פרק ג׳

תוכן עניינים

--------

א׳ פרק ראשון ב׳ (פאה פ"א) אלו דברים שאין להם שעור הפאה והבכורים והראיון. אין פוחתין לפאה מששים אף על פי שאמרו אין לפאה שיעור ואף על גב דרב ושמואל (חולין קלז:) דאמרי תרוייהו פאה מששים מפרקינן לא קשיא כאן בארץ כאן בחוצה לארץ בארץ אין לה שיעור בחוצה לארץ בששים מאי טעמא בארץ אין לה שיעור משום דכתיב לא תכלה פאת שדך והויא לה דאורייתא ולא כתיב בה שיעורא ובחוצ' לארץ מדרבנן היא וכיון דמדרבנן היא אוקמוה רבנן בששים. וכל מיני דבני קצירה נינהו כגון חטה ושעורה וכוסמין ואורז ודוחן ופולין ושאר מינין דדמו להו מיחייבי בפאה מדאורייתא מאי טעמא דכתיב את קציר ארצכם מידי דבר קצירה אין מידי דלאו בר קצירה לא ושאר מיני ירקות לא מיחייבי בפאה דאמור רבנן (פסחים נו:) באנשי יריחו נותנין פאה לירק שלא ברצון חכמים היו עושין ותניא בן בוהיין נותן פאה לירק בא הפשתים והקנבוס שטרפן זה בזה השיראין והכלך אין בהן משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין. הכרים והכסתות אין בהן משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. ואין עראי לכלאים. לא ילבש כלאים על גבי עשרה אפילו לגנוב את המכס. מטפחות ידים ומטפחות ספרים מטפחות ספג אין בהן משום כלאים ורבי אליעזר אוסר מטפחות הספרים אסורות משום כלאים תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהן משום כלאים לא יתן המרדעת על כתפו אפילו להוציא עליה את הזבל. מוכרי כסות מוכרין כדרכן ולא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין במקל. תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין תופרין בארץ. אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו. ג׳ (נדה סא:) תנו רבנן בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לגוי ולא יעשנו מרדעת לחמור אבל עושה אותו תכריכין למת אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא אמר ליה אביי והאמר רבי ינאי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור הא איתמר עלה אמר רבי יוחנן אפילו לקוברו ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא בגד שאבד בו כלאים צובע ומותר אמר ליה רבא לרפרם מנליה לסבא הא אמר ליה מתנית' היא וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ואי ליכא אי מר עורב בא ונטלה עכבר בא ונטלה ועמרא וכיתנא בהדדי לא סליק בהו ציבעא ומדלא ידיע אימר מנתר נתר. אמר רב אחא בריה דרב יוסף משמיה דמר זוטרא מאן דאבד ליה חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקיה ולא ידיע אי אינתיק או לא שפיר דמי דמדאורייתא שעטנז כתיב עד שיהא שוע טווי ונוז ורבנן הוא דגזרו ביה וכיון דנתקי נתקי מתקיף לה רב אשי אימא או שוע או טווי או נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו קרא בחדא מילתא. (ביצה טו.) אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא. אמר רב פפי עדילרין אין בהם משום כלאים אמר רב פפא הני צררי דזוזי ודפשיטי אין בהן משום כלאים דבזרוני יש בהן משום כלאים רב אשי אמר הני נמי אין בהן משום כלאים אין דרך חימום בכך דאמר עולא מפני מה אמרו וילון אסור מפני שהשמש מתחמם כנגדו. פסק (שם) ואסיר לארבועי כלאים סוסיא על חמרא וחמרא על סוסיא שנאמר את חקתי תשמרו וגו' וכן למלאכה לא שנא בהמה וחיה ולא שנא עוף ולא מיבעיא כמכחול בשפופרת דאסיר אלא אפילו מנקט חמרתא קמי סוסיא אסיר ולא מיבעיא מנקט חמרא קמי סוסיא דאסיר (ב"מ צא:) אלא אפילו ליחודיה לחמרא גבי סוסיא בביתא אסיר ואף על גב דאיכא סוסתא גבי סוסיא דאמור רבנן שביק בת מינו ואזיל על דלאו בת מינו. פסק ואסיר למימר לגוי לארבועי כלאים דתניא (סנהדרין נו:) רבי אליעזר בן יעקב אומר אף על הכלאים נצטוו בני נח ומותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן. (קדושין לט.) אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן לוקין על כלאים בחוצה לארץ דבר תורה (ב"מ צא.) אמר רב פפא הני תרי מילי בעו מינאי דבי פפא בר אבא ואורי להו חדא כהלכתא וחדא דלא כהלכתא מהו ללוש את העיסה בחלב ואסרי להו כהלכתא דתניא אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אשורה עד שיוסק התנור. מהו להכניס מין ושאינו מינו ואסרי להו דלא כהלכתא דאמר שמואל במנאפים עד שיראו מנאפים בכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת. וכן מיחרש בתורתא וחמרתא אסיר שנא' לא תחרוש בשור ובחמור ולא מיבעיא מיכרב ומיזרע דאסיר אלא אפי' מיצמדינון בנירא ואחותי מאני עלייהו ומידברינון בחוטרא אסיר (שם צ:) ואפי' לרבי שמעון בן לקיש דאמר אינו לוקה הני מילי מילקא הוא דלא לקי אבל איסורא איכא. (קידושין לט. חולין קטו.) אמר שמואל מה בהמתך דאפילו בחוצה לארץ אף הרכבת האילן דאתיא מניה אפילו בחוצה לארץ מה בהמתך דהיוצא ממנה מותר מדמעיט רחמנא כלאים לגבוה הא להדיוט שרי אף הרכבת אילן נמי היוצא ממנו מותר. (ב"מ צא:) אמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת והלכתא שביעית בזמן הזה נוהגת בארץ ישראל בין בזרעים בין באילנות ואסור לאכול מפירות שביעית אחר זמן ביעור: ד׳ סליקו להו הלכות כלאים

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
מהדורת מנדלבוים, נויארק. בית המדרש לרבנים שבאמריקה, תשכ"ב

מקור: beta.nli.org.il
דילוג לתוכן