עוד בביאור המקראות א. מצות תענית ב. יום תענית ג. איסור אכילה

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר עוד בביאור המקראות א. מצות תענית ב. יום תענית ג. איסור אכילה
והנה במנח"ח מצוה ש"א סק"ז הקשה בהא דתנן במגילה ה. דאם חל יום התענית של תשעה באב בשבת שהתענית נדחה לאחר השבת, וקשה הלא מצות עשה מדברי קבלה להתענות בתשעה באב, וא"כ למה לא יבוא עשה דדברי קבלה לדחות עשה של עונג שבת, והלא אף עשה דעונג שבת הוא רק מדברי קבלה, ונימא דעשה דתענית דוחה עשה דשבת, ודבריו צ"ע איזה עשה דתענית, הרי עיקרו איסור אכילה ושתיה, וצ"ע.

אכן בפשוטו צדק המנח"ח בקושיתו דמן הדין הוא שיהא מתענה בשבת, באשר יסוד תקנת ימי התענית אינו איסור אכילה ושתיה בלבד, כי אם יסודו קיום דין תענית, והרי דין התענית הוא קיום מצות חכמים בהיותו מתענה, וא"כ נמצא שכשחל התענית בשבת יש כאן עשה כנגד עשה, וקי"ל בכולא תלמודא שכשיש עשה כנגד עשה שב ואל תעשה עדיף, וא"כ מן הדין שיהא מתענה בשבת כיון שהוא בשב ואל תעשה.

שו"ר שהיא סוגיא ערוכה ביומא פא. דמה שלא כתבה תורה לשון לאו על מצות עינוי ביוה"כ לפי שא"א לכתוב מצות הענוי בלשון לאו, דאם יכתוב השמר במצות העינוי אי"ז לאו אלא עשה, דהשמר דעשה עשה, הרי מפורש דמצות עינוי יסודו קיום דין להיות מעונה, ואילו היה כתוב השמר במצות העינוי היה המכוון בזה שמירה על מעשה מצוה של עינוי, ואף שמוטל עליו לבל יאכל וישתה מ"מ עיקרו הוא מצות עשה להתענות.

[והאירני הרע"מ מדלוב לדברי השעה"צ בסי' תר"מ סקמ"ו שכתב דאונן חייב להתענות, ואף שאונן פטור מכל המצוות היינו רק במצוות שבקום ועשה שפטור מפני שטרוד טירדא דמצוה, אכן במצוה שקיומו בשב ואל תעשה אף האונן חייב, הלא מפורש בדברי הביאוה"ל דדין תענית אינו איסור אכילה, דא"כ פשוט דאף האונן חייב בה, אלא יסודו רק דין תענית, ויעוין בשעה"צ סי' תרט"ז סק"ט יעוי"ש].

ויבואר בזה דברי התרוה"ד סי' קנ"ו [הובא בפרישה סי' תקס"ח סק"א] דמי שאכל בתענית ציבור צריך להשלים תעניתו, ואף שכבר ביטל התענית, מ"מ הרי יום זה אסור באכילה ושתיה, ויום אחר אינו צריך להשלים כי לא תיקנו בתענית ציבור אלא יום זה בלבד, ולמש"נ הביאור בזה פשוט, דבאמת לא קיים דין עשה דתענית, מ"מ הרי מלבד מצות התענית איכא איסור אכילה ואיסור שתיה.

ומעתה שוב יכון מאמר אסתר וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, והיינו משום דבאמת שני דינים יש בכל תענית, חדא דין להתענות, והוא דין עשה על הגברא לקיים את התענית, ושנית איסור אכילה ואיסור שתיה, ולמש"נ למעלה בדעת הרא"ש הרי באמת חלוקים המה בעיקר שיעורם, דהדין עשה דתענית הוא בכותבת, ואילו איסור אכילה ואיסור שתיה הוא אף בכזית, וכמש"נ.

ומעתה י"ל שזהו מאמר אסתר בזה, 'וצומו עלי' שיהא זה חפצא של יום תענית, כי כיון שמרדכי ואסתר תיקנו להתענות הרי איקבע להיות חפצא של תענית ציבור של חכמים, הא חדא, ושנית תקנת 'אל תאכלו ואל תשתו', זהו דין נוסף דמלבד הדין תענית הרי יש גם איסור אכילה ואיסור שתיה, וכמש"נ לעיל מדברי התרוה"ד דאם אכל בתענית ציבור אסור לו להמשיך לאכול ולשתות כי הרי יום זה אסור באכילה ובשתיה.

דילוג לתוכן