פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [קכח] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [קכח] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

הָאָדָם הֶחָסִיד הוּא הַשָּׁלֵם בְּמַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וּבְמַעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת. וְהַמַּעֲשִׂים הָרְצוּיִים הַמַּתְמִידִים מְמַלְּטִים אֶת הַנֶּפֶשׁ מֵהֲפָכֶיהָ וּמַגִּיעִים אוֹתָהּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת. וְזוֹ הִיא גְּזֵרַת הַתּוֹרָה. וּבָזֶה הִסְכִּימוּ גַּם כֵּן הַפִּילוֹסוֹפִים הָאֱלֹהִיִּים, בְּאָמְרָם, כִּי בְמַדָּע וּבְמַעֲשֶׂה תִּדְבַּק הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְכֵן אָמַר אֲרִיסְטוֹ: אֵין הַחֵפֶץ הַמְבֻקָּשׁ לָדַעַת בִּלְבַד, אֶלָּא לָדַעַת וְלַעֲשׂוֹת וְלִהְיוֹת הַחֲסִידיִם נִקְשָׁרִים בְּדָתוֹת. וְתַכְלִית עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת הוּא לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, בָּרוּךְ הוּא, וְהִיא הַמְיַשֶּׁרֶת לָעוֹלָם הַתְּמִידִי, כְּדִכְתִיב: ''יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד'' (תהלים יט, י), רוֹצֶה לוֹמַר, לַהִשָּׁאֲרוּת הַתְּמִידִי.

המדות. הטובות והמעלות השכליות שהם שכל טוב ומעשים רצוים ומקובלים להקב''ה ולבריות: המתמידים. שיש להם תמידות וקיום לעולם ועד ומצילין אותו שלא יחטא שהחטא הוא הרע הפוך הטוב שמביאין המקריות הרעות שהם דברים הפוכים: וממלטים את הנשמה. מעונש גיהנם במקום שהיא נכרתת ממקור החיים והוא היפוך מחיי עד: ומגיעים אותה אל השלימות. שנעשה צדיק שלם לעבוד להקב''ה באהבה כי מצוה גוררת מצוה: הפילוסופים האלהיים. אנשים חכמים אוהבים האמת וחוקרים סבת הדברים: אריסטו. שם איש חכם וכתב כן בספרו אין החפץ המבוקש לדעת בלבד כמאמר חז''ל לא המדרש עיקר אלא המעשה ושכר המעשה היא לתכלית לקבל השכר בעולם הבא שהוא תמידי והנאת שכרו הוא תמידי בלי הפסק ועל ידי קיום המצות הם מיישרין אותו שיזכה לעולם הבא שהוא תמיד וקיים לעולם וזה להשארות התמידי שיזכה לדברים שהם נשארים לעולם ועד והוא השכר של עולם הבא:

וְהַמִּצְוֹת הֵם שְׁנֵי סוּגִים עֶלְיוֹנִים. וְהָאֶחָד הוּא קִיּוּם הָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְצִיּוּרָהּ בְּשֵׂכֶל, עַל דֶרֶךְ הָאֱמֶת. וְהַשֵּׁנִי הַתְמָדַת הַיִּשּׁוּב. וְזֶהוּ אוֹמְרוֹ: ''וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ'' (זכריה ח, יט). וְהַסּוּג הָאֶחָד נֶחֱלָק לְמִינִים. וְהַמִּין הָאֶחָד הוּא, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ מָצוּי וְאַחְדוּתוֹ וְקַדְמוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כֻּלּוֹ. וּבַמִּין הַזֶּה נִכְלָלִין מִצְוֹת: לְאָהֲבוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִדָּבֵק בּוֹ וּלְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ וּלְהִדָּמוֹת בִּדְרָכָיו, לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם, לִלְמוֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, לָמוּל כָּל זָכָר וּלְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּלְהַנִּיחַ תְּפִלִּין.

סוגים עליונים. כמו סוגיא דשמעתא סדר ועיקר הדבר ודרך הישר: האחד הוא קיום האמונה. על ידי עשיית המצות הוא מאמין בהקב''ה שישלם לו שכרו ונאמן הוא לזה לשלם השכר לעובדו ומצייר כל זאת בשכלו שהוא כן כדכתיב אני ה' נאמן לשלם לצדיקים ולרשעים שכרם: התמדת הישוב. הם דברים שהשכל נותן לקיימם אף שלא נצטוו כגון גזל ועריות וכל מה שבין אדם לחבירו שהם קיום העולם שעל ידיהם מתקיים העולם בטובה בברכה ושלום ואהבת אמונת הקב''ה והם קיום העולם הוא גורם במצותיו שאוהב אותם לקיימם: שיש שם אלוה מצוי. שם נופל על מקום האדם באשר הוא שם אלוה אצלו מצוי ואין נופל לשון שם לומר על הקב''ה כי שם הוא מקום וגבול. פ''א שם כמו שמו של הקב''ה מצוי שהוא הבורא ובלי מציאותו אין מציאות. ובהעדר הכל לא יתבטל מציאותו כי הוא ממציא כל הנמצאים: אחדותו. שאומרין עליו שהוא יחיד וקדום ושלם שהוא בתכלית האחדות וקדמות ושלימות שאין למעלה ממנו ואין להם תחלה וסוף וגבול לא כמנין של אדם שמונה אחד וראשון וסוף המספר שיש התחלה לראשון בזמן ובמקום ובמנין וגבול ונקרא אחד על שיש אחריו שני במספר וראשון על שהוא זמן להתחלתו וסוף היינו האחרון נקרא סוף לזה שלפניו במנין כמו הראשון נקרא ראשון לשני שלאחריו ואין התחלתם וגמרתם רק בגבול וזמן אבל בהקב''ה אין נופל בו כל זה אין ראשית לראשיתו וסוף לסופו ע''כ אין לו תכלית וגבול והתחלה וסוף והבדלה לאחדותו: ולהדמות. בעצמו דמיון כמו לילך בדרכיו יצייר בדמיונו ובמחשבתו ושכלו להדמות עצמו למעשי ה' מה הוא הלביש ערומים אף אתה כן מה הוא גומל חסדים מבקר חולים אף אתה כן וכמו שאמרו חז''ל וכי אפשר לידבק בשכינה אלא הדבק במדותיו וכו':

וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִצְוֹת, תְּפִלִּין, צִיצִית וּמִילָה, הֵן מְיַשְּׁרוֹת לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ. וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִצַּד פְּעוּלוֹתָיו הַבָּאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם נֶחֱלָקִים לְשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, זוֹ לְמַעֲלָה מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹנָה, הִיא נִקְרֵאת ''עוֹלָם הָעֶלְיוֹן'' וְהוּא עוֹלַם הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא מְצִיאוּת הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים. וְהַשְּׁנִיָּה, הִיא ''עוֹלָם הָאֶמְצָעִי'' וְהוּא מְצִיאוּת הַגַּלְגַּלִּים עִם הַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן. וְהַשְּׁלִישִׁית, הִיא נִקְרֵאת ''עוֹלָם הַשָּׁפֵל'', הַכּוֹלֵל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַלְּבָנָה. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִצְוֹת, תְּפִלִּין וְצִיצִית וּמִילָה, הֵן מַרְאוֹת לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם לְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת.

כי אם מצד פעולותיו. והם מעשי הקב''ה שעל ידי מעשיו הכרנוהו: עולם השכל. הוא העולם המלאכים והנשמות שהם נבדלים מעולם הזה בטבעם כי הם רק אורות השכליים העליונים: והשני. עולם הגלגלים שבו החמה והלבנה והכוכבים והמזלות הם אורות רוחניות ויש בהן ממשות הראות: עולם השפל. עולם הזה שהוא גופניות:

מִצְוַת תְּפִלִּין - לְאוֹת מְצִיאוּת שְׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים שֶׁבְּעוֹלָם הַשֵּׂכֶל, לְפִיכָךְ צִוְּתָה תוֹרָה לְהַנִּיחָם בָּרֹאשׁ וּבַזְּרוֹעַ, כְּנֶגֶד הַמֹּחַ וְהַלֵּב שֶׁהֵם מִשְׁכְּנֵי הַשֵּׂכֶל. עַל כֵּן אָמַר בְּפָרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם: ''וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ'' (שמות יג, ט). וְהַתּוֹרָה הִיא מֵעוֹלָם הַשֵּׂכֶל וְהַמַּלְאָכִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵין דוֹרְשִׁין (חגיגה יד, א): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִבְרָא מִמֶּנּוּ מַלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וּבְרוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם'' (תהלים לג, ו). וְעַל כֵּן מִצְוָה זֹאת נִקְרֵאת קְדֻשָּׁה. וְיֵשׁ בָּהּ פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וּכְלֵי תַשְׁמִישֶׁיהָ נִקְרָאִים כְּלֵי תַשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה. וּלְפִי שֶׁרוֹמֶזֶת לְעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לָעַיִן, עַל כֵּן עִקַּר הַמִּצְוָה, שֶׁהִיא הַכְּתָב, אֵינָהּ נִרְאֵית לָעַיִן, אֶלָּא תַּשְׁמִישֶׁיהָ, שֶׁהִיא הָעוֹר. וְעַל כֵּן הִיא חוּץ מִגּוּפוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹ עוֹלַם הַשֵּׂכֶל, אֶלָּא רְצוּעוֹתֶיהָ שֶׁהֵן נִקְשָׁרוֹת בָּה, רוֹמֵז לְהַשָּׂגוֹת הַשֵּׂכֶל הַנִּקְשָׁרוֹת בָּאָדָם הַשָּׁלֵם. וְגַם אָמְרוּ, שֶׁיִּהְיוּ מַגִּיעוֹת רְצוּעוֹת הָרֹאשׁ עַד טַבּוּרוֹ, שֶׁהוּא אֶמְצָעוּת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, לִרְמֹז, שֶׁהַשְּׁפָּעַת עוֹלָם הַשֵּׂכֶל בְּמִצְוַת בּוֹרְאוֹ בָּאָה עַד טַבּוּר הָעוֹלָם, לַאֲפוּקֵי מִלִּבָּן שֶׁל אוֹמְרִים, שֶׁהַשְׁגָּחַת הַמַּשְׁגִּיחַ מַגַּעַת עַד גַּלְגַּל הַלְּבָנָה וְלֹא יוֹתֵר.

שהם משכני השכל. שהשכל והבינה בא ממוח והלב ובהם הם שוכנים: וכלי תשמישיה. הם הבתים של תפילין והרצועות נקשרין בהם: חוץ מגופו של אדם. מניח התפילין וגם הם מחופים מעור הבתים דרמז שאין גופניות בנבראים בעולם העליון שהוא עולם השכל והחכמה ומה שאדם יכול להשיג מזה העולם כשהוא שלם במעשיו הטובים נרמז לו על ידי קשירת הרצועות בתפילין שיש לו להשיג ממנו על ידי לימוד התורה וקיום המצות רזי עליונים ולהשיג לנשמה עליונה מעולם השכל להוסיף לו מדע וחכמה על ידה שיהא נקשר בו משפע העולם השכל שמשפיע בו החכמה והשכל להבין דברים נעלמים: שהשפעת עולם השכל. שהשגחת הקב''ה הוא בזה העולם שעומד באויר באמצע הרקיע שמסבב את הארץ כטבור של אדם באמצע גוף האדם:

מִצְוַת צִיצִית רוֹמֶזֶת לָעוֹלָם הָאֶמְצָעִי וְיֵשׁ בָהּ הֶעָרָה לִמְצִיאוּת גַּלְגַּל הָעֶלְיוֹן הַמְכַסֶּה וּמְחַפֵּף כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁהֵם שְׁאָר הַגַּלְגַּלִּים הַמִּתְנוֹעֲעִים בִּתְנוּעָתוֹ כִּתְנוּעַת הַחֵלֶק בַּכֹּל. וְעֵדָיו, הַכְּסוּת וְהָאַרְבָּעָה כְנָפַיִם, כְּדִמְיוֹן הָרָקִיעַ שֶׁעַל אַרְבַּע הַחַיּוֹת, שֶׁהֵן מְצֻיָּרוֹת בְּאַרְבַּע תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר הֵם חֲקוּקוֹת בְּגַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת אֲשֶׁר תַּחַת לָרָקִיעַ. וְגַם הַטַּלִּית וְצִיצִיּוֹתֶיהָ מֻבְדָּלִים מֵעֶצֶם גּוּף הָאָדָם כְּמוֹ הַתְּפִלִּין, לְפִי שֶׁשְׁנֵיהֶם לְמַעְלָה מֵעוֹלָם הַשָּׁפֵל אֲשֶׁר בּוֹ שׁוֹכֵן הָאָדָם, אֶלָּא שֶׁמְכֻסֶּה בָּהֶם רֹב גּוּפוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ מְכֻסֶּה בַּתְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָם הָאֶמְצָעִי הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לָאָדָם. וְהַצִּיצִיּוֹת נִרְאִים לָעַיִן כְּמוֹ הָרָקִיעַ שֶׁהוּא נִרְאֶה לָעַיִן. וְהֵם נִקְרָאִין תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה וְלֹא קְדֻשָּׁה, לְפִי שֶׁרוֹמְזוֹת לְעוֹלַם הַגַּלְגַּלִּים שֶׁאֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה כְּמוֹ בְּעוֹלַם הַשֵּׂכֶל. וְגַם מִצְוָה זוֹ נִזְכֶּרֶת בָּהּ רְאוּת הָעַיִן שֶׁהִיא הַשָּׂגָה הֶרְגֵּשִׁית, מַה שֶּׁלֹּא נִזְכַּר בַּתְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר בַּצִּיצִית: ''וּרְאִיתֶם וּזְכַרְתֶּם'' (במדבר טו, לט), שֶׁהָרְאוּת מֵבִיא לִידֵי זְכִירָה, רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי בִּרְאוֹת הָאָדָם נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם שֶׁבְּעוֹלַם הַגַּלְגַּלִּים יִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ מֵנִיעַ לַכֹּל וְיִתֵּן בְּלִבּוֹ לְהַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל. וְכָךְ אָמַר הַנָּבִיא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ''שְׂאוּ־ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי־בָרָא אֵלֶּה'' וגו' (ישעיה מ, כו), לֹא אָמַר ''שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ הַכּוֹכָבִים'', אֶלָּא ''מִי בְרָאָם'', הַכַּוָּנָה, שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיָּתָם נִמְצָא מִתְעוֹרֵר לִמְצִיאוּת בּוֹרְאָם. וְהַתְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית הוּא דוֹמֶה לְצֶבַע הַשָּׁמַיִם כְּפִי הַנִּרְאֶה לָעַיִן מִפְּנֵי גֹּבַהּ הָאֲוִיר, לֹא שֶׁהַשָּׁמַים בַּעֲלֵי גְוָנִים כְּפִי הָאֱמֶת וּלְפִיכָךְ אֵין הַתְּכֵלֶת מְעַכֵּב.

גלגל העליון. והוא גלגל הגדול ובאותו גלגל הגדול יש כמה גלגלים קטנים זה מזה וזה למעלה מזה ובתוכם המזלות ובהן קבועים הכוכבים והחמה והלבנה ועל ידי גלגל העליון מתגלגלים ומתנועעים הגלגלים האחרים הקבועים בו וזה בתוך זה וזה המכסה והמחופף הגלגל העליון מכסה ופרוש על כל שאר הגלגלים שבו: המתנועעים. הגלגלים הקטנים כשהגדול מתנועע אז גם הם מתנועעים על ידו כתנועת החלק בכל כדרך הגלגל העליון שכל שאר גלגלים קבועים בו כולם מגלגלין על ידו: ועדיו. והמעיד ומראה על הדברים האלו הכסות וכו': כדמיון הרקיע שעל הארבע חיות. כך ארבע כנפות של הטלית שבו תלוין הציצית תכלת דומה לרקיע למראית עיני האדם: שהן מצויירות בארבע תקופות השנה. והם קור וחום וקיץ וחורף והם באים על ידי המזלות שהם קבועים בגלגלים וכשהמזל שהחמה בו מתגלגל למעלה הוא חום ולמטה קר וכן כולם: לפי ששניהם. תפילין וציצית מרמזין לעולמות העליונים תפילין לעולם העליון וציצית לעולם הגלגלים ששני העולמות הם למעלה מעולם הזה: תשמישי מצוה. שאין הטלית חייב בציצית אלא כשהוא מלביש אותו ואין בו קדושה בטלית שהולך בו אף במקומות שאינן נקיים כגון בית הכסא מה שאסור בתפילין: שהיא השגה הרגשית. שמרגיש כשרואה עליו הצבע ומראהו נראה לו מהטלית כך נראה לו צבע הרקיע שבו הגלגלים בדמיון שיש לו הצבע כן להרגשות ולראיית עיניו: יזכור שיש מניע לכל. המזלות מניעות המאורות שקבועין בהן ולהמזלות מניעות הגלגלים ולהגלגלים מניעות גלגל העליון שהם קבועים בו והקב''ה מניע גלגל העליון שהוא בראו והוא מנהיגו כרצונו כל זה ישיג בשכלו ושכן הוא על ידי ראיית הציצית: התכלת שבציצית הוא דומה לצבע רקיע אין מעכב. אם אין לו תכלת יקיים המצוה בלבנים בלא תכלת:

מִצְוַת מִילָה יֵשׁ בָּה סוֹדוֹת וּטְעָמִים רַבִּים. וְאֶחָד מֵהֶם, הֱיוֹתָה הֶעָרָה לְהִתְבּוֹנְנוּת מְצִיאוּת זֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל. וּלְפִי שֶׁעֶצֶם הָאָדָם הוּא חֵלֶק מִזֶּה הָעוֹלָם וְלֹא נִבְדָּל מִמֶּנּוּ בְּשׁוּם זְמַן, לְפִיכָךְ מִצְוָה זוֹ בְּגוּפוֹ, חוֹתָם תְּמִידִי בְּאֵבָר הַמּוֹצִיא הֲוָיָה לְמַעֲשֶׂה, וּבְדָבָר שֶׁהַתַּאֲוָה בוֹ יוֹתֵר מֻטְבַּעַת בְּבַחֲרוּת הָאָדָם. וְצִוְּתָה תוֹרָה לַחֲתֹךְ הַמּוֹתָר לְמַעֵט מִמֶּנָּה. בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִשָּׁחֵת דָּבָר מִכָּל הַפְּעָלִים הָרְאוּיִם לָבוֹא מִמֶּנּוּ, לִהְיוֹת תָּמִיד לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן בְּעֵינֵי הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בִּמְצִיאוּת זֶה הַחֹמֶר הַהִיּוּלִי, שֶׁהוּא כָּל הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל, שֶׁנִּבְרָא לְתַשְׁמִישׁ הָאָדָם הַשָּׁלֵם וְלִמְאֹס בְּכָל מוֹתַר חֶמְדוֹתָיו, לוּלֵי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְקִיּוּם הַגּוּף וְהַמִּין.

לפי שעצם האדם. שעיקר האדם הגוף שנברא מזה העולם עפר מן האדמה ועמידתו וחיותו הוא מזה העולם כל זמן שיחיה ואין רגע שיעמוד בלא עולם הזה: ובדבר שהתאוה בו. שהערלה גורמת להיות שהוא כלי ההולדה והערלה גורם להיות משוטף בזנות שהאדם מתאוה ובוחר בו וצוה הקב''ה לחתוך ערלה המביא מותרות הזנות ואין בזה השחתה לאבר כי עיקר הדבר שהוא לקיום פריה ורביה נשאר בו ולא ימעט ממנו על ידי המילה והוא לאדם ללמד ממנו למאוס לכל המותרות והתאוה שיהנה גופו מעולם הזה מכל מה שנמצא בעולם שהוא עולם החומר ההיולי שהוא עפר והכל היה מן עפר. החומר ההיולי כל דבר המוקדם מחבירו קראו חכמי המחקרים היולי וכינוי לאויר שהעולם עומד בו: ולמאוס. במותרות ויבחר לו מה שהוא לצרכו לקיום גופו והמין היינו לתולדות בנים לקיים מצות בוראו ולא לניאוף להשחית נפשו:

נִמְצָא, שֶׁהָאָדָם הַזָּרִיז, הַשָּׁלֵם בְּמִצְוֹת וּבְמֻשְׂכָּלוֹת כָּאֵלּוּ, הוּא עוֹלָם כְּלָלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, עָטוּף בְּצִיצִית, נִרְשָׁם בְּמִילָה, לְבַל יָלִיזוּ מֵעֵינָיו פְּעוּלוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּמְצִיאוּת הָעֶלְיוֹנִים וְהָאֶמְצָעִיִּים וְהַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם וְיַעֲבְדֶנּוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם וְחַי לְעוֹלָם.

הוא עולם כללי בפני עצמו. שהאדם נקרא עולם הקטן וכל דוגמת אבריו הם כנגד העולם ובעשיות ג' מצות האלו נרמז לכל ג' העולמות: יליזו. מלשון ולזות שפתים שלא יבזה ויסיר עצמו ממצות הקב''ה:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן