פֶּרֶק רִאשׁוֹן [שכג] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [שכג] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

כָּל הָרוֹצֶה לִרְדֹּף אַחַר הַשָּׁלוֹם צָרִיךְ לוֹ לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים הַמְסַבְּבִים קְטָטָה וּמְרִיבָה, שֶׁהִיא הֵפֶךְ הַשָּׁלוֹם. וְהַסִּבָּה הָרְעוּעָה מִכֻּלָּם הִיא הַכַּעַס, כִּי כָּל אָדָם שֶׁמּוֹשֵׁל עָלָיו כַּעֲסוֹ לֹא יְהֵא לוֹ שָׁלוֹם מִלְּמַעְלָה וְלֹא מִלְּמַטָּה, לְפִי שֶׁבְּרֹב כַּעֲסוֹ יֶחֱטָא לַשָּׁמַיִם וְגַם יָרִיב עִם בְּנֵי אָדָם הָרְגִילִים עִמּוֹ. עַל כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ ז''ל עַל הַכַּעַס, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק ד מִנְּדָרִים (כב, א): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל אָדָם הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵיהִנֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי־הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל'' (קהלת יא, י) וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְגַם־רָשָׁע לְיוֹם רָעָה'' (משלי טז, ד); וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ'' (דברים כח, סה), אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַאֲדִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ תַּחְתּוֹנִיּוֹת.

המסבבים. לשון סבה וגרם: והסבה הרעועה מכולם. שגורם המריבה: הרגילים עמו. כל הרגילים עמו אף על פי שהם הרבה ומבקשים טובתו: שולטין בו. קשה לגופו כאלו היה נידון בכל מיני פורעניות בגיהנם אי נמי מתוך כעסו בא לידי כל עבירות אפילו כוכבים ומזלות ועל כן נידון בכל מיני גיהנם ככל הרשעים: תחתוניות. חולי מעים לב רגז היינו כעס בשביל לב רגז יהיה כליון עינים: שמכלה את העינים. שהוא מאריך בחליו ומצפה תמיד להתרפאות:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (כב, ב): אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס אֲפִילוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל־יִדְרשׁ'' וגו' (תהלים י, ד). רַב יִרְמִיָּה מִדִּפְתֵּי אָמַר: אַף מְשַׁכַּח תַּלְמּוּדוֹ וּמוֹסִיף טִפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ'' (קהלת ז, ט) וּכְתִיב: ''וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת'' (משלי יג, טז). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲווֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אִישׁ־ אַף יְגָרֶה מָדוֹן וּבַעַל חֵמָה רַב־פָּשַׁע'' (שם כט, כב).

כגובה אפו. שיש לו חרון אין אלהים כל מזמותיו במחשבותיו אין שכינה חשובה כנגדו: יפרוש אולת. שנשתטה: רב פשע. שפשעיו מרובין:

וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאוֹרֵג (קה, ב), עַל מִשְׁנַת הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ, דַּאֲמַר רַבִּי אַמֵּי, דְּחַיָּב בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם דְּאֵינוֹ מְקַלְקֵל אֶלָּא מְתַקֵּן, דְקָא עָבֵיד נַחַת רוּחַ לְיִצְרוֹ. וְרָמֵי לָהּ תַּלְמוּדָא: וּכְהַאי גַוְנָא מִי שָׁרֵי, וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן אַגְרָא, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: הַקּוֹרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְפַזֵּר מָעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: הַיּוֹם אוֹמֵר: עֲשֵׂה כָךְ וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ: לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד; אָמַר רַבִּי חָנִין: מַאי קְרָאָה? ''לֹא־יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר'' וגו' (תהלים פא, י), אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁהוּא בְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם, הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר הָרַע? לָא צְרִיכָא, דְּקָא עָבִיד לְמִירְמָא אֵימָתָא לְאַנְשֵׁי בֵיתֵיהּ. כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה שָׁלִיף מְצוֹבְיָתָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב תָּבִיר מָאנֵי תְבִירֵי. רַב שֵׁשֶׁת רָמֵי לָהּ לְאַמְתֵיהּ מוֹנִינֵי אֲרֵישָׁא. וְעַל כֵּן אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (כט, ב): אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה,, אַחוּהָ דְרַב סַלָּא חֲסִידָא; לֹא תִכְעַס וְלֹא תֶחֱטָא; וּכְשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ - הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וְצֵא. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: זוֹ תְפִלַּת הַדֶּרֶךְ.

הקורע בחמתו. בבגדו בשבת דעביד נחת רוח ליצרו שמשכך את חמתו: מי שרי והתניא וכו'. אלמא לאו מתקן הוא שמרגיל ומלמד את יצרו לבוא עליו: בך. משמע בקרבך שאם היה בך תשתחוה לאל נכר לבסוף: למירמא אימתא. שאינו עושה בכעס אלא שעושה ליירא בני ביתו לפניו כאלו כעס עליהם: שליף מצובייתא מן הבגד בחמתו. להראותם שהוא כועס ויגורו מפניו אבל באמת לא היה בו כעס. מצובייתא חוטין נירין שהם בשפת הבגד: ולא תחטא. שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא: המלך. טול רשות תתיעץ בהקב''ה בתפלת הדרך:

וְגַם הַכַּעַס מְסַבֵּב לָאָדָם לְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בִּפְסָחִים, פֶּרֶק אֵלּוּ דְבָרִים (סו, ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל אָדָם הַכּוֹעֵס, אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנוּ וְאִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. חָכָם מִנָּלָן? מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב: ''וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל־פְּקוּדֵי'' וגו' (במדבר לא, יד) וּכְתִיב: ''וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא וגו' אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־משֶׁה'' (שם שם, כא), מִכְּלָל דְּמשֶׁה אִיעַלָּם מֵינֵיהּ. וְאִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, מִנָּלָן? מֵאֱלִישָׁע, דִּכְתִיב: ''לוּלֵי פְּנֵי- יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא וגו' וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וגו' וַתְּהִי עָלָיו יַד ה''' (מלכים־ב ג, יד - טו).

קחו לי מנגן. להעביר כעסו שכעס על יהורם ותהי עליו יד ה' מכלל דאסתלק:

אָמַר רַבִּי מַנֵּי: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס אֲפִילוּ פּוֹסְקִין לוֹ גְדוּלָה מִן הַשָּׁמַיִם מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָתוֹ. מִנָּא לָן? מֵאֱלִיאָב, דִּכְתִיב: ''וַיִּחַר־אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹאמֶר וגו' אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ'' וגו' (שמואל־א יז, כח); וְכִי אָזִיל לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְמִימְשְׁיחִינְהוּ, בְּכוּלְהוּ כְּתִיב בְּהוּ: ''גַּם־בָּזֶה לֹא־ בָחַר ה''' (שם טז, ח - ט) וּבֶאֱלִיאָב כְּתִיב: ''וַיֹּאמֶר ה' אֶל־ שְׁמוּאֵל אַל־תַּבֵּט אֶל־מַרְאֵהוּ וְאֶל־גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ'' (שם שם, ז), מִכְּלָל דְּמֵעִקָּרָא הֲוְיָא חָזֵי וְאִימְאִיס הַשְׁתָּא.

לא בחר. משמע מעולם אבל מאסתיהו משמע השתא מאסתיהו מפני שהוא רגזן מאסו מכלל שמתחלה נבחר ואף על גב דהאי מעשה דמשיחה קדים לרגזנות מיהו לא מצינו בו דופי אלא זה בלבד ומפני שגלוי לפניו שהוא רגזן מאסו:

וְהַמִּדָּה הַמְשֻׁבַּחַת לְכָל מַשְׂכִּיל וּבָהּ יִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִכְעַס וְיִסְבֹּל עֶלְבּוֹנוֹ וְיַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְיִמְחֹל לְמִי שֶׁפָּשַׁע לוֹ, וּבָזֶה יִמָּחֲלוּ עֲווֹנוֹתָיו מִן הַשָּׁמַיִם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (יז, א): אָמַר רָבָא: כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ''נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע'' (מיכה ז, יח), לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.

כל המעביר על מדותיו. שאינו מדקדק למדוד מדה כנגד מדה למצערים אותו אלא מניח מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין על המצות וכמו אין מעבירין על האוכלין מניחן והולך מעבירין לו על פשעיו אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מניחתן והולכת:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן