פֶּרֶק שֵׁנִי [קפב] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שֵׁנִי [קפב] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

זְמַן הַחִבּוּר הוּא תָּלוּי בְּשָׁעוֹת כְּמוֹ בְיָמִים. וְעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּפִי סֵדֶר כָּל בְּנֵי אָדָם. וּלְאוֹתָם שֶׁהֵם מַעֲמִידֵי עוֹלָם, הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, פָּסְקוּ: מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. וְעַל זֶה דָרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק מְרֻבֶּה (פב, א), עַל פָּסוּקּ ''אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ'' (תהלים א, ג): זוֹ הִיא עוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וּלְפִי שֶׁאֵין רָאוּי לִהְיוֹת מָצוּי אֵצֶל אִשְׁתּוֹ כְּתַרְנְגוֹל, כִּי אָז יִהְיֶה כֹחוֹ תָּשֵׁשׁ וּמְאוֹר עֵינָיו מִתְמַעֵט וְכָל חֶלְקֵי אֵיבָרָיו הוֹלְכִים וְדַלִּים. קָבְעוּ חִבּוּרָם פַּעַם אַחַת לְשָׁבוּעַ, שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ. וּרְשָׁמוּהוּ בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם נְשָׁמָה יְתֵרָה מִצַּד הַשְׁפָּעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִילוּ כְּפִי הַטֶּבַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹד חֲזָרַת הַגַּלְגַּל פָּנִים וְאָחוֹר בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ וְאָז יוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ כֹּחוֹ בְּזוּלָתוֹ וְהוּא לֹא יֶחֱסַר דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה נֶחֱלַשׁ חֻלְשָׁה נִרְאֵית, לְפִי שֶׁכְּבָר קִבֵּל כֹּחַ שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ מִמֶּנּוּ. וְגַם קְבָעוּהוּ בְּיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וְהוּא יְסוֹד עוֹלָם. וְהוּא דֻּגְמַת עוֹלַם הַנְּפָשׁוֹת, מִטַּעַם שַׁבָּת לַה'.

ואפילו כפי הטבע. האדם הוא כן כשזורע זרע טוב בארץ יצמח טוב כן טיפת הזרע מאדם. וטבע האדם היא יותר בכח בליל שבת מלבד הנשמה יתירה כמו הגלגלים שמה שהוא בשבת למעלה בגלגל בפנים והיינו למעלה חוזר לאחור עד שבת הבא חוזר למעלה כך כחו של אדם שנברא בערב שבת שהיה בשבת למעלה ואז הוא בכח ויכול להשפיע כחו לזולתו לזרעו שבא ונפרד ממנו והוא לא יחסר מכחו אף כשהיה נחלש חולשה נראית ודרך התשמיש להחליש כחו של אדם מכל מקום אין מזיקו ומחלישו כי כבר הוא בכחו ויכול לעמוד כנגדו מכל שכן שיש לו עתה נשמה יתירה ומוספת לו כח וקדושה: שבת והוא יסוד עולם. שכבר נגמרה הבריאה ובזכותה העולם עומד ואלף השביעי כולו שבת לנשמות שנקרא אז שבת לה':

וּבִהְיוֹת כַּוָּנַת הַמַּשְׂכִּילִים בְּבִיאָתָם, לַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית, שֶׁהוּא לְהוֹלִיד צוּרָה רְאוּיָה לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, בַּעֲלַת נְשָׁמָה טְהוֹרָה שִׂכְלִית עֶלְיוֹנָה, יַצְלִיחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ וְיוֹלִיד כְּמוֹתוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר עַל פָּסוּק: ''אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל'', שֶׁדְּרָשׁוּהוּ זַ''ל בְּעוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, גָּמַר הַפָּסוּק: ''וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל'', כְּלוֹמַר, כֹּחוֹ לֹא נֶחֱלָשׁ וְזַרְעוֹ יַצְלִיחַ כְּפִי כַוָּנָתוֹ, זֶהוּ ''וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ; ''לֹא־כֵן הָרְשָׁעִים'' (שם), שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחָם וְכָלָה זַרְעָם.

וְגַם צָרִיךְ לְדַקְדֵק בְּשָׁעוֹת, כְּפִי שֶׁאָמְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁלֹּא הָיָה מְסַפֵּר עִמָּהּ לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה, בְּפֶרֶק ג (סימן קעט) מֵחֵלֶק שֶׁקּוֹדֵם זֶה. וְנוּכַל לוֹמַר, שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה כְּפִי דֶרֶךְ זֶה, שֶׁאִלּוּ יְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ סָמוּךְ לַאֲכִילָה, שֶׁטֶּבַע הַגּוּף רוֹתֵחַ וְהַדָּם מְעֹרָב, יַשְׁחִית גּוּפוֹ, לְפִי שֶׁהוּא שָׂבֵעַ וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה הַנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ עֲכוּרָה וּמְלֻכְלֶכֶת, סְרוּחָה וּמְטֻנֶּפֶת. וְנִמְצָא הַוָּלָד הַנּוֹצָר מֵאוֹתָהּ טִפָּה יְסוֹד עָכוּר וּמְטֻנָּף. וְעָלָיו נֶאֱמַר: ''וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר'' (תהלים ז, טו). וְאִם יַמְתִין מִלְשַׁמֵּשׁ עַד הַבֹּקֶר, שֶׁהוּא רָעֵב, יֵחָלֵשׁ כֹּחוֹ, וּלְפִי שֶׁהַטִּפָּה חֲלוּשָׁה יוֹלִיד חַלָּשׁ כְּמוֹתוֹ. לָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְכַוֵּן שְׁעַת הַחִבּוּר בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, שֶׁהִיא שָׁעָה שֶׁנַּפְשׁוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו וְשָׁקְטוּ טִבְעֵי הַגּוּף מֵרִתּוּחַ הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל וְנִזְדַּכֵּךְ הַדָּם וְיָרְדוּ הַשְּׁמָרִים לִמְּקוֹמָם הַטִּבְעִי וִיסוֹדוֹת הָאָדָם מְסֻדָּרִים בְּסֵדֶר נָכוֹן וְלֹא בָא עֲדַיִן לִידֵי חֲלִישׁוּת.

וירדו השמרים. פסולת האוכל לכרס כטבע של אדם ותמצית הטוב נבלע באברים:

וּלְהוֹלִיד הַזֶּרַע קָדוֹשׁ וְטָהוֹר וְחָזָק וּבָרִיא הָיוּ מְדַקְדְּקִים גַּם כֵּן רַבּוֹתֵינוּ, בְּאָמְרָם בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פִּרְקָא קַמָּא (ה, ב): תָּאנֵי, אַבָּא בִּנְיָמִן אוֹמֵר: עַל שְׁנֵי דְבָרִים הָיִיתִי מִצְטַעֵר כָּל יָמַי וכו' וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, כִּדְאֲמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא וְאֳמְרֵי לָהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הַוְיָן לוֹ בָנִים זְכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''מִמְתִים יָדְךָ ה' וגו' וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים'' וגו' (תהלים יז, יד). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ מַפֶּלֶת נְפָלִים, דִּכְתִיב הָכָא ''תְּמַלֵּא בִטְנָם'' וּכְתִיב הַתָּם ''וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת'' וגו' (בראשית כה, כד).

וּכְפִי כַוָּנַת הָאֱמֶת, יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵינוֹ תָלוּי בָּנִים זְכָרִים וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ נְפָלִים בִּנְתִינַת הַמִּטָּה. וְאִלְמָלֵי כֵן, כָּל בְּנֵי עוֹלָם יֵדְעוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא תְהֵא בַת בָּעוֹלָם וְלֹא נָפֶל. אֲבָל הָאֱמֶת, שֶׁהַגָּדָה זוֹ הִיא כָּאֲחֵרוֹת, הַנֶּאֱמָרוֹת בְּמָשָׁל וּבִרְמִיזָה. וְהִנֵּה מְבֹאָר, שֶׁהַקֹּר הֶחָזָק לִפְאַת צָפוֹן וְהַחֹם לִפְאַת דָּרוֹם. וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּהְיוֹת גּוּפוֹ מְמֻצָּע בֵּין הַקֹּר וְהַחֹם, אָז יוּכְלוּ טְבָעָיו לָנוּחַ וְלֹא יַזְרִיעַ מַהֵר וְיוּכַל לִבְעֹל בְּמָתוּן. וְאָז הָאִשָּׁה מַקְדֶּמֶת לִזְרֹעַ תְּחִלָּה וְנִמְצָא זֶרַע הָאִשָּׁה כְּדִמְיוֹן הַחֹמֶר וְזֶרַע הָאִישׁ, שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ, כְּדִמְיוֹן הַיּוֹצֵר, שֶׁנּוֹתֵן הַצּוּרָה בַּחֹמֶר וְיָּבֹא צוּרַת הַוָּלָד כְּמוֹתוֹ. וְזֶהוּ סוֹד מַה שֶּׁאָמְרוּ: אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר. וְגַם לַזֶּה כִּוְּנוּ בְּאָמְרָם: בִּשְׂכַר שֶׁמַּשְׁהִין עַצְמָן עַל הַבֶּטֶן הַוְיָן לְהוּ בָנִים זְכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים'' (תהלים קכז, ג).

וּכְבָר עוֹרַרְתִּי בִּתְחִלַּת הַחִבּוּר, שֶׁכָּל הַפְּסוּקִים שֶׁהֵבִיאוּ רַבּוֹתֵינוּ לְבָרֵר בָּהֶם דְבָרִים אֵלּוּ, אֵינָם אֶלָּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא, לִזְכֹּר בּוֹ הַדָּבָר שֶׁהָיָה בָּרוּר לָהֶם מִצַּד אַחֵר, בְּקַבָּלָה, אוֹ בְּטֶבַע, אוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר. נִמְצָא, כִּי מַה שֶּׁאָמַר ''בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם'' הוּא רוֹצֶה לוֹמַר, מְמֻזָּג בֵּין הַקֹּר וְהַחֹם וְיָבוֹא לְצַיֵּר צוּרַת זָכָר. וּלְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַמְמֻצָּעִים הֵם חֲזָקִים וְטוֹבִים יוֹתֵר, לֹא יְהֵא הַוָּלָד נָפֶל. גַּם יָדוּעַ לְפִי הַטֶּבַע, שֶׁהָרֶחֶם הַמְמֻזֶּגֶת בֵּין קֹר לְחֹם הִיא הָרָה וְיוֹלֶדֶת כְּסֵדֶר וְאִם הִיא קָרָה מְאֹד, אוֹ חַמָּה מְאֹד, לֹא נוֹצָר בָּהּ וָלָד. וּלְפִי שֶׁהַמִּזוּג הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּרֶחֶם לֹא הָיָה בְיָדוֹ, הָיהָ מְדַקְדֵּק בִּמְזִיגוּת זַרְעוֹ. וּלְפִי שֶׁבַּחֲצִי הַלַּיְלָה כְּבָר שָׁקַט הַגּוּף מֵרִתּוּחַ טֶבַע הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל וּמֶזֶג הַגּוּף עוֹמֵד צַח וְנָקִי וּבֵינוֹנִי קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי קְרִירוּת, הָיָה מְדַקְדֵּק בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

ממוזג. מעורב בקור ובחום בשוה ויסודותיו בשוה: שהמיזוג. רחם האשה אין ביד בעל להיותה במזג השוה בקור וחום:

גַּם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה בָּרֹב שֹׁקֵט רוּחַ מַעֲרָבִית מַתְחִיל לִנְשֹׁב רוּחַ צְפוֹנִית, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, בַּפָּסוּק ''חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ'' (תהלים קיט, סב). עַל כֵּן בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוּא זְמַן מְמֻזָּג. וְאוּלַי, שֶׁזֶּה הֶחָכָם הָיָה מְדַקְדֵּק גַּם בְּהַנְהָגוֹת וּבְמַאֲכָלוֹת וּבְכָל דָּבָר, שֶׁיְּהֵא בוֹ מְמֻזָּג יוֹתֵרלְתוֹעֶלֶת גּוּפוֹ וּלְקִיּוּם זַרְעוֹ וְהָיָה מְדַקְדֵּק בְּמִזּוּג יוֹתֵר בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ בַּעֲבוּר הַטְּעָמִים הַנִּזְכָּרִים.

גַּם יָדוּעַ הוּא, שֶׁהָאִישׁ שֶׁנּוֹלָד מִטִּפָּה קָרָה יִהְיֶה לְעוֹלָם פֶּתִי וְסָכָל, וּמִי שֶׁנּוֹלָד מִטִּפָּה חַמָה יִהְיֶה בַּעַל כַּעַס וְחֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ. וְעַל כֵּן, רֹב מַמְזֵרִים - פִּקְחִים, אֲבָל הֵם עַזֵּי פָנִים וּשְׁטוּפִים בְּזִמָּה לְרֹב חֹם טִפַּת הַזֶּרַע אֲשֶׁר נוֹלדוּ בָהּ. וְהַנּוֹלָד מִטִּפָּה מְמֻצַּעַת, בֵּין הַחֹם לַקֹר, יִהֶיה בַּעַל שֵׂכֶל מְיֻשָּׁב בְּדַעַת, יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה וִיהֵא בְּמִדּוֹתָיו וּבְדַעְתּוֹ מְעֹרָב עִם הַבְּרִיּוֹת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ''וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁם'' (שמואל־א א, יא), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁיִּהְיֶה מְמֻצָּע וּבֵינוֹנִי לְקִיּוּם וּלְשֵׂכֶל. וְעַל כָּזֶה אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (לא, ב): לֹא אוּכָם וְלֹא חִוֵּר, לֹא חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ, לֹא אָרוֹךְ וְלֹא גוּץ. כָּל אֵלּוּ הַמִּדּוֹת נִמְזָגוֹת בַּוָּלָד בִּהְיוֹת מֶזֶג הַזֶּרַע מְמֻזָּג בֵּין קוֹר לְחֹם.

אוכם. שחור: חיור. לבן ביותר: חכם. יותר מדאי תמיה בעיני הבריות ומתוך כך מדברים בו ותשלוט בו עין הרע. וכן: לא ארוך ולא גוץ. קטן יותר מדאי אלא בגידול ובשכל כדרך העולם:

גַּם, הַבֵּן הַמְמֻזָּג בַּיְסוֹדוֹת הוּא חִיּוּנִי יוֹתֵר בְּבֶטֶן אִמּוֹ וּבַחוּץ, גַּם אִם נוֹצָר הַוָּלָד מִטֶּבַע מְמֻזָג, טֶבַע הָרֶחֶם מְמֻצָּע לֹא תַפִּיל, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַפֶּלֶס בְּעֵין הַמִּשְׁפָּט בְּקַו הַשָּׁוֶה, לֹא יַטּוּ הַמֹאזְנַיִם לְאֶחָד מִן הַצְּדָדִין. אֲבָל בְּהִתְעוֹרֵר הָרֶחֶם לְאֶחָד מֵהַקְּצָווֹת, מַפְלֶגֶת הָרֶחֶם לְחֹם אוֹ לְקֹר וּמַפֶּלֶת הַוָּלָד. וְגַם, בְּסִבָּה זֹאת תָּבֹא לִידֵי רְעָבוֹן אוֹ תַאֲוָה שֶׁלֹּא כָּרָאוּי וּמַפֶּלֶת הַוָּלָד. אֲבָל הַוָּלָד הַמְמֻזָּג נִקְרָא צַדִּיק שְׁוֵה הַמְּזָגִים מִן הַבֶּטֶן וְאֵינוֹ נוֹפֵל קֹדֶם זְמַנּוֹ, אֲפִילוּ בְּסִבּוֹת כָּאֵלּוּ, וְאֵינוֹ מְסַבֵּב לְאִמּוֹ לְהִתְאַוּוֹת דְּבָרִים הָאֲסוּרִים וְגַם לֹא אוֹכְלִים מַשְׁחִיתִים הָעֻבָּר.

גם הבן. הנברא מזרע טוב אז יסודו טוב תחלת בריאתו וחיים טובים לו בבטן וכשנולד וחזק ובריא: לידי רעבון. אם טבעה קר אז רחמה קר וכחוש ואין כח ברחם להקליט הולד ואם היא בטבעה יותר חום מתאוה לכל דבר והוא גרם להפיל הולד: אפילו בסבות כאלו. שיש לרחמה כן כשהזרע שבא ממנו הוא טוב ובכח אינה מפלת:

וּכְבָר רָמְזוּ לָנוּ זַ''ל בִּתְרֵי עוּבְדֵי, בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פב, ב), בְּאָמְרָם; הַהִיא עֻבְּרָא דְּאוֹרִיחָא. אָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמַר לָהֶן: זִילוּ לְחִישׁוּ לָהּ דְּהָאִידְנָא יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי הוּא. לָחִישׁוּ לָהּ - וְלָחִישׁ; קָרֵי עֲלֵיהּ: ''בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ'' (ירמיה א, ה). נָפַק מִינָהּ רַבִּי יוֹחָנָן. הַהוּא עֻבְּרָא דְּאוֹרִיחָא. לָחִישׁוּ לָהּ - וְלָא לָחִישׁ; קָרֵי עָלָיו: ''זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם'' (תהלים נח, ד). נָפַק מִינָהּ שַׁבְּתַאי אוֹצֵר פֵּירֵי. נִמְצָא, דְּהַהוּא דְלָחִישׁוּ לָהּ וְלָא לָחִישׁ נָטָה מִן הַקָּצֶה הָאֶמְצָעִי וְהָיָה קָרוֹב לִהְיוֹת נֶפֶל, לוּלֵי שֶׁהֶאֱכִילוּהָ דָבָר אָסוּר שֶׁהֵרִיחָה. וְאִם גַּם כֵּן הֵרִיחָה אֵם הַצַּדִּיק, אַף־עַל־פִּי־כֵן חָזַר לַפֶּלֶס הָאֶמְצָעִי, לְפִי שֶׁהָיָה מְמֻזָּג וְהָרֵיחַ בָּא אֶצְלָהּ מִצַּד הַבַּהֲמוּת שֶׁלָּהּ וְלֹא מִצַּד הַוָּלָד. עַל כֵּן הָיָה מִצְטַעֵר אַבָּא בִּנְיָמִין עַל דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה. וְהָרוֹצֶה לְהוֹלִיד בָּנִים בַּעֲלֵי הוֹרָאָה מְמֻזָּגִים בְּכָל דָּבָר יְדַקְדֵּק בָּזֶה.

דאורחא. ריח מאכל והתאוה לאכול ממנו ביום כפור ומעוברת היתה: לחישו לה. באזנה שיום כפור היום אולי תוכל להתאפק: ולחיש. קבלה הלחישה ולא אכלה שפסק העובר מתאותו: זורו רשעים מרחם. נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים: אוצר פירי. קונה פירות לאוצר כדי למכור ביוקר להפקיע שערים: מצד הבהמיות שלה. מטבע חשק האכילה באדם מצד הגוף בשר ודם כמו בבהמה ולא באה לה התאוה מכח העובר על כן פסקה מה שאין כן בשניה שבא לה התאוה גם מכח העובר ולא פסקה עד שאכלה:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן