פֶּרֶק חֲמִישִׁי [שיח] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק חֲמִישִׁי [שיח] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

בְּעִנְיְנֵי הַדְּרָכִים הוֹרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ ז''ל אֵיךְ יַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִן הַסַּכָּנוֹת וּמִן הַלִּסְטִים וּמֵחֲבֵרִים רָעִים וּמִכֹּתֶל רָעוּעַ וְאֵיךְ יְכַבֵּד לַגָּדוֹל הֵימֶנּוּ וּצְנִיעוּת הָאִשָּׁה בְּכָל הִלּוּכָהּ וּצְנִיעוּת הָאִישׁ בְּבֵית הַכִּסֵּא וְכוֹבֵשׁ יִצְרוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר (ס, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר'' (שמות יב, כב).

בכי טוב. בעוד חמה זורחת ילין ולא ימתין עד שתחשך ולבקר לא ישכים לצאת עד שיאיר כי טוב לישנא מעליא האור כי טוב כלומר טוב הוא לצאת וליכנס בו מפני המזיקים והליסטים:

וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה, פֶּרֶק אֵין מַעֲמִידִין (כה, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: נִטְפַּל לוֹ גוֹי בַדֶּרֶךְ טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: בְּסַיִף - טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ, בְּמַקֵּל - טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. הָיוּ עוֹלִין בַּעֲלִיָּה אוֹ יֹרְדִין בִּירִידָה, לֹא יְהֵא יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְגוֹי לְמַעְלָה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְגוֹי לְמַטָּה. וְאַל יִשְׁחֶה לְפָנָיו, שֶׁמָּא יָרוֹץ אֶת גֻּלְגַּלְתּוֹ. שְׁאָלוֹ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ - יַרְחִיב לוֹ הַדֶּרֶךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב לוֹ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: ''עַד [אֲשֶׁר]־אָבֹא אֶל־אֲדֹנִי שֵׂעִירָה'' (בראשית לג, יד) וּכְתִיב: ''וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה'' (שם שם, יז). מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ לִכְזִיב וּפָגְעוּ בָהֶם לִסְטִין, אָמַר לָהֶם: לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים? אָמְרוּ לָהֶם: לְעַכּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִכְזִיב פָּרְשׁוּ. אָמְרוּ לָהֶם: תַּלְמִידֵי מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לָהֶם: תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ: אַשְׁרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו, שֶׁלֹּא פָּגַע בָּהֶם אָדָם רַע מֵעוֹלָם.

טופלו לימינו. מחברו לאיש שחשוד על שפיכות דמים לימינו של ישראל שאם ירצה האיש הנ''ל להרגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו: סייף. דאם היה האיש הנ''ל חגור סייף טופלו ישראל לאיש הנ''ל לימינו של ישראל כדי שיהא יד שמאל של איש הנ''ל שהסייף חגור בו לצד ימינו של ישראל ומזומנת לימין ישראל לאחוז בו: במקל. אם ביד איש הנ''ל מקל טופלו ישראל לאיש הנ''ל לשמאלו שתהא יד ימין של איש הנ''ל שהמקל בו סמוכה לישראל ואם ירום יד ימינו תאחוז שמאלו של ישראל במקל הסמוך לו דאי טופלו לימינו יהא המקל רחוק מידו של ישראל: למעלה. בהר או בסלע לא יהא ישראל למטה אלא למעלה בעלייה ילך ישראל לפני האיש הנ''ל דהיינו למעלה אלא שטופלו לימינו דלא הוי אחריו ממש ובירידה ילך האיש הנ''ל לפניו: ואל ישחה לפניו. אפילו במישור אל ישחה ישראל לפני האיש הנ''ל ליטול כלום שמא ירוץ את גולגלתו ירוצץ וישבור: ירחיב לו הדרך. אם היה צריך לילך לו עד פרסה יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך אולי ימתין האיש הנ''ל מלהכותו עד פרסה שניה וזה יפרוש ממנו קודם לכן: נסע סכותה. ולא הלך עד שעיר: לעכו. רחוק מכזיב:

רַב מְנַשֵּׁי הֲוָה קָא אָזִיל לְבֵי תוֹרְתָּא, פָּגְעוּ בֵיהּ גַּנָּבֵי. אָמְרוּ לֵיהּ: לְהֵיכָן אָזְלֵת? אֲמַר לְהוּ: לְפוּמְבְּדִיתָא. כִּי מְטָא לְבֵי תוֹרְתָּא פֵּירֵשׁ. אָמְרוּ לֵיהּ: תַּלְמִידָא דִיהוּדָה רַמָּאָה אַתְּ. אֲמַר לְהוּ: יָדְעִיתוּ לֵיהּ, לֶיהֶווּ הֲנְהוּ אִינְשֵׁי בְשַׁמְתָּא. אָזְלוּ עָבוּד גְּנֵבוּתָא עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּין שְׁנִין וְלָא אַצְלְחוּ. כֻּלְּהוּ אָתוּ לְמִשְׁרֵיהּ שַׁמְתֵּיה. הֲוָה בְהוּ הַהוּא גוֹרְדָנָא דְּלָא אָתָא לִשְׁרוּיֵהּ לְשַׁמְתֵּיהּ, אָכְלֵיהּ אַרְיָא. הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: גּוֹרְדָנָא דְלָא טַיְיזָן - שַׁתָּא בְצִירָא מִשְׁנוֹהִי. חֲזֵי מַה בֵּין גַּנָּבֵי דְבָבֶל לְלִסְטֵי דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

לבי תורתא. מקום תלמידים: דיהודה רמאי את. תלמידו של רב יהודה הוי וקרי ליה רמאי כלומר ממנו למדת לרמותנו ליסטים ישראל היו: ידעיתו ליה. שהוא רמאי ליהוי בשמתיה לפי שהיה אדם גדול ושמתיה חיילא לייטינהו בשמתיה: כולהו. גזלנין באו לתלמידי דרב יהודה להתיר להם השמתא: גורדנא דלא טייזן. דלאו עניו הוא דסתם גרדן אין לו בושת פנים: שתא. שנה אחת נגרע משנתו כלמר שמת קודם זמנו: גנבי דבבל. שפגעו ברב מנשה נתפקרו לחרף אדם גדול וליסטים דארץ ישראל שפגעו בתלמידי ר' עקיבא וספרו בשבחו ואף על פי שסתם ליסטים פרוצים מגנבים להודיע שבחן של ארץ ישראל:

וְגַם הִזְהִירוּ מִלַּעֲבֹר בִּמְקוֹם סַכָּנָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִיּוֹת, פֶּרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ (כ, ב): הַהִיא אָשֵׁיתָא רְעִיעֲתָא דַּהֲוָת בִּנְהַרְדָּעָא, דְּלָא הֲווּ חָלְפֵי רַב וּשְׁמוּאֵל תּוּתָא. אַף־עַל־גַּב דְּקָיְימָא בְאַתְרָה תְּלֵיסָר שְׁנִין. יוֹמָא חַד אִקְלַע רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְהָתָם. אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב: נֵייתִי מַר וְנֵקִיף. אֲמַר לֵיהּ: לָא צְרִיכָא הָאִידְנָא, דְּאִיכָּא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בַּהֲדָן, דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ וְלָא מִסְתָּפִינָא.

דקיימא באתרה. במקומה אף על גב דאינה ראויה ליפול דהא קמה באתרה כולי האי אפילו הכי כיון דרעיעא היא לא הוי חלפי תותה אלא היה מקיף סביבותיה:

רַב הוּנָא הֲוָה לֵיהּ חַמְרָא בְּבֵיתָא דַּהֲוָה רְעִיעֲאָה. בָּעוּ לִפְנוּיֵי, מָשְׁכֵיהּ לְרַב אַדָא בַּר אַהֲבָה בְּשְׁמַעְתָּא עַד דְּפַנִּינְהוּ. בָּתַר דְּנָפַק נָפַל בֵּיתָא. אַרְגִּישׁ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, אִיקְפַּד, אָמַר: לָאו הַיְנוּ דְּרַבִּי יַנַּאי, דַּאֲמַר רַבִּי יַנַּאי: לְעוֹלָם אַל יַעֲמֹד אָדָם בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר: עוֹשִׂין לִי נֵס שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס וְאִם עוֹשִׂין לוֹ נֵס מְנַכִּין מִזְּכוּיוֹתָיו.

בעו לפנויי. היין מבית ומתיירא לילך בו שלא יפול הבית עליו משך רב אדא בר אהבה עמו בבית על ידי פלפול בשמעתא ומאריך עמו בשמעתא: ארגיש רב אדא. שמשכיה בבית לסמוך עליו שבזכותו לא יפול הבית כל זמן שהוא שם ועל כן האריך עמו בשמעתא: מנכין. ממעטין כמו מנכה לו מן הדמים מחסרין לו מעט:

מַאי עוּבְדֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה? כִּי הָא דְאִיתְמַר: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי וְלֹא הִרְהַרְתִּי בַמְּבוֹאוֹת הַמְּטֻנָּפוֹת וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לֹא שֵׁנַת קֶבַע וְלֹא שֵׁנַת עֲרַאי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרַי וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵרִי בְּחַנִּיכָתוֹ.

לא הקפדתי. לא נחשב להקניט על דבר צורך הבית אף על פי שהיה נגד רצונו ולא הלך בלא תורה דכל שעתא הוה גריס: בחניכתו. שמכנין לו בני אדם שם לווי למשפחתו ויש בו חשש גנאי. בחכינתו שם לווי שמכנין לו בני אדם ויש בו מעט גנאי:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַפְרָם בַּר פַּפָּא: לֵימָא לָן מַר מְהַנֵי מִילֵי מְעַלְיוּתָא דַּהֲוָה עָבֵיד רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: בְּיַנְקוּתֵיהּ לָא דְכִירְנָא, בְּסִיבוּתֵיהּ דְּכִירְנָא. אָמַר: בְּיוֹמָא דְעִיבָא מַפְקִין לֵיהּ בְּגוֹהַרְקָא דִּדְהַבָא וְסַיֵיר לָהּ לְכוּלָא מָתָא, כָּל אָשֵׁיתָא דַּהֲוָה רְעִיעָא הֲוָה סָתַר לֵיהּ. אִי אֶפְשָׁר לְמָרֵיהּ לְמִבְנֵי לָהּ - בָּנֵי לָהּ, וְאִי לָא - בָּנֵי לָהּ מִדְּנַפְשֵׁיהּ. וְכָל בְּהַדֵּי פַנְיָא דִּמְעַלֵּי שַׁבַּתָּא מְשַׁדַּר שְׁלִיחָא לְשׁוּקָא וְכָל יַרְקָא דַהֲוֵי יָתִיר לְגִינָאֵי זַבִּין לֵיהּ וְשָׁדֵי לְנַהֲרָא. וְלֵיתְבֵיהּ לַעֲנִיִּים? אָמַר: זִמְנִין דְּסַמְכָא דַּעְתֵּיהוּ וְלָא אָתוּ לִזְבוּנֵי. נֵשְׁדֵיהּ לִבְהֵמָה? סָבַר, מַאֲכָל אָדָם אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לִבְהֵמָה. כַּד הֲוָה כָרִיךְ רִיפְתָא הֲוָה פָתַח לְדַשָּׁא וַאֲמַר: כָּל דִּצְרִיךְ לֵיעוֹל וְלֵיתֵי. אִיכָּא דְּאָמְרֵי: מִילְתָא דְּשִׁיבְתָא הֲוָה גָמִיר, הֲוָה מְנַח לֵיהּ כּוּזָא דְמַיָּא וְתָלִי לֵיהּ אֲבִיבְרָא דְדַשָּׁא וַאֲמַר: כָּל דִּצְרִיךְ לֵיעוֹל וְלֵיתֵי, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לִסְתַּכַּן. אָמַר רָבָא: כֻּלְּהוּ מָצִינוּ דְּלֵיקוּם בְּהוּ לְבַר מְהָא, מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי בְנֵי חֵילָא.

בינקותיה. מה דעביד בנעוריו לא זכרתי אך מה דעביד בזקנותיה: ביומא דעיבא. יום המעונן דהוי רוח מנשבא ומסתפי דלא תפול חומת הבתים: וסייר. בודק תרגום פוקד מסער כמו האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם: וכל אשיתא. כל חומה דהוי בה בקעים היה סותר כולה כדי שיבנו מחדש: זבין ליה. כל הירק הנותר בשוק וזרקם למים להכי זבין ליה דאי הוה משתייר לגננין אזלה לאיבוד דמכמשת בשבת ונמצא מכשילן לעתיד לבא דלא מייתי ירקי לסעודת שבת הבאה: דסמכא דעתייהו. שנסמכין עניים לאותו ירק ואומרים אין אנו צריכין לקנות ושמא לא ישתייר שם כלום ואין להם מה לאכול בשבת ולבהמות אין מאכילין אותן משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב''ה בעולם אי נמי משום דחסה תורה על ממונן של ישראל וזרקן לנהר והולכין למקום אחר ומוצאין אותן בני אדם ואוכלין אותן: מילתא דשיבתא. מנהג שדים שמזיקין לכל מי שאכל ולא נטל ידיו על כן תלה להן כוזא דמיא כי היכי דלמשו ידייהו מיניה כשבאין בביתו לאכול ובגמרא דסדר תעניות אלו פירש מילתא דשיבתא הוה גמיר הוא רוח רעה והיא האוחזת התינוקות בצואר במפרקת בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם ומתנונה והולך עד שימות ושמה של הרוח בלשון ארמית שיבתא וזמנה שעושה כן לתינוק מי''ב חדשים ומתירא ממנו התינוק ומרגיש בו עד ז' שנים וממה היה בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר: כולהו. מה דעביד רב הונא אפשר לי לקיימם חוץ מזו שאמר כל מאן דצריך ליתי ולאכול משום דנפישי בני מחוזא דאיכא עניי טפי וקא מיכלי קרנא:

אִילְפָא וְרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה דְחִיקָא לְהוּ מִילְתָא טוּבָא, אָמְרֵי: נֵיקוּם וְנֵיזֵיל וְנֶעֱבֵיד עִיסְקָא וּנְקַיֵּים בְּנַפְשִׁין ''אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן'' (דברים טו, ד). אָזְלוּ אֵיתִיבוּ תּוּתֵי הַהִיא אָשִׁיתָא רְעִיעָא, הֲווּ קָא כָרְכֵי רִיפְתָּא. שְׁמָעֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְמַלְאָכַיָּא דַּהֲוָה אָמַר חַד לְחַבְרֵיהּ: תָּא נִשְׁדֵיהּ עִלָּוַיְהוּ וְנִיקְטְלִינְהוּ, שֶׁמַּנִיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. אֲמַר לֵיהּ אִידָךְ: שַׁבְקִינְהוּ, דְּחַד מִינֵיהוּ קַיְמָא לֵיהּ שַׁעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְאִילְפָא: שָׁמַע מַר מִידֵי? אֲמַר לֵיהּ: לָא. אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ, אֲנָא הוּא דְּקַיְמָא לִי שַׁעְתָּא, נֵיהַדַּר אֲנָא וַאֲקַיֵּם בְּנַפְשָׁאִי ''כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן'' וגו' (שם שם, יא). עַד דְּאָתָא אִילְפָא מָלַךְ רַבִּי יוֹחָנָן. וְכִי אָתָא אִילְפָא אָמְרוּ לֵיהּ: אִי יָתִיב מַר וְגָרֵיס, לָאו מַר הֲוָה מָלֵיךְ? תָּלָה נַפְשֵׁיה אֲאִסְקַרְיָא דִסְפִנְתָּא, וַאֲמַר: כָּל דְּשָׁאִיל לִי מִילְתָא בִּדְרַבִּי חִיָּיא וּדְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְלָא פַשִׁיטְנָא לֵיהּ מִמַּתְנִיתָּא - נָפִילְנָא מְאִיסְקַרְיָא וְטְבַעְנָא בְּנַהֲרָא. אָתָא הַהוּא סָבָא תָּנָא לֵיהּ: הָאוֹמֵר ''תְּנוּ שֶׁקֶל לִבְנֵי בְּשַׁבָּת'' וּרְאוּיִין לָתֵת לָהֶם סֶלַע נוֹתְנִין לָהֶם סֶלַע. וְאִם אָמַר - ''אַל תִּתְּנוּ לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל'' אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל; וְאִם אָמַר ''אִם מֵתוּ יִירְשׁוּ אַחֵרִים תַּחְתֵיהֶם'', בֵּין שֶׁאָמַר ''תְּנוּ'' בֵּין שֶׁאָמַר ''אַל תִּתְּנוּ'' אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל. הָא מַנִּי רַבִּי מֵאִיר הִיא, דַּאֲמַר; מִצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת.

דחיקא להו מלתא. בעניות: כי לא יהיה בך אביון. בעצמך כלומר אתה אל תגרום לך לבד שתהא עני דאין לך משא ומתן להתפרנס מהם: תא נשדיה. בוא ונזרוק עליהם חומה שמניחין חיי עולם הבא התורה שמביאה האדם לעולם הבא ועוסקין בחיי שעה עולם הזה בסחורה: קיימא ליה שעתא. עתיד להתגדל ואין זמנו למות: אנא הוא. מדאני שמעתי הדר איזיל לתורתי ואקיים בי כי לא יחדל אביון אהיה אביון ואעסוק בתורה: עד דאתא אילפא. ממקום שהלך שם לסחורהה מלך ר' יוחנן מינוהו ראש ישיבה עליהם מנהג הוא מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלין אותו משלהן ומעשירין אותו כדאמרינן בספרא וביומא לגבי כהן גדול מאחיו גדלוהו משל אחיו: אי יתיב מר. וגריס אם היית יושב ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך כמו שעשינו לר' יוחנן דאילפא הוה גמיר טפי מר' יוחנן: אסקריא. כלונס עץ ברש''י בתענית איתא ארוך תקוע בלב הספינה שמניחין עליה מכותא וילון הספינה ואמר כל דשאיל לי וכו' כלומר אף על גב דעבדי עסקא גריסנא אנא טפי מיניה: בדרבי חייא ודרבי אושעיא. דהוו מסדרי מתניתא על פי רבינו הקדוש שהיה רבם ולא פשיטנא ליה ממתניתין דאשכחנא משנה כוותיה דההיא ברייתא: תנא ליה. שנה לפניו כלומר בעא מיניה האומר תנו שקל לבני שמת והניח ממונו ביד איש נאמן ואומר תנו שקל חצי סלע לבני להוצאה וראוין לתת להם סלע שיש לו בנים הרבה ואין מסתפקין לשבת בפחות מסלע נותנין להם סלע דאי הוה בדעתו דלא למיתן להו אלא שקל היה מצוה אל תתנו להן אלא שקל והאי דאמר תנו להן שקל ולא אמר תנו סלע משום דבעי לזרזינהו כדאמרן בכתובות כדי לזרזן במשא ומתן כדי שיטרחו וילמדו דרך ארץ וירויחו: יירשו אחרים תחתיהם. אף על גב דאמר תנו שקל ולא אמר אל תתנו אלא שקל גלי בדעתיה דלא בעי למיתב להו אלא שקל בשבת כי היכי דאי מייתו יירשו אחרים תחתיהן: הא מני. דקתני אע''ג דלא ספקי בבציר מסלע לא יהבינן להו אלא שקל ר' מאיר היא דאמר במסכת כתובות כמניתין מצוה לקיים דברי המת דאי לאו מצוה מן הדין נותנין להן כל הראוי להן שהרי כל הממון שלהם ואין בו לאותן אחרים כלום אלא לאחר מיתתן אם יש מותר יש להן ואם לאו לא יטלו ומתוך שרוצים אלו לקיים דבריו שיירשו אחרים תחתיהן אנו מקמצין את הממון כדי שיהיה שם מותר:

אָמְרוּ עָלָיו עַל נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ, שֶׁהָיָה סוּמָא מִשְּׁתֵּי עֵינָיו וְגִדֵּם בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְקִטֵּעַ בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו וְהָיָה כָל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין וְהָיְתָה מִטָּתוֹ מוּנַחַת עַל גַּבֵּי סְפָלִים שֶׁל מַיִם. [פַּעַם אַחַת הָיְתָה מִטָּתוֹ מוּנַחַת בְּבַיִת רָעוּעַ וּבִקְּשׁוּ תַלְמִידָיו לְפַנּוֹתָהּ. אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ כָל הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פַּנּוּ אֶת מִטָּתִי, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁמִּטָּתִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת מֻבְטָח אֲנִי שֶׁלֹּא יִפֹּל הַבַּיִת. פִּנּוּ אֶת הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פִּנּוּ אֶת מִטָּתוֹ - מִיָּד נָפַל הַבַּיִת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: וְכִי מֵאַחַר שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר אַתָּה, לָמָּה תַּעֲלֶה בְךָ כָּךְ? אָמַר לָהֶם: אֲנִי עָשִׂיתִי בְעַצְמִי, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ לְבֵית חָמִי וְהָיָה עִמִּי מָשׂוֹי שְׁלשָׁה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה] וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּנֵר שְׁלִישִׁי, פֶּרֶק שְׁלִישִׁי, מֵחֵלֶק פַּרְנָסַת עֲנִיִּים. (סימן קצא).

על גבי. רגלי המטה היו מונחים בתוך ספלים מלאים מים שלא יעלו אליו נמלים דרך רגלי המטה מפני שהוא גידם ואם היו עולים אין לו ידים ליטלם ולזרקם:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי בְפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לב, א): רַב לָא עָבַר בְּמַבּוֹרָא דְאִית בָּהּ גּוֹי. אָמַר: דִּילְמָא מִיפְקִיד דִּינָא עֲלֵיהּ וּמִסְתַּפֵּינָא בַּהֲדֵּיהּ. אֲבָל שְׁמוּאֵל לָא עָבַר אֶלָּא בְּמַבּוֹרָא דְּאִית בָּהּ גּוֹי. אָמַר: דִּילְמָא שִׂטְנָא בְתַרְתֵּי אוּמֵי לָא שָׁלִיט. רַבִּי יַנַּאי בָּדֵיק וְעָבַר, דַּאֲמַר רַבִּי יַנַּאי: לְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹר אָדָם בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר: יַעֲשׂוּ לִי נֵס, שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס, וְאִם עוֹשִׂין לוֹ נֵס מְנַכִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָאָה: ''קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים'' (בראשית לב, י). רַבִּי זֵירָא בְּיוֹמָא דְשׁוּתָא לָא נָפֵיק לְבֵינֵי דִיקְלֵי.

דלמא מיפקיד. עובד כוכבים ומזלות דינא על חטאיו ומתירא לילך בהדיה דלא לילקי על ידו: בדיק. הספינה שלא יהיה בה נקב: מנכין. ממעטין מזכיותיו דכתיב קטונתי מכל החסדים הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית עמי: ביומא דשותא. שמנשבת בו הרוח דרומית חזקה המפלת חומות ועוקרת אילנות לא הלך לביני דיקלי שלא יפיל הרוח דקל עליו:

וְגַם הוֹרוּ לָנוּ אֵיךְ יְכַבֵּד אָדָם לַגָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּהִלּוּכוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה (לז, א): תַּנְיָא: שְׁלשָׁה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, הָרַב בְּאֶמְצַע, גָּדוֹל לִימִינוֹ וְקָטָן לִשְׂמֹאלוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בִּשְׁלשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁבָּאוּ אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ: מִיכָאֵל בְּאֶמְצַע, גַּבְרִיאֵל בִּימִינוֹ, רְפָאֵל בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמַסְקִינָן הָתָם, שֶׁאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הוּא וְגָדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁיֵּלֵךְ בִּשְׂמֹאלוֹ. וְלֹא שֶׁיֵּלֵךְ שָׁוֶה לוֹ בִּקְדִימָה, אֶלָּא דִּמְצַדֵּד אִצְדוּדֵי. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּטֶּה מְעַט לַאֲחוֹרָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְמֶה שֶׁהוּא חֲבֵרוֹ.

שלשה שהיו מהלכין בדרך. לא ילכו זה אחר זה אלא בשורה אחת וכן מצינו במלאכי השרת מדכתיב שלשה נצבים עליו מכלל שבשורה אחת היו עומדים:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי בְפֶרֶק בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה (שבת נא, ב): לֵוִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר חִיָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווּ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא. קָדְמֵיהּ חַמְרֵיהּ דְּלֵוִי לְחַמָּרָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. חָלְשָׁא דַעְתֵּיהּ. אָמַר: אֵימָא לֵיהּ מִילְתָא, כִּי הֵיכָא דְאִתּוֹתַב דַּעְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲמוֹר שֶׁעֲסָקָיו רָעִים, כְּגוֹן זֶה, מַהוּ לָצֵאת בִּפְרֻמְבְּיָא בְּשַׁבָּת? אֲמַר לֵיהּ: הָכֵי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דִשְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.

חלשא דעתיה. דרבה בר רב הונא שהיה גדול וכסבור שעשה מדעתו: דאיתותב דעתיה. להודיע שלא נתכוונתי: בפרומביא. מי הוה נטירותא יתירתא לגביה או לא אמר ליה הלכה כחנניה ולא איכפת לן אי הוי נטירותא יתירתא ומראה לו בזה שגם חמורו עסקיו רעים כלומר שהוא קדם ולא מדעתו היה:

וְגַם אָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ (ברכות מו, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְכַבְּדִין לֹא בִדְרָכִים וכו'. כְּבָר תֵּרֵץ רַבֵּינוּ תָּם: גְּמִירֵי אִם כָּל אֶחָד מֵהֶם הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ, אֲבָל אִם הוֹלְכִין לְעִנְיָן אֶחָד חוֹלְקִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה.

אין מכבדין. לומר היה אתה קודם לא בדרכים הולכי דרכים לומר לגדול ממנו לך לפני ולא בידים מזוהמות בנטילת מים אחרונים: כבר תירץ. ומתרץ בתוספות וי''ל כשיצאו לדרך כאחד מכבדין בדרכים אבל אם כל אחד הלך לדרכו ופגעו זה לזה ואירע להם דרך למקום אחד אין מכבדין:

וְגַם תִּקְנוּ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ אִשָּׁה בַשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ, מִשּׁוּם דְּגָרְסִינָן בְּסַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (יט, א): אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הִתְקִין רַבִּי יוֹסֵי בְּצִפּוֹרִי, שֶׁלֹּא תְהֵא אִשָּׁה מְהַלֶּכֶת בַשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ, מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וַאֲמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הִתְקִין רַבִּי יוֹסֵי בְּצִפּוֹרִי, שֶׁיְּהוּ נָשִׁים מְסַפְּרוֹת בְּבֵית הַכִּסֵּא מִשּׁוּם יִחוּד.

ובנה אחריה. בנה הקטן לא יהלך אחריה אלא לפניה משום מעשה שהיה שגנבוהו פריצים מאחריהו נתנוהו בבית וכשחזרה ולא ראתהו התחילה צועקת ובוכה בא אחד מהם ואמר בוא ואראנו לך ונכנסה אחריו ועינו אותה: מספרות. זו עם זו משום יחוד שמא ילך אדם שם ואם לא ישמע קול אדם יכנס ויתיחד שם ותנן לא יתיחד אדם עם שתי נשים ובבית הכסא שבשדות קמיירי שהיה בית הכסא בשדה חוץ לעיר והכל נפנים שם:

וְעִם כָּל זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת צָנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא, הָאִישׁ כָּל שֶׁכֵּן הָאִשָּׁה, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק הָרוֹאֶה (סב, א): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית הַכִּסֵּא וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: לָמַדְתִּי, שֶׁאֵין נִפְנִין מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב; וְלָמַדְתִּי, שֶׁאֵין נִפְנִין מְעוּמָד אֶלָּא מְיוּשָׁב; וְלָמַדְתִּי, שֶׁאֵין מְקַנְּחִין בִּימִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. אֲמַר לֵיהּ בֶּן עֲזַאי: עַד כָּאן הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ בְּרַבְּךָ? אֲמַר לֵיהּ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ.

בן עזאי. אמר לר' עקיבא עד כאן כלומר כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן