פֶּרֶק שִׁשִּׁי [ז] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שִׁשִּׁי [ז] - ספר מנורת המאור עם פירוש

וְיֵשׁ לְךָ דְּבָרִים אַחֵרִים שֶׁנִּתְּנוּ בְּיַד כָּל מְקַנֵּא קִנְאַת הַשֵּׁם לְהִנָּקֵם מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה פִנְחָס, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק אֵלּוּ הַנִּשְׂרָפִין (פא, ב): הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בְּקוֹסֵם וְהַבּוֹעֵל אֲרָמִית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטוּמְאָה, אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִּרְחֵי כְהוּנָה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לַעֲזָרָה וּמְפַצְּחִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזִירִין. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: בָּעָא מִנֵּיהּ רַב כַּהֲנָא מֵרַב: לֹא פָגְעוּ בוֹ קַנָּאִין מַהוּ, אַנְשְׁיֵהּ רַב לִגְמָרֵיהּ. אַקְרֵיֵהּ לְרַב כַּהֲנָא בְחֶלְמֵיהּ: 'בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֱשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלָםִ כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת־ אֵל נֵכָר' (מלאכי ב, יא).

הגונב את הקסוה. אחד מכלי שרת מלשון קשות הנסך: והמקלל בקוסם. המברך את השם בשם כוכבים ומזלות: קנאין פוגעין בו. בני אדם כשרים המקנאים קנאתו של מקום פוגעין בו בשעה שרואין את המעשה אבל לאחר מכאן אין מיתתו מסורה לב''ד והל''מ הוא. פוגעין ממיתין כמו לך ופגע בו: פרחי כהונה. כהנים שמתחיל שער זקנם לפרוח: בגזירין. בקעיות של עצים: מהו. מה עונשו: אנשייה רב לגמריה. שכח מה שאמר רבו בדבר זה ולא ידע להשיבו:

אָתָא, אֲמַר לֵיהּ: אַקְּרְיוֹן הָכֵי, אִדְכְּרֵיהּ רַב לִגְמָרֵיהּ, 'בָּגְדָה יְהוּדָה' זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר. 'בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'' (ירמיה ג, כ); 'וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלָיִם', זֶה מִשְׁכַּב זְכוּר וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'וְאֶת־זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא' (ויקרא יח, כב); כִּי חִלֵּל יְהוּדָה (את) קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב', זוֹ זוֹנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ [מִבְּנֵי] יִשְׂרָאֵל' (דברים כג, יח); 'וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר', זֶה הַבָּא עַל (ארמית) [הַגּוֹיָה], וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: 'יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת' (מלאכי ב, יב). אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְעוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים, אִם כֹּהֵן הוּא, לֹא יִהְיֶה לוֹ בֵּן מַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: כָּל הַבָּא עַל (ארמית) [הַגּוֹיָה] כְּאִלּוּ נִתְחַתֵּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב 'וּבָעַל בַּת־אֵל נֵכָר' (שם שם יא). וְכִי יֵשׁ בַּת לְאֵל נֵכָר, אֶלָּא זֶה הַבָּא עַל (ארמית) [הַגּוֹיָה].

זונה. מופקרת ואפילו ישראלית:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: כִּי אָתָא רַב דִּימֵי אָמַר: בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנָאִי גָּזְרוּ, הַבָּא עַל (ארמית) [הַגּוֹיָה] חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם נשג''א (נידה, שפחה, גויה, אשת איש). כִּי אָתָא רָבִין אָמַר: מִשּׁוּם נשג''ז (נידה, שפחה, גויה, זונה), אֲבָל אִישׁוּת לֵית לְהוּ. וְאִידָךְ, נְשַׁיְהוּ לָא מַפְקְרֵי.

חייב עליה. כלומר נענש עליה משום כל אלו:

אָמַר רַב חִסְדָּא: הַבָּא לִמָּלֵךְ (פירוש: קנאי הבא לשאול), אֵין מוֹרִין לוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא, שֶׁאִם פֵּרַשׁ זִמְרִי וַהֲרָגוֹ פִּנְחָס, נֶהֱרָג עָלָיו. נֶהְפַּךְ זִמְרִי וַהֲרָגוֹ לְפִנְחָס, אֵין נֶהֱרַג עָלָיו, שֶׁהֲרֵי רוֹדֵף הוּא. 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ' (במדבר כה, ה). הָלַךְ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אֵצֶל זִמְרִי, אָמַר לוֹ: הֵן דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְאַתָּה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק. מֶה עָשָׂה, עָמַד וְקִבֵּץ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל וְהָלַךְ אֵצֶל כָּזְבִּי, אָמַר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לִי. אָמְרָה לוֹ: בַּת מֶלֶךְ אֲנִי וְכָךְ צִוָּה עָלַי אָבִי: לֹא תִשָּׁמְעִי אֶלָּא לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם (פירוש: והוא משה). אָמַר לָהּ: אַף אֲנִי נְשִׂיא שֵׁבֶט אֲנִי וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁאֲנִי שֵׁנִי לַבֶּטֶן וְהוּא שְׁלִישִׁי לַבֶּטֶן. תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ (פירוש: ציצת ראשה) וְהֵבִיאָהּ לִפְנֵי מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה? וְאִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לָךְ. נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ. גָּעוּ כֻלָּם בִּבְכִיָּה. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: 'וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן' (שם שם, ו־ז. מָה רָאָה? אָמַר רַב: רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה. אֲמַר לֵיהּ: אַחִי אֲבִי אַבָּא, לֹא כָךְ לִמַּדְתַנִּי בְּרִדְתְּךָ מֵהַר סִינַי: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אֲמַר לֵיהּ: קַרְיָנָא דְּאִיגַרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַרְוַנְקָא (פירוש: שליח). וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁ'אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'' (משלי כא, ל), כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: רָאָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת 'שֶׁבָּא וְהִשְׁחִית בָּעָם'.

הבא לימלך. קנאי הבא לימלך בב''ד בשעת מעשה אם יפגע בו אין מורין לו שלא נאמר אלא למקנא מעצמו ואינו נמלך: שאם פירש זמרי. מן האשה והרגו פינחס אח''כ נהרג עליו שלא נאמרה הלכה אלא בשעת מעשה: מי התירה לך. ומשה קודם מתן תורה נשאה וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ערב רב: נתעלמה הלכה. ממנו שנאמרה לו בסיני הבועל ארמית וכו': ראה שאין חכמה. כלומר נזכר פסוק אין חכמה וגו': אין חולקין כבוד לרב. לפיכך הורה פינחס הלכה בפני רבו ולא המתין ליטול רשות ממשה שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את הכותיות:

'וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה' וגו' (במדבר כה, ז), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִכָּאן שֶׁאֵין נִכְנָסִין בִּכְלֵי זַיִן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. שָׁלַף שִׁנְנָה וְהִנִּיחָה בְּאֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ (פירוש: במלבושו) וְהָיָה נִשְׁעָן וְהוֹלֵךְ עַל מַקְלוֹ וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אָמַר: הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי גָּדוֹל מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן (כלומר, למה לא נעשה כן גם אנו), אָמְרוּ: הַנִּיחוּ לוֹ, אַף הוּא לַעֲשׂוֹת צָרְכּוֹ נִכְנַס, הִתִּירוּ פְרוּשִׁין אֶת הַדָּבָר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִנְחָס: אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ לְזִמְרִי לִפְרֹשׁ וְלֹא פֵרַשׁ וְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא דִבֵּר וְאֶחָד שֶׁכִּוֵּן בְּזַכְרוּתוֹ שֶׁל אִישׁ וּבְנַקְבוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה וְאֶחָד שֶׁלֹּא נִשְׁמְטוּ מִן הָרֹמַח וְאֶחָד שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִגְבִּיהַּ אֶת הַמַּשְׁקוֹף וְאֶחָד שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵלֶּה יִפְּלוּ כ''ד אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: 'וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה' (תהלים קו, ל).

נשען והולך על מקלו. העץ לבדו בלי הברזל שלא יהיו מכירין בו בני שבטו שלהרוג הוא בא: היכן מצינו. כלומר אתם מפקירים עצמכם אחר בנות מואב אני למה לא אעשה כמותכם וכי שבט לוי גדול משמעון שיהא פרוש וטהור יותר מכולן כיון ששמעו כן אמרו הניחו לו ליכנס בקובה שאף הוא רוצה כמותנו: צרכיו. תשמיש: התירו פרושין את הדבר. ודאי מותר לעשות כן שהרי פינחס עשה כמותנו כך אמרו העומדים שם שראו שנכנס: לדבר. לצעוק לאנשי שבטו שיסייעו: שכיון בזכרותו וכו'. וראו אותן דבוקים זה בזה וידעו שניתן רשות לקנאי לפגוע בו ולא יאמרו הנאה היה בלבו עליו: שלא נשמטו מן הרומח. לפרוש זה מזה עד שראו ישראל שהרגו בדין: והגביה את המשקוף. והוציאן עד שהם נדבקים ולא הוצרך להשפיל הרומח וישמטו: והשחית בעם. והוטרדו בני שבטו במגפה ולא הרגו לפינחס: פלילות. ריב:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'וַיִּתְפַּלֵּל' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'וַיְפַלֵּל', מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה פְלִילוֹת עִם קוֹנוֹ. וּבִקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדוֹחֲפוֹ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ, קַנַּאי בֶּן קַנַּאי הוּא, מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה הוּא. הִתְחִילוּ שְׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ: רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ: 'פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן' וגו' (במדבר כה, יא). אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ הַקְדֵּם לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם' (שם שם, יב). וּרְאוּיָה כַּפָרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת.

בן קנאי. משבט לוי שקנא במעשה דינה: בן משיב חמה. אהרן במעשה דקרח דכתיב כי יצא הקצף וכתיב ויתן את הקטורת: אבי אמו. יתרו: וראויה כפרה. זו שעשה פינחס שתהא מכפרת לעולם דכתיב ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר דכפרה זו לעולם עומדת לזכרון טוב לישראל:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן