פֶּרֶק שִׁשִּׁי [ריד] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שִׁשִּׁי [ריד] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ נִפְטָרִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ מַנִּיחִים סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתָם אוֹ קָרוֹב לָהֶם לִכְבוֹדָם; וְגַם לְהוֹדִיעַ לְכָל הָרוֹאִים, שֶׁקִּיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה; וְגַם לְחַמֵּם הַבֶּכִי וּלְהַרְבּוֹת הַהֶסְפֵּד.

וְכֵן אָמְרוּ שֶׁעָשׂוּ לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ בַּמִּדְבָּר עִם אֲרוֹנוֹ שֶׁל תּוֹרָה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְזָכָה לָזֶה לְמַעַן הַכָּבוֹד וְהַמִּסְפֵּד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה לְאָבִיו, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסוֹטָה (ט, ב): יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת־אָבִיו'' (בראשית נ, ז); מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה. מֹשֶׁה זָכָה בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, אֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ; מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב'' (דברים לד, ו). וְלֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא אַף עַל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ'' (ישעיה נח, ח).

גדול ממנו. שהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובה במדה מדדו לו שנקבר גם הוא ע''י גדולים: מי לנו. לענין כבוד קבורה לקבור בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול בישראל ואין בישראל גדול ממנו הרי שמדה שמדד לקבור את יוסף ע''י גדול ובה מדדו לו שאין גדול בכבוד קבורה כשל משה שלא נתעסק בו אלא הקב''ה:

וַאֲמְרִינָן עֲלָה בַּגְּמָרָא (יג, א): תָּנוּ רַבָּנָן: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְעַסְּקִים בְּבִזָּה מֹשֶׁה מִתְעַסֵּק בְּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''חֲכַם־ לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט'' (משלי י, ח). וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אֶלָּא אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אָשֵׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, הָלַךְ מֹשֶׁה אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּלוּם אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרָה לוֹ: אָרוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת עָשׂוּ מִצְרִים וְחִפּוּהוּ וּקְבָעוּהוּ בִּנְהַר נִילוּס, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מֵימָיו. הָלַךְ מֹשׁה וְעָמַד עַל שְׂפַת נִילוּס וְאָמַר לוֹ: יוֹסֵף, הִגִּיעַ עֵת שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה שְׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עַצְמוֹתֶיךָ מִזֶּה; שְׁכִינָה וְכָל יִשְׂרָאֵל מִתְעַכְּבִין לְךָ, אִם אַתָּה מַרְאֶה אֶת עַצְמְךָ - מוּטָב, וְאִם לָאו - הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ. מִיָּד צָף אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְעָמַד לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְאַל תִּתְמַהּ, הֵיאָךְ בַּרְזֶל צָף? שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: ''וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת־הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל־הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל. וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת־הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב־עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל'' (מלכים־ב ו, ה־ו). וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֱלִישָׁע תַּלְמִידוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ וְאֵלִיָּהוּ תַּלְמִידוֹ שֶׁל מֹשֶׁה צָף בַּרְזֶל מִפָּנָיו, מִפְּנֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

מתעסקים בביזה. של מצרים אבל משה מתעסק בארונו של יוסף: כדי שיתברכו מימיו. תמיד לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי גשמים אלא נילוס עולה וממלא היאורים שכולם עושים יאורים ומשקין מהם השדות והיינו דכתיב והי' אשר לא יעלה מאת משפחות וגו' ולא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה ואין כתיב כאן הגשם אלא ולא עליהם תהיה אותו נהר ששותין ממנו ויונתן בן עוזיאל תרגם ולא עליהון תיסק נילוס: ויהי האחד מפיל הקורה. בתלמידי אלישע כתיב במלכים: והוא שאול. הקרדום לא היה שלו שהשאילו מאחרים: תלמידו של משה. לא שלמד מפיו אלא תורתו של משה למד אלישע ואליהו:

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בִּקְבוּרְנְטֵי (בקבורות) שֶׁל מְלָכִים הָיָה קָבוּר, הָלַךְ מֹשֶׁה וְעָמַד עַל קְבוּרְנְטֵי שֶׁל מְלָכִים, אֲמַר לֵיהּ: יוֹסֵף, הִגִּיעָה עֵת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה עֵת שְׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל; אִם אַתָּה מַרְאֶה אֶת עַצְמְךָ - מוּטָב, וְאִם לָאו - הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ. בְּאוֹתָה שָׁעָה נִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וּנְטָלוֹ מֹשֶׁה וְהֵבִיאוֹ אֶצְלוֹ.

וְכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה מְהַלְּכִין זֶה עִם זֶה וְהָיוּ עוֹבְרִין וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מַה טִּיבָן שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? אָמְרוּ: אֶחָד שֶׁל מֵת וְאֶחָד שֶׁל שְׁכִינָה. וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל שְׁכִינָה לַהֲלֹךְ עִם מֵת? אָמְרוּ: קִיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בְּזֶה.

קיים זה מה שכתוב בזה. אגדה זו מפורשת במכילתא בפרשת ויהי בשלח כתיב בזה אנכי וכתיב בזה התחת אלהים אנכי וכתיב בזה לא יהיה לך וכתיב בזה האלהים אני ירא. לא תשא חי פרעה זכור את יום השבת וטבוח טבח והכן ואין זה אלא יום השבת וכן הוא אומר והכינו את אשר יביאו וכן כל עשרת הדברות:

וְאָמְרוּ גַּם כֵּן עַל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהוֹשִׁיבוּ סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ וְאָמְרוּ: קִיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בְּזֶה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּקַמָּא (יז, א): ''וְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְמוֹתוֹ'' (דברי הימים־ב לב, לג), זֶה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁיָּצְאוּ לְפָנָיו שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף חֲלוּצֵי כָּתֵף, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה: וַהֲלֹא לִפְנֵי אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כֵן? אֶלָּא שְׁהוֹשִׁיבוּ סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ וְאָמְרוּ: קִיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בְּזֶה. וְהָאִידְנָא נַמֵּי עַבְדִינָן הָכֵי, אַפוּקֵי מַפְקִינָן אַנוּחֵי לֹא מַנְחִינָן. וְאִי בָּעִית אֵימָא: אַנוּחֵי מַנְחִינָן, ''קִיֵּם'' לָא אֲמְרִינָן. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: כִּי הֲוָה אָזֵילְנָא בַּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן לְמִישְׁאַל שְׁמַעְתְּתָא, כִּי הֲוָה עַיֵּיל לְבֵית הַכִּסֵּא וְנָפֵיק וּמָשֵׁי יָדֵיהּ וּמָנַח תְּפִלֵּי וּמְבָרֵךְ וְהָדַר אֲמַר לָן: אֲפִילוּ ''קִיֵּים'' אֲמְרִינָן, ''לִמֵּד'' לָא אֲמְרִינָן. וְהָא אֲמַר מַר: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה? לָא קַשְׁיָא, הָא לְמִגְמַר הָא לְאַגְמוּרֵי.

חלוצי כתף. קרעו בגדיהם וחלצו מכתפיהם עד שראו כתפיהם ערומים: והאידנא. מפקינן ס''ת קמי גברא רבה אבל לא מניחין ס''ת על מטתו: כי הוה עייל לבית הכסא. כלומר זמנא חדא הוה עייל לבית הכסא ואמר לן הכי קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולימד אמרו לחזקיה והאידנא לא אמרינן לימד משום כבוד דחזקיה דלימד עדיף מקיים: מביא לידי מעשה. אלא למגמר לעצמו מעשה עדיף אבל למגמר לאחריני עדיף ממעשה הלכך לימד לא אמרינן:

וְזָכָה לָזֶה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לְפִי שֶׁרִבָּה לוֹמְדֵי תוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעַל כֵּן הָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים עָלָיו ''לִמֵּד'', כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק חֵלֶק (צד, ב): אָמְרוּ עָלָיו עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁתָּלָה חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. וּבָדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְלֹא מָצְאוּ אִישׁ וְאִשָּׁה, תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאִין בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה וְטָהֳרָה.

וְיֵשׁ מֵהַקַּדְמוֹנִים שֶׁלֹּא הָיוּ חֲפֵצִים בְּהַנָּחַת סֵפֶר תּוֹרָה, כִּדְאָמְרִינָן פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין (מועד קטן כה, א): כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב הוּנָא, סָבוֹר לְאוֹתוּבֵי סֵפֶר תּוֹרָה אַפּוּרְיֵהּ. אֲמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא: מִילְתָא דְּרַבִּי [בְּחַיֵיהּ] לָא סְבִירָא לֵיהּ אֲנַן נֵיקוֹם וְנֶעֱבֵיד? דַּאֲמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֲנָא חֲזִיתֵיה לְרַב הוּנָא דְּבָעֵי לְמֵיתַב אַפּוּרְיֵהּ, וַהֲוָה יָתִיב סֵפֶר תּוֹרָה הָתָם - וְכָף כַּדָּא אַאַרְעָא וְאוֹתִיב עָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה; אַלְמָא קָסָבַר, אָסוּר לֵישֵׁב עַל מִטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מֻנָּח עָלֶיהָ וכו'.

לאותובי ספר תורה אפורייה. ולומר קיים זה מה שכתוב בזה: וכף כדא. הפך חבית קטנה כדי להניח ס''ת עליו:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב חִסְדָּא סָבוֹר לְאוֹתוּבֵי סֵפֶר תּוֹרָה אַפּוּרְיֵהּ. אֲמַר לְהוּ רַב יִצְחָק: מִילְתָא דִּלְרַבִּי לָא סְבִירָא לֵיהּ אֲנַן נֵיקוֹם וְנֶעְבֶדֵי לֵיהּ?! סָבוּר דְּלָא לְמִישְׁלַל, אֲמַר לְהוּ רַב יִצְחָק: תַּנְיָא: חָכָם, כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיר פָּנָיו מַאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה שׁוֹלֵל. לָמַדְנוּ, שֶׁלְכָל אֶחָד עוֹשִׂין כְּפִי רְצוֹנוֹ וּכְפִי מַעֲלָתוֹ וְהַמַּרְבֶּה בְּכָבוֹד יַרְבּוּ לוֹ כָּבוֹד.

דלא למשלל. לתפור הבגד מהקריעה שקורעין עליו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן