פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [קלז] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [קלז] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

יְמֵי הַפּוּרִים קְבָעוּם לִהְיוֹת יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לְשֵׁם שָׁמַיִם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִמְגִלָּה (ז, א): תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ''וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ'' (אסתר ט, כב), שְׁתֵּי מָנוֹת לְאָדָם אֶחָד; ''וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים'' (שם). שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם. רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שָׁדַר לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַטְמָא דְעֶגְלָא תִּלְתָּא וְגַרְבָּא דְחַמְרָא. שָׁלַח לֵיהּ: קִיַּמְתְּ בָּנוּ, רַבֵּינוּ, ''וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים''.

שתי מנות לאדם אחד. דכתיב ומשלוח מנות שתים משמע: ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. די לכל אחד ואחד מתנה אחת דהא אביונים נמי תרתי משמע: אטמא דעגלא תילתא. ירך מעגל שהוא שלישי לבטן: וגרבא דחמר. חמת יין:

הֲדָר שָׁלַח לֵיהּ כּוּלֵי תִּלְתָּא וּתְלָתָא גַּרְבַּיָא דְּחַמְרָא. שָׁלַח לֵיהּ: קִיַּמְתָּ בָּנוּ, רַבֵּינוּ, ''וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ''. רַבָּה שָׁדַר לֵיהּ לְמָרֵי בַּר מַר, בְּיַד אַבַּיֵּי, מְלָא צַנָּא דְּקִשְׁבֵּי (סל מלא תמרים) וּמְלָא צַנָּא דְּקִמְחָא דַאֲבִישׁוּנָא (סל מלא מקמח שנתיבשו החטים בתנור בעודן כרמל וקמח שלהן מתוק לעולם).

הדר שלח ליה וכו'. בגמרא לא גרסי' ליה ולפי גירסתנו נ''ל דה''פ ר' יהודה שלח לר' יהושע אטמא דעגלא וגרבא דחמר שלח ליה לא קיימת כי אם מתנות לאביונים כי דבר מועט כזה אינו מספיק לנו להיות נקרא בשם משלוח מנות רק כדרך ששולחים לאביונים דבר מועט: הדר שלח ליה כולי עגלא וכו' שלח ליה. ר' יהודה באמת זה ראוי לקרות משלוח מנות כי הוא ראוי לקרות מנה יפה מאד:

אָמַר אַבַּיֵּי הַשְׁתָּא אָמַר מָרֵי, אִי חַקְלָאָה לֶיְהֱוֵי מַלְכָּא, מִצַּוָּאֵיהּ דִּיקוּלָא לָא נָחֵית. שָׁדַר לֵיהּ אִיהוּ מְלָא טַסְקָא דְּזַנְגְבִּילָא וּמְלָא כַסָּא דְפִלְפְּלֵי אֲרִיכְתָּא. אָמַר אַבַּיֵּי: הַשְׁתָּא אָמַר מַר, אֲנָא שָׁדְרֵי לֵיהּ חוּלְיָא (פירוש: מתוק) וְאִיהוּ שָׁדַר לִי חוּרְפָא. אָמַר אַבַּיֵּי: כִּי נָפְקִי מִבֵּי מַר הֲוָה שְׂבַעְנָא, כִּי מְטָאִי לְבֵי מָרֵי בַּר מַר קְרִיבוּ לִי שִׁתִּין צָאעֵי (קערות) דְּשִׁתִּין מִינֵי קְדֵרָה וְאָכְלֵי בְהוּ שִׁתִּין פַּלְגֵי, וְאַף בִּשּׁוּלָא בַּתְרָאָה קָרוּ לֵיהּ צְלִי קְדֵרָה וּבָעִי אָכְסְיֵיהּ לְצָעָא (הייתי חפץ לכוס הקערה) אַבַּתְרֵי. אָמַר אַבַּיֵּי: הַיְנוּ דְאָמְרֵי אִינְשֵׁי: כָּפִין עַנְיָא וְלָא יָדַע; אִי נַמֵּי, רִוְוחָא לִבְסִימָא שְׁכִיחַ. אַבַּיֵּי בַּר אָבִין וְרַב חֲנַנְיָה בַּר אָבִין: מַחְלְפֵי סְעוּדְתַיהוּ לְהַדָּדֵי.

אמר אביי. לרבה: השתא אמר מרי. עכשיו יאמר מרי בר מר עליך כשבן כפר נעשה מלך דיקוליה מצואריה לא נחית הסל שהיה רגיל עליו בעודנו בן כפר ומאכיל בו לבהמתו לא יוריד עתה מראשו כך אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לי אלא דברים המצויין לכל: טיסקא. שק דזנגבילא והוא שורש עשב שנקרא אינ''בר בל''א: חורפא. דבר חריף: כי נפקי מבי מר. כשיצאתי מבית אדוני רבה לילך לבית אבא מרי בר מר הייתי שבע: שתין פלגי. מכל קערה אכל החצי וקערה האחרונה בעי לאכסייה כל מאכל שאוכל שלא כדרכו נקרא כוסס כמו כוסס חטים וכן אמר על הקערה כי אין דרך לאכול הקערה ע''כ אמר שביקש לכוסס הקערה בשיניו מטוב הטעם של הצלי שהיה בתוכה: רווחא לבסימא שכיח. ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך מעיו:

אָמַר רָבָא: מִיחַיֵּיב אֵינָשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְלָא יָדַע בֵּין ''בָּרוּךְ מָרְדְּכַי'' לְ''אָרוּר הָמָן''. רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עָבְדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בְּהַדֵּי הֲדָדֵי, אִיבְסָם רַבָּה וְקָם שָׁחְטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. לְמָחָר כִּי פָקַע לֵיהּ חַמְרָא בָּעָא רַחְמֵי עֲלֵיהּ וְאַסְיֵיה. לְשָׁנָה אַחֶרֶת אֲמַר לֵיהּ: לֵיתִי מַר וְנֶעֱבֵיד סְעוּדַת פּוּרִים. אֲמַר לֵיהּ: לָאו כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִתְרַחֵישׁ נִסָּא.

לבסומי בפוריא. להשתכר בפורים: בין ברוך מרדכי וכו'. דחושבנא דדין כחושבנא דדין: איבסם. נשתכר: לאו כל שעתא וכו'. שמא תשתכר ותשחט אותי כדרך שעשית לי בפורים שעבר ולא יתרחש לך נס שתוכל להחיותי בתפלתך:

אָמַר רָבָא: סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַאי טַעֲמָא? ''יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה'' כְּתִיב (אסתר ט, כב). רַב אַשֵּׁי הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַב כַּהֲנָא, נָגַהּ לְהוּ וְלָא הֲווּ קָאָתוּ רַבָּנָן. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא לָא אֲתוּ רַבָּנָן? אֲמַר לֵיהּ: דִּילְמָא עָסְקֵי בִּסְעוּדַת פּוּרִים. וְלֵכְלוּהָ מֵאוֹרְתָּא? אֲמַר לֵיהּ: לָא סְבִירָא לֵיהּ לְמַר לְהָא דְרַבָּה? דַאֲמַר רַבָּה: סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַאי טַעֲמָא, ''יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה'' כְּתִיב? אֲמַר לֵיהּ: וַאֲמַר רַבָּה הָכֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. תָּנָא מִינֵיהּ אַרְבָּעִים זִמְנִין וְדָמִי לֵיהּ כְּמָאן דְּמָנְחָא בְּכִיסְתֵּיהּ.

נגה. איחר היום ולא באו התלמידים לבית המדרש: כמאן דמנחא בכיסתיה. כדבר המונח בכיס שלא יאבד כך לא ישכח ממנו:

הָא לָמַדְנוּ, כִּי סְעוּדַת פּוּרִים חִיּוּבָהּ בַּיּוֹם, אַף־עַל־גַּב דַּעֲשָׂאָהּ בַּלַיְלָה.וְשֶׁהַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה לִשְׁלֹחַ מָנוֹת לְרֵעֵהוּ; וְהַמֻּבְחֶרֶת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וּכְדֵי לִשְׂמֹחַ שִׂמְחָה יְתֵרָה, שֶׁיִּשְׁתֶּה עַד שֶׁיְּבֻסַּם. וְהַנֵּי מִילֵי בְּעוֹשֵׂהוּ לְשֵׁם מִצְוָה, כַּאֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ בַּזְּמַן שֶׁל חַכְמֵי־הַתַּלְמוּד, שֶׁלֹּא הָיוּ שְׂבֵעִים מִן הַיַּיִן בְּכָל הַשָּׁנָה וְהָיוּ מַרְבִּים בִּימֵי הַפּוּרִים לְשֵׁם שָׁמַיִם לְשִׂמְחָה יְתֵרָה, אֲבָל עַתָּה, שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי־אָדָם כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים וְשׁוֹתִים לַשּׂבַע בְּכָל יוֹם, הָעִלּוּי מֵהַשִּׂמְחָה וְהַמִּצְוָה הַמֻּבְחֶרֶת הִיא לְהַרְבּוֹת בְּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתֹּת כָּרָאוּי לוֹ, שֶׁיַּרְבֶּה מְעַט לְשֵׁם שִׂמְחַת פּוּרִים.

אף על גב דעשאה. סעודה בלילה של הכנסת פורים: העילוי. עיקר השבח הוא כשהאדם עושה שמחה וכו':

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן