תפריט
מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'
26/10/2011
נאמר בפרשתינו (בראשית ט' כה') 'וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע וגו'. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו'. עבד כנעני נקרא אחד מכל האומות שקנהו ישראל לעבדות, אבל נתייחסו כל העבדים בשם כנען מפני שכנען נתקלל להיות עבד הוא וזרעו לעולם, 'ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו' (עי' בפרש"י שם ובפסוק כב' וע"ש. וע"ע בשו"ע יור"ד סי' רסז' סעי' יז').

ובפרשת בהר נצטוינו 'לעולם בהם תעבודו', כלומר שלא נשחרר את העבד הכנעני לעולם ושלא יצא לחירות, אלא אם הפיל לו האדון שן או הוציא לו עין, או בראשי איברים הדומין להם, כלומר שאינן חוזרין, שאז יוצא לחרות. ואחז"ל במסכת גיטין [ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר לעולם בהם תעבודו. (ספר החינוך מצוה שמז').

אחז"ל (כתובות כח.) עבד כנעני אסור ללמדו תורה. וכשמת עבד זה אין מקבלין עליו תנחומין, מלבד אם היה העבד כנעני כשר. יחס מיוחד אנו מוצאים בחז"ל לגבי 'טבי' עבדו (עבד כנעני) של רבן גמליאל במשנה סוכה (כ' ע"ב) כתוב שרבן גמליאל אמר על עבדו שקראו לו 'טבי' שהוא תלמיד חכם: אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן (בסוכה) תחת המטה ואמר להן רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה (כמו נשים שפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ועבד כנעני חייב במצוות כאשה) לפיכך ישן הוא תחת המטה.

ומספרת המשנה בברכות (טז' ע"ב) שרבן גמליאל גם אמר עליו 'כשר היה': וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה. פי' במלאכת שלמה: שלא היה גזלן ופרוץ כשאר עבדים כנענים שהן פרוצין גם בעריות. ובפי' נחלת יעקב (עמ"ס שמחות א' יב') פי' שמכיון שטבי עבד כשר היה ראוי לכבדו ולקבל עליו תנחומין. ובתפארת ישראל פי' כשר היה: תלמיד חכם (ואין מצוי שיהיה עבד תלמיד חכם) וראוי היה לסמיכה כמו שמבוא' בגמ' יומא (פז' ע"א. עי' לקמן) ולהכי כבוד תורה עדיף, ע"ש.

ועל עצם שאילת תלמידיו של רבן גמליאל: למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים, ולכאו' בלא זה הרי אפי' אם היה בן חורין אינו צריך לקבל עליו תנחומים מכיון שאינו קרובו? וכתבו במפרשים על  פי דברי הירושלמי, שתלמידו חביב עליו כבנו וכן עבדו המשמשו כרצונו חביב עליו כבנו. - חידושי הרשב"א. וזה לכאו' מה שהשיב להם רבן גמליאל 'אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה'. (עי' בתוס' הרא"ש קדושין פ' ע"ב בד"ה לא שנו)

אמרינו בגמ' יומא (פז' ע"א. עי' לקמן): אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך (ראויים לסמיכה מצד עצמם) כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא שחובת אביהם גרמה להן. ובמדרש משלי (פרשה ט') איתא: ועוד מעשה היה בימי רבן גמליאל הזקן, שהיו מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו. אמר רבי אליעזר בן עזריה, אי לך כנען שחייבת בין צדיקים בין רשעים. בדין הוא שיהא טבי יושב ואני משמשו.

במס' שמחות (פ"א הי"ב. וכך איתא בירושלמי ערובין וסוכה) איתא: אף הוא (רבן גמליאל) הניח לו (לעבדו טבי) להניח תפלין, אמרו לו לא למדתנו רבינו שהעבדים פטורין מן התפלין? אמר להן אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר הוא. (עי' תוס' בסוכה שם) והקשה שם בפי' נחלת יעקב,הנחת תפילין נשים ועבדים פטורים מדאורייתא דמצות עשה שהזמן גרמא היא, א"כ אפי' שהוא כשר, פטור מתפילין? ותירץ, דאמרי' בגמ' ערובין (צו' ע"א): מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים. (עי' רש"י), ובתוס' הביאו פסיקתא שכן מיחו בה חכמים, מכיון שלתפילין צריך גוף נקי ונשים אינן זריזות ליזהר. ולפי"ז עבד ג"כ אין לו להניח תפילן מאותו הטעם, אע"ג שבכל מצוות עשה שהזמן גרמא אם רצו להחמיר לעשותם רשאין כמ"ש הרא"ש בספ"ק דקדושין, תפילין היות שצריכים גוף נקי ועבדים קלי דעת הם לכן אין מתירין להם להניח תפילין, משא"כ טבי עבד רבן גמליאל שכשר היה ואינו מקלי הדעת כשאר העבדים וידע ליזהר.

ומצינו בגמ' בבא קמא (עד' ע"ב): מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו (ובירושלמי כתובות איתא שר"ג הפיל שינו) והיה שמח שמחה גדולה [פי' רש"י: לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו, אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה] מצאו לר' יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות אמר לו למה א"ל שסמיתי את עינו. (ע"ש בגמ' הטעם מדוע לבסוף לא יצא לחירות. ובמשנה בברכות שהבאנו לעיל מבוא' שטבי מת עבד).

יחס מיוחד נוסף אנו מוצאים בטבי, בזמנם היו רגילין לומר בתור תואר של כבוד 'אבא פלוני' 'אמא פלונית', דהיינו כמו שאנו נוהגין לומר כהיום מר פלוני ומרת פלוני. אחז"ל שאין לקרוא לעבדים ולשפחות בתוארים אלו, ואין מדובר על בניהם של העבדים והשפחות, אלא על שאר בני אדם. (עי' בריטב"א בברכות שם, וברמב"ם הל' נחלות פ"ד ה"ה) מלבד של בית רבן גמליאל שהיו קוראים להם 'אבא טבי' ו'אמא טביתא' (גמ' ברכות שם, ומס' שמחות פ"א הי"ג. בבית ר"ג היתה שפחה בשם טביתא – מד"ר ויקרא פי"ט ד'. נח"י שם).

שינוי גודל גופנים
ניגודיות