דין "וקדשתו" בלויים

באדיבות מחבר הספר הגיוני הפרשה הרה"ג אריה דוד וסרמן שליט"א מלוס אנגלס
"וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך" (ויקרא כא, ח)

במשנה בגיטין נט, א שנינו, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא (בתורה) ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. והקשו בגמרא שם: מנא הני מילי, ובין התירוצים בגמרא, תנא דבי רבי ישמעאל: "וקדשתו" - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.

מכאן למדנו את דין קדימת הכהן בכל דבר שבקדושה, מדין "וקדשתו", והנה יש לדון האם דין "וקדשתו" נאמר גם כלפי הלוי שקודם לישראל לדברים שבקדושה, שהרי הכהנים באו משבט לוי, או שלא נאמר בהם דין זה. ואם יש דין קדימה בלוי, יש לדון האם נוהג גם בזמן הזה. ענין זה נוגע לכמה וכמה ענינים שונים שבהם יש נפקותא לדינא, ביניהם: קדימת הלוי לישראל לקריאת התורה, צדקה, ברכת המזון, בציעת הפת, שליח ציבור, ועוד. נעיין בזה ובמה שנוגע להלכה.

 

מקור דין הקדימה

במשנה בגיטין נט, א שנינו, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא (בתורה) ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. ופירש רש"י שם הטעם וז"ל: כי היכי דלא לייתו לאנצויי תקינו להו רבנן האי סידרא, דכיון דתקנתא דרבנן היא תו לא מצינן לשנויי ולמימר אנא קרינא ברישא. וכן מפרש הקרבן העדה על משנה זו בירושלמי (פרק חמישי הלכה ט'), וז"ל: דלא ליתי לאנצויי, והקדימו חכמים לכהן לפי שקדושתו גדולה משל לוי וכן של לוי מישראל.

מבואר מדברי רש"י והקרבן העדה דיסוד הדבר הוא כדי שלא יבואו לידי ריב, דמשום תקנה זו לא יכול לבא אדם ולומר אני אקרא קודם הכהן.

והגמרא שם נט, ב הביאה ארבעה פסוקים לדין זה: א. אמר רב מתנה דאמר קרא "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" (דברים לא), אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי. ב. רבי יצחק נפחא אמר מהכא, "ונגשו הכהנים בני לוי" (דברים כא), אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי. ג. רב אשי אמר מהכא "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים" (דה"א כג). ד. ר' חייא בר אבא אמר מהכא "וקדשתו" (ויקרא כא), לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.

ובהמשך הגמרא שאל אביי את רב יוסף האם יסוד קדימת הכהן מפני דרכי שלום, שהרי הוא דין דאורייתא, ועיין שם בהמשך הגמרא שבפשוטו הוא דין דאורייתא.

הנה לדעת הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע לב), דרשה זו הוי דרשה גמורה, ודין זה של "וקדשתו" חיובו מן התורה. וכן כתב הריב"ש (תשובה סימן צד) בשם הסמ"ג. וכפשטות לשון הגמרא כאן "דאורייתא היא".

אולם התוספות (בחולין פז, א) כתבו, דדרשה זו אסמכתא היא, ומה שאמרו בגמרא "דאורייתא היא" - הכונה שנמצא על זה אסמכתא בתורה, אך עיקר הדין הוא מדרבנן. והאמת שלא נתבאר מה הכריח את התוספות להוציא את דברי הגמרא מכונתם הפשוטה.

ועיין בתורה תמימה (ויקרא כא הערה נד) שכתב לבאר בדעת התוספות, דקשה להם הרי עיקר הפסוק של "וקדשתו" צריך לדרשה אחרת, לדרוש "וקדשתו" בעל כרחו, שאם נשא הכהן אשה פסולה כופין אותו לגרשה, ולכן כתבו התוספות לומר דדרשה זו לענין כבוד הכהן היא אסמכתא בעלמא. אך אם כן, יהיה קשה טובא לדעת הרמב"ם ודעמיה דסבירא ליה דדרשה זו גמורה היא, הא איצטריכא לענין כפיה, וזה ודאי דאורייתא, עיין שם המשך דבריו.

 

קדימת הלוי בקריאת התורה - "נתפרדה חבילה"

עוד בגמרא שם: אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה. והנה נתפרשו שלושה ביאורים בדברי אביי שאמר נתפרדה חבילה.

ביאור ראשון, רש"י שם כתב וז"ל: "נתפרדה חבילה", נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל, כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם.

ביאור שני, רש"י הביא שם ביאור נוסף ששמע מתלמידי מורו רבי יצחק הלוי משמו, שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים.

ביאור שלישי בכוונת הגמרא "נתפרדה חבילה" כתב הרא"ש וז"ל: פירש רש"י שלא יקרא הלוי כלל, פירוש אחר שלא יקרא לוי במקומו ויכול ישראל לקרות לפניו, וריצב"א היה תופס זה הפירוש עיקר, ודווקא אם הישראל חשוב ממנו. אבל אם שוין, לוי קודם, ואפילו לקרות במקום כהן, כדאמר רבי יהושע בן לוי (במגילה כח, א) מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני, ורבי יהושע בן לוי היה לוי וקאמר שלא היה מניח לברך לפניו, ובשוין מיירי דומיא "דלא ברכתי לפני כהן" דמוקי התם בשוין, עיי"ש.

הנה מצאנו ג' ביאורים בדברי הגמרא שאמרה שאם אין כהן נתפרדה חבילה: הראשון שאין הלוי קורא כלל, השני שאין סדר לדבר ומי שירצה יקדים, והשלישי אם הישראל יותר גדול מהלוי הישראל עולה קודם, אך אם הם שוים יש קדימה ללוי קודם הישראל.

 

הבנה בשלושה הביאורים מהו "נתפרדה החבילה"

בביאור הראשון שכתב רש"י ש"נתפרדה החבילה" היינו שאין הלוי קורא כלל, ביאר הערוך השולחן (סימן קלה סעיף יא) דנראה לו בטעם הדבר, שלכאורה כיון שהקדימה התורה את הכהן ללוי ולוי לישראל, אם כן כשאין כהן יקדים לוי לישראל, לזה השמיענו שאינו כן, דהתורה קידשה את הלוי שיהיה קודם לישראל רק כשיש כהן, אבל כשאין כהן אין יחוסו כלום. וזהו דלמדנו מהפסוק "דהכהנים בני לוי", כלומר אימתי הם בני לוי שיקדמו לישראל, כשיש כהן.

ובב"ח שם כתב בטעם הביאור הראשון, דנראה דהטעם הוא, דאם יקרא לוי ראשון דלמא יטעו להעלותו לכהונה, ואם יקרא ישראל ראשון יעלו הישראל לכהונה, כיון שקרא לוי אחריו. ואם יקראו שני ישראלים לפניו ואת הלוי יקראו שלישי, הוא הורדת כבוד, שעד עתה היה קורא שני ועכשיו קורא שלישי. הלכך לא יקרא לוי כלל.

הרי לפי הביאור הראשון, אין דין קדימה ללוי לעלות לתורה קודם הישראל במקום שאין שם כהן העולה ראשון.

בביאור השני שכתב רש"י ש"נתפרדה חבילה" היינו שאין סדר לדבר ומי שירצה יקדים, ביאר הערוך השולחן (שם סעיף יב) דבריו, שהתורה לא קדשה את הלוי רק במקום שיש כהן, אבל בלא כהן הרי הוא כישראל, ואם כן אין קפידא ואין קדימה ויכולים לעשות כרצונם כמו ישראל וישראל, דמי שירצה יקדים.

הרי אף לפי הביאור השני, אין דין קדימה ללוי לעלות לתורה קודם הישראל במקום שאין שם כהן העולה ראשון.

בביאור השלישי שכתב הרא"ש ש"נתפרדה חבילה" היינו אם הישראל גדול ממנו הישראל קודם, ואם הלוי גדול או אפילו הם שוין הלוי קודם, כתב הערוך השולחן דנראה לו דסבר הרא"ש, שגם בלא הכהן יש לו יותר קדושה מהישראל, דכתיב "בעת ההיא הבדיל את שבט הלוי", הרי דמעצמו קדוש, ולכן בשוין הלוי קודם להישראל, ורק בזה אינו במעלה כאשר בהיות הכהן, דאילו הכהן קדים אף שהישראל גדול ממנו אלא אם כן הוא גדול הדור, וממילא הלוי מקדים את הישראל גם אם הישראל גדול ממנו, אבל כשאין כהן אך הישראל גדול קצת במעלה יותר ממנו מקדימו, עכ"ד.

הרי לפי הביאור השלישי, במקום שאין שם כהן יש דין קדימה ללוי לעלות לתורה קודם, כל זמן שהישראל והלוי שוין בתורה.

 

לוי לעלות לתורה שלישי או רביעי (או אחרי אלו)

מאחר שנתפרדה חבילה כשאין כהן, דנו בפוסקים אם מותר ללוי לעלות לתורה שלישי או רביעי, כפי הפירוש השני ברש"י, או דאין הלוי עולה כלל כהפירוש הראשון ברש"י.

בבית יוסף (שם סעיף ו') הביא מהשבלי הלקט (סימן לד), שכתב בשם גאון דאין לוי יכול לקרות שני אם אין שם כהן, אבל שלישי ורביעי מאחר שאין עיקר קריאתו קבועה בו מותר, וכן שאלו לפני רב יהודאי גאון מהו שיקרא לוי חתן שלישי בין במקום שיש שם כהן בין במקום שאין שם כהן, והשיב כיון דחזינן דכל יומא לא קרי שלישי והשתא קרי, מינכרא מילתא דמשום חתנות הוא ומותר.

ושם בב"ח כתב, שכל סדר היחס הוא אם נמצאים שלושתם, כהן לוי וישראל, אבל כשאין שם כהן אין סדר לדבר, וכמו שכתב הרא"ש בלשונו וז"ל: פירוש אחר שלא יקרא לוי במקומו ויכול ישראל לקרות לפניו, עכ"ל. ובהמשך דבריו כתב שם הב"ח דנראה דהוא הדין נמי אם יש שני ישראלים גדולים מהלוי דהם קודמים והלוי קורא שלישי, והוא הדין בדאיכא שלושה או ארבעה ישראלים גדולים מהלוי דהישראלים קודמים ללוי, והוא הדין נמי שאם ירצה אין קורין ללוי כלל.

 

מחלוקת הפוסקים לדינא

הרמב"ם (בפי"ב מהלכות תפילה הלכה י"ט) כתב, וז"ל: אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל. אין שם לוי, כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שניה במקום לוי, אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר. וכן לא יקרא לוי אחר לוי שמא יאמרו אחד משניהם פסול, עכ"ל.

מבואר מדברי הרמב"ם, שפסק כפי הביאור הראשון ברש"י, שכשאין כהן נתפרדה חבילה ואיבד הלוי את כבודו, ואין הלוי קורא כלל.

אולם בטור (אורח חיים סימן קלה סעיף ו') כתב לפסוק, וז"ל: אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה, פירש רש"י בלשון אחד שלא יקרא לוי כלל, וכן כתב רבינו חננאל ורב עמרם, ופירוש אחר פירש שלא יקדים לוי לישראל אלא מי שירצה יקדים, אם הישראל גדול הוא קודם, ואם הלוי גדול או אפילו שוין הוא קודם וכן עיקר, עכ"ל.

הנה מבואר מדברי הטור שפסק כפי פירוש אביו הרא"ש (הוא הביאור השלישי), שאם הישראל גדול ממנו הישראל קודם ואחר כך עולה הלוי, ואם הלוי גדול או אפילו הם שוים הלוי קודם.

נמצא, דנחלקו הרמב"ם והטור אם יש ללוי דין קדימה לישראל לענין קריאת התורה, לפי שיטת הרמב"ם אין ללוי שום קדימה, וסובר שהלוי אינו קורא כלל, אך לפי שיטת הטור כל זמן שהלוי והישראל שוין (או בודאי אם הלוי יותר גדול), יש ללוי דין קדימה לישראל לעלות לתורה.

והאמת, שבשולחן ערוך (שם סעיף ו') כתב כפירוש הראשון ברש"י, וכפסקו של הרמב"ם, שכתב: אם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי. וברמ"א הגיה שם וז"ל: אבל ראשון יוכל לעלות, וכשקוראין אותו אומרים "במקום כהן" שלא יטעו לומר שהוא כהן, עכ"ל.

 

ביאור בשיטת הרמ"א

בט"ז שם העיר על דברי הרמ"א, שלפי לשונו לא ברור לפי איזה משלוש הביאורים פוסק, עיין שם בכל מה שהקשה על הרמ"א, וכתב הט"ז בסוף דבריו בשיטת הרמ"א, וז"ל: ונראה דרמ"א הכריע דלא לגמרי כלשון ה"פירוש אחר" בטור (שהוא הביאור השלישי), אלא בקצת ממנו. וצריך להוסיף על דברי הרמ"א תנאי זה דמיירי בלוי גדול יותר, ולכל הפחות בשוין, אז קיימא לן כה"פירוש אחר" בטור דהלוי קודם לעלות ראשון. אבל אם הישראל גדול הוא עולה ראשון, ואז לא יעלה הלוי כלל כדי לחוש לפירוש הראשון, כנ"ל להלכה ולמעשה, עכ"ל.

ועיין בערוך השולחן (סימן קלה סעיף יג), שהעיר בדברי הרמ"א דמה שכתב השולחן ערוך (בסעיף ו') דאם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן ולא יעלה אחריו לוי, עכ"ל, זהו כביאור הראשון. והרמ"א כתב על זה "אבל ראשון יוכל לעלות" וכו', דיש מי שאומר דסבירא ליה דגם לביאור הראשון כן הוא, ואינו כן דזהו רק לביאור השלישי (פירוש הרא"ש), עיי"ש, ועיין בביאור הגר"א שם.

ולדינא כתב שם בערוך השולחן, דלפי זה כן הלכה למעשה דראשון יעלה, אבל אחר הישראל לא יעלה, וכן המנהג הפשוט, וכשקוראין אותו קוראין "במקום כהן" שלא יטעו לומר שזהו כהן, עיי"ש בדבריו.

 

שיטת הב"ח שלא יעלה הלוי כלל

אולם בב"ח שם כתב דמכיון שהלכה זו עומדת במחלוקת, נראה לו שלא יקראו ללוי כלל, דבזה יוצא ידי חובת כל הפירושים, דהא לביאור אחר שמובא בטור נמי אם ירצה אינו קורא ללוי כלל, מה שאין כן אם יקרא לוי ראשון או שני או שלישי דעובר על דברי חכמים לביאור ראשון שלא יקרא ללוי כלל. והוסיף שם, שנראה דמטעם זה כתב באבודרהם שכך נהגו והכי נקטינן, ודלא כפי שפסק ברמ"א שראשון יוכל לעלות, אך העיקר שהלוי אינו קורא כלל.

מבואר מהב"ח, שאם אין כהן שלא יקראו ללוי כלל, ובאמת גם בכף החיים (שם ס"ק מ') פסק כן לדינא, וכתב: כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא, ובפרט שיש פוסקים דסבירא להם דדעת הרמב"ם והשולחן ערוך דאינו עולה לוי כלל, לא בראשונה ולא בשנייה ולא בשלישי, וכן כתב האגור דבאשכנז נוהגים שלא לקרות ללוי כלל, והביאו הדרכי משה (שם אות ו'), הכי נקטינן דשב ואל תעשה עדיף, וכמו שכתב הב"ח, ואין לקרות הלוי כלל באותה קריאה, אלא דווקא למפטיר או לאחר שביעי. אולם הוסיף בסוף דבריו היתר באופן מסוים, שאם הלוי חתן והמנהג לעלות החתן לספר תורה ואין שם כהן, שקורא הלוי ראשון מפני שאי אפשר אם לא יעלה, עיי"ש.

 

קדימת הלוי בזמן הזה

במשנה בהוריות (פרק ג' משנה ח') תנן, כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר, אימתי, בזמן שכולם שוים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.

וביארו בגמרא (שם יג, א), דכהן קודם ללוי שנאמר "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים" (דברי הימים א' כג, יג), לוי קודם לישראל שנאמר "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי" (דברים י, ח), עיין שם בהמשך הגמרא.

אולם בירושלמי שם (בפרק שלישי) מובא, וז"ל: כהן קודם ללוי, לוי לישראל. ופריך בגמרא: לא הוא לוי לא הוא ישראל, אמר רב אבון בשעת הדוכן שנו, עד כאן. ובפני משה שם הביא דכן הוא במסכת נזיר (פרק ז' הלכה א'), דמיירי שם גבי מת מצוה, לוי וישראל שמצאו מת מצוה יטמא ישראל ואל יטמא הלוי, ופריך שם "ולא הוא לוי הוא ישראל" דהא לענין טומאה שניהם שוין בה, ומשני התם רב אבון בשעת הדוכן שנינו בשעה שהלויים עומדים על הדוכן ואומרים שיר, והלכך יטמא ישראל ואל יתבטל הלוי מן השיר.

מבואר מהירושלמי, דכל הקדמת הלוי לישראל הוא בזמן שהיה בית המקדש קיים שהלויים היו עומדים על הדוכן, ומשחרב בית המקדש דין הלוי ודין הישראל שוים. אולם כפי המבואר בגמרא הוריות בתלמוד בבלי שלא חילקה בשעת הדוכן, משמע דגם בזמן הזה יש דין קדימה ללוי קודם הישראל.

 

קדימת הלוי לענין צדקה

על פי מה שנחלקו הבבלי והירושלמי אם יש דין קדימה ללוי בזמן הזה, נמצא נפקא מינה למעשה לענין קדימת לוי בשאר מצוות, וכגון לענין קדימות בצדקה, אם להקדים לוי לישראל.

והאמת שבבית יוסף (יורה דעה סימן רנא סעיף ט') כתב לענין צדקה, דלפי הירושלמי השתא שאין דוכן אינו קודם לישראל, אבל בתלמוד בבלי מדלא כתב כן משמע דאין לחלק בין זמן לזמן, וכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו.

ובטור (יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף ט') כתב, וז"ל: כתב הרמב"ם היו לפנינו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות כולן, מקדימין הכהן ללוי והלוי לישראל וכו', במה דברים אמורים, בזמן שהם שוין בחכמה וכו' וכל הקודם בחכמה קודם לחבירו, עכ"ל. וכן פסק להלכה גם בשולחן ערוך שם.

גם בערוך השולחן (שם סעיף יא) כתב: אם באו עניים הרבה לגבאי של צדקה ואין בכיס לפרנס את כולם, מקדימין הכהן ללוי ולוי לישראל, במה דברים אמורים, בזמן שהן שוין בחכמה שאין זה גדול מזה הרבה. כללו של דבר כל הגדול בחכמה קודם לחבירו.

ובהגהה הביא שם הערוך השולחן את דברי הבית יוסף, שכתב דנחלקו הבבלי והירושלמי, דלפי הירושלמי כל קדימת הלוי לישראל הוא בזמן שבית המקדש קיים שהיו הלויים עומדים על הדוכן, ובזמן הזה דינם שוה, ולהבבלי גם בזמן הזה הלוי קודם.

אך הוסיף הערוך השולחן, דנראה דבאמת גם הירושלמי אין כוונתו כן שבזמן הזה דינם שוה, דמאי פריך פשיטא דקדושת לוי יותר מישראל, אלא דהירושלמי אזיל על הגמרא בנזיר גבי מת מצוה שהישראל יטמא ולא הלוי, ופריך שם קושיא זו משום דלענין טומאה דינם שוה, וזה כוונת הירושלמי שמתרץ בשעת הדוכן שנו, שיהא יכול לילך למקדש לשיר.

ועיין בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב' יורה דעה סימן תעג) שנשאל, להלכה בימינו אם צריך להקדים כהנים ולויים בצדקה לאחרים, ופסק שאין צריך להקדימם, ואף שמפורש בשולחן ערוך (שהוזכר לעיל) שבצדקה מקדים הכהן ללוי והלוי לישראל, כתב ליישב הטעם שאין מדקדקים בזה, כיון שהכהנים והלויים היום אינם אלא כהני חזקה, ולכן לכמה פוסקים לא נותנים להם תרומות ומעשרות. ועל כן בצדקה נמי אין להם זכות קדימה לדחות זכות שאר עניים, ולתלות שהם כהנים ולויים על חשבון אחרים.

 

סיכום הענין בקדימת הלוי לענין צדקה

הנה נתבאר שבקדימת הלוי לענין צדקה לכאורה תלוי במחלוקת הבבלי והירושלמי אם בזמן הזה יש דין קדימת הלוי על הישראל. להבבלי יש דין קדימה ולהירושלמי אין דין קדימה, וכל דין קדימה הוא כשהלויים על הדוכן. אולם לדעת הערוך השולחן, אף לירושלמי יש דין קדימה גם בזמן הזה, וכל מה שכתב שדין קדימת הלוים הוא רק כשהלויים על הדוכן, נאמר לענין מת מצוה שהישראל יטמא ולא הלוי.

מכל מקום כתב בתשובות והנהגות, דבזמנינו אין מקפידים על קדימת הכהן והלוי כל כך, דהכהנים והלויים אינם אלא כהני חזקה, ולכן אין להם זכות קדימה.

 

קדימת הלוי בברכת המזון

מדיני ברכת המזון פסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רא סעיף א'), וז"ל: גדול מברך אפילו בא בסוף, ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי. ובמשנה ברורה (שם ס"ק א') ביאר, שהגדול בחכמה מכל המסובין הוא המברך ברכת המזון לכולם, ומיירי שכל המסובין הם בעלי בתים שאכלו משלהם, שאם היה אחד בעל הבית הדבר תלוי בו ליתן לאורח לברך, או למי שירצה מבני ביתו.

ומביא השולחן ערוך שאם בעל הבית רוצה לברך ברכת המזון בעצמו רשאי, אמנם אם אין שם בעל הבית שבוחר מי שיברך, כשיש כהן הוא המברך (עיין בסימן רא בשולחן ערוך ובמשנה ברורה בכל הפרטים בהלכה זו).

וכאן יש לדון כשאין כהן ואין בעל הבית, שכל המסובין הם בעלי בתים שאכלו משלהם, ובסעודה זו יש לוי, האם יש דין קדימה ללוי לברך משאר המסובין.

בטור (אורח חיים סימן רא סעיף ב') כתב וז"ל: גרסינן בירושלמי אמר רבי יהושע בן לוי, מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני, ורבי יהושע בן לוי היה לוי, ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן. וה"ר מאיר מרוטנבורק כתב שאין לו דין קדימה, והא דקאמר שלא בירך ישראל לפניו מצד גדולתו קאמר ולא מצד לויה, עכ"ד הטור ועיי"ש בב"ח.

והשולחן ערוך (שם סעיף ב') פסק: לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כהונה, אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום, אבל כהן תלמיד חכם מצוה להקדימו שנאמר "וקדשתו" לפתוח ראשון ולברך ראשון, עכ"ל.

וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ד') בסוף דבריו, דכיון דחזינן שליטול צדקה ולקרות בתורה יש ללוי דין קדימה, אם כן הוא הדין לשאר דברים שיש לו דין קדימה, דאין לימוד למחצה.

ומכח הלכה זו פסק המשנה ברורה (שם ס"ק יג), שכהן פותח ראשון בקריאת התורה ומברך ראשון בסעודה בברכת המוציא ובברכת המזון, וכן להוציא בקידוש, ד"וקדשתו" הוא לכל דבר שבקדושה, והביא מהפוסקים שבכלל הדין לפתוח ראשון הוא להיות ראש המדברים בכל קיבוץ עם ולדרוש תחילה, עיי"ש.

וגבי קדימת הלוי כתב בסוף דבריו: "טוב" להקדים הלוי גם כן לישראל, אם שוין הם בחכמה, בברכת המזון ובהמוציא וכן בנתינת הצדקה, דהא מקדימין אותו בקריאה גם כן לפני ישראל, עיי"ש.

ועיין גם בשונה הלכות (אורח חיים סימן רא סעיף ז'), שלגבי קדימת הכהן נקט בלשון "מצוה" להקדים הכהן לברך ראשון, וכן להיות ראש המדברים בכל קיבוץ עם ובישיבה ולדרוש תחילה, וליטול מנה יפה ראשון לכל המסובים בסעודה או בצדקה וכו'. ואילו לגבי קדימת הלוי (בסעיף ט') נקט בלשון "טוב" להקדים הלוי גם כן לישראל בברכת המזון ובהמוציא ובנתינת הצדקה, אם הם שוים בחכמה, עיי"ש.

אך הערוך השולחן (סימן רא סעיף ד') חלק בזה וכתב בפשיטות דרק לכהן יש מצוה להקדימו לברך ברכת המזון וללוי אין דין קדימה כלל. אולם לענין צדקה כתב בערוך השולחן (סי' רנא סעיף יא) להיפך שיש דין קדימת הלוי לישראל, ולכאורה נראה שסותר את דבריו, ויש לעיין בזה.

 

קדימת הלוי בבציעת הפת

בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קסז סעיף יד) כתב, וז"ל: אם המסובין רבים גדול שבכולם בוצע. וברמ"א הגיה: ואם הם שוים ואחד מהן כהן מצוה להקדימו, ואם הכהן עם הארץ תלמיד חכם קודם לו, ואם הכהן גם כן תלמיד חכם אלא שהוא פחות מן השני טוב להקדימו אבל אין חיוב בדבר, והמשיך שם השולחן ערוך: ואם יש עמהם בעל הבית הוא בוצע וכו', עכ"ל.

מבואר שיש לכהן דין קדימה בבציעת הפת, דכל זמן שבעל הבית נמצא הוא הבוצע, אולם כשאין בעל הבית, הכהן הוא הבוצע (או גדול שבכולם), והטעם שאם יש כהן (ובמיוחד כשהוא תלמיד חכם) הוא הבוצע, משום דדרשינן "וקדשתו" להקדימו לכל דבר שבקדושה לברך ראשון.

ובכף החיים (שם ס"ק קא) כתב על דברי הרמ"א דאם "אחד מהן כהן מצוה להקדימו": וכן אם אחד מהם לוי צריך להקדימו לישראל אם הם שוים, כמובא בהוריות. והוסיף הכף החיים דכן פשוט בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רנא סעיף ט') לגבי צדקה. וכן נראה דעת הטור (אורח חיים סימן רא) לענין בציעת הפת, והדרישה (שם אות ב'). והב"ח (בסימן רא) כתב על דברי הטור דהלוי קודם לישראל תלמיד חכם, כשהלוי גם כן תלמיד חכם, אף על פי שאינו חשוב כמו הישראל.

 

קדימת הלוי לשליח ציבור

בשולחן ערוך (אורח חיים סימן נג סעיף ו') כתב, אין ממנין לשליח ציבור אלא מי שנתמלא זקנו מפני כבוד הציבור, אבל באקראי משהביא שתי שערות יוכל לירד לפני התיבה, ובלבד שלא יתמנה מפי הציבור או מפי שליח ציבור הממנה אותו להקל מעליו להתפלל בעדו לעתים ידועים, עכ"ל.

מבואר בשולחן ערוך, שגם בדיני שליח ציבור יש דין קדימה, וכפי שכתב שאין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו וכו', וראה בכף החיים (שם ס"ק מב) שכתב לענינינו וז"ל: כתב רש"ל בחולין שם, חסיד קודם לצדיק רק שיהא לו קול נעים אפילו אינו מעולה בקול מן האחר. והביא בשם השיירי כנסת הגדולה וז"ל: ונראה לי פשוט כשהם שוים כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ותלמיד חכם קודם לעם הארץ אפילו הוא כהן וכל שכן ללוי, עכ"ל.

נמצא שגם בתפילת שליח ציבור לדעת השיירי כנסת הגדולה יש דין קדימה, אם יש כהן הוא קודם ולוי קודם לישראל.

 

סיכום הענין

לענין קדימת הלוי בקריאת התורה, מובא בגמרא בגיטין נט, א, אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה. והנה נתפרשו שלושה ביאורים בדברי אביי שאמר נתפרדה חבילה.

הראשון: שאין הלוי קורא כלל ולביאור זה אין ללוי קדימה קודם הישראל. השני: שאין סדר לדבר ומי שירצה יקדים ואף לביאור זה אין ללוי דין קדימה. והשלישי: אם הישראל יותר גדול מהלוי הישראל עולה קודם ואחר כך הלוי, אך אם הם שוים יש קדימה ללוי קודם הישראל.

בירושלמי מבואר דכל הקדמת הלוי לישראל הוא בזמן שהיה בית המקדש קיים שהלויים היו עומדים על הדוכן, ומשחרב בית המקדש דין הלוי ודין הישראל שוים. אולם כפי המבואר בגמרא הוריות בתלמוד בבלי שלא חילקה בשעת הדוכן, משמע דגם בזמן הזה יש דין קדימה ללוי קודם הישראל.

לענין צדקה מובא בבית יוסף (יורה דעה סימן רנא סעיף ט'), שלפי הירושלמי בימינו שאין דוכן, הלוי אינו קודם לישראל, אבל בבבלי מדלא כתב כן משמע דאין לחלק בין זמן לזמן, וכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו. אולם ראה בערוך השולחן, שנקט שאף הירושלמי מודה לענין צדקה שלוי קודם אף בזמן הזה אם הישראל אינו גדול יותר מהלוי בחכמה.

בטור (יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף ט') כתב, וז"ל: כתב הרמב"ם היו לפנינו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות כולן, מקדימין הכהן ללוי והלוי לישראל וכו', במה דברים אמורים, בזמן שהם שוין בחכמה וכו' וכל הקודם בחכמה קודם לחבירו עכ"ל. כן פסק להלכה גם בשולחן ערוך שם.

לענין קדימת הלוי בברכת המזון, בטור (אורח חיים סימן רא סעיף ב') כתב, וז"ל: גרסינן בירושלמי אמר רבי יהושע בן לוי, מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני, ורבי יהושע בן לוי היה לוי, ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן. וה"ר מאיר מרוטנבורק כתב שאין לו דין קדימה, והא דקאמר שלא בירך ישראל לפניו מצד גדולתו קאמר ולא מצד לויה.

אך המגן אברהם (שם בס"ק ד') כתב בסוף דבריו, דכיון דחזינן שליטול צדקה ולקרות בתורה יש ללוי דין קדימה, אם כן הוא הדין לשאר דברים שיש לו דין קדימה, דאין לימוד למחצה.

במשנה ברורה מצינו שהביא הלכה זו בזה הלשון: "טוב" להקדים הלוי גם כן לישראל אם שוין הם בחכמה, בברכת המזון ובהמוציא וכן בנתינת הצדקה, דהא מקדימין אותו בקריאה גם כן לפני ישראל.

ועיין גם בשונה הלכות (אורח חיים סימן סי' רא סעיף ז') שלגבי קדימת הכהן נקט בלשון "מצוה" להקדים הכהן לברך ראשון, וכן להיות ראש המדברים בכל קיבוץ עם ובישיבה ולדרוש תחילה, וליטול מנה יפה ראשון לכל המסובים בסעודה או בצדקה. אולם לגבי קדימת הלוי נקט (שם סעיף ט') בלשון "טוב" להקדים הלוי גם כן לישראל בברכת המזון ובהמוציא ובנתינת הצדקה, אם הם שוים בחכמה, עיי"ש.

אך הערוך השולחן (סימן רא סעיף ד') חלק בזה וכתב בפשיטות דרק לכהן יש מצוה להקדימו לברך ברכת המזון וללוי אין דין קדימה כלל.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות