פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רה] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רה] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

הָרוֹצֶה לִדָּבֵק בַּשְׁכִינָה יִלְמֹד מִמִּדַּת בּוֹרְאוֹ, וְאִם יַרְגִּיל בְּמִדּוֹתָיו נִמְצָא שֶׁמִּתְּדַבֵּק בַּשְׁכִינָה. וּכְבָר מָצִינוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָם וְיָצַר אֶת הָאָדָם מֵאַיִן, הִתְקִין לוֹ חֻפּוֹת עִם חַוָּה כַּלָּתוֹ וְשִׂמַּח לָאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֻפָּתוֹ וְשָׁלַח לוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹשְׁבִינָיו לִגְמֹל חֶסֶד עִמּוֹ וְהוּא בֵרְכָם בִּרְכַּת חֲתָנִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק יב מִפִּרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עֶשֶׂר חֻפּוֹת עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם בְּגַן־עֵדֶן וְכֻלָּן שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וַהֲלֹא לְכָל חָתָן אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא חֻפָּה אַחַת וּלְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עוֹשִׂין [שָׁלֹשׁ חֻפּוֹת, וְלַחֲלֹק כָּבוֹד לְאָדָם הָרִאשׁוֹן עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] עֶשֶׂר חֻפּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''בְּעֵדֶן גַן־אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָּתֶךָ אֹדָם פִּטְדָה וְיַהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ'' (יחזקאל כח, יג). הֲרֵי אֵלּוּ עֶשֶׂר חֻפּוֹת. וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מְתוֹפְפִים וּמְרַקְּדִים כִּנְקֵבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ'' וגו'. בְּיוֹם שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: בּוֹאוּ וְנִגְמֹל חֶסֶד לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וּלְעֶזְרוֹ, שֶׁעַל מִדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבִיבָה גְמִילוּת חֲסָדִים מִזְּבָחִים וְעֹלוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח'' (הושע ו, ו). וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הוֹלְכִין לְפָנָיו כְּמוֹ רֵעִים הַמְשַׁמְּרִים אֶת הַחֻפּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ'' (תהלים צא, יא) וְאֵין דֶּרֶךְ זֶה אֶלָּא דֶּרֶךְ חֲתָנִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּחַזָּן, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל חַזָּן עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ לֶחָתָן וְלַכַּלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָם, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד וּבֵרֵךְ לָאָדָם וּלְעֶזְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיְבָרֵךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹאמֶר לָהֶם'' וגו' (בראשית א, כח).

בעדן גן אלהים היית. בחירם מלך צור כתיב וכי סבור אתה להיות כאדם הראשן שהיה בג''ע והיו כל חופות הללו אודם רובי''ן פטדה פריזוי''ם ויהלום פערל מוט''ר תרשיש יכצונ''ג שוהם אניקי''ל וישפה וספיר כך שמם נופך שמר''ק ברקת גרפונק''ל בל''א והם עשר: מסוכתך. וכי היה חופתך או לבוש כסויך כך בג''ע: מלאכת תופיך ונקביך בך. לא היית כדאי לבראך בנקביך כגון הפה שהקול יצא ממנו כתוף אלא שראה הקב''ה שיתגאה לומר אלוה הוא על כן ברא הקב''ה באדם נקבים שהצואה יצא מהם ורוח משמיע קול כתוף ובם היה לו להתבונן שאל יתגאה: מלאכת תופיך. מלאכים היו מרקדים בתופים ובמחולות:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (עה, א): אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: עֶשֶׂר חֻפּוֹת עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן־עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ''בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ'' וגו'. מַר זוּטְרָא אָמַר: אַחַת עֶשְׂרֵה, דִּכְתִיב ''כָּל אֶבֶן יְקָרָה''.

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִּים (יח, ב): ''וַיְבִאֶהָ אֶל־הָאָדָם'' (בראשית ב, כב), מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹשְׁבִינוּת לְאָדָם הָרִאשׁוֹן. לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל שׁוֹשְׁבִינוּת לַקָּטֹן וְלֹא יֵרַע לוֹ.

שושבינות. שמשתדל בחיתונם לשמחן להתעסק בצרכי סעודות חופה תרגום ולאמנון רע ולאמנון שושבינא:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, פָּרָשָׁה יח (יג): אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה וּבֵרְכָן. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל הָיוּ שׁוֹשְׁבִינָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

נטל הקדוש ברוך הוא כוס של ברכה וברכן. ברכת חתנים:

אָמַר רַבִּי שַׁמְלַאי: מָצָאנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ חֲתָנִים וּמְקַשֵּׁט כַּלּוֹת וּמְבַקֵּר חוֹלִים וְקוֹבֵר מֵתִים וּמְנַחֵם אֲבֵלִים. מְבָרֵךְ חֲתָנִים, דִּכְתִיב: ''וַיְבָרֵךְ אֹתָם אֱלֹהִים'' וגו'. מְקַשֵּׁט כַּלּוֹת, דִּכְתִיב: ''וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע'' (בראשית ב, כב), בְּרָאָהּ וְקִשְּׁטָהּ. מְבַקֵּר חוֹלִים, דִּכְתִיב: ''וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בֵּאלֹנֵי מַמְרֵא'' (שם יח, א). קוֹבֵר מֵתִים, דִּכְתִיב: ''וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי'' (דברים לד, ו). מְנַחֵם אֲבֵלִים, דִּכְתִיב: ''וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ'' (בראשית כה, יא). רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מַרְאֵה פָנִים לָאָבֵל, הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: ''וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל־יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ'' (שם לה, ט). מַה בְּרָכָה בֵרְכוֹ? אָמַר רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן: בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ.

ויבן. קלעה שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא קלע שערותיה וקשטה כדרך הכלות: וירא אליו ה'. יום שלישי למילתו היה ובא הקב''ה לבקרו: מראה פנים. לאבל לנוד לו ולנחמו והיינו ברכת אבלים:

וְאִם זֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, מַה לַּעֲשׂוֹת לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם חַיָּבִים לִגְמֹל חֶסֶד זֶה עִם זֶה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם נֶהֱנֶה מִסְּעוּדַת חָתָן וְאֵינוֹ מְשַׂמְּחוֹ, שֶׁעוֹבֵר עַל מִצְוָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִבְרָכוֹת (ו, ב): אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדַת חָתָן וְאֵינוֹ מְשַׂמְּחוֹ עוֹבֵר בַּחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת־ה' צְבָאוֹת כִּי־טוֹב ה' כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ'' (ירמיה לג, יא). וְאִם מְשַׂמְּחוֹ זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וגו' וְקֹל שֹׁפָר'' וגו' (שמות יט, טז) וּכְתִיב: ''וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר וגו' וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל'' (שם שם, יט) וּכְתִיב: ''וְכָל־ הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וגו' וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר'' וגו' (שם כ, טו) הַנָּךְ נְפִישֵׁי לְהוּ, הַנָּךְ קוֹלוֹת דִּמְעִיקָרָא הֲווּ. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: כְּאִלּוּ הִקְרִיב תּוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''מְבִיאִים תּוֹדָה בֵּית ה''' (ירמיה לג, יא). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַםִ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשׁוֹנָה אָמַר ה''' (שם). לָמַדְּנוּ מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לְשַׂמֵּחַ אֶת הֶחָתָן.

עובר בחמשה קולות. דקודם מתן תורה קאמר: מביאים תודה בית ה'. ואשיב את שבות וגו' סיפיה דקרא דה' קולות דלעיל:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן