פרק ב׳

תוכן עניינים

--------

א׳ פרק ערבי פסחים ב׳ מיחייבינן לקדושי ליומא דשבתא וליומא טבא בצלותא ועל כסא דחמרא (פסחים קו. ומכילתא יתרו ע"ש) דכתיב (שמות יט ח) זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו מכאן סמכו חכמים לקידוש היום מן התורה אין לי אלא שבת חג המצות מנין ת"ל (דברים טז ג) למען תזכר את יום צאתך חג שבועות מנין תלמוד לומר (שם שם יב) וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית. חג הסוכות מנין תלמוד לומר (שם טו טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך. ומנלן דבחג הסוכות קאים מדעילויה דקרא (שם שם יד) העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך וכתיב (שם טז יג) חג הסכות תעשה לך שבעת ימים [באספך מגרנך ומיקבך] ואע"ג דמדכר בקידושא צריך לאדכורי בצלותא ובברכת המזון מאי טעמא זכור וזכרת תרין קראי כתיבי מספיקא הדר מברך ואי משאר מינין אכל דחיובא דברכה דלהון מדרבנן הוא מספיקא לא הדר מברך. (שם מד:) השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו. לצמאו למעוטי מאי אמר רב אידי בר אבין למעוטי היכא דחנקתיה אומצא דלא צריך לברוכי. ר"ט אומר בורא נפשות רבות וחסרונן א"ל רבא בר רב חנן לאביי הלכתא מאי אמר ליה פוק חזי מה עמא דבר. פסק ומאן דשאתי מיא אפלו תרי תלתא זמני בסעודתיה לא צריך לברוכי על כל זמנא וזמנא וכן חמרא ושכרא ומשחא כד מברך זמנא קמייתא מכאן ואילך לא צריך לברוכי ועל כוס של ברכה צריך לברוכי ולית להו למסובי' רשותא למטעם מידי עד דטעים ההוא דשארי המוציא ברישא (שם מז.) דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך. והיכא דאכלו וגמרו סעודתייהו וסליקו תכא ומשו להו מים אחרונים אסיר להו למיכל מידי עד דמברכין ברכת המזון. (שם מב. וירוש' פ"א) דאמר ר"ח ב"א אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט תכף לגאולה תפלה שנאמר ה' צורי וגואלי וכתיב יענך ה' ביום צרה. תיכף לנטילת ידים ברכה שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. פסק ואי בעי למשתי מיא או למטעם מידי בתר דמאשי ידיה מברך ושתי והדר מברך ברכת המזון וכיון דאמרי הבו ליבריך אתסר ליה חמרא עד בתר ברכת המזון והיכא דאותיבו ואימליך אמלוכי וכל חד מנהון איקרי אכל אומצא לא מיחייבין בברכת זימון. ודאי קבעו סעודתייהו מזמנין דתנן היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכלן ואפילו הוה קא מסגו באורחא ואמרי ניזול נכרוך ריפתא בדוך פלן אע"ג דכי מטו התם כל אינש ואינש מברך לחודיה איקבעו להו בזימון (ברכות מב:) דתניא עשרה שמהלכין בדרך אע"פ שכולם אוכלים מככר אחד כ"א ואחד מברך לעצמו ישבו אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אחד מברך לכולן קתני ישבו אע"ג דלא הסבו אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי ניזיל נכרוך ריפתא בדוך פלן. כי נח נפשיה דרב הוה קא הדרי רבנן מבתריה אמרי ניזיל נכרוך ריפתא אנהר אנק כי מטו התם יתבי וקא מיבעיא להו הסבו דוקא אבל ישבו לא או דילמא כיון דאמרי ניזול ניכול ריפת' בדוך פלן הויא קביעותא קם רב אדא בר אהבה אהדריה לקרעיה לאחוריה וקרע קירעא אחרינא אמרי נח נפשיה דרב ואפילו ברכת מזוני לא גמירנא קם ההוא סבא רמא להו מתני' אברייתא ושנו להו דאמרי ניזיל ניכול נהמא בדוך פלן הויא קביעותיה אלמא כי אמרי ניזול נכרוך ריפתא בדוך פלן כי הסבו דמי ומזמנין. וכד קבעי סעודתא כי האי גוונא חד שארי המוציא לכולהון וחד מברך לכולהון אמזון ואי לא קבעי סעודתייהו כל חד וחד מברך לנפשי'. (ברכות מג.) דתנו רבנן כיצד סדר סעודה אורחין נכנסים ויושבין על גבי ספסלים ועל גבי קתדראות עד שיכנסו כולן הביאו להם מים אף על פי שנטל כל אחד ואחד ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו הביאו להם יין אף על פי שכל אחד ואחד בירך לעצמו על כוס ראשון אחד מברך לכולן. ולא מיבעיא ליה למשרי המוציא עד דמייתו קמיה מלח או ליפתן. ואי לחמא דאצרי הוא לא צריך ליפתן ושארי לאלתר אף על גב דלא אייתו לקמיה מלח או ליפתן (ברכות מ.) דאמר רבה בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד דלא לישתעי ביני וביני. רבה בר שמואל איקלע לבי ריש גלותא קריבו ליה ריפתא שרא לאלתר אמרי ליה הדר ביה מר משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש. פסק ושתי חבורות דיתבן בחדא דוכתא או בתרין בתי אי חזו מקצתן הדדי מצטרפים לחדא ואי לא לא מצטרפי ומברכי כל חבורה לחודא ואי איכא שמש בינייהו דמשמש הני והני מצטרפין עם הדדי. (ברכות נ.) דתנן שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן. (שם ע"ב) ותנא אם יש שמש ביניהן שמש מצרפן. ובי תרי דכריכו ריפתא וגמור סעודתייהו ואתא אינש אחרינא וקא בעי לאזמוני עמהון חזינן אי כדמייתי להון מידי דחביב עליהון מן מאי דאכלו כגון ארדיא לשמואל וגוזליא לרב ולא אכלין לא מצטרף עמהון אי אכלי' לא גמור סעודתייהו ומצטרפי דרב ושמואל הוו יתבי בסעודתא עאל אתא (שם מז.) רב שימי בר חייא קא מסרהיב אכיל אמר ליה רב מי סברת דמצטרפת בהדן אנן גמרא לן סעודתין אמר ליה שמואל אלו מייתי לן ארדיא לי וגוזליא לאבא מי לא אכלינן הלכך כמאן דלא גמרי סעודתייהו דמי. תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא עאל אתא רב אמרי אתי לן גברא דמברך לן אמר להו מי סבריתו גדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא גדול מברך ואע"ג דאתא לבסוף. והיכא דכרך ריפתא וסליקו תכא מקמיה ועדאן לא מברך להו ברכת המזון וקריבו ליה מידי למיכל אתיר ליה למיכל מניה (שם מב.) דרב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דר' נתן בתר דגמור סעודתייהו אייתו להו מידי שקל רב פפא אכל אמרו ליה לא סבר לה מר להא דתניא גבי תענית יחיד עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון אומר עד קרית הגבר ואמר רבה לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל אלמא כיון דגמרא ליה סעודתיה איתסר ליה באכילה הכא נמי כיון דגמרא לה סעודתין איתסר לן באכילה אמר להו סילק איתמר והני מילי דלא סמכי אפתורא אבל היכא דסמכי אפתורא דבעל הבית וקא משדר להו מנות לכל חד וחד אף על גב דסליקו תכא מקמייהו הדר אכלי דרבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא בתר דסליקו תכא מקמייהו שדר להו ריש גלותא מידי אחרינא יתיב רבא וקאכיל אמר ליה רבי זירא לא סבר לה מר סילק אסור לוכל אמר ליה אנן אתכא דבי ריש גלותא קא סמכינן והני מילי היכא דלא משו מים אחרונים אבל משו להו מים אחרונים אסיר להו למיכל עד דמברכין דאמר רב אשי הרגיל בשמן שמן מעכבו ואמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן משחא מעכב לן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות וכו' ואף על גב דאיכא משחא אינהו איתסר להו למיכל ומשחא לא מעכב להו ואי בעי למישתי או למיטעם מידי בתר דמשי ידיה מברך ושאתי והדר מברך ברכת המזון וכי גמר סעודתיה עד שיעור כמה מעכב ומברך (ברכות נג:) כדתנן עד מתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון במעיו וכמה הוי עיכול ר' יוחנן אמר כל זמן שאינו רעב רבי שמעון בן לקיש אמר כל זמן שהוא צמא מים מחמת אותה אכילה. מי שאכל ושכח ולא בירך ונפק לאורחא או לשוקא בית שמאי אומרי' יחזור למקומו ויברך ובית הלל אומרים יברך במקום ואתו מועדות ילפי משב' מה שבת בתפל' ועל הכוס אף יו"ט בתפל' ועל הכוס. (שבת קיז:) אמר רבה אשכחתינון לסאבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת בי"ט בין בצלותא בין בקידושא מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא בצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל בקידושא בשבתא מקדש השבת ביום טוב מקדש ישראל והזמנים והילכתא כסאבי דפומבדיתא דאמר רבינא איקלעי לסורא לקמיה דמרי מר ונחית שליחא דציבורא ואמר כסאבי דפומבדיתא הוה קא משתקין ליה אמר להו מרימר שבקוה דהלכה כסאבי דפומבדית': פסק ומיחייבינן לקדושי מאורתא אחמרא (שם קה. ותוספתא ברכות פ"ג) דתניא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהם קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון שבת ויום טוב אין בהם קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ג׳ (שם קו.) תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין תלמוד לומר את יום מהדר אליליא ונסיב ליה קרא את יום אלא אין לי אלא בלילה דלקדשו בכניסתו משמע ביום מנין תלמוד לומר את יום ביום מאי אמר אי קידושא כדאורתא הא אמרינן אין בהם קדושה על הכוס אמר רב יהודה בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדש לן מר קידושא רבה אמר מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן ברישא בריך בורא פרי הגפן ואגיד ביה אמר ההוא סבא כמה מאריך האי מרבנן גחין אשתי ואשתו כולי עלמא קארי אנפשיה החכם עיניו בראשו. (ברכות לה.) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ד׳ (פסחים קז.) תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין קס"ד בורא פרי הגפן אטו אמיא ושיכרא מי לא אמרינן שהכל אמר אביי אין אומרים הבא כוס של ברכה לברך אלא על היין ולא אמרן אלא דלא קבע אשיכרא אבל קבע עליה היינו משתייה דהיכא דקבעי סעודתייהו אשיכרא מברכין ברכת המזון על שיכרא דכיון דקבע עליה היינו משתייה. פסק ומתשע שעות דמעלי שבתא ודמעלי יומא טבא לא מתבעי ליה לאינש לאתחולי בסעודתא דתנו רבנן (פסחים צט:) לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ואפילו רבי יוסי לא קאמר אלא דאי אתחיל לא ליפסוק אבל אתחולי לכתחלה לא יתחיל. וכיון דקבעי סעודתייהו מתשע שעות ולמעלה וקדש ליה יומא ועדאן יתבי בסעודתא פליגי בה רבי יהודה ורבי יוסי דתניא (שם ק.) מפסיקין לשבתות דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אין מפסיקין ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי ברבי רצונך נפסיק וניחוש לדברי ר' יהודה חבירנו אמר לו בכל יום אתה מחבב דברי בפני רבי יהודה עכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני הגם לכבוש המלכה עמי בבית לא נפסיק שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות רבי יהודה אומר מפסיקין סבירא ליה דמפסיק מסעודתיה ומקדש וגמר סעודתיה והדר מברך ברכת המזון רבי יוסי אומר אין מפסיקין סבירא ליה דגמר סעודתיה ומברך והדר מקדש. ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא פורס מפה ומקדש ואף על גב דלא בריך ברכת המזון לבתר דמקדש שארי המוציא וגמר סעודתיה ומברך ברכת המזון. וכי היכי דמפסקינן לקדושי הכי מפסקינן לאבדולי ודאי קבע סעודתיה בשבתא ועייל יומא פסיק ממיכל ופריס מפה ומבדיל וגמר סעודתיה ומברך דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקדוש כך מפסיקין להבדלה מאי לאו לעקירת שולחן לא למפה. פסק והיכא דגמרי סעודתייהו מקמי דקדיש ועד דמאשו ידייהו קדיש יומא ליברכו ברישא ברכת המזון ולידכרו דשבתא או דיום טוב וליסבון כסא אחרינא וליקדשו עליה דאמר מר (שם קב:) גמרו מביאין לו כום ראשון אומר עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קידוש היום ולימרינהו לתרוייהו על חד כסא אמר רב הונא בר חיננא אמר רב ששת לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ואי קשיא לך יום טוב שחל להיות אחר השבת דאמרי' קידוש היום והבדלה על חד כסא התם קידוש היום והבדלה חדא מילתא היא הכא ברכת המזון וקידוש היום תרתי מילי נינהו. פתק וכד מקדש צריך לקדושי במקום סעודה דאיתמר (שם ק:) בני אדם שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ורבי יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו ושמואל אמר אף ידי קידוש נמי לא יצאו ולרב דאמר ידי קידוש יצאו למה לי מהדר איניש וקדושי בביתיה כדי להוציא בניו ובני ביתו ושמואל למה לי קדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים דאכלי בי כנישתא. ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה ולא נימא מר דהני מילי מבית לבית ם אבל מפנה לפנה לא אלא אפילו מפנה לפנה דאמר רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואפילו מאיגרא לארעא קדיש. ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דרב הונא קדיש ואיתעקר ליה שרגא עיילו ליה מאניה לבי גננא דרבה בריה וקדיש וטעם מידי ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוה מקדשינן בי מר אמר לן אכלו מידי הכא דדילמא עד דעייליתו לבתייכו איתעקר לכו שרגא ולא מקדיש לכו ולא מתאכיל לכו מידי ובקדושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה דכתיב וקראת לשבת עונג במקום שקראת לשבת שם יהי עונג. ואף על גב דאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני מלת דעביד כשמואל. מתירון ציצית מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר של חנוכה והלכה כרבי שמעון בגרירה דתניא (שבת.) גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ הני מילי היכא דפליגי רב ושמואל ורב לחומרא אבל היכא דמקיל רב עביד רבה כשמואל דמחמיר ואף על גב דפליג ר' יוחנן דאמר אף ידי יין נמי יצאו. ואמר רב חנא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך אלמא סבירא ליה דיש קידוש שלא במקום סעודה. ואמרינן תניא כוותיה דרבי יוחנן חברים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהם וחזרו אין צריכין לברך אלמא שינוי מקום אין צריך לברך. הכי אמר גאון דהלכתא כמעשה דרב הונא ושינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב. שינוי מקום צריך לברך וכי קאמרינן הלכה כרבי יוחנן בברכת יין ולא לקידוש: ה׳ (פסק) מחמרא בישא לחמרא טבא אומר ברוך הטוב והמטיב דקיימא לן (ברכות נט:) שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב מביתא לביתא הדר מברך בורא פרי הגפן. והיכא דלא קדיש מאורתא מקדש כולי יומא דשבתא דאמרי בני ר' חייא (פסחים קא.) מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. (פסחים קז.) אמר רבה הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו והני מילי הוא דלא טעים מידי ואף על גב דאמר מר (שם קו.) טעם מבדיל. היכא דקא מבדיל באורתא אבל קא מבדיל למחר אי לא טעם מידי מבדיל ואי טעים מידי לא מבדיל דאמרו ליה מר ינוקא ומר קשישא בניה דרב חסדא לרב אשי איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא ואייתינן ליה שיכרא ולא אבדיל ובת טות למחר טרחינן ואייתינן ליה חמרא אבדיל וטעים מידי. ש"מ תלת ש"מ אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל וש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וש"מ מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו. לשנה איקלע לגבייהו אייתו ליה שיכרא אמר להו חמר מדינה אבדיל וטעם מידי. פסק והיכא דנפקא לה שבת וצריך למיעבד עבידתא מן קמי צלויי מיבעי ליה לברוכי המבדיל בין קודש לחול והדר עביד עבידתיה והוא דאמר הזכרת השם ומלכות (שבת קו:) דאמר ליה רבי אבא לרב אשי במערבא אמרין המבדיל בין קודש לחול ועבדין עבידתא והני מילי דקא בעי מיעבד מלאכה מקמי צלויי דאורתא אבל בתר צלויי כיון דאבדיל ליה בתפלה לא צריך לברוכי המבדיל מקמי מלאכה. פסק והיכא דאיכא דוכתא דלא שכיח בה חמרא ואיכא בתוך התחום דוכתא דשכיח בה חמרא וביממא דשבתא הוא דיכיל למיזל ובליליא לא יכיל למיזל ליזיל ביממא ומבדיל ואף על גב דלא נפקא שבתא אי נמי יתיב קא שתי ופשיטא ליה דלאורתא לית ליה חמרא מבדיל כד בעי למיקם מן פניא דשבתא ואף על גב דאיכא עידנא טובא דאמר (ברכות כז:) רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס ואסיר ליה למיעבד עבידתא עד לאורתא וכד חזי נורא לאורתא מברך בורא מאורי האש. (חולין קו:) אמר ר' זירא יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומר המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ב"א ה' המבדיל בין קודש לחול מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה: ו׳ (פסק) ומאן דקדיש ומן קמי דלטעום אשתעי הדר מברך בורא פרי הגפן וטעים והיכא דיהבו ליה כסא לקדושי וקדיש ואישתלי ולא טעים ושקלוה אחריני ושתיוה מייתן ליה כסא אחרינא ומברך בורא פרי הגפן ושאתי דאמר מר (פסחים קז. ע"ש) המקדש טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. פסק והיכא דפשיטא ליה מילתא דלגבי שימשי לא מתרמי ליה חמרא לקדושים עליה ואיתרמי ליה חמרא במנחה דמעלי שבתא אי נמי יתיב קא שתי חמרא בפניא דמעלי שבתא וידע דלאורתא לא משכח חמרא מקדש מבעוד יום ואומר ויכולו ואף על גב דאיכא עדנא טובא ולאורתא כד אתי לביתיה מקדש אריפתא להוציא בניו ובני ביתו. והיכא דקא בעי לצלויי בשבתא בערב שבת במנחה מצלי דאמר (ברכות כא.) רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. ואי מקדש או מצלי של שבת אסור למיעבד עבידתא דהא קבלה לשבת עליה דאמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב מי בדלת אמר ליה בדילנא. והיכא דלא שכיח חמרא כלל ושיכרא הוא חמר מדינה מברך ומבדיל על שיכרא. והיכא דקדיש ליה באושפיזיה ואיתרמו ליה אינשי בדוכתא אחרינא דלא גמירי לקדושי הדר מקדש להו דאמר רב אשי (ר"ה כט:) כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא הדר מקדש להו אמר להוציא אחרים ידי חובתן שפיר דמי. והשתא דקיימא לן מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס היכא דאיקלע תשעה באב בחד בשבא דמיתבעי ליה לאפסיקי ממיכל ומשתא מבעוד יום דשבתא מהו לאבדולי כיון דאמר מר בשאר שבתות מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה הכא נמי אומר הבדלה מבעוד יום או דילמא כיון דאילו מבדיל קבליה לתשעה באב כדרב דאמר ליה בדילנא ואיחייב ליה בעינוי דשוייה חול דאמר בין קודש לחול ואיתסר ליה בשתיה דהא אמרינן גבי יום הכיפורים (עירובין מ:) ליקדיש על כוס ולימא זמן ולשתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילוי' טו הילכך ליתרח עד דנפיק חד בשבא ומבדיל כד שארי תענית מקמיה דליטעום מידי ושארי תעניתי' ואף על גב דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום אין טפי לא הני מילי היכא דהוה שארי ליה למיכל אבל הכא דהוה אסיר ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא וכן שליחא דציבורא מבדיל בכנישתא אבל על נורא לא ליבריך דאמר (פסחים קו.) רב יעקב אבל לא על האור וכן תאני שילא מארי אבל לא על האור מאי טעמא כיון דלא הויא שביתה לאור לא מברכינן עילויה. ואין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות ובמוצאי יום הכיפורים משום דהוה אסיר לאישתמושי בה אבל בימים טובים דשרי לאישתמושי בנורא לא צריכינן לברוכי על נורא דימים טובים דתנו רבנן (ברכות נג.) אור ששבת מברכינן עליו שלא שבת אין מברכין עליו מאי שבת אילימא שבת מחמת מלאכה הא לא שבת לא מברכינן והתניא אור של חולה של חיה ועששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מברכין עליהן אמר רב נחמן בר יצחק מאי שבת שבת מעבירה דלא אישתמשו ביה בשבת באיסורא. וכי מברכינן עילוי אור במוצאי יום הכיפורים לא מברכינן אלא עילוי אור ששבת אבל שיצא מן העצים ומן האבנים במוצאי שבת מברכינן עליה הואיל ותחילת בריתו דנורא באפוקי שבתא איברי אבל במוצאי יום הכיפורים לא מברכינן עליה (פסחים נד.) דתני חדא אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו ותניא אידך אין מברכים עליו לא קשיא הא במוצאי יום הכיפורים הא במוצאי שבת. ומדאורייתא מנלן דמבדלינן על האור (ירושלמי ברכות פ"ח) דכתיב (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור. ואור של כבשן לא מברכינן עליה דלא לנהורא עביד. ואור של תנור ושל כירה בתחילה אין מברכין ובסוף מברכין עליו. פסק ואור של בית הכנסת היכא דאיכא אדם חשוב דמדליק משום ליתיה אף על גב דלא צריך לנהורא לא מברכינן עליה היכא דליכא אדם חשוב לנהורא קא מדליקין ומברכינן עליה (שם) אר"י אין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על המצו' ואין מברכין על האור עד שיאותו לאורו ומש"ה פשטינן ידים בהבדלה למיחזא אי איכא נהורא או לא דכיון דלאו בורא האש מברכינן אלא בורא מאורי האש אי איכא נהורא מברך אי לא משתמש לנהורא לא מברך ואי חזאי בחבריה או במידי אחרינא שפיר דמי וכד איכא בשמים ומאור בהבדלה מברך על הבשמים ברישא והדר על מאור (פסחים קג.) דרב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא אייתי לקמייהו מאור ובשמים שקל רבא בריך על בשמים ברישא אמר ליה והא בין בית שמאי ובין בית הלל מאור ואחר כך בשמים דתנן בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה עאני רבא בתריה זו דברי רבי מאיר אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים ובית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל ואליבא דרבי יהודה: ז׳ (פסק) והיכא דמיקלע יומא טבא באפוקי דשבתא מאן דלית ליה חמרא מברך ברישא המוציא והדר אשר קדשנו במצותיו ושהחיינו וכד חזי נורא מברך בורא מאורי האש אבל המבדיל לא לימא דכי תקינו רבנן הבדלה על חמרא תקינו ומן רבנן דאמרי מבדלינן על ריפתא כדרכא השתא הבדלה בלא כוס מבדלינן במקום דצריך למלאכה על שיכרא מבדלינן במקום דלית חמרא הכא נמי לקדושי קא מיכוין וסדר ברכות קא סדר. והיכא דמיקלע יומא טבא בחד בשבא מבדלינן דאמר (חולין קו:) רבי זירא יום טוב שחל להיות באמצע שבת וכו'. יומא טבא במעלי שבתא ושבתא בתריה לא אמרי' הבדלה. דתנו רבנן (פסחים קד.) אומרין הבדלות במוצאי שבתות ובמוצאי יום טוב וי"ה ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד ומוצאי שבת ליום טוב אבל לא ממוצאי יום טוב לשבת וממוצאי שבת ליום טוב אומר קידוש והבדלה על חד כסא ואף על גב דקיימא לן בעלמא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד קידושא והבדלה חדא מילתא היא דאיתמר (פסחים קב:) יום טוב שחל להיות באחד בשבת אביי אמר יקזנ"ה רבא אמר יקנה"ז יין קידוש נר הבדלה זמן והלכתא כרבא. (חולין כו:) כיצד מבדילין בין קודש לקודש רבי דוסא אומר בין קודש חמור לקודש הקל ולית הלכתא כוותיה. (ברכות לג.) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות בתחילה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והן אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס והמבדיל על הכוס צריך שיבדיל בתפלה. וכן אר"י אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. תני ר"ח אריכא קמיה דר"ה המבדיל בחפלה משובח יתר מן המבדיל על הכוס הבדיל בזו ובזו ינוחו ברכות על ראשו. הא גופא קשיא אמרת המבדיל בתפלה משובח יתר מן המבדיל על הכוס אלמא בחדא סגי והדר אמרת הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו אלמא תרתי בעינן אי נפיק ידי חובתיה כחדא הויא לה אידך ברכה שאינה צריכה ואמר רב ואיתימא רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה רב ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוויהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אלא אימא אם הבדיל בזו או בזו ינוחו לו ברכות על ראשו. (שם עב) בעו מניה מרב ששת טעה ולא הבדיל לא בזו ולא בזו מהו אמר להו רב ששת תניא חוזר לראש. אמר ליה רבינא לרבא הלכתא מאי אמר ליה כקידושא מה קידוש בתפלה ועל הכוס אף הבדלה נמי בתפלה ועל הכוס. באפוקי שבתא אומר הבדלה בחונן הדעת אפוקי שבתא דהוא יום טוב אומר הבדלה בתוך אתה בחרתנו דאמר רב יוסף לדידן תקינו לן רב ושמואל מרגליתא בבבל ותודיענו משפטי צדקך ותתן לנו משפטים ישרים ותורות אמת. (פסחים קד.) אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת. והיכא דמיקלע יום טוב ושבת עם הדדי חתים בתפלה ובקידושא (ביצה יז.) מקדש השבת וישראל והזמנים. (שבת כד:) אמר רבא יום טוב שחל להיות בשבת שליח ציבור היורד בערב שבת לפני התיבה אין צריך להזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין שליח ציבור יורד בערב יום טוב אלא מתחיל קדושת שבת וחתים ברוך מקדש השבת. ח׳ (ביצה יז.) תנו רבנן יום טוב שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל שמונה של שבת בפני עצמו ושל יום טוב בפני עצמו ובית הלל אומרי' מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ר' אומר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים. תני תנא קמיה דרבינא ברוך מקדש ישראל והשבת והזמנים אמר ליה אטו שבת ישראל מקדשי לה הא מקדשא וקיימא אלא אימא ברוך מקדש השבת וישראל והזמנים. אמר רב יוסף הלכתא כרבי וכדתריץ רבינא ואף על גב דקיימא לן בעלמא אין חותמין בשתים הני מילי בחדא מילתא כגון בונה ירושלים ומושיע ישראל אבל שבת ויום טוב דתרתי מילי נינהו חתמינן דתנו רבנן (ברכות מט.) רבי אומר אין חותמין בשתים ואיתיביה לוי לר' על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות על הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דמקדשי לחדשים מקדש ישראל והזמנים ישראל דמקדשי לזמנים מקדש השבת וישראל והזמנים אמר ליה חוץ מזו ומאי שנא התם נחמה הוא. ודקאמר רבי לא מיבעי ליה למיחתם אלא בחדא אבל בתרתי לא כגון בונה ירושלים ומושיע ישראל דחדא מילתא היא אבל הכא שבת ויום טוב או שבת וראש חדש חתים בשתים. ונשים ועבדים אף על גב דקידוש היום זמנא קבע ליה וקיימא לן כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורין גבי קידוש היום חייבין דאמר רב אדא בר אהבה (ברכות כ:) נשים חייבות בקידוש היו' דבר תורה ומפרש רבה טעמיה אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונשים ועבדים הואיל ואיתנון בשמירה דשבת איתנון נמי בזכירה ואע"ג דמדכר קדושת היום בתפלה ועילוי כסא מיבעי ליה לאדכורי בברכת המזון דתנו רבנן (פסחים קה.) לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בבהמ"ז שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ואמרינן שבת ויום טוב משכחת לה ויש בהן קדושה על הכוס דאי לא קדיש באורתא מקדש ביממא ואמרי' אין ה"נ דאי לא קידש לא קתני. ואפילו ר"ח וחולו של מועד דלית בהו קדושה על הכוס בברכת המזון מדכרינן דתני רבי אושעיא (שבת כד.) ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד בערבית ושתרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון פסק והיכא (ברכות מט.) דאישתלי ולא אידכר דשבתא ודיומא טבא בברכת המזון אי לא אדכר עד דסיים ברכת המזון אי נמי אידכר בתר דפתח הטוב והמטיב הדר לרישא ומדכר דשבת או דיום טוב. ואי אידכר בתר דסיים בונה ירושלים מקמי דפתח בהטוב והמטיב אי שבתא הוא מברך ברוך אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל לאות ולברית ברוך מקדש השבת ופתח בהטוב והמטיב. ואי יום טוב הוא מברך ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים ואי יום טוב ושבת עם הדדי אומר ברוך אשר נתן שבתות למנוחה וימים טובים לעמו ישראל לאות ולברית לשמחה ולזכרון ברוך מקדש השבת ישראל והזמנים. ואי טעה בראש החדש בברכת המזון ולא אדכר יעלה ויבוא אי סיים בונה ירושלים ולא פתח בהטוב והמטיב ואידכר אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים ואומר ברוך הטוב והמטיב ומסיים ברכתיה ואי פתח ליה בהטוב והמטיב או דסיים ברכתיה ולא אידכר דראש חדש לא מהדרינן ליה (ואי לא פתח בהטוב והמטיב ואידכר דלא אדכר דראש חדש מוסיף ואומר ברוך אשר נתן מנוחה) דכי אתא רב דימי אמר רב חתים בר"ח מקדש ישראל וראשי חדשים (לעמו ישראל) ואי שבת ור"ח עם הדדי וטעה ולא הזכיר שתיהן אומר ברוך אשר נתן שבתות למנוחה [לעמו ישראל וראשי חדשים] לזכרון ברוך מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. ומאי טעמא בראש החדש כי פתח בהטוב והמטיב גומר את כל הברכה ואין חוזר לראש ובשבת ויום טוב חוזר לראש משום דשבת ויום טוב לא סגי דלא אכיל דכתיב וקראת לשבת עונג וימים טובים ושמחת בחגך וכי פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש אבל ראש חדש דאי בעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל לא מהדרינן ליה דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם [אמר רב נחמן] אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה חוזר בברכת המזון אין חוזר אמר ליה רב אידי בר אבין לרב עמרם מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב נחמן ואמר לי ממר שמואל לא שמיע לי אלא היינו טעמא תפלה דחובה היא מחזירין אותו ברכת המזון דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל לא מהדרינן ליה אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי ליה דלא אכיל הכי נמי דמהדרינן ליה אמר ליה אין דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש והא רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך אשר נתן אמר ליה הא איתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש. (שם לג.) טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לומרה על הכוס לית ליה כוס הדר. ט׳ פסק ואי לית ליה חמרא מייתי עינבי ועצר להדן במעלי שבתא ובמעלי יומא טבא ולאורתא מקדש עליה דאמר רבה (ב"ב צז:) סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום הואיל וגבי נזיר קרוי יין דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין והיכא דלא שכיח חמרא מייתי ענבי יבישתא דכמישן בגופנייהו ותארי להו במיא ועצר להו ומברך עלוהי ברוך בורא פרי הגפן דתניא יין כושי ברק אליוסטן ושל מרתף דרתח במעצרתיה ושל צימוקים ענבי יבישתא לא יביא ואת הביא כשר לגבי מזבח וכל היכא דאמרינן את הביא כשר מברכינן עליה בורא פרי הגפן וכן הלכה. פסק וחמרא דכי לא מזיג במיא פליגי בה רבי אליעזר ורבנן דתנן אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין ותנו רבנן (ברכות נ.) היין בזמן שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו ומשנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ונוטלין הימנו לידים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים בזמן שלא נתן לתוכו מים אין נוטלין ממנו לידים דסבירא ליה לרבי אליעזר דלאו משקה הוא נתן לתוכו מים נוטלין ממנו לידים דהוה ליה משקה. אמר רבי יוסי בר' חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בכוש של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים מאי טעמא אמר רבי אושעיא בעינן מצוה מן המובחר וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים מברכין עליו דמשקה הוא ואין נוטלין הימנו לידים מפני הפסד אוכלין והלכתא כרבנן דאמרי עד שלא נתן לתוכו מים נמי מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים ואף על גב דקא אמרינן כמאן אזלא הא דאמר שמואל עושה אדם כל צורכו בפת כרבי אליעזר וקיימא לן הלכתא כשמואל הני מילי במידי דלא מימאיס אבל במידי דמימאיס לא ודקא אמרינן הלכתא כרבנן דאמרי עד שלא נתן לתוכו מים מברכן עליו בורא פרי הגפן למאי חזי אמר רבי זירא חזי לקריאטי. ואיתמר נמי לענין ארבעה כוסות של פסח (פסחים קח:) אמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה ומאי כוס יפה כוס של ברכה שתאן חי יצא שתאן בבת אחת יצא השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא שתאן חי יצא אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא מדקאמר רבא ידי יין יצא אלמא אחי למי מברכינן עליה ברכת היין. (ב"ב צז.) ואמר רב זוטרא בר טובי' אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנתך על גבי המזבח לאפוקי שריחו רע דסני ריחיה ולאפוקי מגולה ואף על גב דשפייה במסננת אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך. (שבת עז.) וכוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דאמר רבא כל חמרא דלא מקבל על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא: י׳ סליקו להו הלכות קידוש והבדלה

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
מהדורת מנדלבוים, נויארק. בית המדרש לרבנים שבאמריקה, תשכ"ב

מקור: beta.nli.org.il
דילוג לתוכן