פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קסח] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קסח] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִזְרֹעַ זֵרְעוֹנִין, מְבַקֵּשׁ הַשָּׂדֶה הַנִּבְחָר שֶׁהוּא יָכוֹל לִמְצֹא וְקוֹנֶה אוֹתָהּ אוֹ חוֹכְרָהּ בְּדָמִים מְרֻבִּים כְּדֵי שֶׁהַגִּדּוּל יְהֵא טוֹב וְנָאוֹת. וְאִם זֶה עוֹשֶׂה אָדָם עַל תְּבוּאָה לֶאֱכֹל אוֹ לִמְכֹּר, רְאוּ מַה יֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוּר הַזֶּרַע שֶׁמּוֹצִיא מִמָּתְנָיו לְהוֹלִיד בֵּן כָּשֵׁר וְרָאוּי וְהָגוּן לְכָל טוֹב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִבְחֹר אִשָּׁה הֲגוּנָה וּרְאוּיָה לוֹ כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר בְּטָהֳרָה וְתִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בָּעֻבָּר לְהוֹצִיא זֶרַע כָּשֵׁר, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת נִדָּה, סוֹף פֶּרֶק הַמַּפֶּלֶת (לא, א): תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין יֵשׁ בָּאָדָם וכו', כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה בְּרֹאשׁ כְּלָל כִּבּוּד אָב וָאֵם (סימן קסב). וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה טוֹבָה מְגַדֶּלֶת בָּנֶיהָ וְעוֹבֶדֶת לְבַעֲלָהּ עֲבוֹדָה רְאוּיָה וּמוֹנַעְתּוֹ מֵחֵטְא, עַל אֵלּוּ בִּלְבַד הִיא זַכָּאִית אֲפִילוּ תְּהֵא קָשָׁה בְּדָבָר אַחֵר, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (יבמות סג, א): רַבִּי חִיָּא הֲוָה מְצעֲרָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ. וְכִי הֲוָה מַשְׁכַּח לֵיהּ מִידֵי, צַיֵיר לֵיהּ בְּסוּדְרֵיהּ וּמַייתֵי לֵיהּ נִיהַלָהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב: וְהָא קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ לְמַר. אֲמַר לֵיהּ: דַּיֵּנוּ שֶׁמְגַדְּלוֹת אֶת בָּנֵינוּ וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא.

וכי הוה משכח. דבר הראויה לה היה קונה לה: מן החטא. הרהור עבירה:

וְצָרִיךְ שֶׁיִּבְחָרֶנָּה מַשְׂכֶּלֶת וְיוֹדַעַת לְיַסֵּר אֶת בָּנֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ הֲגוּנִים וְיִלְמְדוּ מִטִּבְעָהּ וּמִמִּדּוֹתֶיהָ, שֶׁבָּזֶה חַיֶּבֶת הָאִשָּׁה יוֹתֵר מִבַּעֲלָהּ, כָּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּבַת שֶׁבַע, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (סנהדרין ע, ב): ''דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ'' (משלי לא, א), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד שֶׁכִּפַּפְתּוּ אִמּוֹ וּנְתָנַתּוּ עַל הָעַמּוּד. אָמְרָה לוֹ: מַה בְרִי וּמַה בַר בִּטְנִי וּמַה בַר נִדְרִי, הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ יְרֵא שָׁמַיִם הוּא וְעַכְשָׁיו יֹאמְרוּ אִמּוֹ גָרְמָה לוֹ וכו'.

למואל. למו שכינה והוא כמו ידי שמתי למו פי: משא אשר יסרתו אמו. פרשת תוכחה שהוכחתו אמו: שכפפתו. על העמוד להלקותו יסרתו ל' מלקות דתנן ויסרו אותו זה מלקות ומפני שהיתה רואה שהוא בעל הנאה ומרבה בסעודתו היתה מוכיחתו: אמו גרמה. להיות רשע שהרי באביך לא יתלו החובה והיינו מה ברי למה תגרום לרנן אחריך שאתה בני ולא בן אביך. בר בטני מעי גרמו לך להיות בעל צורה ובעל כח שדחקתי ונכנסתי לתשמיש שהוא יפה לולד שמתוך כך יצא הולד מלובן ומזורז:

וְאִם יִזְכֶּה לָקַחַת הֲגוּנָה תִהְיֶה לוֹ עֵזֶר לְכָל דָּבָר לְקִיּוּם הָעוֹלָם הַזֶּה וְלִקְנוֹת הָעוֹלָם הַבָּא כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (יבמות סג, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: ''אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'' (בראשית ב, יח)? זָכָה - עֵזֶר, לֹא זָכָה - כְּנֶגְדּוֹ. אִיכָּא דְּאָמְרֵי, רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי: כְּתִיב ''כְּנָגְדּוֹ'' וּקְרִינָן ''כְּנֶגְדּוֹ''? זָכָה - כְּנֶגְדּוֹ, לֹא זָכָה - מְנַגְּדָּתוֹ.

כנגדו. חולקת עליו וסותרת דבריו: כתיב כנגדו. מדלא כתיב יו''ד לשון נגידה דמלקות הוא ומנגדתו:

וּלְפִי שֶׁבָּרֹב דּוֹמָה הַבַּת לְאָבִיהָ יַעֲשֶׂה כָּל יְכָלְתּוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, פֶּרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין (מט, א): תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַת תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁאִם מֵת אוֹ גוֹלֶה יִהְיוּ בָנָיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְלֹא יִשָּׂא בַת עַם הָאָרֶץ, שֶׁאִם מֵת אוֹ גוֹלֶה יִהְיוּ בָנָיו עַמֵּי הָאָרֶץ. וּלְעוֹלָם יִשָּׂא בַת תַּלְמִיד חָכָם וְיַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן - דָּבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל. וְאַל יַשִּׂיא בִתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ, מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַסְּנֶה - דָּבָר כָּעוּר וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל.

לענבי הגפן. הגדלים בגפן, ומדמה לענבי הגפן על שם אשתך כגפן:

וְאִם לֹא יִמְצָא בַת תַּלְמִיד חָכָם יִשָּׂא בַת אִישׁ הָגוּן רָגִיל בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָה (מט, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַת תַּלְמִיד חָכָם. לֹא מָצָא בַת תַּלְמִיד חָכָם יִשָּׂא בַת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר; לֹא מָצָא בַת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר יִשָּׂא בַת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת; לֹא מָצָא, יִשָּׂא בַת גַּבָּאֵי צְדָקָה; לֹא מָצָא, יִשָּׂא בַת מְלַמְּדֵי תִנוֹקוֹת. וְלֹא יִשָּׂא בַת עַם הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שֶׁקֶץ וּנְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁרֶץ. וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם נֶאֱמַר: ''אָרוּר שֹׁכֵב עִם־כָּל־בְּהֵמָה'' (דברים כז, כא).

בת גדולי הדור. אנשי מעשה צדיקים: בת גבאי צדקה. שאין ממנין אותם אא''כ טובים ונאמנים:

וְאִם נָשָׁא בַת תַּלְמִיד חָכָם מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִפְסוֹק תּוֹרָה מִזַּרְעוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל (עא, א): אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁתּוֹרָה פוֹסֶקֶת מִזַרְעוֹ יִשָּׂא בַת תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אִם־יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ. מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִיחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ־נָטַע'' (איוב יד, ח־ט).

מריח מים. בני תורה ועשה קציר טוב כמו נטע אם הנטיעה טוב הקצירה ג''כ טוב:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן