פֶּרֶק שֵׁנִי [שכד] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שֵׁנִי [שכד] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוּי שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּקְרָא- לוֹ ה' שָׁלוֹם'' (שופטים ו, כד). וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נָתַן לָהֶם קִצְבָּה וְתַכְלִית, חוּץ מִשְּׁנֵי דְבָרִים, הַתּוֹרָה וְהַשָּׁלוֹם. תּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ''לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ'' וגו' (תהלים קיט, צו); שָׁלוֹם מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ''לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ'' (ישעיה ט, ו).

ויקרא לו. מי קרא לו ה' שלום ה' הוא שלומנו:

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁלֹּא הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת דָּבָר בָּעוֹלָם אֶלָּא בְּאוֹר, שֶׁהוּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר'' (בראשית א, ג) וְהָאוֹר מַכְנִיס שָׁלוֹם בֵּין בְּנֵי עוֹלָם. וְזֵכֶר לַדָּבָר: ''יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם'' וגו' (ישעיה מה, ז).

יוצר אור ובורא חושך. יוצר אור להאיר על העולם ושמא תאמר שהוא אינו בורא החשך תלמוד לומר ובורא חושך שהעולם חושך נברא ומיד ויאמר אלהים יהי אור ראשון למאמריו משום שהאור עושה שלום וקיום בבריותיו שעל ידיו רואין הכל ואם תאמר למה ברא חשך להבדיל בין מדת יום ומדת לילה ולדעת מעלת האור ושניהם לטובת ולקיום האדם היום למלאכה והלילה למנוחה:

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁבּוֹ מְסַיְּמִין הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בִּרְכַּת ''עוֹשֶׂה שָׁלוֹם''; וּבָהּ מְסַיְּמִין בְּרָכוֹת שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, שֶׁהוּא ''וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שָׁלוֹם''; וְסִיּוּם הַקָּרְבָּנוֹת - שָׁלוֹם, דִּכְתִיב: ''זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה (ו) לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלָמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים'' (ויקרא ז, לז). וְנִתַּן לְאוֹהֲבֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ'' וגו'(תהלים קיט, קסה); וְנִתַּן לְלוֹמְדֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם'' (ישעיה נד, יג). וְגַם לְעוֹשֵׂי תְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִים שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב'' וגו' (שם נז, יט) וְכָל שֶׁכֵּן לַחֲסִידִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אֶשְׁמְעָה מַה־יְּדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם'' וגו' (תהלים פה, ט); וְנִתַּן לָעוֹשֵׂה צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם (ישעיה לב, יז).

ולזבח השלמים. שנקראין שלמים על שעושין שלום בין הקב''ה והכהנים ובעלים שכולם נהנים ממנו דם וחלב למזבח ומתנות לכהנים והשאר לבעלים: שלום לרחוק ולקרוב. שניהם שוין מי שנתיישן והורגל בתורתו ועבודתו מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחליו ומחטאיו ולקרוב היינו בעל תשובה ששב אל הקב''ה מקרוב:

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, כִּי שֵׁם הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהָיָה נִכְתַּב בִּקְדוּשָׁה, נִמְחָה עַל הַמַּיִם לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף מַסֶּכֶת סֻּכָּה (נג, א): הַנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת כְּנֶגֶד מִי אֲמָרָן דָּוִד? אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָוִד שִׁיתִין - קָפָא תְהוֹמָא וּבָעָא לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא, אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת וְאַחֲתֵיהּ. אִי הָכֵי אַמַּאי קָרִי לֵיהּ מַעֲלוֹת - יְרִידוֹת מִבָּעֵי לֵיהּ? אֶלָּא אִי אִיתְמַר הָכֵי אִיתְמַר: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד לִכְרוֹת שִׁיתִין - קָפָא תְהוֹמָא וּבָעָא לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא. אָמַר דָּוִד: אִיכָּא דְּיָדַע לְמִכְתַּב שֵׁם וּמִשְׁדֵי בֵיהּ? וְלָא הֲוָה דְקָא אָמַר לֵיהּ מִידֵי. עַד דַּאֲמַר דָּוִד: כָּל הַיּוֹדֵעַ לוֹמַר דָּבָר זֶה וְאֵינוֹ אוֹמֵר - יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ. נָשָׂא אֲחִיתֹפֶל קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אָמַר: וּמַה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה תוֹרָה: שֶׁמִּי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. שָׁדָא שֵׁם וְנָחַת תְּהוֹמָא שִׁיתְסַר אַלְפֵי גַרְמִידֵי. כֵּיוָן דְּחָזָא דְּנָחִית טְפֵי, אָמַר: כַּמָּה דְמִידְלֵי טְפֵי מִירְטַב עָלְמָא, אָמַר הַנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת וְאַסְקֵיהּ חַמֵיסַר אַלְפֵי גַרְמִידֵי. אָמַר אַבַּיֵּי: שְׁמַע מִינָה סוֹמְכָא דְאַרְעָא אַלְפָא גַרְמִידֵי הוּא. וְהָא קָא חֲזִינָא דְכָרִינָן פּוּרְתָא וְאָתֵי מַיָּא? אָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָא: הַנְהוּ סוּלְמֵי דִפְרָת.

בשעה שכרה דוד שיתין. מלשון שת ויסוד שחפר תחת מקום המזבח עד התהום שיסד ושת העולם על מי תהום כדי שכשמנסכין על גבי המזבח שיהא יורד עד התהום שיעלו המים למעלה לרטב הארץ לגדל הצמחים בזכותם שאין טיפי גשמים יורדין מלמעלה עד שהתהום עולה כפלים מלמטה שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך שהמלאך הממונה על הגשמים כשנותן גשם קורא למלאך הממונה על התהום להעלות מימיו: קפא תהומא. צף המים למעלה ויצף הברזל תרגום וקפא פרזלא: ומשדי ביה. אם מותר לכתוב שם ולזרוק לתהום כדי שירדו מימיו ולא יעלו לשטוף העולם: בין איש לאשתו. בסוטה שאם טהורה היא יהיה שלום ביניהם שמי שנכתב בקדושה שכתוב במגילה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' כדכתיב וכתב את האלות האלה הכהן וגו': שדא שם. זרק השם שכתב בתהום וירד התהום ששה עשר אלף אמה גרמידי אמה תרגום גומד ארכה גרמידי דומ''ן אי''ל בל''א ירד התהום יותר ממה שהיה: כמה דמדלי טובא מרטיב עלמא. כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח הארץ ומצמחת פירותיה: דמידלי. ששואב המים למעלה כשכורה פורתא בקרקע מיד נבעי מיא: אמר הני. ט''ו שיר המעלות: סולמי דפרת. מעלות עשויות תחת הקרקע לפי שפרת מוצאו גבוה מאוד כדקאמר בבכורות כל הנהרות למטה מפרת ומים היוצאין מהר גבוה אם דרך מתוקן להם עולים עד הר כיוצא בו ולא יותר לפיכך אף החופרים בהרים שבבבל הסמוכה לפרת מוצאים מים:

וְהָרוֹדֵף אַחַר הַשָּׁלוֹם נִקְרָא תַלְמִידוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, לְפִי שֶׁהָיְתָה כָךְ מִדָּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וּבוֹ שִׁבְּחוֹ הַכָּתוּב, דִּכְתִיב: ''תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא־נִמְצָא בִּשְׂפָתָיו'' וגו' (מלכים ב, ו). וְעַל זֶה אָמְרִינָן בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, פֶּרֶק דַּרְכָּן: וְכֵן הָיְתָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן: שָׁמַע עַל שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְרִיבִין, הוֹלֵךְ אֵצֶל הָאֶחָד וְאוֹמֵר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי. וְהוּא אוֹמֵר: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי, מַה יְּבַקֵּשׁ מוֹרִי כָּאן? וְהוּא אוֹמֵר פְּלוֹנִי חֲבֵרְךָ שִׁגְּרַנִּי אֶצְלְךָ לְפַיֶּסְךָ, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר: אוֹי לִי שֶׁסָּרַחְתִּי עַל חֲבֵרִי. מִיָּד אוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה מְהַרְהֵר בְּדַעְתּוֹ וְאוֹמֵר: וְכִי כָזֶה הַצַּדִּיק בָּא אֵלַי לְפַיְּסֵנִי. וְעַל כֵּן הָיָה אוֹמֵר לוֹ: רַבִּי, אֲנִי הוּא שֶׁסָּרַחְתִּי עָלָיו. וְהוֹלֵךְ אֵצֶל הָאַחֵר וְאוֹמֵר לוֹ כֵּן. פָּגְשׁוּ שְׁנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ, זֶה אוֹמֵר לָזֶה: יִמְחֹל לִי מוֹרִי, שֶׁאֲנִי סָרַחְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר לָזֶה כֵּן. שָׁמַע עַל בַּעַל וְאִשְׁתּוֹ שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה, הוֹלֵךְ אֵצֶל הַבַּעַל וְאוֹמֵר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁנִּתְגָּרֵיתָ עִם אִשְׁתְּךָ, אִם אַתָּה מְגָרֵשׁ אוֹתָה, סָפֵק תִּמְצָא כְמוֹתָהּ, סָפֵק לֹא תִמְצָא כְמוֹתָהּ; וְעוֹד, אִם אַתָּה מוֹצֵא וּמִתְנַצֵּיתָ עִמָּהּ, תְּחִלַּת דְּבָרֶיהָ אוֹמֶרֶת לְךָ: כָּךְ עָשִׂיתָ לְאוֹתָהּ אִשָּׁה רִאשׁוֹנָה.

פרק דרכן. של תלמידי חכמים במסכת דרך ארץ זוטא: אם אתה מוצא. אשה כמותה טובה ממנה לא אמר שאין דרכה בכך ומתנצית כשתנצית ומריב עמה אומרת לך וכו':

וְעַל זֹאת הָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מַה כְתִיב בֵּיהּ? ''וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־משֶׁה [וגו'] שְׁלשִׁים יוֹם'' (דברים לד, ח) וּבְאַהֲרֹן כְּתִיב: ''וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן שְׁלשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל'' (במדבר כ, כט), אֲפִילוּ נָשִׁים; וְלֹא נָשִׁים בִּלְבָד, אֶלָּא אֲפִילוּ קְטַנִּים מִתְפַּלְשִׁים וּבוֹכִים, לְקַיֵּם מַהּ שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִבְכְּוּ אֶת־אַהֲרֹן''. תָּאנָא: שְׁמוֹנִים אֶלֶף בַּחוּרִים קְרוּאִים בְּשֵׁם אַהֲרֹן יָצְאוּ אַחֲרֵי מִטָּתוֹ, מִמָּאן דָהֲוָה בָעֵי לְגָרְשָׁהּ וְהָדַר וְאִיעַבְרָה. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי עֲלָהּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת, פֶּרֶק רִאשׁוֹן: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וכו'.

כל בית. וכל בית היינו כולם: מתפלשים. מתגלגלין בעפר והיינו אותן שהוא גרם להם שיולדו: ממאן. מאותן נשים שרצו הבעלים לגרשן והוא עשה שלום ביניהם ואחר כך נתעברו וילדו אותן נערים ועל כן היו קוראים אותם על שמו אהרן: מתלמידיו של אהרן. אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע ושבידו עבירה היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מספר עמו והיה האיש ההוא מתבייש מפניו ואמר אוי לי אלו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי כל שכן לדבר עמי אמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר לכן צריך אני לאמת מחשבתו והיה חוזר למוטב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו הוא שהנביא מעיד עליו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון:

וַאֲמְרִינָן עֲלָה בְּפֶרֶק דַּרְכָּן: תַּנְיָא: גָּדוֹל הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו, דִּתְנַן: בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם. וּכְתִיב בַּמִּדְרָשׁ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין כְּלִי מְקַבֵּל בְּרָכָה אֶלָּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם'' (תהלים כט, יא).

על הדין. משפט צדק ועל האמת לדבר ולישא וליתן רק באמת ועל השלום בין אדם לחבירו: שאין כלי מקבל ברכה. וכל הברכות אין בהם קיום ועמידה אם אין בהם שלום כמו שנותן יין טוב בכלי שאין לו רגלים והכלי נופל והיין נשפך וכן כתיב ונתתי שלום בארץ שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל כך פירש''י פרשת בחקותי: ה' יברך את עמו. והיינו א''ת התורה עם כל הברכות שבה מאל''ף עד תי''ו אין מתקיימין אלא בשלום ואין לך מדה שהקב''ה מוחל בעבורה על כל החטאים אפילו עובד כוכבים ומזלות אלא שלום וכן להפוך אף מי שלא חטא מימיו בשום עבירה שבעולם וקיים כל התורה כולה ואפילו עשה לפנים משורת הדין כחסיד אם הוא בעל ריב ומחלוקת ואין לו שלום עם הבריות אין שונא להקב''ה כזה וכל צדקותיו אשר עשה לא יזכרו לו ואין לו חלק בהקב''ה שנקרא ה' שלום:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן