פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קפט] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קפט] - ספר מנורת המאור עם פירוש

כָּל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְרוֹאֶה הִסְתַּפְּקוּתוֹ שֶׁל אָדָם וְנִדְבַת לִבּוֹ וְכַוָּנָתוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל מִנְחַת קֶמַח כְּמוֹ פַּר בֶּן בָּקָר, כָּךְ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁחָרַב מִקְדָּשׁ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, מְקַבֵּל נִדְבַת פְּרוּטָה לְמִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת כְּמֵאָה מָנֶה לֶעָשִׁיר. וְאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

וּבְמַתָּנָה מוּעֶטֶת זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (י, א): דָּרַשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי: בּוֹא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מֵבִיא דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ - סָפֵק מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ סָפֵק אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וְאִם תֹּאמַר מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, סָפֵק רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ סָפֵק אֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אָדָם נוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ'' (תהלים יז, טו). רַבִּי אֶלְעָזָר יָהִיב פְּרוּטָה לְעָנִי וּמְצַּלֵּי. אָמַר: ''אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ''. מַאי ''אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ'' (שם)? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְקִיצִין שֵׁינָה מֵעֵינֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעָן מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: ''מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלּוֹ יְשַׁלֶּם־לוֹ'' (משלי יט, יז)? אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ כִּבְיָכוֹל ''עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה''.

אני בצדק. בצדקה שנותן תחלה אחזה פניך בתפלה: אשבעה בהקיץ תמונתך. בשביל הקיצה שנדדתי לשינתי ללמוד תורה: עבד לוה. הלוה הוא מכניע עצמו למלוה כאילו הוא עבדו ועושה רצונו כך המלוה לעני כאילו הוא מלוה להקב''ה והוא יעשה רצונו וגמולו ישלם לו כדרך הלוה שגומל טוב למי שהלוה לו בעת דחקו:

וַאֲפִילוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה יַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ צְדָקָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּגִיטִין (ז, א): דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִמְנִין אֲמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמֵּי וְזִמְנִין אֲמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסֵּי מַאי דִּכְתִיב: ''כֹּה אָמַר ה' אִם־שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד'' (נחום א, יב), אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו מְצֻמְצָמִים יַעֲשֶׂה צְדָקָה מֵהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהֵם מְרֻבִּים. ''וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר'', תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל הַמֵּגִיז מִנְּכָסָיו וְעוֹשֶׂה מֵהֶם צְדָקָה נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. מָשָׁל לִשְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁהָיוּ עוֹבְרוֹת בְּמַיִם, אַחַת גְּזוּזָה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ גְּזוּזָה, גְּזוּזָה עוֹבֶרֶת שֶׁאֵינָהּ גְּזוּזָה אֵינָהּ עוֹבֶרֶת. וְעִנִּתִךְ, אָמַר מַר זוּטְרָא, אֲפִילוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מֵהַצְּדָקָה יַעֲשֶׂה צְדָקָה. וְ''לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד'', תָּנֵי רַב יוֹסֵף: כָּל הַמְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ כָּךְ, שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָן עֲנִיּוּת.

שלמים. מצומצמים וה''ק קרא אם שלמים מזונך וכ''ש אם רבים: וכן נגוזו ועבר. הרי הן משולים לעוברים הנהר על ידי גזיזה שהגזוזה עוברת כך גזזו מהם לצדקה וירבו: ועניתיך לא אענך עוד. סיפא דהאי קרא הוא ואומר אם יתן צדקה שוב לא יעני:

נִמְצָא, שֶׁבִּזְכוּת הַצְּדָקָה נִצּוֹל מֵעֹנֶשׁ גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁהוּא קָשֶׁה מִכָּל מַכּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (קטז, א): דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא: קָשָׁה עֲנִיּוּת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים מַכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד־אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי'' (איוב יט, כא). וּמַאי אֲהַדְרוּהָ חַבְרֵיהּ לְאִיּוֹב? ''הִשָּׁמֶר אַל־תֵּפֶן אֶל־אָוֶן כִּי עַל־ זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי'' (שם לו, כא).

שהוא קשה. העניות מכל מכות וצריך למבעי עליו רחמים: כי יד אלוה. היינו נ' מכות שהרי במצרים כתיב אצבע אלהים היא ולקו עשר מכות נמצא ליד שיש בה ה' אצבעות נ' מכות: אל תפן אל און. אל תהרהר אחר מדת הדין כי יש יסורין יותר וקשה משלך כי טוב לך הנ' מכות יותר מעוני והרי יש לך כסף וזהב וקרקעות הרבה ועדיין הקב''ה מרחם עליך יותר מהרבה עניים שאין להם כלום: כי על זה בחרת. ליסורים יותר מעניות:

נִמְצָא, שֶׁבִּזְכוּת הַצְּדָקָה נִצּוֹל מֵעֹנֶשׁ גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁהוּא קָשֶׁה מִכָּל מַכּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (קטז, א): דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא: קָשָׁה עֲנִיּוּת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים מַכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד־אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי'' (איוב יט, כא). וּמַאי אֲהַדְרוּהָ חַבְרֵיהּ לְאִיּוֹב? ''הִשָּׁמֶר אַל־תֵּפֶן אֶל־אָוֶן כִּי עַל־ זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי'' (שם לו, כא).

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָעֹנִי לְיִשְׂרָאֵל בִּכְלַל הֲדָרָם בְּגָלוּת זֶה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ט, ב): אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְבַר הֵא־הֵא: מַאי דִּכְתִיב: ''הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַנְתִּיךָ בְכוּר עֹנִי'' (ישעיה מח, י)? מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת וְלֹא מָצָא תַּקָּנָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא עֲנִיּוּת. אָמַר שְׁמוּאֵל וְאִיתֵימָא רַב יוֹסֵף: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִנְשֵׁי: נָאָה עֲנִיּוּתָא לְיִשְׂרָאֵל כְּוַרְדָא סוּמְקָא לְסוּסְיָא חִיוְרָא. לְהַרְאוֹתֵנוּ שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְשִׁפְלוּת הַלֵּב כְּדֵי שֶׁלֹּא יָגִיסוּ דַּעְתָּם, נִמְצָא שֶׁאֵין דֹּחַק גָּדוֹל מִזֶּה.

בכלל הדרם בגלות. כל ישראל שדרים בגלות נקראים עניים נגד מה שהיו להם בארץ ישראל. ל''א הדרם הידור הוא לישראל העניות והוא טוב להם כדבר נאה והדור וטוב וכדמפרש וזה נראה עיקר: צרפתיך ולא בכסף. לא באש כמו שצורפים את הכסף אלא בחרתי לך כור עוני לצרפך בו ועל ידי עניות תחזירו למוטב. כור כלי חרס שצורפים בו כסף וזהב: סומקא. שושנים אדומים לסוס חיור שמקשטים בהם הסוס והוא נאה לו כך נאה הדלות לישראל להחזירם למוטב שנאמר וישמן ישורון ויבעט וכתיב וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל ה':

וְהַנּוֹטֵל מִן הַצְּדָקָה וְנוֹתֵן מִמֶּנָּהּ לְעָנִי, אֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ, גָּדוֹל שְׂכָרוֹ, כִּדְגָרְסִינָן: אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי זְכַרְיָה חֲתָנֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שֶׁהָיָה נוֹטֵל מִקֻּפָּה שֶׁל צְדָקָה וְהָיוּ מְרַנְּנִין אֲחַרָיו שֶׁהָיָה נוֹטֵל שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. וּכְשֶׁמֵּת חִפְּשׂוּ אַחֲרָיו (וּמָצְאוּ) שֶׁהָיָה נוֹתֵן, מַה שֶּׁהָיָה נוֹטֵל מִן הַצְּדָקָה, לַעֲנִיִּים אֲחֵרִים. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק גַּבָּאֵי צְדָקָה הֲווּ וְהָיוּ נוֹתְנִין מִן הַצְּדָקָה לְרַב חָמָא, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עָנִי וְהָיָה צָרִיךְ לָהּ, וְהָיָה נוֹטֵל מֵהֶם הַצְּדָקָה וּמְחַלְּקָהּ לַעֲנִיִּים אֲחֵרִים.

אפילו שאינו נצרך. הצדקה לעצמו רק שהוא נוטל כדי לפרנס עניים אחרים:

וּמִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת - אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא יִתֵּן אֶלָּא פְּרוּטָה, כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לוֹ לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּבַתְרָא (ט, א): אָמַר רָבָא: הַאי מִילְתָא אִשְׁתָּעֵי לִי עוּלָא מְשַׁגֵּשׁ אָרְחְתֵּיהּ דְּאִימֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: ''וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן'' (ישעיה נ, יז)? מַה שִּׁרְיוֹן זֶה כָּל קְלִפָּה וּקְלִפָּה מִצְטָרֶפֶת לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל, אַף צְדָקָה כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לוֹ לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: מֵהָכָא, ''וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ'' (שם סד, ה), מַה בֶּגֶד זֶה כָּל נִימָא וְנִימָא מִצְטָרֶפֶת לְבֶגֶד גָּדוֹל, אַף צְדָקָה כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. דָּבָר אַחֵר: מַה בֶּגֶד זֶה מֵגֵן עַל בְּעָלָיו בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, אַף הַצְּדָקָה מְגִינָה עַל בְּעָלֶיהָ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

עולא משגש ארחתיה דאימיה. לרב ששת קרו ליה הכי עולל המשגש דרכי אמו שגרם להטותה מדרך שאר נשים משגש לשון מהומה ושגעון: כל קליפה. כקשקשים הם על השריון להגן על נקבים של שלשלת השריון שעשוי מעשה רשת: וכבגד עדים כל צדקותינו. הסר תרגום עדים כלומר כל צדקותינו נמאסו מחמת רשענו כבגד מאוס שאדם מסירו מעליו מכל מקום מקיש צדקה לבגד וצדקת צדיקים לבגד הגון וענין דרב ששת שהיה מחולק בהלכה עם רב אחדבוי והיה רב ששת מענשו שנעשה אלם ובאה אמו דרב אחדבוי שהיתה מניקתו דרב ששת ובכתה לפניו להתפלל על בנה ולא אשגח בה עד שהראה לו הדדים ואמרה ראה במה שהינקתיך ועל שלא אשגח בה עד שביזתה כך לפניו קורין ליה הכי:

וְהַמַּמְעִיט אַל יַמְעִיט מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם: אָמַר רַב אַשֵּׁי: לְעוֹלָם אַל יִמָּנַע אָדָם מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל לְשָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'' (נחמיה י, לג). וְאָמַר רַב אַסֵּי: שְׁקוּלָה מִצְוָה זוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת''.

מצות. והלא מצוה אחת היו עושין אלא ששקולה וכו':

וּבִשְׂכַר פְּרוּטָה זוֹ שֶׁנּוֹתֵן לֶעָנִי - מִתְבָּרֵךְ; וְאִם אֵין לוֹ פְּרוּטָה לִתֵּן לוֹ וּמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים - מִתְבָּרֵךְ יוֹתֵר, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם (שם ט, ב): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר וגו' אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי'' וגו' (ישעיה נח, ז־ט). וְהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וגו' וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וגו' וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם וגו' מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת'' (שם שם, י־יב).

ותפק לרעב נפשך. גם הוא פיוס דברי נחומים: ונפש נענה תשביע. בדברי נחומים:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן