפוט ולדון להרוג או להחיות, אין לברך עליהם ברכת המלך בשם ומלכות רק בלא שם ומלכות.

 

שיטה ג', בזמן הזה אין מברכים על נשיא מדינה כלל

בתשובות והנהגות (אורח חיים ח"ב סי' קלט) דן בנשיא של מדינת דרום אפריקא וכדומה, אם לברך "שנתן מכבודו", וכתב, שכשהגיע הנשיא מאמריקה לביקור בארץ ישראל, נחלקו הרבנים אם לברך "שנתן מכבודו" או לא, וסבר דלדעתו כיון שמעמדו הוא תלוי ועומד בהחלטת בית הנבחרים שם שבכוחם להדיח אותו, וסמכויותיו מוגבלים מאוד, אין לברך.

והנה, הרי זה לא דמי למלוכה באנגליה אפילו בזמננו שעל כל חוק חדש המלכה חותמת, ולא מתחלפת המלוכה בידה וביד צאצאיה, וכבודה ככבוד מלכים ממש, ואף שלמעשה אינה מתערבת בסדרי השלטון, מכל מקום צריך את חתימתה על כל חוק וחוק, והממשלה יונקת את סמכותה ממנה, וכבודה לא פחת כל הדורות כמלא נימה. אולם בנשיא כמו נשיא ארצות הברית הרי יכולים להדיחו, ומלכות לזמן אינו דומה למלך ולכן אין ראוי לברך עליו.

 

האם יש צורך בראייה ממש

בגמרא בברכות נח, א מובא שרב ששת סגי נהור הוה, הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא, וקם אזל בהדייהו רב ששת. אשכחיה ההוא מינא ואמר לרב ששת: חצבי לנהרא, כגני לייא? אמר ליה: תא חזי דידענא טפי מינך, וכו', כי אתא מלכא, פתח רב ששת וקא מברך ליה. אמר ליה ההוא מינא: למאן דלא חזית ליה קא מברכת? וכו'.

ביאור דברי הגמרא שרב ששת אף שהיה סומא הלך לקבל את פני המלך, שאל אדם את רב ששת הנה הכדים השלמים הולכים לנהר לשאוב מים, כלומר אלו הרואים הולכים לקבל את פני המלך, השבורים למה הולכים, אף אתה שאתה סומא ולא תראהו, להיכן תלך? אמר לו בא וראה שאני רואה טוב ממך, וכשבא המלך התחיל רב ששת לברך.

ובמגן אברהם (אורח חיים סימן רכד ס"ק ו) כתב, דמשמע בגמרא אפילו סומא שיודע שהמלך עובר מברך. וכן מובא בברכי יוסף (אורח חיים סימן רכד סעי' ג') שהרואה המלך בים בספינה קטנה והיא מכוסה ובל יראה המלך עצמו אך יודעים בבירור שהמלך שם יכול לברך. וראיה מרב ששת דהוה סגי נהור ואפילו הכי בירך.

ובשערי תשובה (אורח חיים סימן רכד ס"ק ה') הביא את הברכי יוסף, שהרואה המלך בים בספינה קטנה והוא מכוסה ובל יראה המלך עצמו אך יודעים בבירור שהמלך שם יכול לברך. והמשיך בשערי תשובה שלדעתו נראה דדוקא בראייה זו על המלך הדין כן כיון שעיקר הברכה "שחלק מכבודו", וכן משמע שם בעובדא דרב ששת, אבל אין ללמוד מזה לשאר ברכות שמברך על הראייה ולא על הידיעה.

וכן כתב בקצור שולחן ערוך (סי' ס' הל' י') הרואה מלך ממלכי אומות העולם מברך "ברוך אתה ה' אלוקנו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם", ואפילו אינו רואה את המלך ממש, אלא שהוא רואה בכבודו ויודע בבירור שהמלך הוא שם, יכול לברך ברכה זו.

אך יעוין במשנה ברורה (סימן רכד ס"ק יא) שכתב דמה שאמרו דמשמע בגמרא אפילו סומא כשיודע שהמלך עובר מברך, ועיין בפרי מגדים שמצדד דאם הוא סומא שלא ראה מאורות מימיו יברך בלא שם ומלכות.

אולם באליהו רבה (שם אות ו') חלק על המגן אברהם והברכי יוסף וסבר שסומא לא יברך ברכת המלך, ומה שמובא בגמרא שפתח רב ששת וקא מברך ליה, משמע שהיה מברך למלך רק כעין שאילת שלום ולא בירך הברכה "שנתן מכבודו לבשר ודם" להקב"ה. וכן בכף החיים (אות כ"ד) כתב על דינו של הברכי יוסף שיברך בלא שם ומלכות ואין להביא ראיה מרב ששת, ששאני הכא דאף על פי שרב ששת לא ראה אחרים ראו.

מכל מקום בשו"ת באר משה (ח"ב סי' יג) כתב שמלך היושב בספינה ומכוסה נראה שיש לברך, ועם כל זה אין המנהג כן ולא מברכין על המלך אם הוא נוסע באוירון או במסילת הברזל אם אין רואים אותו ממש, והא דסגי נהור מברך, כי רואה כבוד המלכות שאני, כי כן דרך העולם אם אוכלסין מרובין נאספו לראות המלך אין מן ההכרח לראותו ממש. אבל לא כן כשהוא מכוסה ואי אפשר לראותו, ויפה מנהגן של ישראל שלא לברך בכהאי גוונא על המלך.

 

ביאור פלוגתת המגן אברהם והאליהו רבה

הנה מצאנו שנחלקו המגן אברהם והברכי יוסף עם האליהו רבה אם אינו רואה את המלך בפועל או בסומא שאינו רואה את המלך אם צריך לברך ברכת המלכים, ובאמת שיש לברר מהו יסוד פלוגתתם בזה.

והנראה שיש לעיין בעיקרא דדינא דברכה על ראיית המלכים, אם הפשט דהוא ברכה משום ראיית המלך בעצם, והוי כמו שאר ברכות הראייה שאם רואה מברך (כמו שמצאנו בראיית הלבנה לקידוש הלבנה ובברכת מאורי האש בהבדלה), או דיש לומר דעיקרה של ברכה זו אינה אלא על ראיית כבודו של המלך, ואם כן אף שאינו רואה את המלך ממש אלא שהוא רואה את כבודו שפיר מברך האי ברכה.

ושמא יש לומר דבזה החלוק דלגבי מה שכתב הברכי יוסף שהרואה המלך בים בספינה קטנה והיא מכוסה ובל יראה המלך עצמו אך יודעים בבירור שהמלך שם שיכול לברך, דלכאורה עיקרו הוא על ראיית כבודו של המלך, דלגבי ראיית כבודו לא בעינן ראיית המלך ממש אלא הבחנת כבודו בלבד.

וביותר, דהנה בברכי יוסף (שם סעי' א') כתב דברכת המלך נתקנה על שמרגיש בכבוד המלך, ואם כן גם סומא אם יש לו הרגשה וחוש להבין מרגיש הוא בכבוד המלך ויכול לברך, אבל בשאר ברכות הראייה, ברור שצריך שיראה בעיניו. אך לאליהו רבה דסבר דאינו מברך כיון דסבירא ליה דברכה זו הויא ברכת הראייה ממש (כקידוש לבנה וברכת הנר), ולכן צריך שיראה את המלך ממש.

 

דין ברכת המלך בצורות שונות של ראייה

מכל מקום כפי פשטות הגמרא וכמה פוסקים (ובכללם המגן אברהם והמשנה ברורה), אין צורך דוקא לראות המלך, ואז נשאלת השאלה לדעתם, מהו דין ברכת המלך לרואה את המלך בתמונה, במראה או באמצעי צפיה.

בשו"ת בצל החכמה (חלק ב' סימן יח אות ג') כתב לענין ברכות הראייה שתקנו חז"ל לברך על ראיית דברים מיוחדים, כגון ראיית מלך, הרים, גבעות, ימים ונהרות ועוד, אי אפשר לברך רק כשרואה את עצם הדבר שעליו הוא מברך. כי ראייה זו אינה כדי לברר מציאות הדבר, שהרי מציאות הדבר ואמיתותו ברור לו בלאו הכי, ואפילו הכי אינו מברך עד שיראהו. ואם כן מה יוסיף לו אם יראה את הים בראי, הרי מכל מקום עדיין אינו רואהו בעצמותו ואיך יברך.

והוסיף שם, דגם להמבואר במגן אברהם (סי' רכד ס"ק ו') שאפילו סומא שיודע שהמלך עובר מברך כדמשמע בגמרא (ברכות נח, א) מעובדא דרב ששת, הרי דגם בזה סגי בידיעה בלי ראייה, פשוט דהתם מיירי שמרגיש בכבוד המלך בחוש השמיעה במקום חוש הראייה כמבואר במהרש"א בחדושי אגדות (שם ד"ה חזי) אבל כל שאינו רואה את המלך עצמו וגם אינו מרגיש בעצם כבודו רק על ידי אמצעי וכגון על ידי ראייה במראה אינו מברך. ולכן כתב דהעולה להלכה: הרואה את המלך בראי או בטעלעוויזשן לא יברך.

גם בשו"ת באר משה (חלק ב' סימן ט', אות ג') כתב וז"ל: אף על פי שהרואה מלך אמיתי מברך, זה דוקא כשרואה עובר לפניו, אבל בודאי מי שרואה את המלך בלבוש מלכותו על כלי טעלעוויזשן בודאי אין לו לברך, וראיה לדברינו מברכות נח, ב מעובדא דרב ששת (וגוף הבטת כלי טעלעוויזשן איסור גמור הוא), עכ"ל. וכן כתב בשו"ת יחו"ד (חלק ב' סימן כח).

ודימה את זאת למה שכתב הגאון רבי שמואל אבוהב בשו"ת דבר שמואל (סימן רמב), שהרואה את הלבנה מתוך מראה (ראי) של זכוכית, אינו מברך עליה. ובספר פתח הדביר (סימן רכד ס"ק י') נשאל ברואה את המלך דרך מראה של אספקלריא (ראי), והביא שנסתפק בזה הגאון רבי יהודה שמואל אשכנזי בתשובה כתיבת יד, והעלה שאין לברך מספק. וכן עיקר.

 

ברכת המלך על ראיית מלכה

בשו"ת בצל החכמה (חלק ב' סימן יט) דן אם יש לברך ברכת המלך על ראיית מלכה כשהיא השולטת ולא בעלה, ואם מצוה להשתדל לראותה.

ויישב שם, דנראה פשוט שאין חילוק בזה בין מלך למלכה וגם על ראיית מלכה צריך לברך, וראייה ברורה לדבר מהא דאיתא (ברכות לח, ב) ראה בריות טובות וכו' אומר, ברוך שככה לו בעולמו, ומבואר בעבודה זרה (כ, א) שרבי שמעון בן גמליאל ורבי עקיבא ברכו על ראיית נשים נכריות נאות, ובירושלמי (פ"ט דברכות ה"א) מבואר גם ברבן גמליאל שראה אשה גויה נאה ובירך עליה שכך ברא בריות נאות בעולמו עיי"ש. ואם כן גם כאן שפיר מברך על ראיית מלכה.

והמשיך שם שכיון שלפי החוק אין מונעין ממנה שום כבוד מכבוד שנותנין למלך, נמצא כשיראנה בכבודה יראה הכבוד שנותנין למלכי אומות העולם, ולכן מצוה שישתדל לראותה שאם יזכה לראות בכבודו של מלך המשיח, יבחין כמה גדול שכר עושי מצוה. סיכום דבריו העולה להלכה: א. מלכה באומות העולם שהיא השולטת ולא בעלה יש לברך על ראייתה, ב. מצוה להשתדל לראות בכבודה, עד כאן דברי שו"ת בצל החכמה.

גם בשו"ת שבט הלוי (חלק א' סימן לה) כתב דפשוט מאד להלכה דאין חילוק בין מלך למלכה, אך בענין איסור ההסתכלות באשה כתב, דבודאי הראיה מרב ששת דברך על המלך אף על פי שלא ראהו דהא סגי נהור הוי, היא ראיה נכונה, (וכמבואר גם כן להלכה בשולחן ערוך סי' רכ"ד במגן אברהם ס"ק ו'), דפשיטות הגמרא משמע דברך ברכה ממש, אפילו נדחה ראיה זאת, אכתי נפקא מינה על פי המבואר בגמרא עבודה זרה כ, ב קרן זוית הואי, דבכהאי גוונא ליכא איסור הסתכלות, מכל מקום העיקר כמו שנכתב דלא בעינן ראייה כלל.

ובשו"ת באר משה (שם) כתב, דלענין הרואה מלכה נכרית אם יברך עליה ברכת מלך או לא, שבודאי יש לברך עליה כדין מלך כשאי אפשר להוציא משפט מות בלא חתימתה, ומשום הסתכלות ליכא, דסגי בראייה בעלמא ואפילו ראייה גמורה אין צריך אלא ידיעה גמורה שהיא עוברת עתה לפנינו סגי.

 

ברכת המלך אם נמצא במדינה אחרת

בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן קנט) מבואר, דאף במלך או נשיא שנמצא בביקור במדינה אחרת צריך לברך עליו ברכת המלכים.

 

האם אפשר לברך כשהמלך לבוש בבדגי אזרח

בשו"ת נבחר מכסף (סימן ג'), נשאל אם הרואה את המלך כשהוא לבוש כאחד העם, אם מברך עליו ברכת המלכים, והשיב, שאין לברך ברכת המלך אלא בזמן שרואים את המלך בכבודו, שכן נוסח הברכה, "שנתן מכבודו לבשר ודם", ואם הוא מתהלך כאזרח רגיל, איה כבודו להעריצו, ועיקר הכבוד הוא במלבושיו, כשהוא לבוש בבגדי השרד, שבזה ניכר כבודו ותפארתו. גם נראה שרכבו ופרשיו ובני חילו ההולכים לפני מרכבתו מכלל כבודו של מלך הם, וזולתם לא חל חיוב ברכה זו כלל, עיי"ש.

והאמת דלכאורה ממשמעות דברי רבינו אברהם אב בית דין והרדב"ז הנ"ל, נראה שהכל תלוי בסמכותו לדון ולהרוג במשפט, שבזה ניכר כבודו, שחיי אדם תלויים בידו, מעין דוגמא למלכות של מעלה אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין הדבר תלוי במלבושים ובגדי שרד. וכן נראה מדברי  החיד"א בברכי יוסף (סימן רכד אות ג'), ולמעשה פסק שם, שיש לברך עליו בלי שם ומלכות. וספק ברכות להקל, עיי"ש.

 

כל כמה זמן יכול לברך

בשו"ת רדב"ז (חלק א' סימן רצו) הביא מדברי רבינו אברהם אב בית דין, וז"ל: אם זה שרואה עתה פעם שנייה הוא אותו שראה היום פעם אחרת יש לו קצבה, והוא שרואה אותו אחת לשלשים יום שיהא דבר חשוב בעיניו שהוא כמו ים הגדול שאינו מברך עליו אלא אם כן רואהו אחת לשלושים יום שיהא לו דבר חדש ויהנה בראייתו, וכן נמי השלטונים והמלכים והכושי והגיחור והלבקן. וכן הנהרות והימים והמדברות שאותו המלך בעצמו ראה או הכושי כבר ראהו פעם אחרת תוך שלושים יום אינו צריך לברך אבל שלטון או מלך אחר או כושי או נהר אחר שלא ראהו הוא עצמו תוך שלושים יום אפילו ראה ביום אחד מאה מלכים או מאה חכמים או מאה כושיים מברך על כולם שהוא כמו ברקים ורעמים שהם מפסיקים שכל ברק וברק ורעם ורעם הוא דבר בפני עצמו וכן נמי חנותו של בשם והריח מוסיף והולך בכל, עכ"ל.

 

אם המליכו האומות עליהם מלך ישראלי

בשו"ת שואל ונשאל (חלק א' או"ח סימן עג) נשאל אם המליכו האומות עליהם ישראלי אם ברכתו כברכת מלכי האומות או כמלכי ישראל, והאמת דמעיקרא אין מקום להסתפק, דכל עיקר הפרש הלשון הוא מצד מקבל הכבוד אם ישראלי ואם לא, ואם כן כל שהוא ישראלי מברכין "שחלק" הגם דהוא מלך או נשיא להאומות ודברי טעם וסברא הן.

אך אם גזעו ישראל ושינה מדרכי ישראל ודתם, ובפרט אם מחלל שבתות בפרהסיא וכיוצא מפריקות עול הדת, נראה דהברכה אינה אלא "שנתן מכבודו לבשר ודם" דלא שייך בזה "ליריאיו", שאין הגזע גורם רק שמירת הדת היא הגורמת כי בה תהיה לאדם יראת ה' ואהבתו, ומפני שעד כה לא היו בעוונותינו הרבים ישראל מוכשרים לזה לא דיברו הפוסקים בזה.

 

סיכום הענין

אחד מן המקורות לכבוד המלך הוא מהפסוק בשמות ז, טו "ונצבת לקראתו על שפת היאור", אמר ריש לקיש בגמרא בזבחים קב, א  שפרעה מלך הוא ומשה הסביר לו פנים.

נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רכד סעיף ח'), על מלכי ישראל אומר: בא"י אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו, ועל מלכי עובדי כוכבים אומר: בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם. ובסעיף ט' פסק: מצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם.

גדר "מלך" המובא להלכה בפוסקים הוא מרבינו אברהם אב בית דין ומהרדב"ז, כן גם מובא במגן אברהם (אורח חיים סימן רכד ס"ק ה'), השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם, וכו'.

אולם להלכה מצאנו ג' שיטות לענין ברכה על נשיא מדינה בזמן הזה, והם: הראשון, בשו"ת אפרקסתא דעניא (סימן לב), וכן פסק בשו"ת שואל ונשאל (ח"א סימן עג), ובשו"ת יחו"ד (חלק ב' סימן כח) שמברכים על נשיא מדינה בזמן הזה בשם ומלכות, הואיל ויש בידו של נשיא מדינה לקבל או לדחות המלצת חנינה על מי שנידון למות על ידי בתי המשפט המוסמכים לכך, נמצא שסמכות דיני נפשות מסורה בידו, והרי הוא כמלך שדן והורג במשפט. ואף על פי שהנשיא נבחר רק לתקופה מסויימת ואינו נשאר בנשיאותו כמלך שנשאר במלכותו עד סוף ימיו, מכל מקום כיון שבאשר הוא שם נשיא הוא, מברכים עליו בשם ומלכות.

השני, בשו"ת באר משה (חלק ב' סי' ט') נשאל אם לברך בשם ומלכות על הפרעזידענט של מדינת ארצות הברית. ויישב שם שיש לברך אך בלא שם ומלכות, והביא מתשובות החתם סופר (או"ח סי' קנט ד"ה והנה) שכתב בפירוש דגם במלך אין הברכה תלוי בכבוד בעצמו אלא בכוחו הגדול הנופל על כל בני יוצאי מדינתו שבידו להמית ולהחיות במשפט, ונשיא דארצות הברית אף דכוחו רב מאוד עם כל זה להמית ולהחיות אין בידו, רק ביד הערכאות היותר גדול ולכן אין לברך עליו בשם ומלכות.

השלישי, בתשובות והנהגות (אורח חיים ח"ב סי' קלט) סבר דלדעתו כיון שמעמדו הוא תלוי ועומד בהחלטת בית הנבחרים שבכוחם להדיח אותו, וסמכויותיו מוגבלים מאוד, אין לברך כלל, ולא דמי למלוכה באנגליה אפילו בזמננו שעל כל חק חדש המלכה חותמת, ולא מתחלפת המלוכה בידה וביד צאצאיה, וכבודה ככבוד מלכים ממש.

לענין אם לברך ברכת המלך על ראיית מלכה כשהיא השולטת ולא בעלה, ואם מצוה להשתדל לראותה, ראינו כמה שיטות הסוברות שמברכים  ברכת המלך על ראיית מלכה, וכן ראינו שיש מצוה להשתדל לראותה, כיון שאם יזכה לראות בכבודו של מלך המשיח, יבחין כמה גדול שכר עושי מצוה.

לענין דין הרואה את המלך בתמונה או באמצעי צפיה, כתב בשו"ת באר משה (חלק ב' סימן ט', אות ג') וכן הסכמת הפוסקים שאף על פי שהרואה מלך אמיתי מברך, זה דוקא כשרואה עובר לפניו, אבל בודאי מי שרואה את המלך בלבוש מלכותו על כלי טעלעוויזשן בודאי אין לו לברך.

דילוג לתוכן