פרק יב' - זהירות מלשון הרע ורכילות - ספר שמירת הלשון

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שמירת הלשון לרבנו החפץ חיים זיע"א פרק יב' - זהירות מלשון הרע ורכילות - ספר שמירת הלשון

יְבֹאַר בּוֹ עֵנְיַן הַזְּהִירוּת מֵעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת.

וְדַע עוֹד, דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת בְְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ גַּם כֵּן מֵעִנְיַן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, דְּמִלְּבַד עֶצֶם הָעֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל {פסחים קי''ח.}: כָּל הַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע - רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ''ג א'}: ''לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא'' וְסָמִיךְ לֵהּ {שמות כ''ב ל'}: ''לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ'', עוֹד בָּא הָאָדָם עַל יְדֵי זֶה לִידֵי שִׂנְאַת חִנָּם וּקְטָטוֹת וּמְרִיבוֹת לְבַסּוֹף. כִּי מִכֵּיוָן שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַדָּבָר תְּחִלָּה לֶאֱמֶת, שֶׁפְּלוֹנִי דִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה לוֹ עִנְיַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם, שֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ מִלְּצַעֵר אַחַר כָּךְ אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהִתְקוֹטֵט עִמּוֹ עֲבוּר זֶה, וּלְבַסּוֹף נִסְבַּב הַדָּבָר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים שׂוֹנְאִים גְּדוֹלִים, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לִבְלֹעַ דָּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְשָׂמֵחַ לְאֵידוֹ. וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי הַקַּבָּלָה, שֶׁקִּבֵּל אֶת הַדָּבָר מִתְּחִלָּה לֶאֱמֶת גָּמוּר. וְאִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה בָּא לָזֶה, כִּי כְּשֶׁבָּא אֶחָד אֶצְלוֹ וְסִפֵּר לוֹ אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי עָשָׂה לוֹ וְסִפֵּר עָלָיו כָּךְ וְכָךְ, יֵשׁ לוֹ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ: אוּלַי הַדָּבָר שֶׁקֶר מֵעִקָּרוֹ אוֹ הוֹסִיף בּוֹ מְעַט שֶׁקֶר, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּנָּה הַדָּבָר בְּכֻלּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אִם הַמְסַפֵּר לֹא הוֹסִיף בְּזֶה הָעִנְיָן כְּלָל, אוּלַי לֹא סִפֵּר כָּל הָעִנְיָן כְּמוֹת שֶׁהוּא וְגָרַע בּוֹ אֵיזֶה תֵּבוֹת, אוֹ אָמַר בְּנִגּוּן אַחֵר, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר לְגַמְרֵי אוֹ לַחֲשֹׁב אֵיזֶה צַד זְכוּת אַחֵר עַל הָאִישׁ, שֶׁבִּשְׁגָגָה הָיָה הָעִנְיָן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה בָּא הַדָּבָר לִידֵי קטָטָה וּמְרִיבָה וְלִידֵי שִׂנְאַת חִנָּם.

הג''ה. [אַךְ בְּעִנְיָן כָּזֶה הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם לָשׁוֹן הָרָע, בָּא אֶל הָאָדָם וּמְסִיתוֹ לֵאמֹר: אֵיךְ אֶחְשֹׁד אֶת הַמְסַפֵּר שֶׁיֹּאמַר דָּבָר אֲשֶׁר לֹא הָיָה וְשִׁקֵּר מֵעִקָּרוֹ, אוֹ יוֹסִיף בָּהּ מְעַט מִן הַשֶּׁקֶר וְיַעֲבֹר עַל ''מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק''? אַף אַתָּה הָשֵׁב לוֹ: טוֹב לִי לַחְשֹׁד אֶת הַמְסַפֵּר הַזֶּה, שֶׁאָמַר דְּבַר שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ, מִשֶּׁאַאֲמִין מַה שֶּׁסִּפֵּר לִי. כִּי הֲלֹא אִם הָיִיתָ רוֹאֶה אָדָם שֶׁהוּא לוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז וּמַקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה בָּא אֵלֶיךָ וּמְסַפֵּר עַל אֶחָד מֵחֲבֵרְךָ, שֶׁדִּבֵּר עָלֶיךָ אֵיזֶה רָעָה, בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתָ מְקַבֵּל אֶת הַדָּבָר לֶאֱמֶת, וְהָיִיתָ מֵשִׁיב לוֹ: לֵךְ מִמֶּנִּי, לֹא אַאֲמִינְךָ עַל חֲבֵרִי. אַחֲרֵי שֶׁהֻפְקַר אֶצְלְךָ שְׁאָר לָאוִין דְּאוֹרַיְתָא, בְּוַדַּאי הֻתַּר לְךָ גַּם אִסּוּר שֶׁקֶר. וַהֲלֹא אַף בְּעִנְיָנֵנוּ כֵּן הַדָּבָר, שֶׁזֶּה הַמְסַפֵּר, אֲפִלּוּ אִם כִּדְבָרָיו כֵּן הוּא, עָבַר עַל לָאו דְּאוֹרַיְתָא {ויקרא י''ט ט''ז} ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל'', שֶׁהוּא אִסּוּר גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְהוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת כַּמְבֹאָר בְּכָל הַפּוֹסְקִים, אִם כֵּן חָשׁוּד הוּא גַּם כֵּן לִבְדוֹת שֶׁקֶר מֵעִקָּרוֹ מִלִּבּוֹ, אוֹ עַל כָּל פָּנִים לְעָרֵב בְּתוֹךְ הָעִנְיָן מְעַט מִן הַשֶּׁקֶר וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ].

וּגְדוֹלָה הַזְּכוּת שֶׁל הָאָדָם, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע אֲפִלּוּ עַל סְתַם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָל שֶׁכֵּן אִם סִפְּרוּ לוֹ עַל אָדָם חָשׁוּב, שֶׁיִּזָּהֵר מִלְּקַבֵּל עָלָיו, וּזְכוּתוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה עֲבוּר זֶה, וְכִדְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ חֵלֶק ב' פֶּרֶק ז' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְכֵן בְּמִדַּת הַטּוֹב, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה קוֹנְסִין עָלָיו טוֹבָה עַד ד' דוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ' אָמְרוּ עָלָיו עַל יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁהוּא הָיָה בֶּן אָדָם שֶׁהָיָה נוֹהֵג כָּבוֹד בַּנְּבִיאִים, לָכֵן אוֹתָן הָעַמִּים, מַה שֶּׁלֹּא מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן וְלֹא בְּיַד דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב' י''ד כ''ה}: ''הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה'' וְגוֹ', וְכִי מַה טִּיבוֹ שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ שֶׁהוּא הֵשִּׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַהֲלֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל עָמוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ' לְכָךְ נֶאֱמַר: ''הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל'' וְגוֹ', מִכָּאן אָמְרוּ: מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. וְכֵן בַּמִּדָּה הַזֹּאת הוּא נוֹהֵג בְּכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם וּבְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּבְכָל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְדַע אָחִי, דְּמִי שֶׁשׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מֵעִנְיַן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, יִשָּׁאֲרוּ לוֹ תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו בִּשְׁלֵמוּתָם, דְּאִי לָאו הָכִי עָלוּל מְאֹד שֶׁיִּגָּרַע מִמֶּנוּ כַּמָּה מֵאוֹת וַאֲלָפִים מִצְוֹת, וְהֵם שֶׁל עֲנִיַּת אָמֵן וְאָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה וְלִמּוּד הַתּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ הוּא שֶׁמִּטֶּבַע הַלֵּצִים וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע לְסַפֵּר עִנְיְנֵיהֶם וְסִפּוּרֵיהֶם, לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ לָהֶם, אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה * וּבְתוֹךְ אֲמִירַת קַדִּישׁ וַחֲזָרַת הַשַׁ''ץ וּבִשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, אֲבָל מִי שֶׁנִּתְפַּרְסֵם עִנְיָנוֹ בְּתוֹךְ הָעִיר, שֶׁלֹּא יֹאבֶה לִשְׁמֹעַ לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, יִמְנְעוּ אֶת עַצְמָם מִלְּסַפֵּר, אֲפִלּוּ לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, אִם יִרְאוּהוּ עוֹמֵד בְּתוֹכָם, פֶּן יַעֲשֶׂה אוֹתָם לִמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע לִפְנֵי הַשׁוֹמְעִים, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יְסַפְּרוּ לוֹ בְּעַצְמוֹ.

* וּבָזֶה פֵּרַשְׁתִּי בְּדֶרֶךְ רֶמֶז מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ''ל בִּבְרָכוֹת דַּף ו'.: הַנֵּי מָאנֵי דְּרַבָּנָן דְּבָלוּ מֵחוּפְיָא דִּידְהוּ, {בגדי התלמידים, שמתבלים מהר מפני שבאים המזיקים ומתחככים בהם}, כִּי מָאנֵי הוּא רֶמֶז לְמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, שֶׁהֵם מְכֻנִּים בְּשֵׁם בְּגָדִים לַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ''א בְּמִשְׁלֵי, וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע מַזִּיקִין מַמָּשׁ לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ, כַּמּוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: (הגהה)

וְדַע עוֹד, דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת זָהִיר בִּשְׁלֵמוּת מֵעֲוֹן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, יִהְיֶה רָגִיל תָּמִיד לְהוֹכִיחַ לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וּלְהַצִּיעַ לִפְנֵיהֶם גֹּדֶל הַשָּׂכָר לְמִי שֶׁזָּהִיר בְּדִבּוּר, וּלְהֶפֶךְ גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל עַל יְדֵי סִפּוּרֵיהֶם בְּרֶשֶׁת קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת. וְעַיֵּן בֶּחָפֵץ חַיִּים חֵלֶק א' כְּלָל ח' סָעִיף ד' וּבְחֵלֶקּ ב' בִּכְלָל ו' סָעִיף ה;

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לעילוי נשמת רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק''ל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות