פֶּרֶק שִׁשִּׁי [טז] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שִׁשִּׁי [טז] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

יֵשׁ לְךָ דָּבָר בְּשֶׁאָדָם מַזִּיק לַחֲבֵרוֹ, שֶׁפְּעָמִים מְהַנֶּה בַּדָּבָר וּפְעָמִים אֵינוֹ מְהַנֶּה בוֹ וְהוּא חָמוּר מִכֻּלָּם. וְהוּא, מוֹסֵר מָמוֹן חֲבֵרוֹ בִּידֵי גוֹיִים, שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלְּמוֹ מִדִּין תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא, שֶׁאֲפִילוּ אִם הִתְרוּ בוֹ שֶׁלֹּא יִמְסֹר וְאָמַר אֶמְסֹר, כֵּיוָן שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ, הַהוֹרְגוֹ בְּקִנְאַת הַשֵּׁם, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא (בבא קמא קיז, א): הַהוּא גַבְרָא דְּבָעָא אַחֲווּיֵי אַתִּבְנָא דְחַבְרֵיהּ, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אֲמַר לֵיהּ: זִיל לָא תַחֲוֵי וְלָא תַחֲוֵי. אֲמַר לֵיהּ: מַחֲוִינָא וּמַחֲוִינָא. הֲוָה יָתִיב רַב כַּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב, קָם שַׁמְטֵיהּ לְקוּעֵיהּ מִינֵיהּ. קָרֵי רַב עֲלֵיהּ: 'בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר' (ישעיה נא, כ), מַה הַתּוֹא הַזֶּה כֵּיוָן שֶׁנָּפַל לְמִכְמָר אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו, כָּךְ מָמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן שֶׁנָּפַל לִידֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו.

שפעמים מהנה בדבר. מאותו היזק שמזיק לחבירו: ופעמים אינו מהנה. רק עושה להכעיס לחבירו או לטובת הגזלן: דבעא אחוויי. שלא היה רוצה לגזול לעצמו אלא להראות להאיש שרצה לגזול תבן של חבירו שיגזול: לא תחוי. שהתרה בו ואמר שלא יראה לו והוא השיב שרוצה להראות ואמר מחוינא: לקועיה. צואריה שבר מפרקתו: תוא. חיה הוא והוא שור הבר: כך ממון של ישראל כו'. ושפיר עבדת דקטלתיה:

אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב כַּהֲנָא: עַד הָאִידְנָא הֲווּ יְוָנָאִי דְּלָא קָפְדִי אַשְׁפִיכוּת דָּמִים, הַשְׁתָּא פַרְסָאִי נִינְהוּ וְקָפְדֵי אַשְׁפִיכוּת דָּמִים וַאֲמְרֵי מַרְדִּין. קוּם זִיל לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל וְקַבֵּל עֲלָךְ דְּלָא מַקְשִׁית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן שְׁבַע שְׁנֵי. כִּי מְטָא הָתָם אָזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דַּהֲוָה יָתִיב וּמְסַיֵּם לְהוּ לְרַבָּנָן בִּמְתִיבְתָא דְּיוֹמָא. אָמַר לְהוּ: מַאי אַקְשֵׁי? אָמְרוּ לֵיהּ: הָכִי אַקְשֵׁי. וּמַאי מְשַׁנֵּי? אָמְרוּ לֵיהּ: הָכִי מְשַׁנֵּי. אָמַר לְהוּ: לָא דְּאַקְשֵׁי יָדַע מַה דְּאַקְשִׁי וְלָא דְּשָׁנִי יָדַע מַאי דְּשָׁנִי וְאֶלָּא מַאי הַאי קוּשְׁיָא אִיכָּא וְהַאי שִׁנּוּיָא אִיכָּא.

מרדין. היהודים מורדין בנו שדנין דיני נפשות בלא רשות: מסיים להו לרבנן. היה מחזיר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום לפי שר''ל חכם גדול היה ולאחר ששמעו כולם מפי הרב חוזר ומכוונה בידם:

אָזַל רֵישׁ לָקִישׁ וַאֲמַר לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֲרִי עָלָה מִבָּבֶל, לְעַיֵין מַר בְּמִילֵיהּ. לְמָחָר אוֹתְבֵיהּ בְּדָרָא קַמָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר שְׁמַעְתָּא וְלָא אַקְשֵׁי, הָדַר אָמַר שְׁמַעְתָּא וְלָא אַקְשֵׁי לֵיהּ. אוֹתְבֵיהּ בְּדָרָא תִנְיָנָא וְלָא אַקְשֵׁי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֲרִי שֶׁאָמַרְתָּ נַעֲשָׂה שׁוּעָל. דְּחָקוּהוּ רַבָּנָן וְאַפְקוּהוּ שִׁבְעָה דָארִי. אָמַר: יְהֵא רַעְוָא דִילֶהֱווּ הַנֵּי שִׁבְעָה דָארִי חֲלִיפֵי דִּשְׁבַע שְׁנִי דַּאֲמַר לִי רַב. קָם אַכַּרְעֵיהּ, אָמַר שְׁמַעְתָּא וְאַקְשֵׁי, אוֹתְבֵיהּ בְּדָרָא קַמָּא. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה יָתִיב אַשְׁבַע בִּיסְתָּרְקֵי, שָׁלְפוּ לֵיהּ חֲדָא בִּיסְתָּרְקָא מִתּוּתֵיהּ, אָמַר שְׁמַעְתָּא, אַקְשְׁיֵהּ, עַד דְּשָׁלְפוּ לֵיהּ כּוּלְהוּ בִיסְתָּרְקֵי מֵתּוּתֵיהּ, עַד דְּיָתִיב אַגַבֵּי אַרְעָא.

בדרא. ז' שורות תלמידים יושבין לפניו זו לפנים מזו: אמר שמעתא. אמר רבי יוחנן שמעתתא ולא אקשי רב כהנא כלום: אמר יהא רעוא. אמר רב כהנא יהא רעוא וכו': דאמר לי רב. שלא אקשי לרבי יוחנן: ביסתרקי. תפי''ד בלע''ז:

רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה סָבָא וּמִסְרְיחֵי גְבִינֵי וַהֲווּ מַדְלוּ לֵיהּ בְּכוֹחְלָא דִדַּהֲבָא. אָמַר: דָּלוּ לִי וַאַחֲזְיֵהּ, חַזְיֵהּ דְּפְרִיסַת שִׂפְתְוָתֵיהּ סָבַר אִחוּכֵי קָא מְחַיִּיךְ בֵּיהּ, חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְנָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב כַּהֲנָא. לְמָחָר אָמַר לְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבָּנָן: חֲזֵיתוּן רַבָּנָן בַּבְלָאֵי הֵיכֵי מְחַיּיכֵי בְאִינְשֵׁי. אָמְרוּ לֵיהּ: לָא אִחוּכֵי קָא מְחַיִּיךְ אֶלָּא דַּרְכֵיהּ הֲוָה. אָמַר לְהוּ: אִי הָכִי נֵיזֵיל בַּתְרֵיהּ, קָם עָאל לְגַבֵּיהּ דִמְעַרְתָּא, חָזָא דַהֲוָה הַדְרָא לָהּ עָכְנָא אַפּוּמָא דִּמְעַרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: עָכְנָא עָכְנָא, פְּתַח פִּיךָ וְיִכָּנֵס הָרַב אֵצֶל תַּלְמִיד, לָא פָתַח; יִכָּנֵס חָבֵר אֵצֶל חָבֵר וְלָא פָתַח; יִכָּנֵס תַּלְמִיד אֵצֶל הָרַב, פָּתַח. בָּעָא רַחֲמֵי עָלֵיהּ וְאַחְיֵהּ וְאוֹקְמֵיהּ וְשָׁנִי לֵיהּ כָּל סְפֵיקוֹת דַּהֲוָה לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי יְדַעְנָא דְּדַרְכֵּיהּ דְמַר הָכֵי הֲוָה, לָא חָלְשָׁה דַּעְתָּאִי וְהַשְׁתָּא נֵיתֵי מַר לְבֵי מִדְרָשָׁא. אֲמַר לֵיהּ: אִי מָצִית לְמִיבָּעֵי רַחֲמֵי עִלַוָּאִי דְתוּ לָא שְׁכִבְנָא אֲזִילְנָא בַהֲדָךְ וְאִי לָא, הוֹאִיל וְחָלִיף שַׁעֲתָא חָלִיף. שַׁיְלֵיהּ כָּל סְפֵקוֹת דַּהֲוָה לֵיהּ, פַּשְׁטִינְהוּ. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דִּילְכוֹן אָמְרֵי וְדִילְהוֹן הִיא.

ומסרחי גביני. גבות עיניו גדולים ומכסים עיניו: והוו מדלו ליה בכוחלא דדהבא. היו מגביהין אותו בקנה של זהב: דפריסת שפתותיה. נקרעו שפתיו על ידי מכה: הדרא ליה עכנא. נחש: פתח פיך. הרחיב פתחך להסיר זנבך מפיך ועשה פתח ליכנס: דתו לא שכיבנא. אי אקשינא אזילנא בתרך ואעמוד אצלך בבית המדרש: ואי לא הואיל וחליף שעתא. ואתרחיש ניסא חליף ולא אלך עוד עמך פן אמות פעם אחרת. ואית דמפרשי הואיל וחליף שעתא וקבלתי צער מיתה לא אקבל עוד פעם אחרת לילך מכאן ובפסחים מוכח שהלך לביתו: דילכון אמרי. אמרתם שהתורה של בני ארץ ישראל: דילהון היא. של בני בבל:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: מָמוֹן מָסוֹר, רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה, חַד אָמַר מֻתָּר לְאַבְּדָן בַּיָּד וְחַד אָמַר אָסוּר לְאַבְּדָן בַּיָּד. מָאן דַּאֲמַר מוּתָר לְאַבְּדָן בַּיָּד, לֹא יְהֵא מָמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ; מָאן דַּאֲמַר אָסוּר 'יָכִין (רָשָׁע) וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ' (איוב כז, יז), אֶפְשַׁר דְּנָפִיק מִינֵיהּ זַרְעָא מְעַלְיָא. וְהַמְּרַחֵם עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ יְרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן