פֶּרֶק שְׁמִינִי [צח] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שְׁמִינִי [צח] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

קְרִיאַת שְׁמַע כְּהִלְכָתָהּ הִיא אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת עַל הַסֵּדֶר שֶׁתִּקְּנוּם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יג, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה ''שְׁמַע'' לְ''וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ''? כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. ''וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ'' לְ''וַיֹּאמֶר''? שֶׁ''וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ'' נוֹהֵג בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, ''וַיֹּאמֶר'' אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם.

שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה. דמשתעי בת''ת דכתיב ולמדתם אותם את בניכם: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. דמשתעי בציצית שאינה נוהגת אלא ביום דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא (שם יד, ב): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: דִּין הוּא שֶׁיַּקְדִּים ''שְׁמַע'' לְ''וְהָיָה אִם־ שָׁמֹעַ'', שֶׁזֶּה לִלְמֹד וְזֶה לְלַמֵּד; ''וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ'' לְ''וַיֹּאמֶר'', שֶׁזֶּה לְלַמֵּד וְזֶה לַעֲשׂוֹת. וְאֶלָּא ''שְׁמַע'' לִלְמֹד הוּא דְאִית בֵּיה, לְלַמֵּד וְלַעֲשׂוֹת לֵית בֵּיה, וְהָא כְתִיב: ''וְשִׁנַּנְתָּם'', ''וּקְשַׁרְתָּם'', ''וּכְתַבְתָּם'' (דברים ו, ז־ט)? ''וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ'' לְלַמֵּד הוּא דְאִית בֵּיה, לִלְמֹד וְלַעֲשׂוֹת לֵית בֵּי, וְהָא כְתִיב: ''וְלִמַּדְתֶּם'', ''וּקְשַׁרְתֶּם'' (שם יא, יח־יט)? אֶלָּא ''שְׁמַע'' יֵשׁ בּוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד וְלַעֲשׂוֹת; ''וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ'' יֵשׁ בּוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד וְלַעֲשׂוֹת; ''וַיֹּאמֶר'' אֵין בּוֹ אֶלָּא עֲשִׂיָּה בִּלְבַד.

שזה ללמוד. לעצמו דכתיב ודברת בם. וזה ללמד לאחרים דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ואם לא למד תחלה האיך ילמד את בניו: וזה לעשות. ויאמר אין בה אלא עשיה לעשות ציצית: וקשרתם. דתפילין וכתבתם דמזוזה נמי עשיה היא: אלא. תריץ הכי שמע יש בו ללמוד וכו':

וַאֲמְרִינָן בְּסוֹף פִּרְקָא קַמָּא דִבְרָכוֹת (יב, ב): פָּרָשַׁת צִיצִית מִפְּנֵי מָה קְבָעוּהָ בִּקְרִיאַת שְׁמַע? אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים: מִצְוַת צִיצִית, יְצִיאַת מִצְרַיִם, עֹל מִצְוֹת, הִרְהוּר עֲבֵרָה וְהִרְהוּר עֲבוֹדָה זָרָה. בִּשְׁלָמָא הַנֵּי תְלָתָא מְפָרְשֵׁי, אֶלָּא הִרְהוּר עֲבֵרָה וְהִרְהוּר עֲבוֹדָה זָרָה מִנָּא לָן? דְּתַנְיָא: ''אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם'' (במדבר טו, לט), ''אַחֲרֵי לְבַבְכֶם'', זוֹ מִינוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה'' וגו' (תהלים יד, א); ''וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם'', זוֹ הִרְהוּר עֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל־אָבִיו אוֹתָהּ קַח־לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי'' (שופטים יד, ג); ''אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם'' (במדבר, שם), תָּאנֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זוֹ הִרְהוּר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים'' (שופטים ח, לג).

עול מצות. ועשיתם את כל מצותי: מינות. אותם ההופכים דברי התורה למדרש טעות ואליל וכה''א אמר נבל בלבו אין אלהים ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים:

וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחַר לִהְיוֹת זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק ב דְּאָבוֹת (מי''ג): רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא תַּחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד'' (יואל ב, יג). וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ.

הוי זהיר בק''ש. ובתפלה לאומרו בעונתו ובכונה: קבע. כאדם שיש לו עליו חוב או עול מלאכה ואומר מתי אפרוק ממנו ואומר אותו רק לפטור ממנו ולא בלשון שיבקש רחמים ותחנונים: ואל תהי רשע. אל תחטא שמכח החטא תרשיע אחר כך לעצמך שלא כדין עשית. ד''א לא תחזיק עצמך כרשע אם עשית חטאים הרבה לומר שאין תשובה מועלת לך שמתוך כך תחטא יותר ותאבד נפשך אלא תתחרט ועשה תשובה כי אין דבר עומד בפני התשובה:

וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות טו, א): קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ יָצָא, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְדַקְדֵּק בָּהֶן, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ (שם טו, ב): תָּאנֵי רַב עוֹבַדְיָה: ''וְלִמַּדְתֶּם'', כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִמּוּדָהּ תַּמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים. עָנֵי רָבָא בַּתְרֵיהּ: כְּגוֹן, ''עַל־לְבָבֶךָ'' (דברים ו, ו) וְ''עַל־לְבַבְכֶם'' (שם יא, יח), ''בְּכָל־לְבָבְךָ'' (שם ו, ה), ''עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ'' (שם יא, טו), ''וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה'' (שם שם, יז), ''הַכָּנָף פְּתִיל'' (במדבר טו, לח), ''אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ'' (שם שם, מא).

ולא דקדק באותיותיה. לפרשן יפה בשפתיו: בין הדבקים. תיבות המדובקות זו בזו אם אינך מפרידן כשהתיבה השניה מתחלת באותו אות אם אינו מפסיק ליתן ריוח ביניהם כמו דעני רבא:

וְהַמְדַקְדֵּק בָּהּ, נַעֲשֵׂית הַמִּצְוָה כְּהִלְכָתָהּ וְנוֹטֵל שָׂכָר טוֹב, שֶׁמֵּקֵל מֵעָנְשׁוֹ, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּה תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן'' (תהלים סח, טו), אַל תִּקְרֵי בְּפָרֵשׂ אֶלָּא בְּפָרֵשׁ, אַל תִּקְרֵי בְּצַלְמוֹן אֶלָּא בְּצַלְמָוֶת. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאֲפִילוּ הַמְחֻיָּב עֹנֶשׁ מֵקֵל מִמֶּנּוּ.

בפרש שדי. אם תפרש תורת שדי ותבדיל תיבות של מלכות שמים. מלכים בה התורה אשר בה מלכים ימלוכו תשלג תצנן לך כשלג את צל המות והוא הגיהנם:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן