פֶּרֶק שֵׁנִי [ג] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שֵׁנִי [ג] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

יֵשׁ אַחֵרִים שֶׁנִּפְרָעִין מֵהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה בִּידֵי שָׁמַיִם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (קח, א): תָּנוּ רַבָּנָן: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרךְ הוּא, מַה כְתִיב בְּהוּ: 'בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא־שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם. שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל. יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יִשְׂאוּ בְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵּיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחַתּוּ. וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. מַה שַּׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּוֹ' (איוב כא, ט־טו). כְּלוּם אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְטוֹבָה שֶׁל גְּשָׁמִים, יֵשׁ לָנוּ נְהָרוֹת וּמַעְיָנוֹת שֶׁאָנוּ מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָהֶם, בָּם הֵם מַכְעִיסִין אוֹתִי וּבָהּ אֲנִי דָּן אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם' וגו' (בראשית ו, יז).

שלום מפחד. שלא היו מזיקים שולטין בהם: שורו עבר. את הנקבה: ולא יגעיל. לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון: תפלט פרתו. בעתה את ולדה: ולא תשכל. בלא עת: ישלחו כצאן עויליהם וגו'. בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פגע בו במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספרים ואחתוך שררך לך והדלק לי את הנר: ישאו וגו'. היו נושאין קול בשיר בתוף ובכנור: וברגע שאול יחתו. כשהגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין: יחתו. ירדו: מה נועיל. מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפילו לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ:

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית אוֹמֵר: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בְּגַלְגַּל הָעַיִן הַדּוֹמֶה לְמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ' (שם שם, ב), לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָם בְּמַיִם שֶׁדּוֹמִין לְגַלְגַּל הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'נִבְקְעוּ כָּל־מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה' (שם ז, יא). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דּוֹר הַמַּבּוּל בְּרַבָּה קִלְקְלוּ וּבְרַבָּה נִדּוֹנוּ. בְּרַבָּה קִלְקְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיַּרְא יי כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ' (שם ו, ה). וּבְרַבָּה נִדּוֹנוּ, דִּכְתִיב: 'נִבְקְעוּ כָּל־מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה' (שם ז, יא). אָמַר רַב חִסְדָא: דּוֹר הַמַבּוּל בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ וּבְרוֹתְחִין נִדּוֹנוּ. בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ בַּעֲבֵרָה וּבְרוֹתְחִין נִדּוֹנוּ. כְּתִיב הָכָא 'וַיָּשֹׁכּוּ הַמַּיִם'. (שם ח, א) וּכְתִיב הָתָם 'וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה' (אסתר ז, י).

בגלגל העין. שרואים טובתן שלמה והיו גבהי עינים ומנאפים אחרי עיניהם: במים שדומין לגלגל העין. מעינות שנובעין ממקור קטן כמו עין:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (לא, ב): עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בְּנִדָּה וּבְחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. נִדָּה מַאי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הִיא קִלְקְלָה בְחַדְרֵי בִטְנָהּ, לְפִיכָךְ תִּלְקֶה בְחַדְרֵי בִטְנָהּ. תֵּינַח נִדָּה, חַלָּה וְהַדְלָקַת הַנֵּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כִּדְדָרַשׁ הַהוּא גְלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְבִיעִית דָּם נָתַתִי בָכֶם, עַל עִסְקֵי דַּם הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם. רֵאשִׁית קָרָאתִי אֶתְכֶם, עַל עִסְקֵי רֵאשִׁית הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם. נְשָׁמָה נָתַתִּי בָכֶם שֶׁקְרוּיָה נֵר, עַל עִסְקֵי נֵר הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם. אִם אַתֶּם מְשַׁמְּרִים אוֹתָם מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת נִשְׁמַתְכֶם מִכֶּם. וּמַאי שְׁנָא בִּשְׁעַת לֵדָתָן, אָמַר רָבָא: נָפַל תּוֹרָא חַדְּדוּ סַכִּינָא.

קלקלה. מרדה: בחדרי בטנה. מקור דמה: רביעית דם. חיי אדם תלויין בה: ראשית קראתי אתכם. דכתיב ראשית תבואתה: עסקי ראשית. ראשית עריסותיכם: הריני נוטל את נשמתכם. ותאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם ויבטל שם ראשיתכם ונשים נצטוו על כך כדאמרינן בב''ר היא אבדה חלתו של עולם שעל ידה נטרד אדה''ר שנתרם כחלה וכבתה נרו של עולם ושפכה דמו ועוד שצרכי בית תלויין בה: נפל תורא חדד סכינא. נפל תורא לארעא שהי' עומד לשחיטה הכל אומרים חדדו לסכינא עד שלא יקום ויהא טורח להשליכו. כך הואיל ואיתרע מזלה מזומנת פורענות לבא:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי הָתָם: תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעָה סִימָנִים הֵן: סִימָן לַעֲבֵרָה, הִדְרוֹקָן; סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם, יֵרָקוֹן; סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת; סִימָן לְלָשׁוֹן הָרַע, אַסְכְּרָא. תָּנוּ רַבָּנָן: אַסְכְּרָא בָּאָה עַל הַמַּעֲשֵׂר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַל לָשׁוֹן הָרַע. אָמַר רָבָא וְאִי תֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי קְרָא: 'וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דּוֹבְרֵי שָׁקֶר' (תהלים סג, יב).

הדרוקן. חולי הוא: סימן לגסות הרוח עניות. בפרק האיש מקדש מפרש עניות דתורה דאינו נוחה על גסי הרוח שמתוך גסותן אין משמשין כל צרכן ואין מחזירין על שמועתן: אסכרא. חולי המתחיל בגרון: על המעשר. האוכל פירות טבלים הוא במיתה בידי שמים וזהו מיתתו מדה במדה שדרך גרונו נכנס במעיו: יסכר. לשון אסכרה:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה (שבת סב, ב): דָּרַשׁ רַב עוּלָא בְּרֵיהּ דְּרַב עִלָּאִי: מַאי דִּכְתִיב 'וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן' (ישעיה ג, טז), שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה; 'וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן' (שם), שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת אֲרֻכָּה בְּצַד קְצָרָה; 'וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם' (שם), דַהֲווֹ מַלְיָן כֻּחְלָא וּמְרַמְּזָן; 'הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה' (שם). שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת עָקֵב בְּצַד גּוּדָל; 'וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה' (שם), אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְטִילוֹת מוֹר וַאֲפַרְסְמוֹן בְּמִנְעָלֵיהֶם וּמְהַלְּכוֹת בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעוֹת אֵצֶל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹעֲטוֹת בַּקַּרְקַע וּמַתִּיזוֹת עֲלֵיהֶן וּמַכְנִיסוֹת בָּהֶם יֵצֶר הָרַע כְּאֶרֶס בִּכְעוּס (''כעוס'' פירוש: נחש). מַאי פֻּרְעָנוּתַיהוּ, כִּדְדָרַשׁ, (רבא) [רַבָּה] בַּר עוּלָא: 'וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה' וגו' (שם שם, כד). תַּחַת בֹּשֶׂם, מָקוֹם שֶׁהָיוּ מִתְבַּשְּׂמוֹת, נַעֲשָׂה נְמָקִים נְמָקִים (פירוש: כמו 'המק בשרו' (זכריה יד, יב)). 'וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה' (ישעיה שם), מָקוֹם שֶׁהָיוּ חֲגוּרוֹת בְּצִלְצוּל, נַעֲשָׂה נְקָפִים נְקָפִים. 'וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה' (שם), מָקוֹם שֶׁהָיוּ מִתְקַשְּׁטוֹת בּוֹ, נַעֲשָׂה קְרָחִים קְרָחִים. 'וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק' (שם), פְּתָחִים הַבָּאִין לִידֵי גִּילָה, יִהְיוּ לְמַחְגֹּרֶת שַׂק. 'כִּי־תַחַת יֹפִי' (שם), אָמַר רָבָא: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: חִלּוּפֵי שׁוּפְרָא כִּיבָא. 'וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן' (שם שם, יז), אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁפָּרְחָה בָּהֶן צָרַעַת, כְּתִיב הָכָא 'וְשִׂפַּח' וּכְתִיב הָתָם: 'לַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת' (ויקרא יד, נו). 'וה' פָּתְהֵן יְעָרֶה' (ישעיה שם), רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר, שֶׁנִּשְׁפְּכוּ כְּקִיתוֹן וְחַד אָמַר, שֶׁנַּעֲשׂוּ פִּתְחֵיהֶן כְּיַעַר.

גבהו. היינו קומה זקופה: ותלכנה נטויות גרון. שהיו הולכות עקב בצד גודל למעט בהילוכן שיהו מסתכלין בה והיא שוהה בפסיעותיה ודרך נוטים גרון לילך בנחת לפי שאינו רואה לרגליו: ומשקרות עינים. דמליין כוחלא לשון סיקרא ומרמזין את הבחורים. שיקור לשון הבטה: הלוך וטפוף. שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה שתראה צפה על ראש חברתה והוא נוי לה ונשואות היו לפיכך מספר בגנותן: תעכסנה. כמו וכעכס אל מוסר אויל והוא ארס של נחש וקרי לי' כעס ע''ש שאינו מטילו אלא ע''י כעס: נקפים. ל' הנוקף רגלו וניקף סבכי יער: פתיגיל. נוטריקון פתח גילה אותו מקום: כי תחת יופי. כל אלה יבוא לך תחת יופיך: כי בא. ליחה משחין: פתהן. כמו פתחיהן: יערה. כמו ותער כה: שנשפכו כקיתון. שופכת דם זיבה: כיער. נתמלאות שער ונמאסות לתשמיש:

וְעוֹד גַרְסִינָן רֵישׁ פֶּרֶק חֵלֶק (צ, א): תָּנוּ רַבָּנָן: אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. מַאי טַעְמָא, הוּא כּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. לְפִי שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דַּאֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְבַר־ה' כֹּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה־סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן' (מלכים־ב ז, א). וּכְתִיב: 'וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת־אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה ה' עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה וגו' וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל' (שם שם, ב). וּכְתִיב: 'וַיְהִי־לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת' (שם שם, כ). וְדִלְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גָּרְמָה לֵיהּ, דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: קִלְלַת חָכָם אֲפִילוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה, אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא 'וַיִּרְמְסוּהוּ וַיָּמֹת', מַאי 'בַּשַּׁעַר', עַל עִסְקֵי שַׁעַר. וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה: רַבִּי נְהוֹרָאי אוֹמֵר: כָּל הַמְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ, לַסּוֹף הוּא מִתְבַּיֵּשׁ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דּוֹחֲקִין אוֹתוֹ וּמַרְאִין קְלוֹנוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם.

האומר אין תחיית המתים מן התורה. שכופר במדרש דדרש בגמרא מניין לתחיית המתים מן התורה ואפי' יהא מאמין ומודה שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחה''מ מן התורה מה לנו לאמונתו וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא הילכך כופר גמור הוא: וירמסו אותו. דבדבר שכפר בו נידון שלא אכל ממנו ונרמס ברגלי הבאים לקנות:

וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת, שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ עַל־יְדֵי עַצְמוֹ נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (צד, א): תַּנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: פַּרְעֹה שֶׁחֵרֵף בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ (שמות ה, ב), לְפִיכָךְ נִפְרַע מִמֶּנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְנַעֵר ה' אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם' (שם יד, כז). וְאוֹמֵר: 'דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ' וגו' (חבקוק ג, טו).

בעצמו. הוא עצמו ולא ע''י שליח לא היה ביזוי כ''כ ולכך הקב''ה כמו כן נפרע ממנו בעצמו ולא נתבייש כ''כ דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן:

סַנְחֵרִיב, שֶׁחֵרֵף עַל־יְדֵי שָׁלִיחַ, נִפְרַע מִמֶּנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל־יְדֵי שָׁלִיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם וגו' (מלכים־ב יט, כג). וּכְתִיב: 'אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים וְאַחֲרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר' (שם שם, כד). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרַע מִמֶּנּוּ עַל־יְדֵי שָׁלִיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר' וגו' (שם שם, לה). הָא לָמַדְתָּ שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

על ידי שליח. דהיינו ביזוי יותר אף הקב''ה נפרע ממנו על ידי שליח ונתבייש יותר:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן