פֶּרֶק שְׁבִיעִי [ח] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק שְׁבִיעִי [ח] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

וְיֵשׁ לְךָ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְפָּשִׂים וְנֶעֱנָשִׁים בַּעֲוֹן אַחֵרִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (כ, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אַבְנֵר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִמְחוֹת בְּשָׁאוּל וְלֹא מִחָה. וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה בְהֵמָה יוֹצְאָה (נד, ב): אִתְמַר: כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה, נִתְפָּשׂ עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ; בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה, נִתְפַּשׂ עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ; בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה, נִתְפָּשׂ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא: וְהַנֵּי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא מִתְפְּשֵׂי אֲכוּלֵי עָלְמָא. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: 'ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו ' (ישעיה ג, יד), אִם שָׂרִים חָטְאוּ, זְקֵנִים מַה חָטְאוּ, אֶלָּא אֵימָא: זְקֵנִים שֶׁלֹּא מִחוּ בַשָּׂרִים.

ונענשים בעון אחרים. כשיש בידם למחות ואינם מוחים כדמפרש ואזיל: נענש אבנר. שנהרג: למחות בשאול. בהריגת נוב עיר הכהנים: בכל העולם. אכל ישראל כגון המלך ונשיא שאפשר להם למחות שיראין מפניהם ומקיימין דבריהם: זקנים. סנהדרין:

רַב יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָתַת הַהִיא אִתְּתָא וְקָא צָוְחָא קַמֵיהּ וְלָא מַשְׁגַּח בָּהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לָהּ מַר 'אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה' (משלי כא, יג). אֲמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, רֵישָׁךְ בִּקְרִירֵי וְרֵישָׁא דְּרֵישָׁךְ בַּחַמִּימֵי (רצונו לומר, אני שאני רבך אינו נכוה, אבל מר עוקבא, שהוא ראש לי ולך ואב בית דין יכוה בחמין), הָא יָתִיב מַר עוּקְבָא אַב בֵּית דִּין, דִּכְתִיב: 'בֵּית דָוִד כֹּה אָמַר ה' דִינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיָּד עוֹשֵׁק' וגו' (ירמיה כא, יב). אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי סִימוֹן: לוֹכְחִינְהוּ מַר לְהַנֵּי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא. אֲמַר לֵיהּ: לָא מְקַבְּלֵי מִינָּאִי. אֲמַר לֵיהּ: אַף עַל גַּב דְּלָא מְקַּבְּלֵי מִינָּךְ, לוֹכְחִינְהוּ מַר, דַּאֲמַר רַב אֲחָא בַּר חֲנִינָא: מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה מִדָּה טוֹבָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְחָזַר בָּהּ לְרָעָה חוּץ מִדָּבָר זֶה (מפני עונש שלא הוכיחו חזר בו), דִּכְתִיב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל־מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ' (יחזקאל ט, ד).

בית דוד וגו'. לא ענש אלא למי שבידו לשפוט:

אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: לֵךְ וּכְתֹב עַל מִצְחָן שֶׁל צַדִּיקִים תָּו שֶׁל דְּיוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָהֶן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וְעַל מִצְחָם שֶׁל רְשָׁעִים תָּו שֶׁל דָּם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ בָּהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. אָמַר לָהּ: הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. אָמְרָה לוֹ: הָיְתָה יָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִחוּ. אָמַר לָהּ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי, שֶׁאִם מִחוּ בָהֶם לֹא קִבְּלוּ מֵהֶם. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי, לִפְנֵיהֶם מִי גָּלוּי, הָיְנוּ דִּכְתִיב: 'זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגָּשׁוּ וּמִּמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת' (שם שם, ו).

ממקודשי. שהודה לקטרוג מדת הדין וחזר בו מן הטוב:

תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשַׁי אֶלָּא מִמְקֻדָּשַׁי, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵאָלֶף וְעַד תָּו. וּמִיָּד 'וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדָם וְאִישׁ־אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת' (שם שם, ב). מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת מִי הֲוָה, אֶלָּא אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַתְחִילוּ מִמָּקוֹם שֶׁאוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי. מַאי נִיהוּ 'שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים' - קֶצֶף, אַף, חֵמָה, מַשְׁחִית, מְשַׁבֵּר, מְכַלֶּה. וּמַאי שְׁנָא תָו מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת, אָמַר רַב: תָּו תְּחַיֶּה (הצדיקים), תָּו תָּמִית (הרשעים). וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תָּחוֹן זְכוּת אָבוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: תָּו סוֹף חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דַּאֲמַר רַבִּי חֲנִינָא: חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּה מֵאָלֶף וְעַד תָּו.

מזבח הנחושת מי הוה. בימי יחזקאל והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים של ל''ב אמה דכתיב כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל כאדם האומר לחבירו ננס פלוני ופסול לעבודה: ממקום שאומרים שירה. מן הלוים שאומרים שיר בכלי נחושת: חותמו של הקב''ה אמת. אמצעית לאותיות וראשון ואחרון על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי הָתָם (נד, ב), וּבְסוֹף פֶּרֶק יוֹם טוֹב (ביצה כג, א): פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצֵאת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. וַחֲדָא פָּרָה הֲוְיָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַב, תְּרֵיסָר אַלְפֵי עֶגְלֵי הֲוָה מְעַשֵּׂר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ בְּכָל שַׁתָּא? תָּאנָא: לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה, אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ הָיְתָה וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִחָה בָהּ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.

ברצועה שבין קרניה. בשבת לנוי או לשמירה ואסור משום משא:

וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ד, א): דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: מַאי דִּכְתִיב: 'חָלִלָה־לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם־רָשָׁע' (בראשית יח, כה)? אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוּלִין הוּא לְךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. וְלָא, וְהָכְתִיב: 'וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע' (יחזקאל כא, ח)? בְּצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר; אֲבָל בְּצַדִּיק גָּמוּר לָא. וְהָכְתִיב: 'וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ' (שם ט, ו). וְתָאנֵי רַב יוֹסֵף: אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשִׁי אֶלָּא מִמְּקֻדָּשַׁי, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּה מֵאָלֶף וְעַד תָּו? הָתָם נַמֵּי, כֵּיוָן שֶׁהָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִחוּ, הֲווּ לְהוּ צַדִּיקִים שֶׁאֵינָם גְּמוּרִים. וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה, פֶּרֶק הַיָּשֵׁן (כט, א): אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁנִּכְסֵי בַּעֲלֵי בַּתִּים נִמְסָרִים לַמַּלְכוּת, עַל שֶׁהִסְפִּיקוּ בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִחוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה, בְּפֶרֶק רְבִיעִי (סימן ה).

וַאֲפִילוּ מִי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִמְחוֹת חַיָּב לְהוֹכִיחַ לַחֲבֵרוֹ אִם רוֹאֶה בוֹ דָּבָר מְגֻנֶּה, כִּדְגַרְסִינָן בַּעֲרָכִין, פֶּרֶק יֵשׁ בַּעֲרָכִין (טז, ב) תָּנוּ רַבָּנָן: 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ' (ויקרא יט, יז), יָכוֹל לֹא יִסְרְטֶנּוּ וְלֹא יַכֶּנוּ וְלֹא יְקַלְּלֶנּוּ; תַּלְמוּד לוֹמַר: 'בִּלְבָבֶךָ', בְּשִׂנְאָה שֶׁבַּלֵּב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מִנַּיִן לָרוֹאֶה בַּחֲבֵרוֹ דָבָר מְגֻנֶּה שֶׁחַיָּב לְהוֹכִיחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ' (שם שם), הוֹכִיחוֹ וְלֹא קִבֵּל, מִנַּיִן שֶׁיַּחְזֹר וְיוֹכִיחֶנּוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'תּוֹכִיחַ' מִכָּל מָקוֹם. יָכוֹל אֲפִילוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנִּים, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא' (שם שם).

לא יסרטנו. על דבר תוכחה: פניו משתנים. שיוכיחנו ברבים להלבין פנים ת''ל ולא תשא וגו' שלא ילבין פניו ברבים:

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדוֹר הַזֶּה שֶׁיּוּכַל לְהוֹכִיחַ, אִלּוּ אָמַר לוֹ: טֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, אוֹמֵר לוֹ: טֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדוֹר הַזֶּה שֶׁמְּקַבֵּל תּוֹכֵחוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהַרְבֶּה פְעָמִים לָקָה עֲקִיבָא עַל יָדִי, שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵל עָלָיו לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוֹסִיף בִּי אַהֲבָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: 'הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ' (משלי ט, ח).

טול קורה. כלומר שאם יש אדם שמוכיח חבירו לומר לו הנח עבירה קטנה שיש בידך יכול להשיבו עבירה גדולה יש בידך כלומר שכולם רשעים: שיודע להוכיח. שלא ישא עליו חטא על ליבון פנים: קובל עליו. כשהייתי רואה בו דבר גנאי:

וְתַלְמִיד חָכָם אַל יַנִּיחַ מִלְהוֹכִיחַ לִבְנֵי עִירוֹ שֶׁמָּא יִשְׂנְאוּהוּ, שֶׁטּוֹבָה הִיא שִׂנְאָה בְּתוֹכֵחָה מֵאַהֲבָה בְּלִי תוֹכֵחָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק בַּתְרָא דִכְתוּבוֹת (קה, ב): אָמַר אַבַּיֵּי: הַאי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן דְּרַחְמִין לֵיהּ בְּנֵי מָאתֵיהּ, לָא מִשּׁוּם דְּמַעֲלֵי, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מוֹכַח לְהוּ בְּמִילֵי דִּשְׁמַיָּא, עַל כֵּן יְרֵא אֱלֹהִים לֹא יִמָּנַע מִלְּהוֹכִיחָם מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂנְאוּהוּ, כִּי יוֹתֵר טוֹב הוּא לוֹ לִהְיוֹת אֲהוּב הַשֵּׁם מִלִּהְיוֹת אֲהוּב הָרְשָׁעִים, אֲבָל הוּא חַיָּב לִשְׂנוֹא אֶת שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם, כְּדִכְתִיב: 'הֲלוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא' וגו' (תהלים קלט, כא).

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן