תפריט
מאת אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'
31/10/2013
איתא במדרש תנחומא (באה"ד): ללמדך שבכל מקום שהיה הולך (יעקב אבינו) היה עוסק בתורה, כשם שעשו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה התורה והרי כתיב באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כו'), ומהיכן למד אברהם את התורה, רבי שמעון בן יוחאי אומר, נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה שנאמר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז'). רבי לוי אמר, מעצמו למד את התורה שנאמר (משלי יד') מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב והיה מלמד לבניו תורה שנאמר (בראשית יח') כי ידעתיו למען אשר יצוה, אמר ליה הקב"ה אתה למדת בניך תורה בעוה"ז אבל לעוה"ב אני מלמדם תורה שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

בספר ילקוט אברהם (לרבי אברהם ליפשיץ. תרצ"א – מונקאטש) כתב, נזדמן לי שישבתי במסיבה סעודת פדיון הבן בין ת"ח וגדולי עולם ונפל במחשבתי לשאול מהרבנים הגאונים הנ"ל, למה לא נמצא כתוב בשום ספר לא בראשונים ולא באחרונים שעשה אברהם אבינו ע"ה פדיון לבנו בכורו יצחק אבינו ע"ה. בשלמא שלא עשה פדיון לבנו ישמעאל מפני שבא אחר נפל כמו שמבואר ברש"י (בראשית, טז' – ה' בד"ה אנכי נתתי, שהכניסה שרה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, ע"ש) ואינו בכור, אבל יצחק שהיה פטר רחם לאמו שרה אמנו ע"ה כדת וכדין למה לא נמצא כתוב בשום מקום שקיים בו אביו המצוה הזאת והרי חז"ל אמרו במסכת קידושין (פב' ע"א) שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה קודם שניתנה לישראל, ע"ש שהאריך בשאלה זו. ובספר מבשר שלום (לרבי משה צבי לאנדא – קליינווארדיין, תרפ"ז) הוסיף על שאלה זו, שהרי גם כהן היה שיכל לפדות את יצחק 'שם בן נח' (עי' רש"י עה"פ, ומלכי צדק וגו' כהן. יד – יח') וכתוב ש-שם בן נח הישתתף בסעודה שעשה אברהם ביום הגמל את יצחק (עי' רש"י שם כא' – ח'). ומדוע לא מצינו שאברהם פדה את בנו? [א"ה: וצ"ע קושיתם וכי בתורה צריך להיכתב כל מצוה שעשה אברהם]

ותירץ שם בספר ילקוט אברהם, שאברהם אבינו לא עשה פדיון לבנו יצחק מפני שכהן היה כדאמרינן בגמ' נדרים (לב' ע"ב): אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם [בנו של נח שזרעו יהיו כהנים] שנאמר [על שם בן נח – בראשית יב' יח'] והוא כהן לאל עליון [אבל] כיון שהקדים [שם בן נח] ברכת אברהם לברכת המקום [הקב"ה] הוציאה מאברהם [שצאצאיו של אברהם אבינו יהיו כהנים] שנאמר [שם יט' כ']ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון [בזה הקדים שם ברכת אברהם לברכת ה'] אמר לו אברהם [לשם בן נח] וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונומיד [נענש שם ו]נתנה לאברהם שנאמר[באברהם – תהלים קי' א'] נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה [ואחר כך באותו פרק  פסוק ד' כתוב] כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק [מכאן שנשבע ה' שהכהונה תהיה לו ואברהם יהיה הכהן במקום שם] על [בגלל] דיבורו של מלכי צדק [שם בן נח שהקדים ברכת אברהם לברכת ה'. והגמ' מביאה דיוקים מלשון הפסוק שהכהונה ניטלה מ-שם] והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן [כהונתו של שם לא המשיכה ממנו לזרעו]. ובמדרש רבה בראשית (מו' ה'): ר' ישמעאל ור' עקיבא ר' ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה שנאמר (תהלים קי) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו' (וע"ע במד"ר בראשית פר' נה' ו' ז'). ולידת יצחק היתה אחרי המעשה שניטלה הכהונה מ-שם וניתנה לאברהם, ומטעם זה לא נזכר בשום מקום שעשה אברהם פדיון לבנו יצחק.

ונראה לענ"ד לתרץ, דהנה בשו"ת הרשב"א (חלק ג' סי' שמ') הביא השואל שם, מדרש על הפסוק (בראשית טז' ב'): ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת וגו'. אין עצירה בלא התחלה, ובת היתה לו לאברהם, ובכל שמה, ונולדה קודם יצחק, ע"ש. לפי"ז אין מצות פדיון הבן אצל יצחק מפני שהיה אחר בת.

רבי יעקב לנדא זצ"ל רבה של בני ברק כתב לבאר, שקיום המצוות ע"י האבות הקדושים לא היה כפשוטו, דהאיך אפשר שהניחו תפילין שכתוב בהן יציאת מצרים טרם היותה, והאיך למשל קיים אברהם אבינו מצות פדיון הבן ליצחק כאשר עדיין לא היו כהנים מזרע אהרן וכדו', אלא קיום המצוות של האבות היה ברוחניות שכל אחד מהם, כפי שרשו למעלה עשה עובדות כאלו, שעל ידן פעלו גילויי אורות עליונים והמשכות כדוגמת ההמשכות והגילויים שע"י המצוות שלנו. וכדרשת חז"ל במד"ר עה"פ: לריח שמניך טובים וגו' כל המצוות שעשו האבות ריחות היו. אבל אנו, 'שמן תורק שמך', כדבר שמריקין מכלי אל כלי. וכמבוא' בזוה"ק פ' ויצא שכ' על המקלות של יעקב שהם כענין תפילין, היינו, שכדוגמת האור ושפע הקדושה שאנו ממשיכים ע"י המצוות שניצטוינו בהן מנותן התורה ית', פעלו האבות ע"י פעולות מיוחדות וכוונות קדושות, כל אחד כפי מדרגתו. וזוהי כוונת המדרש, שהמצוות שעשו האבות ריחות היו ולא עצם הדבר. (קובץ כינוס התורה)

ויש מי שביאר, שמצות פדיון הבן עדיין לא הייתה שייכת כלל אצל האבות שהיא מצוה שהקב"ה חידשה רק מזמן יציאת מצרים וכך נאמר (שמות יג'): וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: וממילא לא הייתה שייכת מצוה זו. ומלבד זאת ביאר עוד, שמה שאחז"ל שאברהם אבינו קיים את התורה, הוא על דרך שאחז"ל (סוף מס' מנחות): כל העוסק בתורה כאילו קיים כל התורה כולה וכדרך שקיים יעקב אבינו התורה בבית לבן שאמר, עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ובוודאי הכוונה ע"י לימוד כל המצוות, שהרי מצוות התלויות בארץ בוודאי לא קיים שם, וזהו הכוונה 'קיים כל התורה כולה'. (וע"ע בספר לקוטי פנחס לרבי פנחס זעליג הכהן שווארטץ הי"ד מק"ק קליינווארדיין. יו"ד סי' שה' אות קה').

שינוי גודל גופנים
ניגודיות