פרק י''ג - בעוון זה הוא חוטא ומחטיא את חבירו - ספר שמירת הלשון

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שמירת הלשון לרבנו החפץ חיים זיע"א פרק י''ג - בעוון זה הוא חוטא ומחטיא את חבירו - ספר שמירת הלשון

יְבֹאַר שֶׁבְּעָוֹן זֶה הוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת חֲבֵרוֹ.

כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר תָּמִיד מֵעָוֹן הַמַּר הַזֶּה, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁעָוֹן זֶה נַעֲשֶׂה עַל כָּל פָּנִים בִּשְׁנַיִם, וְאִם כֵּן הוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא בָּזֶה אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁעַל יָדוֹ בָּא חֲבֵרוֹ גַּם כֵּן לְאִסּוּר שֶׁל שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע וְקַבָּלָתוֹ וְעוֹד שְׁאָר אִסּוּרִים הַמְבֹאָרִים בִּפְתִיחַת סֵפֶר ''חָפֵץ חַיִּים'', וְאִלּוּ לֹא הָיָה מְסַפֵּר לוֹ, לֹא הָיָה בָּא מֵעַצְמוֹ לָאִסּוּר הַזֶּה, וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ''ל {במדבר רבה פרשה כ''א}: קָשֶׁה הַמַּחֲטִיא אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מִן הַהוֹרְגוֹ, שֶׁהַהוֹרְגוֹ מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהַמַּחֲטִיאוֹ מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.

רְאֵה אָחִי, אֵיךְ הֶחְמִירָה לָנוּ הַתּוֹרָה לַחֲשֹׁש בְּתַקָּנַת זוּלָתֵנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁל חֲבֵרוֹ מֻנָּח בִּמְקוֹם הֶפְסֵד, מְחֻיָּב שֶׁלֹּא לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ וְלַהֲשִׁיבוֹ אֵלָיו, וַאֲפִלּוּ אִם הָאֲבֵדָה הַהִיא אֵינֶנָּה שָׁוָה רַקּ פְּרוּטָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה רַק מְעַט, וְגַם אֵין חֲבֵרוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה כְּלָל. וְאִם צִוְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה לְהֵיטִיב כָּל כָּךְ עִם חֲבֵרֵינוּ בְּעִנְיַן מָמוֹן, שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ לוֹ, רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה הַכָּלֶה וְהָאָבֵד, כַּמָּה וְכַמָּה כִּפְלֵי כִּפְלַיִם צָרִיךְ לְהֵיטִיבוֹ בְּעִנְיַן נַפְשׁוֹ הַקַּיֶּמֶת לוֹ נֶצַח, וְקַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר כַּמָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר עַל כָּל פָּנִים מִלְּהַשְׁחִית נַפְשׁוֹ שֶׁהוּא לוֹ הֶזֵּקּ עוֹלָמִי.

הג''ה. [וּפֶן יְפַתֶּה אוֹתְךָ הַיֵּצֶר לֵאמֹר: הֲלֹא חֲבֵרִי, הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנִּי אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁלִּי, אֵינוֹ חוֹשֵׁב זֶה לְהֶזֵּק, וְהָרְאָיָה שֵׁאֵינוֹ שׂוֹנְאִי עֲבוּר זֶה, וְאַדְּרַבָּה הוּא מַרְאֶה לִי פָּנִים צְהֻבּוֹת עֲבוּר זֶה. אֶמשֹׁלׁ לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִישׁ אֶחָד מִן הַגַּנָּבִים, שֶׁהִלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כְּאֶחָד מִנִּכְבְּדֵי הָעָם וּפָגַע בְּאוֹרֵחַ וְנַעֲשָׂה לוֹ כְּאֶחָד מִמַּכִּירָיו וְשָׂמַח בִּרְאוֹתוֹ וּפִתָּהוּ, שֶׁיֵּלְכוּ אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן לְהִתְעַנֵּג, וְהוּא יְהַנֶּה לְהָאוֹרֵחַ. וְהִנֵּה כְּבוֹאָם אָמַר לָאוֹרֵח: כַּמָּה שִׂמְחָה יֵשׁ לִי עַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹתְךָ, וְזֶה כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא רְאִיתִיךָ, וְאֵין לִי יוֹם שָׂמֵחַ כָּזֶה, עַל כֵּן אֱמֹר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁיַּגִּישׁ לְפָנֵינוּ מִכָּל הַמַּעֲדַנִּים שֶׁנִּמְצָאִים בְּבֵית מִשְׁתֵּהוּ וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם בְּעַד הַכֹּל. וְהִנֵּה אַחֲרֵי אֲכִילָתָם, נִשְׁתַּמֵּט הַגַּנָּב מִן הַבַּיִת וְנִשְׁאַר הָאוֹרֵחַ לְבַד וְחִיְּבוֹ בַּעַל הַבַּיִת לְשַׁלֵּם בְּעַד הַכֹּל, בְּאָמְרוֹ: כֵּיוָן שֶׁאַתָּה לָקַחְתָּ מִיָּדִי, אֵין לִי לֵידַע מִי סִיַּעֲךָ בַּאֲכִילָתְךָ וּמִי הִטְעָה אוֹתְךָ בְּעִנְיָן זֶה. וְהִנֵּה, כָּל זְמַן שֶׁאָכַל בְּיַחַד עִם הַגַּנָּב, לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם שִׂנְאָה עָלָיו, וְאַדְּרַבָּה חֲשָׁבוֹ כְּאֶחָד מֵאוֹהֲבָיו בַּאֲשֶׁר שֶׁמְּהַנֵּהוּ עַל לֹא דָּבָר, אֲבָל בְּעֵת שֶׁהִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַכֹּל, כַּמָּה מֵהַכַּעַס וְהַשִּׂנְאָה יִהְיֶה לוֹ עָלָיו עֲבוּר זֶה. כֵּן הַדָּבָר אָחִי בְּעִנְיָן זֶה, בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ מַרְגִּישׁ הַשּׁוֹמֵעַ מִמְּךָ לָשׁוֹן הָרָע וּמְקַבְּלוֹ אֶת הַהַשְׁחָתָה אֲשֶׁר הִשְׁחַתְתָּ לוֹ בְּנַפְשׁוֹ, וְאַדְּרַבָּה חוֹשֶׁבְךָ לְאוֹהֲבוֹ, שֶׁאַתָּה מְסַפֵּר לוֹ כָּל עִנְיָנֶיךָ. אֲבָל כָּל זֶה הוּא רַק כָּל זְמַן שֶׁהַחֲנוּת פְּתוּחָה וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא לִפְנֵי הַמַּגִּיד לָאָדָם מַה שִּׂיחוֹ, וְיִמְצָא הַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְכָתוּב שָׁם כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע וַאֲשֶׁר דִּבֵּר עַל יְדֵי הִתְחַבְּרוּתְךָ הָרָעָה, וְיִצְטָּרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל הַכֹּל וּלְהֵעָנֵשׁ בָּעֳנָשִׁים גְּדוֹלִים עַל הַכֹּל, וְכָל שֶׁכֵּן אִם גָּרַמְתָּ לוֹ בְּסִפּוּרֶיךָ, שֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יָדְךָ לְמַעְלָה בַּחֲבוּרוֹת הָרֶשַׁע, כִּדְאִיתָא בְּפִרְקֵי דְּר' אֱלִיעֶזֶר וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּנִי, אַל תֵּשֵׁב בַּחֲבוּרַת הָאוֹמְרִים גְּנַאי מֵחַבְרֵיהֶם, כִּי כְּשֶׁהַדְּבָרִים עוֹלִים לְמַעְלָה, בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין, וְכָל הָעוֹמְדִין שָׁם נִכְתָּבִין בְּשֵׁם חֲבוּרַת רֶשַׁע, כַּמָּה מֵהַכַּעַס וְהַמְּרִירוּת יִהְיֶה לוֹ עָלֶיךָ עֲבוּר זֶה].

וּבְיוֹתֵר אִם הוּא מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּזֶה הֶעָוֹן הֶחָמוּר, וְנַעֲשֶׂה בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, יָדוּעַ הוּא שֶׁדֶּרֶךְ אִישׁ כָּזֶה הַמְדַבֵּר תָּמִיד בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ לְהַקְהִיל קְהִלּוֹת אֵלָיו וּלְהַטְעִים אֶת דְּבָרָיו בְּפִיהֶם, עַד שֶׁמִּתְפַּתִּים לְקַבֵּל הַלָּשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ, וְלִפְעָמִים שָׁבוּ גַּם הֵם עַל יְדֵי זֶה לִהְיוֹת מִמְּבִיאֵי הַדִּבָּה עַל אוֹתוֹ הָאָדָם וְעַל עוֹד אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וְהִנֵּה אִם בָּאנוּ לַחֲשֹׁב גֹּדֶל עֲוֹנוֹ שֶׁל בַּעַל הַלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה אֵין דַּי בָּאֵר, כִּי לְבַד שֶׁהוּא מַשְׁחִית לְעַצְמוֹ, עוֹד הוּא מַשְׁחִית לְכָל אֵלּוּ הַהוֹלְכִים לְתֻמָּם וּמִתְפַּתִּים לִדְבָרָיו הָרָעִים, שֶׁהֵם נַעֲשִׂים עַל יָדוֹ מְקַבְּלֵי לָשׁוֹן הָרָע וּמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, [וְלִפְעָמִים מִתְעָרֵב גַּם כֵּן הַרְבֵּה שֶׁקֶר וְלֵיצָנוּת בְּתוֹךְ הַסִּפּוּרִים, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים גַּם כֵּן מִכַּת שַׁקְּרָנִים וְכַת לֵיצָנִים]. וּבְוַדַּאי יֵעָנֵשׁ לְבַסּוֹף כָּל מִי שֶׁנִּטְפָּל לַחֲבוּרָה הָרָעָה הַזּוֹ, כְּמַאֲמָרָם {במכות דף ה.} עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְגַם אָמְרוּ חֲזַ''ל: לָשׁוֹן הָרָע הוֹרֶגֶת שְׁלֹשׁה, הָאוֹמְרוֹ וְהַמְקַבְּלוֹ וּמִי שֶׁנֶּאֱמָר עָלָיו. וְגַם יִכָּתְבוּ כֻּלָּם לְמַעְלָה עַל יָדוֹ בְּשֵׁם חֲבוּרַת הָרֶשַׁע כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל, וְעַל כֵּן לְבַד עָנְשׁוֹ הַגָּדוֹל שֶׁיְּבוֹאֵהוּ עֲבוּר זֶה לָעוֹלָם הַבָּא, עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל זֶה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל: כָּל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקַין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. עַל כֵּן הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר אָחִי, חוּס וַחֲמֹל עַל נַפְשֶׁךָ וְעַל נֶפֶשׁ שְׁאָרֵי אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל וַחֲדֹל מִלַּעֲשׂוֹת בַּעֲלֵי אֲסוּפוֹת לַגֵּיהִנֹּם עַל יְדֵי עִנְיָנֶיךָ הָרָעִים.

וּמַה טּוֹב וְנָכוֹן לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי, שֶׁחָכָם אֶחָד יָעַץ לְאוֹהֲבוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּשׁוּם פַּעַם בַּקַּיִץ בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ אַחַר סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְסַפֵּר לְאֶחָד אֵיזֶה דְּבַר מָה, כִּי מִשְּׁנַיִם נַעֲשִׂים שְׁלֹשָה וּמִשְּׁלֹשָה אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נַעֲשֵׂית חֲבוּרָה גְּדוֹלָה, וְכָל אֶחָד מְסַפֵּר עִנְיָנָיו וּמִסְחָרָיו שֶׁהָיוּ לוֹ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל יְדֵי זֶה לְלָשׁוֹן הָרָע וְלֵיצָנוּת, וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בִּגְרָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁהֵבִיא לְכָל זֶה, עַל כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ.

וּמִי שֶׁקִּלְקֵל עַד עַתָּה וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים בְּעִנְיָן זֶה וְרוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹ, יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ''ל: הַצַּדִּיקּים, בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחוֹטְאִים בּוֹ מִתְרַצִּים. עַל כֵּן תְּחִלַּת הַכֹּל יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְרַחֵק מִלֵּישֵׁב בַּחֲבוּרוֹת אֲנָשִׁים נֶגֶד טִבְעוֹ שֶׁהָיָה לוֹ עַד עַתָּה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַשְּׁלָ''ה רֶמֶז לְזֶה מִפָּסוּק {ויקרא י''ט ט''ז}: ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךְ'', וְגַם יִרְאֶה לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְהוֹכִיחָם וּלְזָרְזָם לְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת וּלְהָבִיא שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לעילוי נשמת רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק''ל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.

דילוג לתוכן