פסיקתא דרב כהנא ו׳

תוכן עניינים

--------

א׳ את קרבני לחמי.[א] אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (תהלים נ:יב). א"ר סימון שלש עשרה מידות של רחמים כתוב בו בהק', הד"ה דכת' ויעבר י"י על פניו ויקרא י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה (שמות לד:ז). וכי יש רחמן שהוא מוסר מזונותיו לאכזרי, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים שם). א"ר יהודה בר' סימון א' הקב"ה עשר בהמות טהורות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע שאין ברשותך. אילו הן שברשותך, שור שה כשבים ושה עזים (דברים יד:ד). ואילו שאין ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (שם יד:ה). שמא הטרחתי עליך שתהא מחזר בהרים ובגבעות שתביא לפני קרבן מאילו שאינן ברשותך, והלא לא אמרתי לך אלא ממה שברשותך ומן הגדל על אבוסיך, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים נ:יב). א"ר יצחק כת' את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח:ב). וכי יש לפני אכיל' ושתיה, אם אומ' את יש לפני אכילה ושתייה, ממלאכיי למד, ממשרתיי למד, עושה מלאכיו רוחות משרתיו (תהלים קד:ד). מאיכן הן ניזונין, מזיו שכינה הם ניזונין, דכת' באור פני מלך חיים (משלי טז:טו). ר' חגי בשם ר' יצחק ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט:ו), ואתה מחיה לכולם. א"ר שמעון בן לקיש כת' עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לי"י (במדבר כח:ו), וכי יש לפני אכילה ושתייה, למד ממשה דכת' ביה ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד:כח), חמתי אכל וחמתי שתי. והרי דברים קל וחומ' מה אם משה שהלך בשליחתי ארבעי' יום לחם לא אכל ומים לא שתה, ולפני יש אכילה ושתייה, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים נ:יב). א"ר חייא ברבא בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לביריותי. שמעת מימיך או' השקו את הגפן הזה יין שהוא עושה יין הרבה, השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה, בריותי אינן צריכין לביריותי, ואני צריך לבריותי, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים נ:יב). א"ר יניי בנוהג שבעול' זה שהוא עובר על גוף הנהר איפשר לו שלא ישתה שנים שלשת לוגין מים, ואנה על לוגא דחמרך כתבת דאנה שתי דאנה רווי דאנה שביע. תני ר' חייה בקדש הסך נסך שכר לי"י (במדבר כח:ז), לשון שביע', לשון שתייה, לשון שיכרות. יוסי בר מנשיי בשם ר' שמע' בן לקיש צריכין הספלים שיהו פקוקין בשעת הניסוך. א"ר יוסה בר בון מילת' דר' שמע' בן לקיש אמרה לעיכוב. בהמה אחת מסרת לך ולא היית יכול לעמוד בה. ואיזה זה, זה בהמות בהררי אלף (תהלים נ:י). ר' יוחנ' ור' שמע' בן לקיש ורבנין. ר' יוחנ' אמ' בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מזונות והיא אוכלת. ומה טעמ', כי בול הרים ישאו לו (איוב מ:כ). ור' שמע' בן לקיש א' בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקי' לעתיד לבא. ומה טעמ', והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר (ישעיה סה:י). ורבנין אמרין בהמה אחת והיא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה בהמות והיא אוכלת. ומה טעמ', וכל חית השדה ישחקו שם (איוב מ:כ). ואיפשר כן דאית' בעיר אכל בעיר, א"ר תנחומ' גדולים מעשי אלהינו, מה משונים הן מעשיו של הקב"ה. ומיהכן הוא שותה, תני ר' יהושע בן לוי אמ' כל מה שהירדן מכנס לו' חדשים הוא עושה אותן גמייה אחת. ומה טעמ', הן יעשק נהר ולא יחפז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ:כג). ורבנין אמרין כל מה שהירדן מכנס לשנים עשר חדש הוא עושה אותן גמייה אחת. ומה טעמ', יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (שם). ויש בהן כדי לכלוך פה, רב הונ' בשם ר' יוסי אין בהם כדי ליכלוך פה. ומאיכן הוא שותה, תני ר' שמעון בן יוחי ונהר יוצא מעדן (בראשית ב:י), ושמו יובל ומשם הוא שותה, דכתו' ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז:ח). תני בשם ר' מאיר ואולם שאל נא בהמות ותורך (איוב יב:ז), זו בהמות בהררי אלף (תהלים נ:י). ועוף השמים ויגד לך (איוב שם), זה זיז שדי (תהלים נ:יא). או שיח לארץ ותורך (איוב יב:ח), זה גן עדן. ויספרו לך דגי הים (שם), זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד י"י עשתה זאת (שם יב:ט). מלך אחד מסרתי לך ולא הייתה יכול לעמוד בו, ואי זה זה, זה שלמה בן דוד. ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח (מלכים א' ה:ב). א"ר שמואל בר רב יצחק ואילו מיני מילטימיה, אבל לסעודתו לא הייתה בירייה יכולה לעמו'. עשרה בקר בריאים (שם ה:ג), מפוטמים. ועשרים בקר רעי ומאה צאן (שם), מן המרעה. לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים (שם). מה היא ברבורים אבוסים, ר' ברכיה בשם ר' יהוד' א' מיני ברבריה. ורבנין אמר' עוף גדול מעולה ומשובח היה עולה וניתן על שלחנו של שלמה בכל יום. א"ר יודה בר' זבידא אלף נשים היו לו לשלמה וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה זו, סבורא שמא אצלה הוא סועד, הוי אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל וג' (תהלים נ:יב). שבוי אחד מסרתי לך ולא הייתה יכול לעמוד בו, ואיזה זה, זה נחמי' הפחה, ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש ברורות וצפרים וג' (נחמיה ה:יח). מה הוא לחם הפחה (שם), הונא בר ייקו א' קקבטון. תני אין מביאין את המגמר אלא לאחר הסעודה, כלום האורחים נהנים ממנו אלא הריח, כך א' הקב"ה לישר' בניי מכל קרבנות שאתם מקריבים לפניי כלום אני נהנה מכם אלא הריח, ריח ניחח תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח:ב). ב׳ [ב] צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג:כה), זה אליעז' עבדו של אבינו אברהם שנא' הגמיאיני נא מעט מים מכדך (בראשית כד:יז), גמייה אחת. ובטן רשעים תחסר (משלי שם), זה עשו הרשע שאמר לאבינו יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי (בראשית כה:ל). א"ר יצחק בר' זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל וא' אנא פתח פומי והויי משלח ואזיל, כהיי דתנינן תמן אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג:כה), זו רות המואביה דכת' בה ותאכל ותשבע ותותר (רות ב:יד). א"ר יצחק את שמע מינה תרתיי, או ברכה שרת בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של צדקת, אלא ממה דכת' ותאכל ותשבע ותותר (שם), נראין דברים שהברכה שרת במעיה של צדקת. ובטן רשעים תחסר (משלי יג:כה), אילו אומו'. א"ר מאיר שאלני דוסתי מכוכבא אמ' לי ומה הוא בטן רשעים תחסר (שם), אמרתי לו, גוי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל זקני העיר וזימנני עמהם, והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה מששת ימי בראשית ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה, נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה בששה ככר כסף, ושברה. אמרתי לו מפני מה עשיתה כן, א' לי רבי, אתם אומרים העולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם, אם אין אנו אוכלין עכשיו אימתי אנו אוכלין, וקרית עילוי ובטן רשעים תחסר (שם). ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (שם), זה חזקיה מלך יהוד', אמרו עליו על חזקיה מלך יהודה שתי אגודות של ירק וליטרא אחת של בשר היו מעלים לפניו בכל יום, והיו ישר' מליזים אחריו ואומ' זה מלך, ומשוש את רצין ובן רמליהו (ישעיה ח:ו), ראויה מלכותיה לרצין ובן רמליהו. הד"ה דכת' יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט (שם). מהו לאט, בר קפרא א' חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו לאט, אלא זה חזקיהו מלך יהוד' שהיה מטהר את ישר' במקוה של ארבעים סאה, מיניין לאט. אמ' להם הקב"ה אוכלים אתון בעיי, ולכן הנה י"י מעלה עליהם את מי הנהר וג' (שם ח:ז). ובטן רשעים תחסר (משלי יג:כה), זה מישע, ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב' ג:ד), מהו נוקד, רעי, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר, ר' אבא בר כהנא אמ' פרובטא. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי ג כה), אילו מלכי ישר' ומלכי בית דוד. ובטן רשעים תחסר (שם), אילו מלכי מזרח. ר' יודן ור' חונה. ר' יודן אמ' מאה צאן היה עולה לכל אחד ואחד בכל יום. ור' חונה אמ' אלף צאן היה עולה לכל אחד ואחד בכל יום. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (שם), זה הקב"ה. אמ' הקב"ה לישר', בניי מכל קרבנות שאתם מקריבים לפניי כלום אני נהנה מכם אלא הריח, ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח:ב). ג׳ [ג] אתה צויתה פיקודיך (תהלים קיט:ד). ואיכן צוה, בחומש הפיקודים. מה צוה, לשמור מאד (שם), תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר שם). היא הפרשה אמורה להלן היא הפרשה אמורה כאן. ולמה הוא אומרה ושונה, ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה אמ' לפי שהיו ישראל אומ' לשעבר היו המסעות נוהגים והתמידים נוהגים, פסקו המסעות פסקו התמידים. א' הקב"ה למשה, לך אמור לישר' שיהו נוהגים בתמידים. ור' נחמיה א' לפי שהיו ישר' מגלגלים בתמידים א' הקב"ה למשה, לך אמור לישר' שלא יהו מגלגלים בתמידים. ורבנין אמרין להלן לתלמוד וכן למעש'. ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא שלא יהו ישר' אומרי' לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן ועכשיו שאין אנו מקריבין קרבנות מהו שנתעסק בהן, אמ' להן הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בהן כאילו שאתם מקריבין אותם. ר' חונה אמ' תרתיי. ר' חונא א' אין כל הגליות הללו מתקבצות אלא בזכות משניות. ומה טעמ', גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם (הושע ח:י). ר' חונה א' חורי. ר' חונה אמ' כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה (מלאכי א:יא). וכי יש מנחה טהורה בבבל, אמ' הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בה כאילו אתם מקריבין אותה. שמואל א' ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צור' וג' (יחזקאל מג:יא). וכי יש צורת הבית עכשיו, אלא אמ' הק' הואיל ואתם מתעסקין בו כאילו שאתם בונין אותו. א"ר יוסה מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים, אם כן יתחילו להן מבראשית, אלא א' הקב"ה מה הקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים. ר' אבה בר כהנא ור' חנין, תרויהון בשם ר' עזריה דכפר חטייא, למלך שהיו לו שני מגרסין, בישל לו הראשון תבשיל ואכלו היה ערב לו, בישל לו השני תבשיל ואכלו והיה ערב לו. ואין אנו יודעין איזה מהן ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את השני ואי לו כתבשיל הזה עשה לי, אנו יודעים של שני ערב לו יותר. כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקב"ה, וירח י"י את ריח הניחוח (בראשית ח:כא), הקריבו ישר' קרבן והיה ערב להקב"ה, ואין אנו יודעין איזה מהן ערב לו ביותר, אלא ממה שהוא מצוה את ישר' ואו' להם, ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח:ב), אנו יודעים ששל ישר' ערב לו ביותר. ר' אבין א' תרתיי. ר' אבין אמ' למלך מיסב על אקוביטון שלו והכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו, והכניסו לו תבשיל השני ואכלו והיה ערב לו, התחיל ממחה בקערה. כך עלות מחים אעלה לך (תהלים סו:טו), כעולות מחים אעלה לך, כזה שהוא ממחה בקערה. ר' אבין א' חורי. למלך שהיה מהלך בדרך והגיע לבורגן הראשון ואכל שם ושתה שם, והגיע לבורגון השני ואכל שם ושתה שם ולן שם. כך הוא, למה הוא מתני, על העולה (ויקרא ג:ה), היא העולה (ויקרא ו:ב), זאת תורת העולה (שם), אלא מלמד שהעולה כולה כליל לאישים. ד׳ [ד] כבשים (במדבר כח:ג). בית שמי ובית הילל. בית שמי או' כבשים, שהן כובשים עונותיהם של ישר', כמה דאת אמ' ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו (מיכה ז:יט). ובית הילל או' כבשים, כבסים שהן כובסין עונותיהן של ישר', כמה דאת אמ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וג' (ישעיה א:יח). בן עזיי או' כבשים בני שנה (במדבר כח:ג), שהן מכבסין עונותיהן של ישר' ועושין אותן כתינוק בן שנתו. שנים ליום (שם), בגלל היום. שנים ליום (שם), פרקליט לאותו היום, והיו לי אמר י"י צבאות ליום אשר אני עושה סגולה (מלאכי ג:יז). שנים ליום (במדבר שם), שיהו נשחטין כנגד היום. שנים ליום (שם), שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בין הערבים. עלת תמיד (במדבר כח:ו), א"ר יודה בר' סימון מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון. הא כיצד, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום. מכל מקום לא היה אדם לן בירושלם ובידו עון. ומה טעמ', צדק ילין בה (ישעיה א:כא). ר' יודה בר' סימון בשם ר' יוחנ' שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה:ח), אמ' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים כת' הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א' ח:כז), ואת או' ועשו לי מקדש (שמות שם). אמ' לו הקב"ה, לא כשם, שאר קיטעא דכבת כי תשא, אלא דתמן ונתנו איש כפר נפשו לי"י (שמות ל:יב) עקב, והכא תניין וריח ניחחי הכא עקב. חסילת פרשתא.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
מהדורת מנדלבוים, נויארק. בית המדרש לרבנים שבאמריקה, תשכ"ב

מקור: beta.nli.org.il
רשיון: CC-BY
דילוג לתוכן