פֶּרֶק רִאשׁוֹן [ב] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [ב] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

דַּיַן הָאֱמֶת דָּן לָאָדָם כְּפִי מַעֲשָׂיו וּמַעֲנִישׁוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה בִּידֵי אָדָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסוֹטָה (ח, ב): בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. הִיא קִשְּׁטָה עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה, הַמָּקוֹם מְנַוְּלָהּ, הִיא גִלְּתָה עַצְמָה לַעֲבֵרָה, הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ. הַיָּרֵךְ הִתְחִלָּה הָעֲבֵרָה וְאַחַר־כָּךְ הַבֶּטֶן, לְפִיכָךְ הַיָּרֵךְ תִּלְקֶה תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ הַבֶּטֶן וּשְׁאַר הַגּוּף אֵינוֹ נִצֹּל. אָמַר רַב יוֹסֵף: אַף עַל גַּב דְּמִדָּה בָטִיל בְּמִדָּה לֹא בָטִיל, דַּאֲמַר רַב יוֹסֵף וְכֵן תָּאנֵי רַבִּי חִיָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ סַנְהֶדְרִין, אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָטְלוּ. וְהָא בָטְלוּ לְהוּ, אֶלָּא אֵימָא דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָטְלוּ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּסְקִילָה, אוֹ נוֹפֵל מִן הַגַּג אוֹ חַיָּה דוֹרַסְתּוֹ: מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרֵגָה, נִמְסָר לַמַּלְכוּת אוֹ לִסְטִין בָּאִין עָלָיו; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק, אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכִי.

הירך התחילה העבירה. כגון לשמש הירך נהנה תחלה בקירוב בשר לפיכך תלקה הירך תחלה לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת אבל אצל העונש כתיב וצבתה בטנה ואח''כ ונפלה ירכה לפי שאין המים בודקין אלא דרך כניסתן בה והוא תחלה לבטן:

תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה' (ישעיה כז, ח). אֵין לִי אֶלָּא סְאָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת תַּרְקַב וַחֲצִי תַּרְקַב, קַב וַחֲצִי קַב, רוֹבַע וַחֲצִי רוֹבַע וְתוֹמָן וַחֲצִי תּוֹמָן (ועוכלא) [וְעוּקְלָא] (פירוש: משקלים קטנים), תַּלְמוּד לוֹמַר: 'כִּי כָל־סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ' (ישעי' ט, ד). וּמִנַּיִן שֶׁכָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן' (קהלת ז, כז). וְכֵן מָצִינוּ בְּסוֹטָה, בְּמִדָּה שֶׁמָּדְדָה בָהּ, מוֹדְדִין לָהּ: הִיא עָמְדָה עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה לוֹ, לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַעֲמִידָהּ עַל שַׁעַר נִיקָנוֹר וּמַרְאֶה קְלוֹנָהּ לַכֹּל: הִיא פֵרְשָׂה סוּדָרִין נָאִין עַל רֹאשָׁהּ, לְפִיכָךְ נוֹטֵל כֹּהֵן כִּפָּה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ וּמַנִּיחָהּ תַּחַת רַגְלֶיהָ; הִיא קָלְעָה שְׂעָרָהּ, לְפִיכָךְ כֹּהֵן סוֹתֵר אֶת שְׂעָרָה; הִיא חָגְרָה בְּצִלְצוּל יָפֶה, לְפִיכָךְ כֹּהֵן מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשֵׁר לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ; הִיא קִשְּׁטָה פָנֶיהָ, לְפִיכָךְ פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת; הִיא כָּחֲלָה עֵינֶיהָ, לְפִיכָךְ עֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת; הִיא הֶרְאָתָה לוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ (רמזה לו), לְפִיכָךְ (צפרניה) [אֶצְבְּעוֹתֶיהָ] נוֹשְׁרוֹת; הִיא פָשְׁטָה לוֹ יְרֵכָהּ, לְפִיכָךְ יְרֵכָהּ נוֹפֶלֶת; הִיא קִבְּלָתוֹ עַל כְּרֵסָהּ, לְפִיכָךְ בִּטְנָהּ צָבָה; הִיא הֶאֱכִילָתוּ מַעְדַּנֵי עוֹלָם, לְפִיכָךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה; הִיא הִשְׁקָתוּ יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַשְׁקֶה אוֹתָהּ מַיִם הַמָּרִים בִּמְקֵידָה שֶׁל חֶרֶס (פירוש: פחותה ומגונה שבכוסות); הִיא עָשְׂתָה בַּסֵּתֶר, יוֹשֵׁב בַּסֵּתֶר מֵשִׂים בָּהּ פָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף' וגו' (איוב כד, טו). דָּבָר אַחֵר: הִיא עָשְׂתָה בַּסֵּתֶר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמָהּ בְּגָלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: 'תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל' (משלי כו, כו).

ומנין שכל פרוטה וכו'. אע''פ שלא נפרע ממנו פעם ראשונה ושניה לא ויתר לו עליהם אלא מצרפים אותם לחשבון: היא פרשה סודרין נאין. כדי להראות נאה: כיפה. צעיף: פניה. מוריקות הכי תנן בסוטה אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות: מאכל בהמה. שעורים: משים בה פנים. להפרע ממנה: במשאון. במחשך:

וְגַרְסִינָן הָתָם (סוטה ט, ב): שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו. אַבְשָׁלוֹם נִתְגָאָה בִּשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ. וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּלַּגְשֵׁי אָבִיו, כְּדִכְתִיב: 'וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַּגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת' (שמואל־ב טו, טז), רש''י, לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוּנְבִיאוֹת (פירוש: חניתות), שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם וַיְמִתֻּהוּ' (שם יח, טו) וּלְפִי שֶׁגָּנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת: (לב אביו ולב בית דין דכתיב: 'אלכה נא ואשלם את נדרי' (שם טו, ט) וכתיב: 'את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם (שם שם, יא). ואמרינן בסוטה ירושלמית: קרוים מדוד, שעל־ידי מצות דוד הלכו עמו. אמר לו: כתוב לי, שיכלו עמי אותם שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו. וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים איש וכלם ראשי סנהדראות הרי לב אביו ולב בית דין, עד כאן פירוש רש''י) וְלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת־לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל' (שם טו, ו), לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי וגו'' (שם יח, יד). תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁמְשׁוֹן בְּעֵינָיו מָרַד, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח־לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינַי' (שופטים יד, ג), לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאחֲזוּהוּ פְּלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו' (שם טז, כא).

בעיניו מרד. ע''י עיניו מרד בבוראו:

וְגַרְסִינָן הָתָם (סוטה י, א): תָּנוּ רַבָּנָן: חֲמִשָּׁה דְבָרִים נִבְרְאוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה וְלָקוּ בָּהֶם: שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ, שָׁאוּל בְּצַוָּארוֹ, אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ, צִדְקִיָּהוּ בְּעֵינָיו, אָסָא בְּרַגְלָיו. שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ, דִּכְתִיב: 'וַתְּגַלַּח' וגו' 'וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו' (שם טז, יט) (פירש הקונטרס: לא מייתי ראיה אלא דכולן לקו) שָׁאוּל בְּצַוָּארוֹ, דִּכְתִיב: 'וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ' (שמואל־א לא, ד) (פירש הקונטרס: במקום שהורגים בחרב והיינו צואר) אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ, דִּכְתִיב: 'וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה' (שמואל־ב יח, ט); צִדְקִיָּהוּ בְּעֵינָיו (פירש הקונטרס: לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא ברגליו, אלא כך שמע מרבו), דִּכְתִיב: 'וְאֶת־עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר' (מלכים־ב כה, ז); אָסָא בְּרַגְלָיו, דִּכְתִיב: 'לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה־אֶת רַגְלָיו' (שם א־טו, כג) וַאֲמַר רַב יְהוּדָה [אָמַר רַב]: מְלַמֵּד שַׁאֲחָזָתוּ פוֹדַגְרָא (פירוש: שם חולי שאוחז ברגלים). אֲמַר לֵיהּ מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְרַב נַחְמָן לְרַב נַחְמָן: הֵיכִי דָּמֵי פוֹדַגְרָא? אֲמַר לֵיהּ: כְּמַחְטָא בְּבִשְׂרָא דְּחַיָּא. מִנָּא הֲוָה יָדַע, אִיכָּא דְּאָמְרֵי: מֵיחָשׁ הֲוָה חַיִּשׁ בֵּיהּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: מֵרַבֵּיה הֲוָה גְּמִירָא לֵיהּ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: 'סוֹד ה' לִירֵאָיו' (תהלים כה, יד). דָּרַשׁ רָבָא: מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אָסָא (פירש הקונטרס: לחלות), מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא (פירש הקונטרס: עבודת המלך) בְּתַלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת־כָּל־ יְהוּדָה אֵין נָקִי ('השמיע', פירש הקונטרס: הזעיקן) וַיִּשְׂאוּ אֶת־ אַבְנֵי הָרָמָה' (מלכים־א טו, כב), שֶׁהָיָה בּוֹנֶה עָלֶיהָ כְּרָךְ לְבִלְתִּי תֵת יוֹצֵא וּבָא לְאָסָא. מַאי 'אֵין נָקִי'? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִלּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ (''חתן'' פירש הקונטרס: אפילו חתן, דכתיב ביה: 'נקי יהיה לביתו' (דברים כד, ה)).

שאול בצוארו. דכתיב ויגבה מכל העם משכמו ולמעלה:

וְגַם כֵּן מָצִינוּ בְּיִשָׂשׂכָר, אִישׁ כְּפָר בַּרְקַאי, שֶׁהֶעֱנִישׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּידֵי אָדָם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, פֶּרֶק מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (נז, א): תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבַּע צְוָחוֹת צָוְחָה עֲזָרָה: צְוָחָה רִאשׁוֹנָה, צְאוּ מִכָּאן בְּנֵי עֵלִי שֶׁטִּמְּאוּ הֵיכַל ה' (''שטמאו'', פירוש כדכתיב: 'אשר ישכבן את הנשים' (שמואל־א, ב, כב)); צְוָחָה שְׁנִיָּה, צֵא מִכָּאן יִשָׂשׂכָר, אִישׁ כְּפָר בַּרְקַאי, שֶׁמְּכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ וּמְחַלֵּל קָדְשֵׁי שָׁמַיִם. מַאי הֲוָה עָבִיד, דַּהֲוָה כָרִיךְ יָדֵיהּ בְּשִׁירָאֵי וְעָבִיד עֲבוֹדָה. וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה, שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יִשְׁמָעֵאל בֶּן פַּאבִי, תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְחָס, וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָה גְּדוֹלָה. וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה, שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן (נרבאי) [רְחָבַאי], תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְקַאי, וִימַלֵּא כְרֵסוֹ מִקָּדְשֵׁי שָׁמַיִם.

כריך ידיה בשיראי. וחציצה פוסלת בקדשים כדכתיב ולקח הכהן שיקח בעצמו ועוד דבזיון הוא: ישמעאל בן פאבי. כשר היה אבל אנשי ביתו בעלי זרוע:

אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹחָנָן בֶּן (נרבאי) [רְחָבַאי], שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּסְעוּדָתם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֲגָלִים וְשׁוֹתֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן וְאוֹכֵל אַרְבַּע מֵאוֹת גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה (פירשו: שהיה מגדל בביתו כהנים רבים). אָמְרוּ: כָּל יָמָיו שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן (נרבאי) [רְחָבַאי], לֹא נִמְצָא נוֹתַר בַּמִּקְדָּשׁ. מַאי סָלְקָא בֵיהּ (פירוש: מה גמול נשתלם לו) בְּיִשָׂשׂכָר, אִישׁ כְּפָר בַּרְקַאי, מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווּ יָתְבֵי (פירוש: מלכי בית חשמונאי), מַלְכָּא אָמַר: גַּדְיָא יָאֵי, מַלְכְּתָא אָמְרָה: אִימְרָא יָאֵי, מָאן נוֹכַח, נוֹכַח כֹּהֵן גָּדוֹל דְּקָא מַסִּיק קָרְבָּנוֹת כָּל יוֹמָא. אָתָא אַחֲוֵי בְּיָדֵהּ (פירוש: דרך שחוק, ולאו אורח ארעא לאחוויי בידיה קדם מלכא), אִי גַּדְיָא יָאֵי יִסַּק לִתְמִידָא. אָמַר מַלְכָּא: הוֹאִיל וְלָא הֲוָה לֵיה אֵימְתָּא דְּמַלְכוּתָא, פָּסְקוּהָ לִימִינֵיהּ. יָהֵב שׁוֹחְדָא, פָּסְקוּהָ לִשְׂמָאלֵיהּ, שָׁמַע מַלְכָּא הָדוּר פָּסְקוּהָ לִימִינֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּרִיךְ רַחְמָנָא דְּשָׁקְלֵיהּ לְיִשָׂשׂכָר, אִישׁ כְּפָר בַּרְקַאי, לִמְטַרְפֻסֵהּ (פירוש: גמולו) בְהַאי עָלְמָא. אָמַר רַב אַשֵּׁי: יִשָׂשׂכָר, אִישׁ כְּפָר בַּרְקַאי, לָא תָּנָא, דִּתְנַיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּבָשִׂין קוֹדְמִין לְעִזִּים בְּכָל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁמֻּבְחָרִין בְּמִינָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת' (ויקרא ד, לב), מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים כְּאֶחָד. רָבִינָא אָמַר: מִקְרָא לוֹ קָרָא, דִּכְתִיב: 'אִם כֶּשֶׂב' (שם ג, ז) 'וְאִם עֵז' (שם שם, יב), אִי בָּעֵי כֶבֶשׂ, לֵיתֵי כֶבֶשׂ, אִי בָּעֵי עֵז, לֵיתֵי עֵז.

גדיא יאי. גדי טוב לאכול מן הכבש: אימתא דמלכותא. לא די שלא אמר כמותי אלא שאמר בלשון צחוק: לא תנא. לא שנה משנה וברייתא: כבשין קודמין לעזים בכל מקום. כתיב כבש תחלה: אם כבש יביא קרבנו לחטאת. כאן הקדים שעירה לכבשה דכתיב בפ' עליונה והביא קרבנו שעירת עזים מלמד ששניהם שקולים: אם כבש. אם עז. גבי שלמים כתיב מדלא הראה לך הכתוב רמז מותר בזה מזה ש''מ ששניהן שווין:

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁנֶּעֱנַשׁ הָאָדָם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כָּךְ נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסוֹטָה (יא, א): וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה, מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ' וגו' (שמות ב, ד), לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יָמִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם' (במדבר יב, טו). מִי דָּמֵי, הָתָם שָׁעָה אַחַת, הָכָא שִׁבְעָה יוֹמֵי אָמַר אַבַּיֵּי: אֵימָא וּלְעִנְיַן הַטּוֹבָה אֵינוֹ כֵן, אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא וְכֵן קְתָנִי, אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכֵי קְתָנִי: וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה דִּבְאוֹתָהּ מִדָּה. וּלְעוֹלָם מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת. וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ (תענית כא, ב): בְּסוּרְיָא הֲוָה דְּבַרְתָּא, בְּשִׁבְבוּתֵהּ - דְּרַב לָא הֲוָה דְּבַרְתָּא, סָבוּר מִנָּהּ מִשּׁוּם זְכוּתֵיהּ דְּרַב, אִתְחֲזֵּי בְּחֶלְמָא: רַב נְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ טוּבָא וְהָא זוּטְרָא לֵיהּ לְרַב, אֶלָּא מִשּׁוּם הַהוּא גַבְרָא דְּקָא מוּשִׁיל מָרָא וְזִבְלָא לְבֵי קְבָרוּתָּא, בִּדְרוֹקֶרֶת הֲוָה דְּלֵיקְתָּא, בְּשִׁבְבוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא לָא הֲוָה דְּלֵיקְתָּא. סָבוּר מִנָּה מִשּׁוּם זְכוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא אִתְחֲזֵּי בְחֶלְמָא, דְּרַב הוּנָא נָפִישׁ זְכוּתֵיהּ טוּבָא. וְהַאי זוּטָר לֵיהּ לְרַב הוּנָא, אֶלָּא מִשּׁוּם זְכוּתָא דְּהַהוּא אִתְּתָא דִּמְחַמְּמָה תַּנּוּרָא וּמְשֵׁילָא לְשִׁבְבָתָא. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן לְאָדָם בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה בְּשָׂכָר וְעֹנֶשׁ.

וכן לענין הטובה. וקס''ד שגם לטובה משלם מדה כנגד מדה: מי דמי. וכי זה מדה כנגד מדה שהרי מרים לא המתינה על משה אלא שעה אחת וישראל נתעכבו בשבילה ז' ימים: אינו כן. יותר ממה שהוא מודד מודדין לו: דבאותה מדה. דוגמא מאותו ענין כמו מרים המתינה לכך המתינו עליה ומיהו יותר ממה שעשה משתלם שהרי היא לא המתינה אלא שעה אחת והכא ז' יומי דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות: דברתא. דבר: בשבבותיה. בשכונה. לקבורתא ומשום זכותה דקבורה מדדו לו מדה כנגד מדה שלא מתו בשכונותיה: אתחזי בחלמא. להנך אינשי דסברי דמשום זכותיה דרב הוא: והא זוטרא ליה לרב. נס זה קטן הוא לפי גדלו של רב: ומשיילא לשבבותא. לאחר שהסיקתו משלה לפיכך נמדדת לה מדה כנגד מדה:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן