דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר פלפול בדעת הירושלמי בדין קריאת התורה בזמן משה מרדכי ועזרא
לקיים את ימי הפרים האלה בזמניהם [פ"ט פל"א]

תנן במגילה ב. שהקילו חכמים לבני הכפרים לקרוא המגילה בב' וה' כיון שבימים אלו נכנסים לכרך, ויליף לה מדכתיב בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם, ונחלקו הראשונים למה היו נכנסין בשני וחמישי, דרש"י כתב [ד"ה אלא] שנכנסו לכרך לדון בבי"ד, דעזרא תיקן שיהו דנים בבו"ה, ובטו"א ביאר שנכנסו לכרך כדי לשמוע קריאת התורה, ובמרומי שדה כתב בביאור שיטת רש"י, דאם משום קריאה"ת אין חיוב ליכנס לכרך, שהרי היא חובת ציבור, משא"כ בכפר שהתפללו ביחידות אין חיוב קריאה"ת.

ויש לתמוה שלא הביאו רבותינו שבכל דבריהם קדמום רבוותא הראשונים, דהנה בירושלמי מגילה [פ"א ה"א (ג:)] פריך דכיון שמה שנכנסו בני הכפר לכרך היה משום תקנת עזרא לקרוא קריאת התורה, א"כ היאך יתכן שמרדכי ואסתר קבעו זמן הקריאה על פי תקנת עזרא שהיה אחר תקופת מרדכי, [ומשני דמרדכי מסרו לחכמים לקבוע יום אחר למי שיצטרך לזה], הרי מבואר בירושלמי כביאור הטו"א.

והנה הרשב"א בחידושיו במגילה שם תמה על עיקר קושית הירושלמי, דהלא מפורש בב"ק פב. דקריאת התורה נתקנה בזמן משה, [ובברכ"י או"ח סי' קל"ה כתב דהירושלמי לשיטתו במגילה [פ"ד ה"א] דקריאה בב' וה' אינה תקנת משה אלא תקנת עזרא], ותירץ הרשב"א דאילו מחמת תקנת משה לא היו נכנסים כי היתה קלה בעיניהם, לפי שלא היתה הקריאה אלא ג' פסוקים, ואחר שתיקן עזרא לקרוא בג' קרואים וי' פסוקים, היו כולם עולים לכרך, וכ"ה בריטב"א שם.

מעתה להמבואר בירושלמי שבני הכפרים היו נכנסים לכרך כדי לשמוע קריאת התורה, שוב צ"ע כמו שהעיר המרומי שדה, דהלא קריאת התורה היא חובת הציבור, וא"כ אין מוטל על בני הכפר ליכנס לכרך, ואם כי יעוין ברשב"א שכתב דרק התלמידי חכמים היו נכנסים לכרך יעוי"ש, אכן מדברי הטו"א והריטב"א נראה שהיו מחויבים בכך, [ואולי י"ל שהתפללו במנין וממילא נתחייבו בקריאת התורה], וצ"ע.

וע"ד הפלפול נראה בזה, דהנה חקרו הראשונים והאחרונים ביסוד חובת קריאת התורה, האם עיקרה חובת הציבור, או דעיקר חיובה מוטל על כל יחיד, ואך שאין מתקיים דין קריאת התורה אלא בעשרה, ובפשוטו נראה דתליא בחקירה הנ"ל, דאם עיקרה חובת ציבור י"ל דסגי בשמיעת הציבור, כי בכך מתקיימת קריאת הציבור, אך אם הויא חובת יחיד נראה שמוטל על כל יחיד לקרוא ויוצא מדין שומע כעונה, והארכתי בזה הרבה בפרשת בשלח.

ונראה דחלוק ביסודו תקנת משה לקרוא בתורה שכל דינו היה רק שיהא שמיעת תורה אחת לג' ימים, כלשון הר"מ שלא ילכו ג' ימים בלא שמיעת תורה, שנראה שהיא חובת הציבור שתהא קריאת התורה בציבור וכל הקהל שומע את הקריאה, דהכי הוא קיומו של חובת הציבור שהאחד קורא והציבור שומע, ואח"כ בא עזרא ותיקן חובת קריאה, והוא מוטל על כל אחד ואחד והקורא מוציאו בדין שומע כעונה.

דהנה איתא במסכת סופרים פי"ט דנשים חייבות בקריאת התורה, וביאר המ"א סי' רפ"ב סק"ו דאף דקריאת התורה ניתקנה למצות ת"ת, ונשים אינן מצוות במצות ת"ת, מ"מ חייבות לשמוע את הקריאה כמו בהקהל, וביאר מו"ח שליט"א דאף מצות הקהל קיומה בהיותה כמעמד הר סיני כמבואר בר"מ פ"ג חגיגה ה"ה, וזו היא מצות קריאת התורה שתהא עומדת במקום מעמד הר סיני, וממילא אף נשים חייבות בזה, עכ"ד מו"ח.

והנה הגר"ח [מפי השמועה] הקשה במה דקריאה"ת טעונה עשרה מדין דבר שבקדושה, דלמה תחשב קריאה"ת נחשבת כדבר שבקדושה יותר מתפילה ולימוד תורה, וביאר דיסוד דין קריאת התורה ענינה כקבלת התורה מחודשת, כמבואר בפוסקים באו"ח סי' קמ"א שצריך להעמיד סרסור בשעת קריאה"ת כדין מסירת התורה, ומאחר שיש בזה קיום של מתן תורה לישראל ודאי דהוא נחשב כדבר שבקדושה.

הלא נראה דכ"ז אמת כלפי תקנת משה, שעיקרה רק מחמת לתא דמעמד הר סיני, אך תקנת עזרא באה להוסיף גדר מחודש בקריאת התורה, והוא דין תלמוד תורה, [ויש להוסיף בזה, דהלא עזרא תיקן י' פסוקים כנגד י' בטלנים שעסוקים כל היום בת"ת], באופן דלפי"ז נמצא דאף דבתקנת משה סגי בשמיעה לבד, כענין מעמד הר סיני, מ"מ תקנת עזרא אית בה דין ת"ת המוטל על כל אחד ואחד לקרוא בתורה.

והנה כתב הראב"ן סי' ע"ג בטעם מה שצריך לומר ברכו את ה' המבורך וז"ל, וזה לשונו, לפי שעזרא תיקן לישראל שיהיו קורין בתורה בתורה בב' וה' ובשבת והקורא בתורה מוציא את הרבים ידי חובתן מקריאה, לפיכך הרי הוא אומר לציבור אתם צריכין לברך ולקרות כמותי תסכימו לקריאתי ולברכתי ותברכו עמי וכו', עכ"ד, ומבואר מדבריו שהוא חובה על כל אחד ואחד, ולמש"נ זהו באמת רק מתקנת עזרא.

ובמסכת סופרים [פי"ג ה"ח] איתא, ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול, במה גידלו וכו' רבא אמר בברכה גידלו, והיכי מברך, בעשרה אומר, ברכו את ה' המבורך וכו', ביחיד [כשהוא משכים לקרוא] אומר, בא"י אמ"ה הנותן תורה וכו', ולמש"נ נמצא דמשה באמת לא אמר ברכו אלא ברכת התורה, [יעוין ביומא לז. וברש"י ברכות כא. (ד"ה כי) מקור לזה], ואך עזרא חידש לאמרו משום שמוציא כל אחד יד"ח.

מעתה מיושבים דברי הירושלמי בריש מגילה דמבואר דבני הכפרים לא נכנסו לכרך אלא מפני תקנת עזרא, והקשו הראשונים למה לא נכנסו מפני תקנת משה, אכן למש"נ בדעת הר"מ הוא מיושב היטב, כי מפני תקנת משה אין שום חיוב ליכנס לכרך, כמבואר בנצי"ב דכל שהוא מוטל על הציבור אין חיוב עליהם לילך לכרך, ורק אחר תקנת עזרא שהוא חיוב על כל אחד ואחד נתחייבו ליכנס לכרך.

[והנה בב"ח סי' תרפ"ה העלה בשיטת רש"י בברכות יג. דתקנת משה לישראל לקרוא בתורה בשבתות ויו"ט הוא מה"ת, וכ"ה ברי"ף במגילה (יג.) בשם הירושלמי, דכתיב וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, והקשה דא"כ למה מקפידין בפרשת זכור יותר מכל קריאה יעוי"ש וצ"ע, ולמש"נ ניחא, דכלפי תקנת משה ודאי דאין צריך כ"א לשמוע כי היא חובת ציבור, משא"כ שמיעת פרשת זכור מוטלת מדאורייתא על כ"א].

שינוי גודל גופנים
ניגודיות