פרק ז' - הזהיר בחטא זה מסייע לבנין הבית העתיד - ספר שמירת הלשון

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שמירת הלשון לרבנו החפץ חיים זיע"א פרק ז' - הזהיר בחטא זה מסייע לבנין הבית העתיד - ספר שמירת הלשון

בּוֹ יְבֹאַר שֶׁהַזָּהִיר מִזֶּה הַחֵטְא הֶחָמוּר הוּא מְסַיֵּעֵ לְבִנְיַן הַבַּיִת הֶעָתִיד.

הִנֵּה יָדוּעַ מַאֲמַר חֲזַ''ל {יומא ט:}, דְּדוֹר שֶׁל בַּיִת שֵׁנִי, הָיָה בּוֹ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְחֻרְבָּנוֹ הָיָה בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרָע. וְכָתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים, דְּמַה שֶּׁהָיָה כֹּחַ בֶּעָוֹן הַזֶּה לְהַחֲרִיב בַּיִת הַבָּנוּי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לִבְנוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. וְזֶהוּ רֶמֶז מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ''ל: כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרַב בְּיָמָיו. וְאִם כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּקּ לְתַקֵּן הַחֵטְא הַזֶּה, דְּהַיְנוּ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בּוֹ, דְּעַד מָתַי נִהְיֶה בַּגּוֹלָה?

אָכֵן בֶּאֱמֶת נִתְבּוֹנֵן מִי יוּכַל לְתַקִּן הַחֵטְא הַזֶּה. הָאִישׁ הַפָּשׁוּט בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לִשְׁמֹר הָעִנְיָן הַזֶּה כַּהֲלָכָה, אַחֲרֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא לָשׁוֹן הָרָע וּמַה הוּא רְכִילוּת, וְאֵיזֶה דָּבָר נִכְנָס בִּכְלָלָם. וְעִקַּר הַתִּקּוּן תָּלוּי בְּמִי שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה. הוּא יָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בְּהִלְכוֹתֶיהָ וּלְהִזָּהֵר וּלְקַיְּמָם.

וְהִנֵּה אָמְרוּ חֲזַ''ל {שמות רבה ו'}: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה וְעָבַר עַל ''לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים'', עָלְתָה הַיּוּ''ד דְּ''לֹא יַרְבֶּה'' לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ וְאָמְרָה: דְּיָתֵיקַי {שטר מתנה} שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כֻּלָּהּ. אִם שְׁלֹמֹה יְבַטְּלֵנִי, מִי יְקַיְּמֵנִי? [רוֹצֶה לוֹמַר דְּמִצְוָה זוֹ אֵינָהּ תְּלוּיָה, רַק בַּמֶּלֶךְ]. עָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁלֹמֹה וְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בּוֹ יִהְיוּ בְּטֵלִין, וְאַל תִּבָּטֵל אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה. וּמִזֶּה נִרְאֶה בַּעֲלִיל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְפִּיד גָּדוֹל כְּשֶׁדָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה הֶפְקֵר לַכֹּל. וְכַאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֵיזֶה דָּבָר מִן הַתּוֹרָה הוּא הֶפְקֵר, נִמְצָא שֶׁהֶעָוֹן שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא הֶפְקֵר בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם תּוֹרָה.

[וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין דִּינֵי הַתּוֹרָה, גַּם כֵּן אֵין חָמוּר בְּדַעְתּוֹ הֶעָוֹן הַזֶּה כָּל כָּךְ כִּשְׁאָר עֲוֹנוֹת. וּרְאָיָה לָזֶה, דְּאִם יֶאֱרַע לְאָדָם, שֶׁמֵּאֵיזוֹ סִבָּה נִתְחַלֵּף לוֹ בָּשָׂר כָּשֵׁר לִבְשַׂר נְבֵלָה וּטְרֵפָה וְנִכְשַׁל בָּזֶה, יִתְמַרְמֵר לִבּוֹ בְּקַרְבּוֹ וְיֵרַע דָּבָר זֶה לְנַפְשׁוֹ מַמָּשׁ וְיִתְעַנֶּה עַל זֶה וְכָל יְמֵי חַיָּיו יִזְכֹּר דָּבָר זֶה, שֶׁנִּכְשַׁל בִּבְשַׂר נְבֵלָה וּטְרֵפָה. וְלֹא כֵן בֶּעָוֹן הַזֶּה, אֲפִלּוּ אִם נִכְשַׁל בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים אוֹ בְּהַלְבָּנַת פָּנִים אוֹ בְּלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת מַמָּשׁ, שֶׁעַל כָּל זֶה יֵשׁ לָאוִין מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ אִם עָשָׂה כֻּלָּן בְּיַחַד, שֶׁסִּבֵּב מְרִיבָה וְהָיוּ בָּזֶה אוֹנָאַת דְּבָרִים וְהַלְבָּנַת פָּנִים וְלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת כֻּלָּן יַחַד, גַּם כֵּן לֹא יִסְתַּעֵר לִבּוֹ עַל זֶה כָּל כָּךְ. וַאֲפִלּוּ אִם יֶאֱרַע אַחַר הַמְּרִיבָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן שֶׁסִּבֵּב בְּעַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא תֶּהֱמֶה נַפְשׁוֹ עַל זֶה כָּל כָּךְ לֵילֵךְ לְחָכָם וּלְחַפֵּשׂ עֵצוֹת עַל זֶה כְּמוֹ עַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְכַדּוֹמֶה. וְעוֹד רְאָיָה לָזֶה, שֶׁלֹּא יִזְכֹּר, רַק אֵיזֶה יָמִים, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה שָׁכוּחַ הַדָּבָר הַזֶּה לְגַמְרֵי מִלִּבּוֹ, כְּמִי שֶׁלֹּא טָעַם הַחֲטָאִים הָאֵלּוּ מִיָּמָיו. כָּל זֶה רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ מַנִּיחַ אֲפִלּוּ לָאָדָם הַנִּלְבָּב לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים].

וְאִם כֵּן כַּמָּה צָרִיךְ בֶּן תּוֹרָה עַל כָּל פָּנִים לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת זָהִיר בְּאִסּוּרִים אֵלּוּ, הַתְּלוּיִם בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, [שֶׁהוּא לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְאוֹנָאַת דְּבָרִים וְהַלְבָּנַת פָּנִים], כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ דִּבְרֵי ה' כְּהֶפְקֵר. וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל, תָּלוּי בָּזֶה בִּנְיַן הַבַּיִת דְּלֶעָתִיד, [וְהִנֵּה כָּתְבוּ הַסְּפָרִים בְּשֵׁם הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, דְּבֵי כְּנִישְׁתָּא חֲדָא {שבית כנסת אחד}, אִם הָיוּ שׁוֹמְרִים מִדַּת הַשָּׁלוֹם כִּדְבָעֵי, יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. אִם כֵּן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תְּלוּיָה בְּיָדֵינוּ. וְיָדוּעַ, שֶׁבְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת בָּהּ, רַק אִם נִהְיֶה זְהִירִים מִתְּחִלָּה מֵעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרָע], וְכָל אֶחָד שֶׁיִּתְחַזֵּק לְתַקִּן הַחֵטְא הַזֶּה, יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בַּבַּיִת הַבָּנוּי לֶעָתִיד, דְּבִלְתָּם הָיָה הַבַּיִת חָרֵב לְעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם.

וְהִנֵּה אִם הָיְתָה לָנוּ רְשׁוּת לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיָה צָרִיךְ כֶּסֶף לָזֶה, יָדוּעַ דְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיָה מְנַדֵּב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כָּל מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ לָזֶה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַּם כֵּן חֵלֶקּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּבְעִנְיָנֵנוּ אֵין צָרִיךְ כֶּסֶף כְּלָל, רַק לְהִתְחַזֵּק לְהִתְרַחֵק מִן הַחֵטְא הֶחָמוּר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְלֶאֱחֹז בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה יְתֻקַּן הַחֵטְא וְנִזְכֶּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן הַמִּקְדָּשׁ.

וְכַמָּה יִתְרוֹמֵם שְׁמוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהוּא הָיָה הַסִּבָּה לְבִנְיַן הַבַּיִת, וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא בִּנְחֶמְיָה {פרק ג'}, נִרְשְׁמוּ שָׁם לָנֶצַח שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, שֶׁנָּתְנוּ חֵלֶק בַּחוֹמָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בַּבַּיִת גּוּפָא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לעילוי נשמת רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק''ל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות