פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רכב] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רכב] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

גָּדוֹל הוּא דְּבַר הַמִּשְׁפָּט, שֶׁבָּחַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה: ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים'' (דברים טז, יח), הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: ''עֲשׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח'' (משלי כא, ג), מִפְּנֵי שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת לֹא הָיוּ נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אֲבָל הַצְּדָקָה וְהַדִּינִין נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. דָּבָר אַחֵר: הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָם מְכַפְּרִין אֶלָּא לְשׁוֹגֵג וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין מְכַפְּרִין בֵּין לְשׁוֹגֵג בֵּין לְמֵזִיד. דָּבָר אַחֵר: הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין נוֹהֲגִין בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא. כֵּיצַד? שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים, הֲרֵי דִּין; צְדָקָה, שֶׁמְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו וְאֵינוֹ מַעֲנִישָׁן כְּפִי רִשְׁעָן.

מזבח. אין כתיב כזבח אלא מזבח יותר מזבח:

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: ''רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם־בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ'' (מלכים־א ח, יט), כָּל מִי שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַלֵּל אֶת דָּוִד מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? אוֹמֵר לוֹ: טוֹב, שֶׁיִּבָּנֶה הַבָּיִת, תֵּדַע לְךָ מֶה הָיָה דָּוִד אוֹמֵר: ''שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי'' וגו' (תהלים קכב, א), אֵין כָּתוּב ''שָׂמַחְתִּי בֵּית ה' נֵלֵךְ'', אֶלָּא ''שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי''. וּמֵקִישִׁין לִי דְּבָרִים לוֹמַר, שֶׁאֵין אַתָּה בּוֹנֶה הַבַּיִת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ (כי) שָׁעָה אַחַת מֵחַיֶּיךָ אֵין אֲנִי מְחַסֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ עִם־אֲבֹתֶיךָ'' (שמואל־ב ז, יב): כִּי הַצְּדָקָה וְהַדִּין שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֲבִיבִין עָלַי יוֹתֵר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה'' (שם ח, טו). מַהוּ ''מִשְׁפָּט וּצְדָקָה''? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיָה דָן אֶת הַדִּין, מְזַכֶּה אֶת הַזַּכַּאי וּמְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב; לֹא הָיָה לוֹ לַחַיָּב לִתֵּן, הָיָה דָּוִד מוֹצִיא מִשֶּׁלּוֹ וְנוֹתֵן. הֱוֵי אוֹמֵר ''מִשְׁפָּט וּצְדָקָה''. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה: אִם כֵּן, נִמְצָא מֵבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לִידֵי רַמָּאוּת. מַהוּ ''מִשְׁפָּט וּצְדָקָה''? שֶׁהָיָה מַצְדִּיק נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן, שֶׁהָיָה מוֹצִיא מִיָּדוֹ הַגֶּזֶל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, הוֹאִיל וְכָךְ הַדִּינִין חֲבִיבִין - הֱווּ זְהִירִין בָּהֶן. הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים''.

ומקישין לי דברים קשים. כגון מתי ימות ויבנה הבית ודוד היה אומר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך אף אם הקב''ה יחסר משנותי לבנות אותו מהר: מהו משפט וצדקה. אם צדקה אין משפט: לידי רמאות. אף מי שלא חייב כלום עשה כן ומי יספיק לרמאים:

דָּבָר אַחֵר: ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים'', הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: ''אִם־שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִי'' (דברים לב, מא). מַהוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם מְשַׁנֵּן אֲנִי אֶת חַרְבִּי כַּבָּרָק אֲנִי מַחְרִיב אֶת עוֹלָמִי, וּמַה אֶעֱשֶׂה? ''וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי'' (שם). אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁנֵי דְּבָרִים בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צֶדֶק וְתוֹרָה. צֶדֶק, דִּכְתִיב: ''צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ'' (תהלים מח, יא); תּוֹרָה דִּכְתִיב: ''מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ'' (דברים לג, ג). וּשְׁנֵי דְּבָרִים בְּיָדוֹ וְאֵלוּ הֵן, הַנֶּפֶשׁ וְהַדִּין. הַנֶּפֶשׁ, דִּכְתִיב: ''אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל־חָי וְרוּחַ כָּל־בְּשַׂר אִישׁ'' (איוב יב, י); הַדִּין, דִּכְתִיב: ''וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי''. שִׁמְרוּ אֶת הַדִּין וַאֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. הֱוֵי ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים''.

בידו. ביד שמאל כד''א ידכה ודרשו חז''ל יד כהה שהיא השמאל:

דָּבָר אַחֵר: ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים'', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִּין אֵין דִּין וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין דִּין יֵשׁ דִּין, רְצוֹנוֹ לוֹמַר אִם נַעֲשָׂה הַדִּין לְמַטָּה אֵינוֹ נַעֲשָׂה הַדִּין לְמַעְלָה וְאִם אֵינוֹ נַעֲשָׂה לְמַטָּה נַעֲשָׂה לְמַעְלָה.

וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ הַשְׁכֵּם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים, שֶׁדָּנִים דִין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְעוֹמְדִין בְּדַרְכֵי צִבּוּר וְגוֹדְרִין לָהֶן אֶת הַפְּרָצוֹת וִיתַקְּנוּ אֶת הַמְקֻלְקָל, שֶׁכְּשָׁדָּנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וִיהֵא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁכָּךְ שָׁנוּ חֲזַ''ל בַּמִּשְׁנָה: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם: עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם. וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֱמַר בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם'' (זכריה ח, טז). שֶׁכֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַדִּין נַעֲשָׂה הָאֱמֶת וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הָאֱמֶת נַעֲשָׂה הַשָּׁלוֹם. לְפִיכָךְ צְרִיכִין הַדַּיָּנִין לֵידַע אֶת מִי הֵן דָּנִין וְהֵיאָךְ הֵן דָּנִין. וְאִם ''לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ'' (תהלים פב, ה) כְּלוֹמַר, גּוֹרְמִין לָעוֹלָם שֶׁיִּתְמוֹטֵט. וְכֵן: ''וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ'' (ישעיה כד, יח); וְאוֹמֵר: רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ'' (שם שם, יט); וְאוֹמֵר: נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ'' (שם שם, כ). כָּל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַמִּשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי־אֵין מִשְׁפָּט'' (שם נט, טו). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַדַּיָּנִים: ''אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם'', רוֹצֶה לוֹמַר, דַּיָּנִין, כְּמוֹ: ''עַד הָאֱלֹהִים'' (שמות כב, ח), וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם כֵן - ''אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן''. נָתַתִּי לָכֶם מַה שֶּׁלֹּא נָתַתִּי לְאוּמָה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו וגו' לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי'' וגו' (תהלים קמז, יט־ כ).

אכן. כאדם הראשון שעבר על מצותי וגרם לו מיתה:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: רְאֵה כַּמָּה אָהוּב הַמִּשְׁפָּט וְחָבִיב לְפָנָיו, לְפִי שֶׁהַמִּשְׁפָּטִים - מִדָּה טוֹבָה וִיתֵירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - מְסָרָן לְמֹשֶׁה קֹדֶם לְתַרְיַ''ג מִצְווֹת. וְהֵיכָן מְסָרָן לוֹ? בְּמָרָה, קֹדֶם לַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט'' וגו' (שמות טו, כה). וְאָמַר לְמֹשֶׁה: סַדְּרֵם לִפְנֵי בָּנַי כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁכֵּן כְּתִיב: ''וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים'' וגו' (שם כא, א), כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן בְּפִי הַתִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: ''שִׂימָהּ בְּפִיהֶם'' (דברים לא, יט). וְלָמָּה אָהֲבָן כָּל כָּךְ? לְפִי שֶׁהַשָּׁלוֹם תָּלוּי בָּהֶן, כְּשֶׁיֵּשׁ בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ תַּחֲרוּת וּמַצָּה, כְּשֶׁעוֹשִׂים בֵּינֵיהֶם דִּין - הַשָּׁלוֹם נַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶם.

כשלחן ערוך. שאמר הקב''ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם עד שתהא סדורה בפיהם אבל לא אלמד להם טעמי הדבר ופירושן לכך נאמר אשר תשים כשלחן שהוא ערוך ומוכן לאכול לפני האדם: תחרות ומצה. ריב וקטטה ביניהם:

בּוֹא וּרְאֵה כַּמָה חֲבִיבִין הַדִּינִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשְּׁקָלָן כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהַדִּבְּרוֹת כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִצְוָה הִיא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל הַדִּינִין נֶאֱמַר בָּהֶן עֲשֶׂרֶת מִצְווֹת עֲשֵׂה וַעֲשֶׂרֶת לָאוִין. וְאֵלּוּ הֵן הַלָּאוִין: ''לֹא־ תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט'' (דברים א, יז); ''לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־ אִישׁ'' (שם); ''לֹא־תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט'' (ויקרא יט, טו); ''לֹא־תִשָּׂא פְנֵי־דָל'' (שם); ''לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל'' (שם); ''לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ'' (שמות כג, ו); ''לֹא־תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט'' (ויקרא יט, לה); ''לֹא־תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם'' (דברים כד, יז); ''לֹא תַכִּיר פָּנִים'' (שם טז, יט); ''לֹא־תִקַּח שֹׁחַד'' (שם). הָא לָמַדְתָּ, שֶׁחֲבִיבִין הַדִּינִין לְפָנָיו כְּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

לא תכירו פנים במשפט. זה הממונה להושיב הדיינין שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור אושיבנו דיין איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעירו והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין: לא תגורו. לא תיראו מפני איש דבר אחר לא תגורו לא תכניס דבריך מפני איש לשון אוגר בקיץ: לא תעשו עול במשפט. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה שהעול קרוי תועבה שנא' כי תועבת ה' כל עושי עול והתועבה קרוי שקץ וחרם שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו וגו': לא תשא פני דל. שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות: ולא תהדר פני גדול. שלא תאמר עשיר הוא זה ובן גדולים היאך אביישנו ואראה בבשתו עונש יש בדבר לכך נאמר ולא תהדר פני גדול: אביונך. ל' אובה שהוא מדולדל ותאב לכל טובה ואל תאמר שהוא מכלה הכל ואינו חס על הממון ומותר להפסידו או אם הוא רוצה בצדקה הרבה כלימודו הדין נותן שתתן לו: לא תעשו עול במשפט. מדבר במדה ובמשקל ומלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לה' דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם: גר יתום. ועל העשיר כבר הזהיר לא תטה משפט ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר לכן הזהיר ושנה עליו: לא תכיר פנים. אזהרה לדיין אף בשעת הטענות שלא יהא רך לזה וקשה לזה אחד עומד ואחד יושב לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו: ולא תקח שוחד. אפילו לשפוט צדק:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן