פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [שכח] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [שכח] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

הֶרְגֵּל הַיְּשִׁיבָה וְהַלְּוָיָה עִם הַחֲבֵרִים הִיא סִבָּה לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה בֵינֵיהֶם. וְאִם יַרְגִּילוּ דִבּוּרָם בְּדִבְרֵי תוֹרָה תִּהְיֶה הָאַהֲבָה יְתֵירָה. וְגַם כְּשֶׁיִּפָּטְרוּ לְדַרְכָּם כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ יְדַבְּרוּ בִּדְבַר הֲלָכָה וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִזְכְּרֶנּוּ וְיַתְמִיד הָאַהֲבָה בֵּינֵיהֶם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (לא, א): תָּאנֵי מַר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: לְעוֹלָם אַל יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵרוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ זוֹכְרוֹ.

רַב פַּפָּא אַלְוֵהּ לְרַב שִׂימֵי בַּר אַשֵּׁי מִפּוּם נַהֲרָא וְעַד בֵּי צִינִיָאתָא דְבָבֶל. כִּי מְטָא הָתָם אֲמַר לֵיהּ: וַדַּאי, דְּאַמְרִיתוּ הַנֵּי בֵּי צִינִיָאתָא דְבָבֶל אִיתְנְהוּ מִשְׁנֵי דְאָדָם הָרִאשׁוֹן? אֲמַר לֵיהּ: אַדְכַּרְתָּן מִילְתָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ''אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא־עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא־יָשַׁב אָדָם שָׁם'' (ירמיה ב, ו)? מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָבַר בָּהּ אִישׁ, מֵהֵיכָן יֵשֵׁב אָדָם שָׁם? אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לֵישֵׁב - נִתְיַשְּׁבָה, וְשֶׁלֹּא גָזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לֵישֵׁב - לֹא נִתְיַשְּׁבָה.

אדכרתן מילתא וכו'. וזה שאומרים מימות אדם הראשון הם שהוא גזר על אותו מקום לישוב דקלים:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, [פֶּרֶק אַל יִפָּטֵר]: אַל יִפָּטֵר אָדָם מֵאֵצֶל רַבּוֹ וְלֹא מֵחֲבֵרוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ זוֹכְרוֹ.

לא מת. אלא חי הוא לעולם כך פירש''י ותוספות דכתיב ויגוע ולא כתיב וימת:

וּכְשֶׁאַהֲבָה הִיא גְדוֹלָה בֵּין הַחֲבֵרִים מְבָרֵךְ כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ כְּשֶׁנִּפְטָרִין לְדַרְכָּם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (ה, ב): רַב נַחְמָן וְרַב יִצְחָק הֲווּ יָתְבֵי בִסְעוּדָתָא. אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא לָן מַר מִילֵי דְאַגַּדְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: הָכֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִכְדִי סָפְדֵי סָפְדַיָא וְחָנְטוּ חָנְטַיָא וְקָבְרוּ קָבְרַיָּא? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ: ''וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וגו' וְאַל־ תֵּחַת וגו' וְאֶת־זַרְעֲךָ'' וגו' (ירמיה ל, י), מֵקִישׁ הוּא לְזַרְעוֹ, מַה זַּרְעוֹ בַחַיִּים אַף הוּא בַחַיִּים. כִּי הֲווּ מִיפְטְרֵי מֵהַדָּדֵי אֲמַר לֵיהּ: לִיבָרְכָן מַר. אֲמַר לֵיהּ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה רָעֵב וְצָמֵא וְעָיֵף, וּמָצָא אִילָן גָּדוֹל, שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתוּקִין וְצִלּוֹ נָאֶה וְאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו. אָכַל מִפֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִמֵּימָיו וְיָשַׁב בְּצִלּוֹ. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ, אָמַר לוֹ: אִילָן אִילָן, בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ? אִם אוֹמַר, שֶׁיְּהוּ פֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִין - הֲרֵי פֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִין; שֶׁיְּהֵא צִלְּךָ נָאֶה - הֲרֵי צִלְּךָ נָאֶה; שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ - הֲרֵי אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ; אֶלָּא יְהִי רָצוֹן, שֶׁכָּל נְטִיעוֹת שֶׁנּוֹטְעִים מִמְּךָ יִהְיוּ כְמוֹתְךָ. אַף אַתָּה בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ? אִם בְּתוֹרָה - הֲרֵי תוֹרָה; אִם בְּעֹשֶׁר - הֲרֵי עֹשֶׁר; וְאִם בְּבָנִים - הֲרֵי בָנִים; אֶלָּא יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם, שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ.

וכי בכדי. וכי בחנם חנטו חנטיא וספדו ספדיא דכתיב ביה ויחנטו אותו ויספדו לו: מקרא אני דורש. והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת הגה''ה: מה זרעו בחיים. כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהם בשבי שהמתים אינן בשבי אף הוא בחיים שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה כן פירש רש''י ובזוהר סוף פרשת ויחי ויחנטו הרופאים את ישראל סלקא דעתך הוה חניטה דא כשאר בני נשא ר''ל לא שהיו לוקחין ממנו בני מעיו כמו שאר החונטים שרוחצין הכרס והבני מעים ומחזירין אותם בבטנו וממלאים הבטן בשמן אפרסמון וכל מיני בשמים כדי שיתקיים הגוף איזה ימים שלא יסריח ולא ירחש בו רמה עד שיקברו אותו וזה לא היו צריכין לעשות לגוף יעקב דכתיב אל תיראי תולעת יעקב וגם בשר קודש לא יסריח דכתיב ביה ויגוע דהוא מיתת נשיקה ומי שלא מת על ידי מלאך המות אינו מסריח אלא החניטה היה רק מבחוץ וכן אמר ועבדי חניטה דא מגו ומברא מגו דשויין ההוא משחא על טבורא והוא עאל בטבורא לגו ואשתאיב במעוי וקאים ליה לגופא מגו ומברא לזימנין סגיאן ויעקב הכי הוי בקיומא דגופא והכי איצטריך דגופא דאבהן איהו והוי בקיומא בגופא ונפשא ואותן הרופאים שחנטו אותו מבני יעקב היו שהרי צוה שלא יגע ערל וטמא במטתו כל שכן בגופו אפילו בני בניו צוה שלא ישאו אותו ונמצא שלא היו נוגעין בבשרו לחתוך בו אלא מבחוץ היו חונטין אותו מכל מקום אם הוא כמו שאמר יעקב אבינו לא מת לא היה לו לחנוט אותו אפילו מבחוץ ופירש רש''י ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה מכל מקום מה ראיה הוא זה שחי שמקיש אותו לזרעו מה זרעו חי אף הוא בחיים וכי כל מי שזרעו בחיים ויזכו לגאולה אף הוא חי ועוד גם לאברהם וליצחק מצינו כמה הבטחות שיגאל הקב''ה את ישראל ואף לרחל אמר ושבו בנים לגבולם ולמה אמר ביעקב שלא מת יותר מכולם. ואם לא מת כלל היה לו לילך לגן עדן בחייו כמו אלו שלא מתו ולא לקוברו במערה כשאר אבות ועוד מאי ראיה דוירא ישראל ישראל סבא דזה נאמר על נשמתו דבודאי לא בא לשם בגופו כמו שהיה בחיים ממש ואמר הגמרא בברכות פרק מי שמתו אמר רבי יונתן מנין למתים שמספרים זה עם זה שנאמר ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר מאי לאמר אמר הקב''ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתי לבניכם וכו' וכתב הרשב''א ומהרש''א דלא נאמר זה על גוף יעקב דלא מת דבודאי מת אלא כל אחד הוא מתרץ לפי סברתו עיין שם ובפרק ראשון דתענית מכל מקום יקשה אם הוא מת במצרים איה הבטחת הקב''ה דאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ומה הירידה בחיים וכמו כן העליה וי''ל הא דא''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת היינו במצרים וזה שאמר מקיש הוא לזרעו מה הבטחה לזרעו בחיים אף הוא בחיים וזה אעלך גם עלה חד לו וחד לזרעו כדתרגם יונתן מימרי יעלינך מתמן אף אסיקית בנך מתמן אבל בארץ ישראל כי מטא למערת המכפלה מת ויצאת נשמתו בארץ ישראל ומי שמת בארץ ישראל כאילו לא מת וחי לעולם וזה פירש רש''י לא מת ר''ל מיתת חוצה לארץ אלא בארץ ישראל וחי הוא לעולם וזה שאמר יעקב ושכבתי עם אבותי היינו מיתתו יהיה עם אבותיו ר''ל בארץ ישראל וכמו שפירש רש''י וזה ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו רק אל עמיו אסף רגליו אל המטה אבל לא מת עדיין ועל כן לא כתיב מיתה בפירוש וזה שפירש נדמה להם כאלו מת משום דהגיע זמנו ליאסף מן העולם וזה ויקרבו ימי ישראל למות שהיום היה קובל עליו והיה שוכב כאלו מת אבל נשמתו לא יצאה ממנו עד שבא למערת המכפלה וזה ישמח צדיק כי חזה נקם זה יעקב דנפתלי שקל קולפא מחייה ארישא דעשו נתרן עיניה ונפלו אכרעיה דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך משום דעדיין חי היה ואחר כך מת ובזה נתקיימה נבואתה של רבקה ממש למה אשכל גם שניכם יום אחד כדאיתא בפרק ראשון דסוטה. עד כאן הגה''ה: וצלו נאה. שזה צריך לאדם עיף לנוח תחתיו: פירותיך מתוקין. לרעב ואמת המים לצמא: כמותך. בתורה ועושר וכבוד:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל (עא, א): אָמַר רַב, דְּכִי מִיפְטְרִי רַבָּנָן מִפּוּמְבְּדִתָא אָמְרֵי: מְחַיֶּה חַיִּים יִתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרוּכִים וּמְתֻקָּנִים.

כי מיפטרי. מהדדי שהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה (ברכות יז, א): כִּי הֲווּ מִיפְטְרֵי רַבָּנָן מִבֵּי רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרֵי לָהּ מִבֵּי רַבִּי חֲנַנְיָא, הֲווּ אָמְרִין הָכֵי: רַבֵּינוּ, עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְחַיֶּיךָ, אַחֲרִיתְךָ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וְתִקְוָתְךָ לְדוֹר דּוֹרִים. פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת שִׂפְתוֹתֶיךָ יַבִּיעוּ דַעַת, לְשׁוֹנְךָ תַּרְחִישׁ רְנָנוֹת. לִבְּךָ יֶהֱגֶה בִינָה, כִּלְיוֹתֶיךָ תַּעֲלֹזְנָה מֵישָׁרִים, עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה וְרַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין.

עולמך תראה בחייך. כל צרכך תמצא: פיך ידבר חכמות. בלשון ברכה היו אומרים: דברי עתיק יומין. הקב''ה שהוא מעולם:

כִּי הֲווּ מִיפְטְרֵי רַבָּנָן מִבֵּי רַב חִסְדָּא, וְאָמְרֵי לָהּ מִבֵּי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמְרֵי הָכֵי: ''אַלּוּפֵינוּ'' (תהלים קמד, יד). וגו', מַאי ''אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים'', רַב וּשְׁמוּאֵל, וְאָמְרֵי לָהּ, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אֲמַר: ''אַלּוּפֵינוּ'' בַּתּוֹרָה, וּ''מְסֻבָּלִים'' בְּמִצְווֹת; וְחַד אֲמַר: ''אַלּוּפֵינוּ'' בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, וּ''מְסֻבָּלִים'' בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. מַאי ''אֵין פֶּרֶץ'' (שם)? שֶׁלֹּא תְהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ דוֹאֵג: ''וְאֵין יוֹצֵאת'' (שם), שֶׁלֹּא תְּהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל דָּוִד, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ אֲחִיתֹפֶל; ''וְאֵין צְוָחָה'' (שם), שֶׁלֹּא תְהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ גֵחֲזִי; ''בִּרְחֹבֹתֵינוּ'' (שם), שֶׁלֹּא יְהֵא לָנוּ בֵן וְלֹא תַלְמִיד שֶׁמַּקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ בָרַבִּים, כְּיֵשׁ''וּ הַנּוֹצְרִי.

אלופינו מסובלים. כמו ויט שכמו לסבול שסובלים עליהם באהבת ה' כל הדברים אלו ובדרך ארץ להנהיג את ישראל בנחת ולקבל עליהם עולם מריבה וקטטה: כסיעתו. כחבריו שהיו אצל שאול שיצא דואג לתרבות רעה כדמפרש בחלק: אחיתופל. שפרץ במלכות בית דוד: גיחזי. שהיה מצורע וכתיב ביה טמא יקרא והיינו צוחה: שמקדיח תבשילו. שיצא לתרבות רעה ומקדיח שנשרף תבשילו ואז ריחו רע ונודף למרחוק כן הכופר בעיקר סרחונו ובושתו רע:

וְאִם יִפָּטֵר הַתַּלְמִיד מֵהָרַב וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר חַיָּב לָשׁוּב אֶצְלוֹ לְמָחֳרַת לִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, כִּדְאָמְרִינָן נַמֵּי בְפִרְקָא קַמָּא דְּמוֹעֵד קָטָן (ט, א): רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַרְמַאי וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וכו', אִיפְטוֹר מִינֵיהּ מֵאוּרְתָּא וּבְצַפְרָא וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בִּכְלָל שֶׁל נִשּׂוּאֵי אִשָּׁה, חֵלֶק ה', פֶּרֶק ב' (סימן קעח). וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בוֹ יַרְבֶּה הָאֲהָבָה וְהַשָּׁלוֹם.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן