פֶּרֶק שֵׁנִי [קל] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שֵׁנִי [קל] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

כָּל הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מִצְוָה לְהַשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ח, א): אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי מְנַחֵם, אָמַר רַב אַמֵּי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם וַאֲפִילוּ ''עֲטָרֹת וְדִּיבֹן''. וַאֲמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה וכו': כָּל הַמַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם מַשְׁלִימִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.

ישלים פרשיותיו. של כל שבת ושבת: אפילו עטרות ודיבון. שאין להם תרגום:

וְגַרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, הֱיוּ קוֹרְאִים אֶת הַפָּרָשָׁה בִּזְמַנָּהּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה וַאֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲמַדְתֶּם לְפָנַי בְּהַר סִינַי וּמְקַבְּלִין אוֹתָהּ.

וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת (סוטה) [נְדָרִים] (לז, ב) וּבְפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (ג, א): אָמַר רַב: מַאי דִכְתִיב: ''וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים'' (נחמיה ח, ח)? זֶה מִקְרָא; ''מְפֹרָשׁ (שם), זֶה תַּרְגוּם; ''וְשׂוֹם שֶׂכֶל'' (שם), אֵלּוּ הַפְּסוּקִים; ''וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא'' (שם), זֶה פִּסּוּק טְעָמִים; וַאֲמְרֵי לָהּ: זֶה הַמַסֹּרֶת.

ויקראו בספר תורת האלוקים. בספר עזרא כתיב: זה מקרא. לשון עברי של חומש: הפסוקים. היאך נפסקין בין פסוק לפסוק ובין פרשה לפרשה: פיסוק טעמים. וניגנות הזרקא קרוין טעמים:

וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִקְרוֹת תִּקְּנוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק מְרֻבֶּה (פב, א): תָּנוּ רַבָּנָן: עֲשָׂרָה תַקָּנוֹת תִּקְּנוּ עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ, שֶׁקּוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִשִּׁי וכו'. וַאֲמְרִינָן עֲלָּהּ, שֶׁקּוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת מִשׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְשֶׁיְּהוּ קוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִשִּׁי עֶזְרָא תִּקֵּן - וְהָא מֵעִקָּרָא הֲוָה מִיתָקְנָא, דְּתַנְיָא: ''וַיֵּלְכוּ (דרך) שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם'' (שמות טו, כב), דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם'' (ישעיה נה, א), כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ שֶׁלֹשֶׁת יָמִים בְּלֹא תוֹרָה, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בְּשֵׁנִי בְשַׁבָּת וּמַפְסִיקִין בִּשְׁלִישִׁי וּבִרְבִיעִי וְקוֹרִין בַּחֲמִשִּׁי וּמַפְסִיקִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלְכוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תוֹרָה? אָמְרֵי, מֵעִקָּרָא אִינְהוּ תַּקִּינְהוּ חַד גַּבְרָא לִתְלָתָא פְּסוּקֵי, אִי נַמֵּי, תְּלָתָא גַבְרֵי לִתְלָתָא פְּסוּקֵי כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים, לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים, אֲתָא אִיהוּ תִּקֵּן תְּלָתָא גַבְרָא לַעֲשָׂרָה פְסוּקֵי כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים.

יושבי קרנות. יושבי חנויות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני וחמישי תיקן בגינייהו קריאה יתירה: רשומות. מקראות: עשרה בטלנין. בני אדם כשרים בטלין ממלאכתן לעסוק בצרכי צבור ומקדימין לבהכ''נ כדי שיהיו מצויין עשרה לעת התפלה ומתפרנסים משל צבור וכנגדם תקנו עשרה פסוקים ויותר על עשרה רק לא פחות מעשרה ואם יש בפרשה רק עשרה פסוקים קורין לכהן ד' פסוקים:

וְאַל יְסַפֵּר אָדָם בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה, כִּדְאָמְרִינָן בְּסוֹטָה, פֶּרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לט, א): אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילוּ לִדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל־הָעָם'' (נחמיה ח, ה); וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''עָמְדוּ לֹא־עָנוּ עוֹד'' (איוב לב, טז). רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: מֵהָכָא, ''וְאָזְנֵי כָל־הָעָם אֶל־סֵפֶר הַתּוֹרָה'' (נחמיה ח, ג).

וְכָתַב הָרִי''ף עַל מֵימְרָא זֹאת: קַשְׁיָא לָן הַהִיא דִבְרָכוֹת: רַב שֵׁשֶׁת מְהַדֵּר אַפֵּיהּ וְגָרִיס, אָמַר: אֲנָן בְּדִידָן וְאִינְהוּ בְּדִידְהוּ! וְכָתַב בַּעַל הַהֲלָכוֹת: הַנֵּי מִילֵי, הֵיכָא דְּאִכָא עֲשָׂרָה דְּצַיְיתֵי לְסֵפֶר תּוֹרָה, אֲבָל אִי לֵיכָּא עֲשָׂרָה דְּצַיְיתֵי לְסֵפֶר תּוֹרָה, לָא. וְרַבְּוָתָא אַחֲרִינֵי קָאָמְרֵי: דַּוְקָא רַב שֵׁשֶׁת דְּתוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, אֲבָל כֻּלֵּי עָלְמָא לָא. וּמִסְתַּבְּרָא כְּוָתֵיהוּ.

אנן בדידן. בלימודנו: ואינהו בדידהו. בקריאת ס''ת:

וְאַל־עַל־פִּי שֶׁהִשְׁלִים אָדָם הַפָּרָשָׁה בְּבֵיתוֹ יְכַוֵּן לְשָׁמְעָה מִפִּי שְׁלִיחַ צִבּוּר. וְאִם יִקְרָא אוֹתוֹ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה יַעֲמֹד מִיָּד בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, דְּגַרְסִינָן פֶּרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נה, א): אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מְקַצְּרִין יָמָיו שֶׁל אָדָם וְאֵלּוּ הֵן: מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא בוֹ וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת.

מי שנותנין לו ס''ת לקרות. דהוי ליה כאלו נותנין לו חיים דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך והוא אינו רוצה לקרות לכך מקצרין ימיו: וכוס של ברכה. דכתיב ואברכה מברכיך והמברך ברהמ''ז מברך לבעה''ב והאורח מתברך בברכתו של בעה''ב והוא אינו רוצה לכך מקצרין ימיו: והמנהיג עצמו ברבנות. שהרבנות מקברת את בעליה וכן מצינו ביוסף שמת קודם אחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:

וּכְשֶׁיִּקְרְאוּ הַפָּרָשָׁה אַל יֵצֵא מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת, (ח, א): אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי מְנַחֵם, אָמַר רַב אַמֵּי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: ''וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ'' (ישעיה א, כח)? זֶה הַמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁהוּא פָּתוּחַ וְיוֹצֵא. רַבִּי אֲבָהוּ נָפִיק בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא. בָּעֵי רַב פַּפָּא: בֵּין פָּסוּק לְפָסוּק מַאי? תֵּיקוּ.

וּכְשֶׁהוּא קוֹרֵא בוֹ אַל יֹאחֲזֶנּוּ עָרֹם אֶלָּא מְעֻטָּף בְּתִיקוֹ אוֹ בְּטַלִּית, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (מגילה לב, א): אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם נִקְבָּר עָרֹם. עָרֹם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא עָרֹם בְּלֹא מִצְוָה. בְּלֹא מִצְוָה סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא עָרֹם מֵאוֹתָהּ מִצְוָה.

ערום. כשס''ת ערום בלא מטפחת על הגויל לא יאחז בגויל אלא יעטוף לספר בתיק שלה והיא מלבושיה ומטפחיה: ערום סלקא דעתך. וכי כל כך החטא גדול שיקבר ערום על שאחז הס''ת ערום: ערום בלא מצוה. משמע דאין לו מצות כלל:

וְגוֹלְלוֹ עַל הַתֶּפֶר וְנוֹטֵל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַבִּי שְׁפַטְיָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה יַעֲמִידֶנּוּ עַל הַתֶּפֶר. תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי וכו'. וַאֲמַר רַבִּי שְׁפַטְיָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֲשָׂרָה שֶׁקָּרְאוּ בְסֵפֶר תּוֹרָה, הַגָּדוֹל בָּהֶן גּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה, דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲשָׂרָה שֶׁקָּרְאוּ בַתּוֹרָה הַגּוֹלֵל מֵהֶן סֵפֶר תּוֹרָה נוֹטֵל שְׂכַר כֻּלָּן. שְׂכַר כֻּלָּן סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי: נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּן. לְפִי שֶׁגּוֹמֵר הַמִּצְוָה וּנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.

על התפר. יעמידנה כנגד התפר שיהא התפר באמצע בין הכרכים אז יכול היטב להדקו ולכרכו: עשרה שקראו. שנאספו למנין כדי שיכולין לקרות בס''ת ג' או ז' כחוק היום ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה בבהכ''נ נקט עשרה שקראו בתורה: הגדול בהן גולל ס''ת. לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן כדאי הוא ליטול שכר כנגד כולן:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן