פרק א' - פסוק ח - מגילת הסתר

תוכן עניינים

--------

{וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ:}

במשתה שנעשה לכל השרים והפרתמים במשך מאה ושמונים יום, הספיקו היהודים שבשושן לשמוע מה שקורה במשתה. ונאמר להם שהמלך לא מכריח לשתות הרבה מי שאינו רוצה, ואף מי שלא רוצה לשתות כלל, רשאי. וכן עשה המלך חוק כזה שגם שרי המשקים והמלצרים לא יכריחו לשתות את מי שלא רוצה (תרגום).

ובזה הִתאמֵת אצל היהודים כל מה שחשבו – שהעיקר הוא הכבוד שבסעודה ולא האכילה בעצמה, ומה שיגיעו וישבו שם ויכבדו את המלך, די בזה למלך. ואם כן ודאי שלא יכריחם לאכול ולשתות, וינצלו מאכילת דברים אסורים. [וכמו כן, כיון שהעיקר שם הוא הכבוד, בודאי שלא יכריחם המלך להשתחוות לצלמים, שאז לא יכבדוהו, כאמור לעיל].

. . .

עד כאן מבואר במגילה הסיבות שבגללם חשבו היהודים שיש להם לילך למשתה. אמנם ודאי שהיה אסור להם לילך, וכמו שהזהירם מרדכי (אסת"ר ז' י"ד) שלא ישימו רגלם באותו מקום רע, אך הם טעו וחשבו שמוכרחים ללכת, והלכו. ועל ידי הליכתם גרמו לגזירה נוראה על כל העם כולו. אלא שמרדכי הצדיק והסנהדרין כל שבעת ימי המשתה התפללו לה' שיבטל את רוע הגזירה, לא אכלו לחם ולא שתו מים, ועלתה תפילתם לשמים (תרגום), ובתוך המשתה כבר הכין הקב"ה את הצלתם של ישראל, כמבואר בהמשך הפסוקים.

. . .

והנה עד עתה נתבארו הפסוקים על דרך מה היתה סיבת היהודים לילך אל המשתה. אך כיון שכוונת ספר זה להראות ולגלות את הנס שבכל פסוק ופסוק, נִלמד גם את הניסים שבאו ללמדנו ח' פסוקים דלעיל:

הנה בהמשך המגילה מתואר באריכות פרטי המעשה - איך שנגזרה גזירת כליה על היהודים ח"ו, ובד בבד הגבהת קרנו של שונא ישראל - המן, קירובו העצום אל המלך, ושבשביל מאמר פיו הרג המלך את אשתו המלכה, וממילא מובן גודל הסכנה שהיו נתונים בה העם בעת הוצאת הרשע חוק להשמידם. ופתאום חל מהפך עצום, פלאי: המלך מקרב את שנואיו, ומרחיק את מקורבו. מקרב את שנואיו היהודים ודואג לטובתם, ומרחק את מקורבו האישי הוא המן, עד כדי תלייתו על העץ. והיהודים נצלו מכליון, ולא עוד אלא שזכו לכבוד וגדולה. ובעצם כבר בתוך המשתה היה מהפך בדעת אחשורוש, שהרי כל המשתה היה לתכלית מילוי משאלת לב כל אחד (וכפי שיפורט להלן), ואחשורוש עצמו בתוך המשתה הזה נתכעס על רצון אשתו, עד כדי שהרגה! וכדי שלא נחשוב שאחשורוש היה סתם מלך טיפש, או שהיה משועבד למניעים שונים למטרת ביסוס מעמדו, נראה שלא כן הוא, אלא היה מלך אדיר ופיקח, שמלך על כל העולם כולו, וגם בעת ההיא כבר היה יושב חזק על ממלכתו, ומעשיו היו כפי רצונו החופשי בלי שום מניע; ומה שרואים כאלו תהפוכות באדם אחד, ועוד במלך נשגב כזה, אין זה כי אם מאת השם היתה זאת, והיא נפלאת בעינינו. והכל כדי לראות את אהבת השם אלינו, ותשועתו לנו בכל עת ובכל זמן; גם נגד הטבע. וכל זה נעשה אמנם בנס, אבל תחת מסוה של פעולות טבעיות. וזהו תכלית מטרת המגילה - ללמד שבתוך הטבע נמצא הקב"ה, ושהוא יתברך מנהיג את ברואיו כרצונו, ושומר על עמו ומכוון את הבריאה כולה לטובתנו. ובכל פסוק מהמגילה לומדים נס מיוחד. וכפי שיתבאר בעזה"י.

(א) וַיְהִי נס הצלה נפלא בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שנגזרה על העם כליה ולבסוף נצלו באורח פלא, והכל נעשה בגזירת עליון - דרך המלך אחשורוש, על ידי הפיכת רצונו וכפיית דעתו מפעם לפעם, כפי החלטת שמים. ולבל נחשוב שאחשורוש היה מלך חסר חשיבות ולכן היה קל בעיניו לשנות את דעתו כי לא יועיל בזה ולא יזיק מפני שמלכותו קטנה ואין השפעה למעשיו כל כך, אלא הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה - מלך על כל העולם, והחלטותיו עולמִיים וגדולי השלכות:

(ב) ואולי נאמר שהיה המעשה בתחילת מלכותו כשעוד לא הכיר את נתיניו וניסה לראות מי אוהבו באמת ועל כן שינה מעשיו מקצה לקצה לבחון את הלך רוחם של אזרחיו, ולכך פעל בצורה הופכית מפעם לפעם; לא כן הוא, אלא היה זה כבר בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, (ג) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ - זמן רב למלכותו וידע לאן נוטה רוח כל אחד.

וגם לא נאמר שהיה מלך טיפש, אלא פעל בחכמה רבה, והאות לכך שתחילה עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו שבכל העולם ובכללם חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי כל הַמְּדִינוֹת שהביאם לְפָנָיו אל המשתה, ורק אחר משתה זה עשה סעודה לבני עירו וכפי שיסופר בהמשך, וזאת מתוך עצה עמוקה שאם יום אחד יקום בעולם מרד נגדו, שׂרי המדינות שבכל מקום ישקיטו את המרד בעבור הכבוד שקבלו מהמלך שהקדימם למשתה, ואילו את בני מדינתו שאחרם הרי הם מצויים בקרבתו וכבר המלך בעצמו ישקיטם (מגילה י"ב), הרי שהיה מלך פיקח.

(ד) בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ ומזה נשמע על עוצם יכולתו הכלכלית - שלא היה חסר ממון, ולא עשה את מעשיו המשונים בשביל מטרה כזו כדי למלאת את כיסו.

ועשה את המשתה משך יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם - וזה ראיה שהיה לפניו כל זמן שבעולם, שכבר נתחזק במלכותו, ולא חשש לסדר את שאר ענייני המדינות, שלא פחד מאויבים, ובכל זאת שינה טעמו מפעם לפעם, לאות שהכל נעשה משמים:

(ה) עתה יספר על המשתה השני שנעשה בעיר בירתו לאנשי מדינתו, והתכלית בסיפור דבר זה להראות איך שהיה חשוב בעיניו לספק רצון כולם ולבל יהיה בניהם קנאה ושנאה, וכפי שיפורט, וללמדנו מה שקרה לבסוף באמת, כי הקב"ה רצה אחרת. וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה - אחר המאה ושמונים יום עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן כדי להראות שכולם שוים לפניו ואין משוא פנים, מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ - פירשו חז"ל (מגילה יב.) מי שראוי לשבת בחצר הושיבו המלך בחצר, ואת הראוי לגינה בגינה ואת הראוי לביתן בביתן, הכל כדי לכבד כל אחד לפי מעמדו הראוי לו:

(ו) ובתוך המשתה עצמו הכל היה ערוך בעושר רב, כדי לספק רצון מוזמניו, ולמלאת תאות איש ואיש - מִכסה השולחן אשר עליו סעדו היה עשוי מבד מסוג חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת - מיני בדים יפים אָחוּז (מרוקם) בְּחַבְלֵי (בפתילי) בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף - הבדים הנ"ל היו מסובבים פתילי כסף - להוסיף יופי, וְעַמּוּדֵי השולחן היו מכורכים בבגד שֵׁשׁ, מִטּוֹת לישיבה מזָהָב וָכֶסֶף, והכל הועמד עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת - ריצוף נאה ונחמד למראה (כל פס' זה ע"פ פי' אבן יחיא), (ז) וגם כלי השתיה היו משובחים - וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב.

ובכעין מאמר המוסגר סיפר הכתוב - וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, מכאן דרשו רבותינו (מגילה יא: יב.) שהשתמש הרשע בכלי בית המקדש בסעודתו, והתעורר עליו קטרוג בשמים, ובא שטן לסעודה וגרם להריגת ושתי. וזה היה תחילת ההצלה, שבמקום ושתי באה אסתר, והושיעה את עם ישראל. נמצא שכבר בתוך המשתה שגרם את הגזירה בגין השתתפות היהודים בו, בתוכו עצמו הכין הקב"ה את הצלתם של ישראל, במידה ויעשו תשובה. וזהו נס נפלא שהקב"ה מקדים רפואה למכה עוד מתוך החטא עצמו, ברחמיו העצומים.

ועתה ממשיך הכתוב בתאור שבח הסעודה שעשה אחשורוש כדי למלאות רצון הסועדים בשלמות, ובשתיה - וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ, (ח) וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת - אֵין אֹנֵס להכריח השותה לשתות בעל כורחו, שלא כנהוג בימים ההם להשקות הרבה יין כל אחד מהמסובים ואפילו נפשו קצה בזה, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ - הכל לרצות כל אחד ואחד. כ"כ היה חשוב למלך להשביע רצון כל אחד ואחד אף נגד הנוהַג. והוזיל מעות כמים בשביל להשביע את מאוויים. ולבסוף, בתוך משתה זה שנעשה להשביע רצון בני האדם, נתעוררה חמתו על אשתו - על הליכתה כפי רצונה, עד שהרגה! והיכן רצונו להטיב לנתוניו, כל שכן לקרובתו המלכה זו אשתו?! והתשובה - כך היה רצון השם יתברך, ורבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום. היא בלבד תקום.

והכל נעשה לטובת עם ישראל, באהבת השם את בניו אהוביו.

. . .

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) להרב ישראל בן ישי הכהן שליט"א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן