פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רפח] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רפח] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

לְעוֹלָם יְדַמֶּה אָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא בֵינוֹנִי, שֶׁאִם עָשָׂה מִצְוָה אַחַת - אַשְׁרָיו, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְאִם עָבַר עֲבֵרָה אַחַת - אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה. וּכְשֶׁיַּחְשֹׁב זֶה, יְהֵא זָרִיז לְקַיֵּם מִצְוָה אַחַת וְיִזָּהֵר מִלַּעֲבֹר עֲבֵרָה. וְגַם יְדַמֶּה בִּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁהֵם בֵּינוֹנִים וְשֶׁהָעוֹלָם תָּלוּי בוֹ, כִּי בִזְכוּתוֹ אוֹ בְחוֹבָתוֹ יַכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף פִּרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (מ, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וכו'. כִּדְאִיתָא בַּחֲתִימַת נֵר שֶׁל מִצְווֹת (סימן רלא).

וּלְפִי שֶׁאֵין לָנוּ מִצְוָה גְדוֹלָה יוֹתֵר מִן הַתְּשׁוּבָה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהַתְּשׁוּבָה גּוֹרֶמֶת לָאָדָם לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְעוֹד כִּי אֲפִילוּ שֶׁנֶּחְתָּם עַל שׁוּם אָדָם גְּזַר דִּין לְרָעָה - הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה מְקַרַעַת אוֹתוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב): אַרְבָּעָה דְּבָרִים קוֹרְעִים גְּזַר דִּין שֶׁל אָדָם. כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ו' מִן הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, שֶׁבִּכְלַל הַצְּדָקָה (סימן קצד). וַאֲמְרִינָן נַמֵּי עֲלָהּ (יז, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמְּקַרַעַת גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה'' וגו' (ישעיה ו, י). אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי: וְדִלְמָא קֹדֶם גְּזַר דִּין? אֲמַר לֵיהּ: ''וָשָׁב וְרָפָא לוֹ'' כְּתִיב (שם) וְאֵי זֶה דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה, הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה גְּזַר דִּין.

השמן לב העם הזה וגו'. ושב ורפא לו אף על פי כן אם שב ירפא לו. סליחת העון קרוי רפואה:

וְדָבָר זֶה הוּא מֵרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, שֶׁחוֹזֵר עַל מַה שֶּׁגּוֹזֵר לְרָעָה לְמַעַן הַתְּשׁוּבָה. וּמַה שֶּׁגּוֹזֵר לְטוֹבָה אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁיִּתְחַיְּבוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל דָּבָר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטוֹבָה אֲפִילוּ עַל תְּנַאי אֵינוֹ חוֹזֵר. וְאִם יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחֵטְא, אַחֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ: ''וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ'' וגו' (בראשית כח, טו), וְעִם כָּל זֶה - ''וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד'' וגו' (שם לב, ח) וְאָמְרוּ ז''ל, שֶׁנִּתְיָרֵא שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא - אוּלַי הָיָה בְּרֹב עִנְוְתָנוּתוֹ, שֶׁהָיָה יָרֵא מְאֹד מִן הַחֵטְא. אֲבָל דָּבָר בָּרוּר הוּא מַה שֶּׁגּוֹזֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטוֹבָה אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ.

וְלַדָּבָר הַזֶּה רָמַז יִרְמְיָּהוּ הַנָּבִיא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁחָלַק עִם חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, כְּשֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא יִרְמְיָהוּ לְרָעָה וּלְמִיתָה וְשֶׁיְּנַצֵּחַ נְבוּכַדְנֶצַּר לְעָרֵי יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיַּחֲרִיב בֵּית הַמִּקְדָשׁ, וַחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר הָיָה מִתְנַבֵּא לְטוֹבָה בְּהֵפֶךְ זֶה. וְעַל זֶה אָמַר יִרְמְיָהוּ, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם נְבוּאָתוֹ שֶׁהָיָה לְרָעָה, שֶׁאֵין בּוֹ הַכְחָשָׁה לִנְבוּאָתוֹ, כִּי אוּלַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, אוֹ יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה; אֲבָל אִם לֹא יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי חֲנַנְיָה, יוֹרֶה שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר. וְכֵן כָּתוּב: ''אַךְ שְׁמַע־נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל־הָעָם. הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן־הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ עַל־אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל־מַמְלְכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה לְרָעָב וּלְדָבֶר. הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר־הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר־שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת'' (ירמיה כח, ז־ט). רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁהַנְּבִיאִים הַמִּתְנַבְּאִים לְרָעָה לֹא יִוָּדַע מִן הַבָּא אַחֲרֵי כֵן אִם נְבוּאָתָם אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר, לְפִי שֶׁבִּתְשׁוּבָה יִתְקָרַע הַגְּזַר דִּין, אֲבָל יִוָּדַע אֲמִתָּתָם בְּהִנָּבְאָם לְשָׁלוֹם וּלְטוֹבָה אִם תִּתְקַיֵּם.

גַּם מָצִינוּ כִּי מִן הָרָעָה הַמּוּכֶנֶת לָבוֹא יוּכַל הַשֵּׂכֶל הַטּוֹב בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְשׁוּבָתוֹ לְמַלֵּט אֶת הַגּוּף מִן הַגְּזֵרוֹת, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (נדרים לב, ב): אָמַר רַמִּי בַּר אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב ''עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדוֹלִים'' (קהלת ט, יד)? ''עִיר קְטַנָּה'', זֶה הַגּוּף; ''וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט'', אֵלּוּ הָאֵבָרִים; ''וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ'', זֶה יֵצֶר הָרַע; ''וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדוֹלִים'', אֵלּוּ הָאֵבָרִים; ''וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ'', זֶה יֵצֶר הָרַע; ''וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדוֹלִים'', אֵלּוּ עֲוֹנוֹת. ''וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט־הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא'' (שם שם, טו), זֶה יֵצֶר טוֹב; ''וּמִלַּט־הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ'', זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; ''וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא'', דְּבִשְׁעַת יֵצֶר הָרַע לֵית דְּמִדְכַּר לֵיהּ לְיֵצֶר הַטּוֹב, ''הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם'' (שם ז, יט), זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; ''מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר'' (שם), אֵלּוּ שְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וּשְׁתֵּי עֵינַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה וְהַפֶּה.

מעשרה שליטים. שולטין באדם שרוב מעשה האדם על ידיהם:

וּבָרוּר הוּא, שֶׁהַחָכְמָה הַטּוֹבָה הַמַּצֶּלֶת גּוּף הַחוֹטֵא מֵהַגְּזֵרוֹת וּמֵהַמִּקְרִים הַמּוּכָנִים לָבוֹא הִיא הַתְּשׁוּבָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (יז, א): מַרְגְּלָא בְּפוּמֵיהּ דְּרָבָא: תַּכְלִית חָכְמָה - תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּבוֹעֵט בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ וּבְמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה''' וגו' (תהלים קיא, י) ''לוֹמְדֵיהֶם'' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ''עוֹשֵׂיהֶם'', לָעוֹשִׂין לִשְׁמָהּ וְלֹא לָעוֹשִׂין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְכָל הָעוֹשִׂים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נוֹחַ לָהֶם שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ.

שלא לשמה. רק לקנתר ולהנות ולכבדם:

וְגָרְסִינָן בְּמִדְרָשׁ תְּהִלִּים (שו''ט, יח): ''לַמְנַצֵּחַ [עַל־ שֹׁשַׁנִּים] לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידוֹת'' (תהלים מה, א), בּוֹא וּרְאֵה בִּבְנֵי קֹרַח, שֶׁעַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה לֹא נִקְרְאוּ יְדִידִים, מִשֶּׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה נִקְרְאוּ יְדִידִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לַמְנַצֵּחַ'' וגו', אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל קֹרַח, שֶׁנִּסְתַּכְּלוּ לְמַעְלָה לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנִמְלְטוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וּבְנֵי־קרַח לֹא־ מֵתוּ'' (במדבר כו, יא). לָמָּה? שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ לַעֲצַת אֲבִיהֶם. וּבַאֲחֵרִים כְּתִיב: ''וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה'' (שם טז, לג), אֲבָל אֵלּוּ שֶׁנִּסְתַּכְּלוּ לְמַעְלָה נִמְלְטוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ'' וגו' (תהלים לד, ו). וְכֵן דָּוִד כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל לְמַעְלָה נִמְלַט, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע'' וגו' זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ''אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל''.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא הָרְשָׁעִים שֶׁרָצוּ לְהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה נִמְלְטוּ, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ''אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת'' (דניאל ד, לא) וְנִקְרָע מִקְּצַת גְּזַר דִּינוֹ. וּמַה אִם הָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם חַיָּבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים לְמַעְלָה מוֹחֵל לָהֶם; לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּנֵי קְדוֹשִׁים, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אִם מִסְתַּכְּלִים לְמַעְלָה וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לָהֶם? וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה דָוִד מַשְׂכִּיל וּפֵרַשׁ מֵעֲוֹנוֹ וְהִתְוַדָּה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְאָמַר: ''לְךָ [לְבַדְּךָ] חָטָאתִי'' וגו' (תהלים נא, ו) מָחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וּמָצִינוּ שֶׁהוּא הֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן, פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין (טז, ב): אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ''נְאֻם דָּוִד בֶּן־יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַּם עָל'' (שמואל־ב כג, א)? שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה.

הוקם על. שהוקם מעלה ונדרש כאן שהקים עולה של תשובה מעלות התשובה לשבים שהוא שב תחלה ונתן דרך לשבים כדאמרינן בעבודת כוכבים ומזלות לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה:

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׂכַר תְּשׁוּבָתוֹ נִתְגַּלָּה הַדָּבָר לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק א דְּמוֹעֵד קָטָן (ט, א) וּבְפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קז, ב) וּבְפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת ל, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה. וְאָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת וְלֹא נַעֲנָה; אָמַר: ''שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם [וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם] וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד''. ''מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד'' (תהלים כד, ט־י) וְלֹא נַעֲנָה; כֵּיוָן שֶׁאָמַר: ''ה' אֱלֹהִים אַל־תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ'' (דברי הימים־ב ו, מב) מִיָּד נַעֲנָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶהְפְּכוּ פְּנֵי שׂוֹנְאֵי דָּוִד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה וְיָדְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן. הַיְנוּ דִּכְתִיב: ''בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת־הָעָם וגו' לְדָוִד עַבְדוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ'' (מלכים־א ח, סו). בִּשְׁלָמָא ''לְיִשְׂרָאֵל'', שֶׁמָּחַל לָהֶם עֲוֹן יוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא ''לְדָוִד עַבְדּוֹ'' מַאי הִיא? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁיָּדְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן.

להכניס ארון לבית קדשי הקדשים. שהיה קודם לכן בעיר דוד כדכתיב בקרא ונטלו שלמה והכניסו בבית קדשי הקדשים ודבקו שערים מאליהן שרצה המקום להביא שלמה לידי כך שיהא מזכיר שם דוד ויפתחו כדי להודיע לעולם שמחל לו המקום אותו עון דבת שבע: עשרים וארבע רננות. באותה תפלה דויעמוד שלמה איכא כ''ד בין תפלה ורנה ותחנה:

וְעוֹד אָמְרוּ, שֶׁבִּשְׂכַר הַתְּשׁוּבָה מַרְבִּים יָמָיו שֶׁל אָדָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פו, ב): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמַּאֲרֶכֶת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''חָיוֹ יִחְיֶה'' (יחזקאל יח, כח). וְהוּא הַדִּין שֶׁמַּרְבֶּה וּמוֹסִיף לַשָּׁב כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן