פֶּרֶק חֲמִשִּׁי [ו] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק חֲמִשִּׁי [ו] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לִפָּרַע מֵהֶם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה, כְּגוֹן חַיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין וּמַלְקִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם מְפֹרָשׁוֹת בְּדִבְרֵי חז''ל. וְיֵשׁ גַּם כֵּן רְשׁוּת לְבֵית דִּין לַעֲנֹשׁ וּלְהַכּוֹת כְּפִי צֹרֶךְ הַזְּמָן, אִם יִרְאוּ שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק נִגְמַר הַדִּין (מו, א), וּבְמַסֶּכֶת יְבָמוֹת, פֶּרֶק הָאִשָּׁה קַמָּא (צ, ב): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: שָׁמַעְתִּי שֶׁבֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁרָכַב עַל סוּס בְּשַׁבָּת, בִּימֵי יְוָנִים, וְהֱבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וּסְקָלוּהוּ וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְכָךְ אֶלָּא שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִטִּיחַ בְּאִשְׁתּוֹ תַּחַת הַתְּאֵנָה וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וְהִלְקוּהוּ וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְכָךְ אֶלָּא שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ.

שהשעה צריכה לכך. שהדור פרוץ בעבירה: רכב על סוס. והוא משום שבות וסקלוהו כמחלל שבת גמור: שהשעה. שהיתה שעת גזירה והיו פרוצים בעבירה: הטיח. בעל:

וְגַם כֵּן יֵשׁ רְשׁוּת לְבֵית דִּין לְנַדּוֹת וּלְהַחְרִים וּלְהַפְקִיר נְכָסִים וְלִכְפּוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְלֶאֱסֹר וּלְהַעֲנִישׁ בְּכָל עֹנֶשׁ שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם כְּפִי רְאוּת עֵינָם, אִם הֵם רְאוּיִים לְכָךְ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן, פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין (טז, א): וּמִנָּא לָן דְּשַׁמְתִּינָן, דִּכְתִיב: 'אוֹרוּ מֵרוֹז' (שופטים ה, כג). וּמִנָּא לָן דְּמַחְרְמִינָן דִּכְתִיב: 'אֹרוּ אָרוֹר' (שם). וּמִנָּא לָן דְּמָאן דְּאָכֵל וְשָׁתֵי וְקָאֵי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּידֵהּ, דִּכְתִיב: 'יֹשְׁבֶיהָ' (שם). וּמִנָּא לָן דִּמְפָרְטִינָן חַטָּאֵיהּ בְּצִבּוּרָא, דִכְתִיב: 'כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה'' (שם).

דמחרמינן. בארור: דמאן דאכל. עם מי שנדוהו שמנדין לו גם כן כדכתיב יושביה: דמפרטינן חטאיה. דאמרינן לאנשי עירו משום הכי והכי משמתינן ליה:

וַאֲמַר עוּלָא: בְּאַרְבַּע מֵאָה שִׁפּוּרֵי שָׁמְתֵּיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז. אִיכָּא דְּאָמְרֵי: גַּבְרָא רַבָּא הֲוָה. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: כּוֹכְבָא הֲוָה, דִּכְתִיב: 'מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים' (שם שם, כ). וּמִנָּא לָן דְּמַפְקְרִינָן נִכְסֵיה, דִּכְתִיב: 'וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־ יָבוֹא וגו' כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל־רְכוּשׁוֹ' (עזרא י, ח). וּמִנָּא לָן דְּכָפְתִינָן וַאֲסְרִינָן וַעֲבְדִינָן הַרְדָּפָה, דִּכְתִיב: 'הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין' (שם ז, כו). מַאי 'לִשְׁרוֹשִׁי', אָמַר רַב אַדָּא מָארֵי אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה בְּרַבִּי בָּרוּךְ אָמַר רַב יְהוּדָה: הַרְדָּפָה. מַאי הַרְדָּפָה, אָמַר רַב יְהוּדָה: מְנַדִּין לְאַלְתַּר, שׁוֹנִין לְאַחַר שְׁלֹשִׁים וּמַחֲרִימִין לְאַחַר שִׁשִּׁים. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא: הָכִי אָמַר רַב חִסְדָא: שֵׁנִי וַחֲמִשִּׁי שֵׁנִי, וְהַנֵּי מִילֵי לְמָמוֹנָא, אֲבָל לְאַפְקֵירוּתָא לְאַלְתַּר.

כוכבא הוה. מזליה דסיסרא: דמפקרינן נכסיה. דמאן דלא ציית להו לרבנן: יחרם כל רכושו. דהפקר בית דין הפקר: דכפתינן. ידיו ורגליו: אוסרינן. ליה שקושרין אותו על העמוד להלקותו: לאפקירותא. מבזה תלמיד חכם:

וְגַם כֵּן גָּרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (נח, ב): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ' (שמות ב, יג), 'הִכֵּיתָ' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לָמָּה תַּכֶּה'. זְעִירֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאִם־ לֹא לָקַחְתִּי בְּחָזְקָה' (שמואל־א ב, טז), וּכְתִיב: 'וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת־פְּנֵי ה'' (שם שם, יז). רַב הוּנָא אָמַר: 'תִּקָּצֵץ יָדוֹ' שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר' (איוב לח, טו). רַב הוּנָא קָץ יָדָא.

ולקחתי בחזקה. בבני עלי כתיב שהיו תוקפין בבשר הזבחים ואומרים אם לא תתן לי אקח בחזקה דהיינו כמרים יד שהיו מגזמים להכות: וזרוע רמה. הרגילה לרום על חבירו: קץ ידא. מאדם א' שהיה רגיל להכות את חבירו וקנסו בכך כדאמרינן לעיל ב''ד מכין ועונשין שלא מן התורה לעשות סייג וגדר לתורה:

וְתִקְּנוּ דִּבְקֵי מִיתוֹת (שמדבקין ומקרבין המיתה לפני זמנה. רש''י, שבת לב, א) לְמִי שֶׁרָאוּי לְכַלּוֹתוֹ וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה בְּיָדָם, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק אֵלּוּ הַנִּשְׂרָפִין (פא, ב): מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִים עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת. הַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת שֶׁלֹּא בְעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה לְיַסֵּר הָרְשָׁעִים. וְכָל הָעָם עַל מְקוֹמוֹ יָבוֹא בְּשָׁלוֹם.

ושנה. שלקה ב' פעמים על שתי עבירות: שלא בעדים. שלא ניתן להרגו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן