תפריט

אמרו [לו] תלמידיו לר' אליעזר. [רבינו] אמור לנו מה יהיה [בסוף] אחריתנו. אמר להם [אני אודיע אתכם מה יבא] אין [כל] בריה יכולה להנצל מיום הדין. שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כ"ד כ"ג). [זהו] שנאמר ברוה"ק על ידי ירמיהו הנביא (שנאמר) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'). כנגד מי אמר(ה) ירמיהו הנביא [מקרא זה]. לא (אמרה) [אמרו] אלא כנגד [כנסת] ישראל. ש[מ]כל אומה שמצ(ט)ערת ישראל (ו)אינה מתקררה דעתו של הקב"ה עד שיפרע מהן בעצמו. פרעה הרשע אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א' כ"ב). הקב"ה נפרע ממנו בעצמו שנאמר וישקף ה' את מחנה מצרים (שם י"ד כ"ד). נבוכדנצר [הרשע שעלה ו]החריב את בית המקדש הקב"ה נפרע ממנו בעצמו. שנאמר ופקדתי על (כל בבל) [בל בבבל] (ירמיה נ"א מ"ד). אמר להם הקב"ה לישראל. בני [היו לפני] קדושים ואל תבהלו מיום הדין. שנאמר והייתם לי קדשים (ויקרא כ' כ"ו).

וכך דרש [ר'. לעתיד לבא] הקב"ה מביא (לעתיד) כסא הדין ויושב עליו. בתחלה קורא לשמים וארץ ואומר להם. בראשית כל בראתי אתכם. שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (א' א'). מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין אומות העולם ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן (והעמידן) [ומעמידן] לצד אחד. קורא לחמה ולבנה ואומר להם. שני המאורות הגדולים בראתי אתכם. [שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים] (שם ט"ז) (המאורות הגדולות). מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים. ולא עוד אלא [ש]היו לכם ולא אמרתם אנחנו חרסים כחרס אדמה אל תשתחוו לנו. ומניין שנקראו כן. שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט' ז'). דנן ומעמידן לצד אחד קורא לכוכבים ולמזלות ואומר להם. [אני] הבהקתי את זיוכם מסוף העולם ועד סופו ולא בראתי אתכם אלא בשביל ישראל. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג כ"ה). מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד.

וכן למלאכי השרת. קורא למטטרון ואומר לו. קראתי שמך כשמי. שאמר כי שמי בקרבו (שמות כ"ג כ"א). [מפני מה ראיתם] (ראית) שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו. ולא בקשתם עליהם רחמים [דנן ומעמידן לצד אחד. קורא לאבות העולם ואומר להם גזירות קשות גזרתי על בניכם ולא בקשתם עליהם רחמים] ואם תאמרו לא היינו יודעים. כבר גליתי לכם בראשונה שעתידין בניכם להגלות. באברהם הוא אומר. יודע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית ט"ו י"ג). ביצחק הוא אומר. והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך (שם כ"ז מ'). ביעקב הוא אומר. כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (שם ל"ב כ"ט) רמז לו שעתידין לצאת ממנו שני ראשים. ראש גלות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל. מיד רמז לו גלות. מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים. קורא לכסא הדין ואומר קודם לכל קניתיך. שנאמר כסא כבוד מרום מראשון (ירמיה י"ז י"ב) מפני מה ראית(ם) שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשת(ם) עליהם רחמים. (דנן ומעמידן) [דנו ומעמידו] לצד אחר.

הא למדת שאין כל בריה יכולה להנצל מן הדין. ואחר כך מחריב הקב"ה את כל העולם כולו. שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה נ' י"ז). [ו]מחדש הקב"ה את השמים ואת הארץ. שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה (שם ס"ו כ"ב) ומחיה את המתים ומביא עפר הארץ ועפר המתים (וגיבלן) [ומגבלן] זה בזה ומותח מהן עצמות וגידין. א[ו]מר להן הקב"ה למלאכי השרת שהן ממונין לגנזי נפשות. ומוציאין כל נפש ונפש וזורקין אותה בגוף ומעמידין אותן ברגע אחד. באותה שעה פותחת [הארץ את] פיה כאדם ומדברת לפני הקב"ה ואומר' לפניו. רבש"ע איש פלוני עבר עבירה במקום פלוני ןפלוני גזל לפלוני במקום פלוני. ופלוני נשבע לשקר בשמך במקום פלוני. וזורק הקב"ה את כל אומות העולם אל תוך גיהנם. באותה שעה פותחת גיהנם [את] פיה ואומרת לפני הקב"ה. רבש"ע מלא אותי [מ]פושעי ישראל. אומר לה כבר מלאתיך או"ה ואין בך ריוח. אמרה לפניו רבש"ע לא כך אמרת (לי) שעתידה גיהנם שתגבה כמה פרסאות למעלה. [באותה שעה נגבהת כמה פרסאות למעלה]. וזורק הקב"ה פושעי ישראל בתוכה. שנאמר לכן החריבה שאול נפשה (ישעיה ה' י"ד). ועולה הקב"ה ויושב בפמליא שלו. ועומד זרובבל בן שאלתיאל כמתורגמן. והוא מגלה לפניו טעמי תורה.

אמר להם הקב"ה לצדיקים. לכו והכנסו בגן עדן. שלא בראתי אותה אלא בשביל הצדיקים. ואומר דוד לפני הקב"ה. רבש"ע [רצונך] בא וסעוד עמנו בגן עדן שנאמר יבא דודי לגנו (שה"ש ד' ט"ז). ושומע לו ומהלך עמהם בתוך הגן. שנאמר יקראני ואענהו (תהלים צ"א ט"ו). וגבריאל נוטל שתי כסאות (אחת) [אחד] להקב"ה ואחד לדוד. שנאמר וכסאו כשמש נגדי (שם פ"ט ל"ו). אוכלין ושותין שלשה כוסות. אומר מי מברך. אומר לאברהם. טול וברך שאתה אב העולם. אומר איני מברך שיצא ממני זרע שהכעיס להקב"ה. אומר ליצחק טול וברך. אמר להן איני מברך שיצא ממני זרע שהחריב ביתו של הקב"ה. אומר ליעקב טול וברך. אמר לבן איני מברך שנשאתי לשתי אחיות וכתיב בתורה [ו]אשה אל אחותה לא (תקרב) [תקח] (ויקרא י"ח י"ח). אומר למשה טול וברך. אמר להן איני מברך שלא זכיתי לכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר ליהושע טול וברך. אמר להן איני מברך שלא זכיתי להניח זרע בעולם. אומר לדוד טול וברך. אמר להם איני מברך ולי נאה לברך. שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהלים קט"ז י"ג).

לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ועוסק בתורה בטומאה וטהרה באסור ובהיתר ובהלכות. ואומר דוד אגדה לפני הקב"ה. ועונין הצדיקים יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן. ופושעי ישראל עונים אמרן מתוך גיהנם. אומר להן הקב"ה למלאכים. מי הן הללו שעונין אמן מתוך גיהנם. אומרים לפניו. רבש"ע הללו פושעי ישראל שאע"פ שהן בגיהנם בעקה גדולה מתחזקים ואומרים (לפניו) [לפניך] אמן. אומר הקב"ה למלאכי השרת פתחו (להו) [להן] גן עדן ויבאו ויזמרו לפני. שנאמר פתחו שערים ויבא (ו)גוי [צדיק] שמר אמונים (ישעיה כ"ו ב') אל תקרי אמונים אלא שאומר' אמן:

כל הזכויות שמורות לתורת אמת

שינוי גודל גופנים
ניגודיות