פֶּרֶק שֵׁנִי [קלב] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שֵׁנִי [קלב] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

בִּרְכַּת הַלְּבָנָה הוּא לְאַמֵּת אֶצְלֵנוּ שֶׁהַכֹּל בָּא מֵאִתּוֹ וְהוּא בָּרָא הַכֹּל וּבְמַאֲמָרוֹ נַעֲשָׂה. וְאַל יַחֲשֹׁב שׁוּם אָדָם שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּת שׁוּם נִבְרָא לַעֲשׂוּת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, טוֹב אוֹ רָע, בִּלְתִּי בְּמַאֲמַר קוֹנוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ זַ''ל, שֶׁהַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ כִּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וְהֵבִיאוּ סְמָךְ מֵהַפָּסוּק, כִּדְגַרְסִינָן בְּסַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק הָיוּ בּוֹדְקִין (מב, א): אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא, אָמַר רַב אַסֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּתִיב הָכָא: ''הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים'' (שמות יב, ב) וּכְתִיב הָתָם: ''זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'' (שם טו, ב).

שהמברך על החודש. והיינו קידוש הלבנה: די. אלו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני השכינה פעם אחת בחודש כדאמרן בגזרה שוה:

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה דַיָּן. אָמַר אַבַּיֵּי: הִילְכָּךְ לֵמְרִינְהוּ מְעוּמָד. מָרֵימָר וּמַר זוּטְרָא מֵיכַתְפֵי לְהוּ וּמְבָרְכֵי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אַשֵּׁי: בְּמַעֲרָבָא מְבָרְכֵי הָכֵי: בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ הַחֳדָשִׁים. אֲמַר לֵיהּ: הָא נָשֵׁי דִּידָן נַמֵּי מְבָרְכָן. אֶלָּא כִּדְרַב יְהוּדָה, דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וכו' בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. לוֹמַר לָנוּ, שֶׁהַבְּרָכָה הִיא לִמְחַדֵּשׁ הַלְּבָנָה.

מכתפי להו. כל אחד שם ידו על כתף של חבירו כשמברכין הלבנה לחיבת המצוה: נשי דידן וכו'. כלומר תפלה קצרה כזו נשים נמי יוכלו לברך בעל פה בלילה כן:

וּבְכָל זְמַן שֶׁמִּתּוֹסֶפֶת אוֹרָה נִקְרֵאת חֲדָשָׁה וְרָאוּי לְבָרֵךְ עָלֶיהָ, כְּדַאֲמְרִינָן הָתָם (מא, ב): אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא, אָמַר רַב אַסֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד מָתַי מְבָרְכִין עַל הַחֹדֶשׁ? עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְגִימָתָהּ. וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב יְהוּדָה: עַד שִׁבְעָה. נְהַרְדָעֵי אָמְרֵי: עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר. וְתַרְוַייהוּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לְהוּ, הָא לִמְהֶוֵי כְּיִתְרָא (פירוש: כמו יתר של קשת, שתהא פגימת הקשת מלאה עד היתר, היינו חצי עגול), הָא לִמְהֶוֵי כִי נָפְיָא (פירוש: עגולה במלואתה).

עד שתתמלא פגימתה. אבל בתר הכי לא שייך למימר מחדש חדשים שכבר נושנת היא: ותרווייהו. במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שתתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מילוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתר והאי לסוף שבעה הוא ויתר הוא הקו שבקשת וזהו חצי העיגול של לבנה ונהרדעי סברי מילוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא ככברה שהיא עגולה ומכוסה כל העיגול למטה כולה מלא כי מקודם לכן הוא נראה כקשת ולא יותר:

וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹפְרִים: אֵין מְבָרְכִין עַל הַיָּרֵחַ אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם וּבְגָדָיו נָאִים. וְתוֹלֶה עֵינָיו כְּנֶגְדָּהּ וּמְיַשֵּׁר רַגְלָיו וּמְבָרֵךְ. וְאוֹמֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: סִימָן טוֹב תִּהְיֶה לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. [בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךְ], בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ, [בָּרוּךְ מְקַדְּשֵׁךְ]. וְרוֹקֵד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּנֶגְדָּהּ וְאוֹמֵר בְּכָל פַּעַם: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי יָכוֹל לִגַּע בָּךְ, כָּךְ אִם יִרְקְדוּ אֲחֵרִים כְּנֶגְדִּי לְהַזִּיקֵנִי לֹא יִגְּעוּ בִי. וְאוֹמֵר: ''תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד'' וכו', וּלְמַפְרֵעַ יַחֲזוֹר פָּסוּק זֶה, וְאוֹמֵר כֵּן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְאוֹמֵר: אָמֵן אָמֵן הַלְלוּיָה. וְאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: שָׁלוֹם עָלֶיךָ. וְיֵלֵךְ לְבֵיתוֹ בְּלֵב טוֹב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּזֶה הַסֵּדֶר: בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ, בָּרוּךְ עוֹשֵׂךְ, בָּרוּךְ קוֹנֵךְ, בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךְ. וְהַסִּימָן: יַעֲקֹ''ב. וְהִיא רֶמֶז לוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁהַלְּבָנָה רוֹמֶזֶת לְיַעֲקֹב.

וְגַם מָצִינוּ חִדּוּשׁ לָאָבוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא בְּחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פה, ב): אֵלִיָּהוּ הֲוָה שָׁכִיחַ בְּמְתִיבְתֵּיהּ דְּרַבִּי. יוֹמָא חַד, רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה, נָגַהּ לֵיהּ וְלָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא נָגַה לֵיהּ לְמַר? אֲמַר לֵיהּ: אַדְמוֹקֵי לְאַבְרָהָם וְיָהֵיבְנָא לֵיהּ מַיָּא וּמָשֵׁי יָדֵיהּ וּמַצְלֵי וּמַגְנֵינָא לֵיהּ. וְכֵן לְיִצְחָק וְכֵן לְיַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ: וְלוֹקְמִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. תָּקְפֵי בְרַחֲמֵי וּמַייתֵי לֵיהּ לִמְשִׁיחָא בְּלָא זִימְנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: וְיֵשׁ דֻּגְמָתָן בָּעוֹלָם הָזֶּה? אָמַר לֵיהּ: אִכָּא רַבִּי חִיָּא וּבָנָיו. זִימְנָא חֲדָא אִצְטְרֵיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, גָּזַר רַבִּי תַּעֲנִיתָא. אַחְתִינְהוּ לְרַבִּי חִיָּא וּבָנָיו קָמֵי תֵּיבוּתָא. אָמַר ''מַשִּׁיב הָרוּחַ'', נָשָׂא זִיקָא, אָמַר ''מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם'', אֲתָא מִטְרָא. כֵּיוָן דְּמָטוּ לְאִדְכּוּרֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, רָעַשׁ עָלְמָא. אָמְרֵי בִּרְקִיעָא: מָאן גָּלֵי רָזָא דְּנָא בְּעָלְמָא? אָמְרֵי: אֵלִיָּהוּ. אַתְיוּהוּ לְאֵלִיָּהוּ, מָחְיוּהוּ בְּשִׁתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא. אֲזַל אִדְמֵי לֵיהּ כְּדֻבָּא, עָאל בֵּינַייהוּ וְאִפְרְשִׁינְהוּ וְטָרְדִינְהוּ. לָמַדְנוּ שֶׁבְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ יֵשׁ חִדּוּשׁ גַּם בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת.

תקפי ברחמי. מרבין בתפלה ומייתי למשיח בלא זמניה לכן לא ניתן לי רשות להעמידן יחד: יש דוגמתן. שתהא תפלתן נשמעת כתפלות האבות: מאן גלי רזא דנא. מי גלה סוד זה בעולם שר' חייא ובניו תפלתם נשמעת ע''כ עמדו להתפלל לפני: שיתין פולסי דנורא. הכוהו ששים מכות מלקות בשוטין של אש לפי שהמלקות של מעלה הם מספר ששים כי הם מענישין מבן כ' שנים וג' פעמים כ' הם ששים וב''ד של מטה דנים בן י''ג שנים וג' פעמים י''ג הם ל''ט וזהו שאמרו אין מלקין אלא מלקות הראוין להשתלש: אזל. אליהו הנביא בבית הכנסת והראה להו כדוב ועל ידי כן הפסיקו מלהתפלל:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן