פֶּרֶק שֵׁנִי [קסז] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שֵׁנִי [קסז] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

'טוֹב לַגֶּבֶר כִּי־יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו'' (איכה ג, כז) וְדָרְשׁוּ זַ''ל: ''עֹל'' זֶה אִשָּׁה. רוֹצֶה לוֹמַר, טוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיִּסְבֹּל עֹל הָאִשָּׁה מִנְּעוּרָיו וְיִנָּצֵל מִן הַחֵטְא טֶרֶם יִפֹּל בְּיַד אוֹיְבוֹ.

טרם יפול ביד אויבו. שהוא היצר הרע שביקש לטרדו מן העולם הבא ואין לך אויב גדול יותר מזה:

וְאוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁאָדָם נוֹשֵׂא בְּנַעֲרוּתוֹ הִיא חֵפֶץ שֶׁאֵין לָהּ תְּמוּרָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (כב, א): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה חוּץ מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס'' (ישעיה נד, ו). מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: אֵין אָדָם מוֹצֵא קֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ'' (משלי ה, יח). אֲמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מָאן? אֲמַר לֵיהּ: כְּגוֹן אִמְּךָ. אֵינִי, וְהָא מַקְרֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: ''וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה'' (קהלת ז, כו) ואֲמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מָאן? אֲמַר לֵיהּ: כְּגוֹן אִמְּךָ? אִין, מִתְקִיף תְּקִיפָא, אֲבָל עִבּוּרֵי מִעַבְּרָא בְּמִילֵי. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב אִוְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְרַב: אִשָּׁה, גֹּלֶם הִיא וְאֵינָהּ כּוֹרֶתֶת בְּרִית אֶלָּא לְמִי שַׁעֲשָׂאָהּ כְּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי בֹעֲלַיִךָ עֹשַׂיִךְ'' (ישעיה נד, ה).

היא חפץ. היא דבר טוב ויקר לו שאין כמותו ודוגמתו להשיגו: ואשת נעורים כי תמאס. כי תמאס כל הטובות נגד אשת נעוריך ולא תמצא דוגמתה ואיך תבגוד בה ותמאס אותה: מתקף תקיפא. שממהרת לקצוף אבל עבורי מעברא במילי כשמדברין עמה לרצותה מיד נתרצית ומעברת על מדותיה: גולם. כל דבר שאינה נגמרת מלאכתו נקרא גולם כדתנן גולמי כלי עץ טמאין: ואינה כורתת ברית אלא לאישה שבועלה. שנאמר ואל אישך תשוקתך: שנאמר כי בועליך עושיך. נמצא שבעל הוא עושה לגמור הכלי ועל כן המשיל הקב''ה אהבתו ותשוקתו לישראל לאהבת ולעשיית איש ואשה:

וְאִם חַס וְשָׁלוֹם גֵּרְשָׁהּ, בִּלְתִּי מְצוֹא בָּה עֶרְוַת דָּבָר, הַכֹּל בּוֹכִין עָלָיו, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה אֲפִילוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת־מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה'' (מלאכי ב, יג), וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: ''וַאֲמַרְתֶּם עַל־ מָה עַל כִּי־ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּ בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתֶּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ'' (שם שם, יד).

וזאת. החטא: שנית. ראשונה שנשאו נשים נכריות ושנית שבגדו בנשותיהן ובאו הנשים לפני מזבח ה' ובכו ואומרים למה בגדו אנשינו בנו אם מצאו בנו ערות דבר הננו לפני מזבח יבדקו אותנו כסוטה: ואנקה. אנחה: על מה. אין הקב''ה רוצה לרצות ולקבל קרבנותינו:

וְקֹדֶם שֶׁיִּשָּׂא אָדָם אִשָּׁה אֵינוֹ קָרוּי אָדָם, כִּדְגַרְסִינָן בִּיבָמוֹת, פֶּרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (סב, ב): אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה, בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה. בְּלֹא טוֹבָה, דִּכְתִיב: ''לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ'' (בראשית ב, יח). בְּלֹא שִׂמְחָה, דִּכְתִיב: ''וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ'' (דברים יד, כו). בְּלֹא בְרָכָה, דִּכְתִיב: ''לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל־בֵּיתֶךָ'' (יחזקאל מד, ל). בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי: בְּלֹא תוֹרָה, בְּלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תוֹרָה, דִּכְתִיב: ''הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי'' (איוב ו, יג). בְּלֹא חוֹמָה, דִּכְתִיב: ''נְקֵבָה תְּסּוֹבֵב גָּבֶר'' (ירמיה לא, כא). רָבָא בַּר עוּלָא אָמַר: אַף בְּלֹא שָׁלוֹם, דִּכְתִיב: ''וְיָדַעְתָּ כִּי־שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ'' וגו' (איוב ה, כד). וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (סג, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה אֵינוֹ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָם אָדָם'' (בראשית ה, ב).

האם אין עזרתי בי. אשה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו: תושיה. התורה שנקראת תושיה שנא' לי עצה ותושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח ממנו: נקבה תסובב גבר. מגינה עליו ומסבבו מטובה כחומה כמו אשת חיל דכתיבא במשלי: וידעת כי שלום אהלך. בזמן שיש לך אהל ואין אהל אלא אשה שנאמר שובו לכם לאהליכם: שמם אדם. ביחד נקראים אדם ולא אחד לבדו:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: אָמַר לוֹ: רַבִּי יוֹסֵי לְאֵלִיָּהוּ: כְּתִיב ''אֶעֱשֶׂה־לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'' (שם ב, יח), בַּמֶּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לָאָדָם? אָמַר לוֹ? אָדָם מֵבִיא חִטִּים - חִטִּים כּוֹסֵס? פִּשְׁתָּן - פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ? לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו?

כוסס. כל דבר שאינו כדרך אוכל אכילה נקרא כוסס שכוסס בשינוי: מאירה עיניו. שעושה לו לחם ותבשיל מחטים ובגדים מפשתן:

וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁמוֹנָה כִּמְנֻדִּין לַשָּׁמַיִם. וְאֵלּוּ הֵן: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה; וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וְאֵין לוֹ בָנִים מִמֶּנָהּ וְאֵינוֹ מְגָרְשָׁהּ; וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה; וּמִי שֶׁאֵין לוֹ תְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ; וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ; וְצִיצִית בְּבִגְדּוֹ; וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ; וְהַמּוֹנֵעַ מִנְעָלִים מֵרַגְלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מִי שֶׁאֵינוֹ מֵסֵב בַּחֲבוּרָה שֶׁל מִצְוָה.

ומי שאין לו תפילין. מיירי ביש לו ואינו מניחן וי''א נמי אפי' אין לו יש לו לחזור ולהביא עצמו לידי חיוב: חבורה של מצוה. כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן ודוקא כשיש שם בני אדם מהוגנים כדאמרי' בזה בורר נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא א''כ יודעים מי מסב עמהם:

עַל כֵּן מַהֵר יְמַהֲרֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה בִּימֵי בַחֲרוּתוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי הִרְהוּר וְיֵשֵׁב מְנֻדֶּה לַשָּׁמַיִם.

וְאִם זָכָה לְאִשָּׁה טוֹבָה וְנִפְטְרָה בְחַיָּיו - בַּעֲוֹנוֹ הָיָה, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (סנהדרין כב, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאִיתֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אִם־ אֵין לְךָ לְשַׁלֵם לָמָּה־יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ'' (משלי כב, כז).

מבקשים ממנו. קרבנותיו מה שנדר:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (כב, ב): תָּאנָא: אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי'' (רות א, ג). וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי'' וגו' (בראשית מח, ז).

מתה עלי. עלי היה צער מיתתה:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (כב, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה לוֹ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה כְּאִלּוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ''בֶּן־אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ'' (יחזקאל כד, טז), וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: ''וָאֲדַבֵּר אֶל־הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי'' (שם שם, יח) וּכְתִיב: ''הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת־מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם'' (שם שם, כא). אָמַר רַבִּי אֲלַכְסַנְדְרַאי כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְחַיָּיו עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אוֹר חָשַׁךְ בְאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ'' (איוב יח, ו). רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ'' (שם שם, ז). רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ''.

את מחמד עיניך. אשתו ובהמ''ק נקרא מחמד: אור חשך באהלו. בשביל אהלו ואין אהלו אלא אשתו: ידעך. נרו ואורו יקפץ ודולג ממנו: יצרו צעדי אונו. יקצרו צעדי פסיעתו וכחו ובתריה כתיב ותשליכהו עצתו אינה נשמעת:

וְהַזִּוּוּג הַשֵּׁנִי קָשֶׁה לְהִזְדַּוֵּג, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא'' וגו' (תהלים סח, ז), אַל תִּקְרֵי ''מוֹצִיא'' אֶלָּא כְּמוֹצִיא. אֵינִי - וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שָׂדֶה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי? לָא קָשְׁיָא, הָא בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן, הָא בְּזִוּוּג שֵׁנִי.

כקריעת ים סוף. שנשתנו בו מעשי בראשית: מושיב יחידים ביתה. אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזוגם יחד ומושיב מהם בית אחד: מוציא. אסירים בכושרות הוציא ישראל ממצרים בחודש כשר לא חמה ולא צנה ומקיש זיווג יחידים למוציא אסירים: איני. ומי הוה זווג לפי רשעו וזכותו והא מקודם יצירתו שאין יודע רשעו וזכותו מכריזין בת זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו הא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר באשר הוא שם כדאמרינן במס' נדה מלאך הממונה על ההריון נוטל טפה ומביאה לפני הקב''ה ואומר לפניו טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טפש עני או עשיר אבל צדיק ורשע לא קאמר דאין זו בידי שמים: בזיווג ראשון. לפי המזל. זווג שני לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁקָּשֶׁה אַל יְהֵא בְלֹא אִשָּׁה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (יבמות סב, ב): תַּנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: נָשָׂא אִשָּׁה בְיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְזִקְנוּתוֹ; הָיוּ לוֹ בָנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָנִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ'' וגו' (קהלת יא, ו). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ יִלְמַד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''בַּבֹּקֶר זְרַע'' וגו'.

ולערב. לעת זקנותו כי לא ידע איזו זרע יכשר יהיה הגון וירא שמים ויתקיים:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן