פרק ג' - חיי הנצח והעולם הזה תלויים בשמירת הלשון - ספר שמירת הלשון

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שמירת הלשון לרבנו החפץ חיים זיע"א פרק ג' - חיי הנצח והעולם הזה תלויים בשמירת הלשון - ספר שמירת הלשון

בּוֹ יְבֹאַר, שֶׁבִּשְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן תָּלוּי חַיֵּי הַנֶּצַח וְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה.

עוֹד נוּכַל לוֹמַר, מַה שֶׁתָּלָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עֶצֶם חַיִּים הַנִּצְחִיִּים וְטוֹבַת עוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן. כִּי יָדוּעַ הוּא, שֶׁעַל כֵּן נִקְרֵאת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּשֵׁם נִשְׁמַת חַיִּים, עֲבוּר שֶׁבָּהּ יִחְיֶה הָאָדָם חַיֵּי הַנֶּצַח, וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ עֲבוּר זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת מְצֹרָע.

וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה מְעֻתָּד, שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִים, וְהֵם הַפֵּרוֹת שֶׁל הֶעָוֹן הַמַּר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה הֲלָכָה א', שֶׁנִּפְרָעִין עַל זֶה הֶעָוֹן מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

וְהָאִישׁ הַחוֹסֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דְבָרִים הָאֲסוּרִים, זוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, לָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ''א בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ שֶׁעַל כָּל רֶגַע וָרֶגַע, שֶׁאָדָם חוֹסֵם פִּיו, זוֹכֶה לָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאֵין כָּל מַלְאָךְ וּבְרִיָּה יָכוֹל לְשַׁעֵר.

עַל כֵּן הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם {תהילים ל''ד י''ג}: ''מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים'' בָּעוֹלָם הַבָּא וְלִרְאוֹת טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה? ''נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע''.

עוֹד יֵשׁ עִנְיָן פָּשׁוּט, אֲשֶׁר נוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אֶת גְּנוּת הֶעָוֹן הַמַּר הַנַּ''ל, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁיִּתְרוֹן הָאָדָם מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הוּא בְּמַה שֶׁהוֹסִיף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נֶפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב {בראשית ב' ז'}: ''וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה'', וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס: לְרוּחַ מְמַלְּלָא, וְזֶהוּ רַק אִם הוּא מְתַקֵּן בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא כֵן אִם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִבּוּרוֹ לְרַע, הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כִּי הִיא אֵינֶנָּה מְקַלְקֶלֶת עַל כָּל פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁדִּיֵּקּ הַכָּתוּב: ''מִי הָאִישׁ'' וְגוֹ' דְּאִי לָאו הָכִי אֵינוֹ בִּכְלַל אִישׁ. וּבִפְרָט אִם הוּא בֶּן תּוֹרָה מִנְכָּר {ניכר} יוֹתֵר גְּנוּתוֹ בָּזֶה, וְהוּא דּוֹמֶה לִטְרַקלִין גָּדוֹל וּבִיב שֶׁל בֻּרְסְקִי קָבוּעַ בְּתוֹכוֹ, כְּמוֹ דְּאִיתָא כְּעֵין זֶה בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ פֶּרֶק ג', עַיֵּן שָׁם.

וְהַגָּאוֹן ר' רְפָאֵל זַ''ל בְּסִפְרוֹ ''מַרְפֵּא לָשׁוֹן'' בֵּאֵר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה גַּם כֵּן בְּטוּב טַעַם וָדַעַת. וְהוּא לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר ''חוֹבַת הַלְּבָבוֹת'' בְּשַׁעַר הַכְּנִיעָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם יָבוֹאוּ לְיוֹם הַחֶשְׁבּוֹן, וּכְשֶׁמַּרְאִים לָהֶם מַעֲשֵׂיהֶם, יִמָּצֵא בְּסֵפֶר זְכֻיּוֹתָם זְכֻיּוֹת, שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָם, וְיֹאמְרוּ: לֹא עָשִׂינוּ. וְיֵאָמֵר לָהֶם: עָשׂוּ אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר בָּכֶם וְסִפֵּר בִּגְנוּתְכֶם. וְכֵן כְּשֶׁיַּחְסְרוּ מִסְפַּר זְכֻיּוֹת הַמְסַפְּרִים בִּגְנוּתָם, יְבַקִּשׁוּ בָּעֵת הַהִיא, וְיֵאָמֵר לָהֶם: אָבְדוּ מִכֶּם, בְּעֵת שֶׁדִּבַּרְתֶּם בִּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. וְכֵן יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן, שֶׁיִּמְצְאוּ בְּסֵפֶר חוֹבוֹתָם חוֹבוֹת שֶׁלֹּא עָשׂוּ, וּכְשֶׁאוֹמְרִים: לֹא עֲשִׂינוּם, יֵאָמֵר לָהֶם: נוֹסְפוּ עֲלֵיכֶם בַּעֲבוּר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁדִּבַּרְתֶּם בָּם וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן כָּתְבוּ שְׁאָרֵי סְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.

וְאִם כֵּן הַדָּבָר, מִי שֶׁמֻּטְבָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בַּמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת לְהָרִיק עַל חֲבֵרוֹ בְּחִצֵּי לְשׁוֹנוֹ תָּמִיד, לֹא יוֹעִיל לְנַפְשׁוֹ בְּשׁוּם חָכְמָה וְעֵצָה, אֲפִלּוּ אִם יַרְגִּיל אֶת נַפְשׁוֹ תָּמִיד לְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת, כִּי מִיָּד שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם אֵיזֶה אֹשֶר נִצְחִי עַל יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְוֹת, יִמְצָא אֶת חֲבֵרוֹ בְּחִצֵּי פִּיו וְיִתֵּן לוֹ זְכֻיּוֹתָיו לָנֶצַח וְיִקַח תְּמוּרָתָם אֶת עֲוֹנוֹתָיו. וְאִם אַחַר כָּךְ יִשְׂתַּכֵּר עוֹד אֵיזֶה חֳדָשִׁים אוֹ שְׁנַיִם אֶת אֹשֶר הַנִּצְחִי, גַּם כֵּן יְסֻבַּב לוֹ אָדָם אַחֵר וְיִתְּנֵם לוֹ, כַּנַּ"ל, וְכֵן תָּמִיד עַד יוֹם מוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם הַזֶּה עָלוּל הוּא שֶׁיֵּצֵא מִן הָעוֹלָם נָקִי מִנְּכָסָיו, הַיְנוּ הַקִּנְיָנִים הַנִּצְחִיִּים שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְיִהְיֶה מְמֻלָּא תְּמוּרָתָם בַּעֲוֹנוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים, שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁלָּקַח מִכָּל אֶחָד לְפִי עֵרֶךְ הַבִּזָּיוֹן וְהַכְּלִמָּה, שֶׁהִגִּיעַ לָהֶם עַל יָדוֹ בִּימֵי חַיָּיו. עַל כֵּן הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, תְּחִלַּת הַכֹּל, לִנְצֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרַע, וְאַחַר כָּךְ: ''סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב''. כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּנְצֹר לְשׁוֹנוֹ, כַּמָּה מֵהַטּוֹב שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, עַל כָּל פָּנִים בְּיָדוֹ יִשָּׁאֵר וְלֹא יִנָּתֵן לַאֲחֵרִים חֵילוֹ.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לעילוי נשמת רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק''ל ולזכות כל ישראל החיים ומתים.

דילוג לתוכן