פרק חמישי - שער שמנה עשר

תוכן עניינים

--------

(א) י"ב פשוטות באותיות ואלו הן, הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק. יסודן ראי"ה שמיע"ה רי"ח שי"ח לעיט"ה תשמי"ש מעש"ה הילו"ך רוג"ז שחו"ק הרהו"ר שינ"ה:

כבר פירשנו לעיל כי י"ב פשוטות - הם י"ב הויות, הם י"ב צורות קדושות שיש בת"ת ובמלכו"ת ובבינ"ה דהיינו עול"ם שנ"ה נפ"ש, ופי' עניינים אלו בארוכה בספ"ר בשער פרטי השמות. ואולם הם י"ב כוחות בנפש והם הנזכרים. וכמו שבכח שבעה כפולות הנזכרים בפרק הקודם נבראו שבעה דברים בעול"ם שנ"ה נפ"ש, וכן בכח שלשה אמות כנזכר בפרק שלישי, כן בכח אלו הי"ב הנזכרים הנה נבראו י"ב כחות בעולם והם י"ב מזלות, וי"ב בשנה והם י"ב חדשים, וי"ב אברים בנפש. וזה בכח י"ב אותיות בסוד צירוף ומשקל ותמורה כדמסיק לקמן:

והטעם שי"ב אותיות אלו נקראים פשוטות - מפני שהם מתפשטין והולכים עד עדי עד, שהם י"ב מקורות בכתר עליון, ועם הכח הכולל אותם הם י"ג, והיינו י"ג מדות של רחמים. והם י"ב הויות והכח הכולל אותם שהם י"ג, והם כזה יהו"ה יהה"ו יוה"ה - וכן שלשה של ההי"ן כזה ההי"ו ההו"י הוי"ה - ושלשה של ואוי"ן כזה ויה"ה והי"ה והה"י - ושלשה של ההי"ן כזה היו"ה היה"ו הוה"י - הרי י"ב. ושם יהו"ה עצמו שהוא מקור להם שמאות י' שבו יוצאין שלשה מקורות, ומאות ה' ראשונה יוצאין שלשה, ומאות ו' יוצאין שלשה, ומאות ה' יוצאין שלשה הרי י"ב, והמקור י"ג. והנה לא בא מציאות המקור באותיות מפני שהוא השם שבו נברא הכל, ולכך אותיות אלו אין בהם כח לצייר שום דבר ולא להמציא, אם לא בהשתתפם אל אותיות השם כדפרישית לעיל בפרק שלישי. ובענין סדר הבריאה על ידי האלפא ביתות הוא כפי ביאורם באותיות הקודמות אלו כאלו ממש:

וי"ב כחות אלו בנפש אינם כשאר האברים הנזכרים לעיל, כי האברים הנזכרים בנפש שהם שבעה, שתי עינים שתי אזנים שתי נחירים פה אחד, הם אברים גשמיים, ואף כנגדן י"ב אברים גשמיים בנפש נבראים על ידי י"ב אותיות אלו. אמנם י"ב כחות הנפש הנזכרים הם רוחניים כחות נפשיות, והם ראי"ה חוש הראות וכו'. והם כחות בנפש והם כחות נאצלות מכחות עליונים. ושמנה מאלו פירש הרשב"י ע"ה בתיקונים שהם בסוד שם יאהדונה"י - ארבע אותיות השם יהו"ה הם ארבעה רוחניים, וארבעה אותיות שם אדנ"י - הם ארבעה גשמיים. והארבעה רוחניים הם ראי"ה שמיע"ה רי"ח דבו"ר הם דקים, ואף אם קצתם בנפש הבהמית, אין ספק שלא ישתווה כח הריח והשמיעה והראיה שבבהמה ככחם באדם שהוא בכח השכל. ודיבור יוכיח על כולם שדיבור שבבהמה שהוא הגעיה והצניפה והנעירה בחמור ובסוס וכיוצא רבים שבהם ישכילו אלו את אלו, לא ישתוה אל דיבור האדם המשכיל, עד שכח הדבור ייחוס אליו ולא אל השאר מפני יתרון מעלת דבורו על שאר דבור הבעלי חיים. ואף כן הוא בכחות האחרים. והנה הראיה והשמיעה יתייחס אל החכמה והבינה בתיקונים, והריח אל הת"ת שהוא החוטם ודאי, והדבור אל המלכות שהוא הפה. וזהו בבחינתם למעלה בראש. וארבעה אחרים הם גשמיים, והם נמצאים יותר בבעלי חיים עד כמעט שישתוו. והם פעולות גשמייות קצת בשיתוף הנפש עם הגוף, והם לעיטה שבו חוש הטעם, תשמי"ש מעש"ה הילו"ך, ואלו הן פעולות גשמייות משותפות אל הנפש עם הגוף. והם בשם אדנ"י, כי הטעם אל החכמה וחיך יטעם לאכול, והיינו חכמ"ה חי"ך מ"ה. מעשה היינו בבינ"ה שבה העשיה והיא מעשה בראשית, וזה אין ספק. תשמי"ש על ידי הת"ת שבו הגוף, וגוף וברית חשבינן חד. הילוך הוא במלכו"ת והיא ברגלים כנודע:

ויש ד' והם רעים בקצת פעולות גשמיות בלתי שתוף נפש המשכלת בהם כלל, והם רוג"ז שחו"ק הרהו"ר שינ"ה. הרהור הוא בלב, והם הרהורים לא מחשבה, כי מחשבה היא יפה והיא בחכמה. אמנם הרהור למטה ממחשבה כי המחשבה במוח והרהור הוא מה שיעלה על הלב, ותקדם ההרהור ההוא אל המעשה. וזה ימצא בו טוב ורע, הרהורי עבירה דיצר הרע, או לטוב. רוגז הוא הכעס מן המרה, והשחוק מן הטחול, והשינה גם כן משם או מהאסטומכא. ואלו הם רעים, אמנם יש בהם קצת לטוב. והנה אלו הם סוד כח אל י"ב הויות שהם שלשה שמות יי"י הה"ה וו"ו הה"ה - כדפרישית בארוכה בספ"ר בשער הנזכר. והם שם אחד רחמים פשוטים בראש ודאי שהוא שלש ראשונות, ושם אחד למטה בשאר הגוף והם בסוד שש קצוות, ושם אחד במלכות שהם עץ הדעת טוב או רע. והיינו שנת עולם או ישנתי אז ינוח לי, או שחוק הכסיל או עת לשחוק, או רוגז הכסיל או רוגז לעבודת שמים, וכן הרהור כדפרישית. ולכך אלו יסוד ורוחניות ונשמה אל הי"ב אותיות אלו להמציא בעול"ם שנ"ה נפ"ש י"ב אברים בכל אחד מהם, וי"ב אברים אלו מזוגים בהמזגה זאת הנזכרת לעיל, קצתם לטוב קצתם לרע כאשר יתבאר. ולכך אמר כי י"ב אותיות יסודן - דהיינו הרוחנייות שהוא יסוד אליהם ונשמה אליהם, לתת טבע בהם שהם ימציאו במציאותם ובכחם האברים בעש"ן, הם י"ב כחות נפשייות אלו כדפרישית. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד:

(ב) י"ב גבולי אלכסון מפוצלין לששה סדרים מפסיקין בין רוח לרוח, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית. גבול מערבית צפונית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית. גבול צפונית מזרחית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית. גבול דרומית מערבית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית:

בפשט משנה זו נבוכו כל המפרשים, ואיש לדרכו פנו. ולפיכך עם היות שכבר פירשנו אותה בארוכה בספ"ר בשער פרטי השמות, לא נאסוף ידינו מלפרשה הנה קצת. ונאמר כי כל גוף בעל ששה קצוות, והם מזרח מערב צפון דרום מעלה ומטה. והם גבולים ישרים אל הגוף הנרצה להגביל, ומאלו הששה גבולים יוגבל בהם עוד י"ב גבולים הם הנקראים גבולי אלכסון, נחלקים לששה גבולים ששה קצוות ששה רוחות הנזכרים. וזהו שאמר במתניתין מפוצלין לששה סדרים - . וזה על דרך הפשט, כי אחר כך נפרשה על דרך הסוד. והענין כי כאשר תחבר ששה דפנות ששה לוחות הם ששה צלעות, ותבנה מהם ענין מרובע, אותם ששה צלעות הם מוגבלות י"ב זוייות שהם נגדיים ששה נגד [ששה] באלכסון, כמו שהם נגדיים ששה קצוות שלשה נגד שלשה ביושר. והענין כי צלע מזרח יתחבר אל ארבע צלעות מהששה לבד, והם מזרח מתחבר במטה ובמעלה הם שנים, ומתחבר בדרום וצפון הם שנים. הרי הוגבל הגשם הזה באלכסון ארבעה גבולים, האחד גבול מזרחית רומית שהוא מעלה, והשנית גבול מזרחית תחתית שהוא מטה, והשלישית גבול מזרחית דרומית, והרביעי גבול מזרחית צפונית. וכן אל צלע מערב ארבעה גבולים כיוצא בהם שאינם אחר מהקודמין, מפני שהמערב לא יתדבק אל אחד מצדדי המזרח אלא נגדו. בענין שיתהווה ממנו ארבעה גבולים, האחד גבול מערבית רומית, והשני גבול מערבית תחתית, והשלישי גבול מערבית דרומית, והרביעי גבול (דרומית צפונית) [מערבית צפונית]. והנה כמוהם אל הצפון וכמוהם אל הדרום. אמנם גבול דרומית מזרחית היינו גבול מזרחית דרומית שפירש למעלה, וכן גבול מערבית דרומית היינו גבול דרומית מערבית, בענין שלא נשאר לנו למנות אלא שנים שהם גבול דרומית רומית וגבול דרומית תחתית. וכן אל הצפון שנים מן הטעם הנזכר, שהם גבול צפונית רומית גבול צפונית תחתית. והרי י"ב גבולים. ודרך זה ודרך המשנה שוים. ועם היות שיש גירסא אחרת במשנה בדרך הגבולים, בסדר שמנינו אנחנו עתה הכל ענין אחד ודרך אחד:

ואחר שכבר פירשנו ענין הגבולים כפי הפשט, עתה נפרש אותו כפי הנסתר. ונאמר כי כמו שי"ב גבולים אלו הם תולדות משש קצוות הגשמיים כדפרישית, כן י"ב גבולי אלכסון העליונים הרוחניים הם תולדות משש קצוות רוחניים. ועוד נאמר כי שש קצוות רוחניים כפי המתבאר בזוהר ובתיקונים, הם מזרח ת"ת, מערב מלכות או יסוד, צפון גבורה, דרום חסד, מעלה נצח, מטה הוד. ועתה נאמר כי כמו שהגבולים הגשמיים ענין אחד הוא צלע מזרח וצלע מטה, ומבין שניהם יתהוה גבול חדש שהוא אלכסון וזוית שניהם, כן בענין הספירות אחר שהששה הם מהם חסד ומהם גבורה ומהם רחמים ומהם חזקים ומהם [לא] כל כך, לכך בהתייחד המזרח שהוא הת"ת עם הדרום שהוא החסד, יתהווה מהם בחינה אחרת ומציאות נחמד וזה יקרא גבול מזרחית דרומית, ירצה פעולה שבחינתה ענין רוחנייות מה שבין חסד ות"ת. אם כן הם י"ב לדרך זה, האחד מבין חסד ות"ת, והשנית מבין ת"ת וגבורה, השלישי מבין תפארת ונצח, הרביעי מבין ת"ת והוד. הרי ארבעה בחינות בלתי שוות, מפני שאין בחינת הרחמים אל הת"ת עם החסד כבחינתו עם הנצח, שהחסד רחמים יותר מנצח. וכן בהיותו מתייחד עם הגבורה אינו דין רפה כהיותו עם ההוד שאין דינה חזק כל כך. עוד ארבעה אל המלכות או יסוד כזה, האחד מבין מלכות עם הנצח, השני מבין מלכות עם הוד, השלישי מבין מלכות עם גבורה, הד' מבין מלכות עם החסד. עוד שנית אל החסד, האחד מבין חסד ונצח, השני מבין חסד והוד. עוד שנים אל הגבורה, האחד מבין גבורה והוד, השני מבין גבורה ונצח. הרי הם י"ב גבולים, והם ממש מציאות ששה ספירות, ונקודה שעליהם תסוב הגלגל הנזכר היא המשלמת י"ג. ואלו הם י"ב הוייות הנרמזות לעיל כדפרישית:

ואלו הם ממש זה כנגד זה כדפרישית כיצד, כמו שבגשמי גבול מזרחית דרומית נגד גבול צפונית מערבית באלכסון, כן בחינה המתהוה מחסד ות"ת רחמים, נגד מה שמתהוה מגבורה ומלכות שהוא דין חזק. וכן גבול מערבית דרומית הפך ונגד גבול צפונית מזרחית באלכסון, כן בפנימייות מה שמתהוה מבין חסד ומלכות הפך מה שמתהוה מבין הת"ת וגבורה. וכן גבול מזרחית רומית נגד גבול מערבית תחתית באלכסון, כן מה שמתהוה מת"ת ונצח הפך מה שמתהוה מהוד ומלכות, שזה דין וזה רחמים. וכן גבול מערבית רומית נגד גבול מזרחית תחתית באלכסון, כן מה שמתהוה מבין ת"ת והוד הפך מה שמתהוה מבין מלכות ונצח. וכן גבול דרומית רומית נגד גבול צפונית תחתית באלכסון, כן מה שמתהוה מבין נצח וחסד הפך מה שמתהוה מבין גבורה והוד. וכמו שגבול צפונית רומית נגד גבול דרומית תחתית באלכסון, כן מה שמתהוה מבין גבורה ונצח הפך מה שמתהוה מבין חסד והוד:

ועתה נאמר כי י"ב הוייות הם בצירופם ממש זו הפך זו כדרך הגבולים, ראשונה יהו"ה נגדה הוה"י, שנית יהה"ו נגדה והה"י, שלישית יוה"ה נגדה ההו"י, רביעית ויה"ה נגדה ההי"ו, חמישית והי"ה נגדה היה"ו, ששית הוי"ה נגדה היו"ה. והם ששה נגד ששה כדפירשנו. ושאר דברים הצריכים אל שמועה זו נתבארו בספ"ר בשער הנזכר:

(ג) י"ב פשוטות, י"ב ולא י"ג, י"ב ולא י"א. חקקן חצבן צרפן שקלן המירן, וצר בהן מזלות וחדשים ומנהיגים:

כבר פירשנו במשנה הקודמת ענין י"ב פשוטות וכחותם. ואולם בטעם היות המקור שהוא סוד עצם השם והוא נעלם בלתי בא בעצם האותיות לרוב העלמו, אמר י"ב ולא שלשה עשר - כי המקור בלתי נכלל בי"ב אלו כלל אלא הם י"ב בזולת המקור, שהמקור אינו עמהם שאינו בא באותיות. ואם יבא יהיה בסוד יהו"ה המצטרף עם האותיות כדפרישית לעיל בשער הקודם. ומפני שאפשר לומר שהם י"ב עם המקור, כי הענפים יהיו אחד עשר והמקור י"ב עליהם, לזה אמר י"ב ולא אחד עשר:

חקקן וכו'. חמשה מלות אלו מבוארים בפרקים הקודמים. מזלות חדשים ומנהיגים - הם סוד צורות עליונות בבינה בת"ת ובמלכות, שהם סוד עול"ם שנ"ה נפ"ש. דהיינו י"ב צירופים שהם נמצאים בשם אהי"ה, כזה אהי"ה איה"ה אהה"י האי"ה האה"י היא"ה יהא"ה יאה"ה יהה"א ההא"י ההי"א היה"א, הם י"ב. וכן הם י"ב גבולים שבבינה, והם מזלות - שנוזל השפע מהם אל הספירות, והם מציאיות נמצאות משש ספירות. וכן הם י"ב בת"ת, והם חדשים - מתחדשים בהקף הסדר זמנים, ויונקים מהי"ב עליונים. ובמלכות הם י"ב מנהיגים - שכן שם אדנ"י מצטרף י"ב צירופים שני פעמים, שהם י"ב זכרים וי"ב נקבות, והארכנו בעניינם בספ"ר בשער הנזכר. והצירופים הם עשרים וארבע בענין שהם סוד מנהיגים העולם מכח י"ב עליונים כנודע. ואפשר שלזה הם ארבעה ועשרים כחות מהם בנפש, דהיינו י"ב הנזכרים במשנה הקודמת וי"ב שיתבאר לקמן, הם שנים עשר כחות ושנים עשר אברים. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד:

(ד) שנים לועסים, שנים לועזים, שנים עליצים, שנים עליזים, שנים נועצים, שנים טורפים, שנים ציידים. עשאן כמין מריבה, עשאן [נוסח אחר - ערכן] כמין מלחמה, גם את זה לעומת זה:

בקצת הספרים לא נמצאת משנה זו כלל, ובה קצת חילוף הגירסא. ועם כל זה נפרש בה כפי אשר מצאנו באמתחות הראשונים. שנים לועזים - המרה והכבד שהם מביאים לעז. שנים עליזים - המסס והטחול שהם משמחים את האדם. המסס באכילה ושתיה, וטחול בשחוק כי ממנו יולד השחוק. שנים עליצים - קורקבן ובטן, שהם מעליצים את האדם בבליעה, ובטן בהוצאת מי רגלים. שנים נועצים - שתי כליות שנאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. שנים טורפים - שני ידים. שנים ציידים - שתי רגלים:

דברים אלו מצאתי בדברי הקדמונים, ולדידי קשה דהא משנה זו על מציאות י"ב פשוטות נאמר סתם, בין אותם שהם בעולם בין אותם שהם בשנה בין בנפש, ואם כן איך פירשו אותם באברי הנפש. לכן נראה לי לומר שהיה הכוונה בזה לפרש טבע י"ב הויות אלו, שהם ששה נגד ששה. ואמר שהם שנים לועזים - הם מצד הגבורה שבה הדין, ובה באים כל המלמדים קטיגוריא ומוציאי לעז ודבה נגד ישראל, והם כחות הדין ודאי. שנים עליזים - הם מצד החסד שכנגד הגבורה, ואין בהם כעס ודין אלא שמחה. שנים עליצים - מצד הת"ת שגם הוא נוטה אל הרחמים, מטה כלפי חסד. שנים נועצים - מצד הנצח שבה העצה, כליות יועצות. ואף אם הם שתים יהיו דוקא מצד ימין. שנים טורפים - הם מצד הוד שהוא מן השמאל, שגם משם הטריפה. שנים ציידין - הם מצד המלכות או היסוד, שהם צדים צייד מלמעלה להשפיע לתחתונים:

עשאן כמין מריבה - שהטביע באלו טבע הדין ובאלו טבע הרחמים ובאלו טבע החסד, בענין שהם לוחמין אלו עם אלו בסוד הדין והחסד והרחמים, כדפרישית בספ"ר בשער המכריעין. ערכן כמין מלחמה - שהם אלו נגד אלו ממש, שלשה גבולים מהם גובר בהם צד המזרח שהוא סוד האויר חם ולח, ושלשה מהם גובר בהם צד הדרום שהוא מים קר ולח. ושלשה מהם גובר בהם צד הצפון שהוא גבורה אש חם ויבש, ושלשה מהם גובר בהם צד המערב שהוא עפר קר ויבש. והם זה לעומת זה, עפר קר ויבש לעומת הרוח חם ולח, הפכיי בשני פנים. מים קר ולח לעומת אש חם ויבש, הפכיי בשני פנים. והם סובבים העגולה ונקשרים במערכה אלו עם אלו, כי המים בין העפר והרוח, משתוים אל העפר בקרירותו ואל הרוח בלחותו, וקושרם מצד זה. וכן האש משתוה אל העפר ביבשותו ואל הרוח בחמימותו, וקושרם מצד זה. וכן הרוח והעפר קושרים עד"ז האש והמים. וכן ימצא בספירות כמו שפירשנו בספ"ר בשער המכריעין:

וענין זה ממש ימצא בעולם שנה נפש הגשמיים. כיצד, י"ב מזלות הם, טל"ה ארי"ה קש"ת הם א"ש, שו"ר בתול"ה גד"י הם עפ"ר, תאומי"ם מאזני"ם דל"י לרו"ח, סרט"ן עקר"ב דגי"ם למי"ם. בענין שהם ממש ארבעה בחינות אלו, והם באין מערכה מסודרים מעורבים אלו עם אלו. והארכנו בעניינם בספ"ר בשער הכנויים. החדשים הם נחלקים לארבע תקופות, והם ניס"ן איי"ר סיו"ן רו"ח, תמו"ז א"ב אלו"ל א"ש, תשר"י חשו"ן כסל"ו מי"ם, טב"ת שב"ט אד"ר עפ"ר. והם ארבעה תקופות ארבעה חלקים ממש כד' אותיות שבשם, כמבואר בשער הנזכר מהספ"ר. האיברים שבאדם הם גם כן לדרך זה, שתי כליות וכבד לאש, המסס הקיבה וקרקבן למים, טחול ושתי רגלים לעפר, שתי ידים ומרה לרוח. הם ממש כקודמין. ואף האותיות הם נחלקות לחלקים אלו כפי כח בריאתם, כאשר נבאר לקמן:

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c)

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן