ספר חיי אדם - שבת ומועדים ק״ב

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים ק״ב
תוכן עניינים

א׳ דין ערובי תבשילין (תקכ"ד):יום טוב שחל להיות בע"ש לא יבשל תחלה לצורך השבת בקדרה בפ"ע דאע"ג דמדאורייתא בודאי מותר דהא אי מקלעי אורחין חזי ליה לאותו יום מכל מקום מדרבנן אסור לכתחלה לבשל מיו"ט לחול וה"ה לשבת ואע"ג שראוי להתיר לצורך שבת אף לכתחלה דלא גרע כבוד שבת ממה שהתירו לשחוט בהמה מסוכנת משום הפסד ממונו מטעם הואיל. מ"מ לא רצו חכמים להתיר אלא ע"י עירוב תבשילין דע"י העירוב נעשה כאלו התחיל כבר לבשל מעיו"ט לשבת ועכשיו גומר כדי שיאמרו מה מיו"ט לשבת אין מבשלין ק"ו מיו"ט לחול ב׳ מותר להניח עירוב זה אפילו בספק חשיכה ואם כבר קיבל עליו יו"ט כגון שאמר ברכו או שהצבור כבר אמרו ברכו אסור להניח ואם הוא בבהכ"נ ומתירא שיעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח עירוב תבשילין דיכול להקנות קמחו לאחרים כמו שנבאר. וי"א דאם הניח ע"ת קודם שהתפללו הצבור תפלת יו"ט אף על גב שאמרו כבר ברכו עירובו עירוב (דיש לסמוך על ראב"ן שכ"כ בסימן קס"ח ע"ש): ג׳ עירוב זה עושין בפת ותבשיל ואם עשאו בתבשיל לבד מותר: ד׳ שיעור התבשיל כזית בין לא' ובין לאלפים. ויש אומרים דלכתחלה צריך בפת כביצה: ה׳ צריך שיהיה התבשיל דבר שראוי ללפת בו הפת כגון בשר דגים וביצים (רמב"ם פ"ו) לאפוקי דייסא וכל מיני לפת וקטניות במקום שאין דרך ללפת בהן הפת וה"ה פירות מבושלין במקום שאין דרך ללפת בו: ו׳ בשעת הדחק שאין לו דבר לערב בו מותר לערב בדג מליח שקורין (הערינג) דקיי"ל מליח כרותח והוי כצלי (תשובת ח"צ). ולי נראה דאין מערבין בו כלל אפי' בשעת הדחק אבל בדבר שהוא כבוש וראוי לאכילה מערבין בו: ז׳ כל אדם צריך לערב ואפי' ב' בעלי בתים הדרים בבית אחד אם כ"א מבשל לעצמו צריך לערב בפ"ע ואסור לסמוך על עירוב שעושה חבירו או על עירו' של גדול העיר ומ"מ ואם שכח לא מחמת עצלות אלא מתוך טרדתו או שהוא עם הארץ ואינו יודע איך מערבין או שסבר שמותר לסמוך על גדול העיר. (ונ"ל דכ"ש אם ביקש מחבירו שיעשה העירוב ג"כ בשבילו וחבירו זוכה ע"י אחר ה"ז עירוב) אבל אם שכח מחמת עצלותו או אפי' לא מחמת עצלות אלא שכבר שכח ב' פעמים ונ"ל אפי' אם לא היו רצופין לא יכול לסמוך עוד על חבירו שעירב בשבילו דנקרא פושע וצ"ע: ח׳ כשרוצה לערב על אחרים אין צריך לפרט אלא מניח סתם ואומר על כל הדרים בעיר הזאת. וכל מי שהוא בתחום העיר יוצא בו אבל מי שהוא חוץ לתחום אפילו הניח עירובי תחומין אינו יוצא בו אלא אם כן התנה עליו המניח בהדיא וגם הניח עירובי תחומין שיכול לבוא לכאן דמסתמא אין דעתו על מי שהוא חוץ לתחום: ט׳ המערב בשביל אחרים אפילו לא הודיע לו אלא ביום טוב מותר ובלבד שיודיעוהו קודם שיתחיל לבשל לצורך שבת: י׳ המערב לאחרים צריך לזכות להם ע"י אחר ואפילו ע"י בנו ובתו הגדולים אפילו סמוכים על שלחנו וע"י אשתו ולכתחלה יזכה על ידי אחר ולא על ידי הסמוכים על שולחנו בין בני ובין אשתו אבל אינו מזכה ע"י בנו ובתו הקטנים אפילו אינם סמוכים על שולחנו דידן כידו וגם ע"י קטן אע"פ שאינו בנו לא יזכה לכתחלה ומ"מ אם אין לו אחר נ"ל דמותר לזכות ע"י קטן שאינו סמוך על שולחנו (ועיין בסימן שס"ו סעיף י' שכתב רמ"א דבדיעבד סומכין על דברי המיקל ואם כן ה"ה בקטן שאינו סמוך על שולחנו מותר לי"א דהתם) אבל בתו כל זמן שלא בגרה לכ"ע אינו מזכה על ידה דידה כיד אביה: י״א צריך הזוכה להגביה העירוב ממקום שמונח שם טפח וחוזר ונוטל מן הזוכה ומברך בא"י אמ"ה אק"ב וצונו על מצות עירוב ואומר בדין יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת לנו ולפלוני או לכל בני העיר ואם אינו מזכה לאחרים אין צריך לומר לנו ולפלוני כו' ואם אינו מבין בלה"ק יותר טוב לומר בלשון שמבין: י״ב אף על פי שהניח עירוב אינו יכול לבשל מיו"ט ראשון לשבת ואפי' אם יהיה אינם שלא יוכל לבשל ביום ו' מ"מ אסור דלא תקנו עירוב תבשילין שיועיל אלא לבשל ביום ו' אבל ביום ה' לא התירו ומ"מ מי שלא הניח עירובי תבשילין קודם אכילה מותר להרבות באותו קדרה כמו שמבואר לעיל בדין הכנה מיום טוב לחול ואפי' ב' מיני תבשילין בב' קדרות כדאיתא שם אבל אם הערים לבשל ב' קדרות כדי שיותיר לשבת אסור אבל אם עבר במזיד מותר וכן מותר לילך מבעוד יום לחדר בנר דלוק לחפש איזה דבר ויניחנו דולק עד הלילה והחמירו במערים יותר מבמזיד שלעולם יעשה כן מה שאין כן במזיד שישים על לבו וישוב בתשובה: י״ג נאכל העירוב או שנאבד קודם שהתחיל לבשל אינו יכול לבשל אא"כ נשתייר כזית ומ"מ אם התחיל כבר באותו תבשיל כגון שחתך הלפתות אע"ג שלא הניח עדיין הקדרה על האש וכיוצא בו שכבר התחיל ללוש הלביבות וכן שהחתיל ללוש העיסה מותר לבשל אותו תבשיל ולאפות אותו עיסה. ולאחר שהכין כל צרכי שבת יכול לאכלו ולכתחלה יניח אותו ללחם משנה: י״ד מי שלא עירב אסור לבשל ולאפות ואפילו להדליק נר אסור רק נר אחד וכשם שהוא אסור לבשל כך אחרים אסורים לבשל לו אפילו בביתם ואין תקנה אלא שיתן קמחו ותבשילו לאחרים שעירבו במתנה ואז מותרים לבשל בשבילו אפילו בביתו וצריכין הזוכים במתנה לקנות במשיכה דוקא אבל לא בק"ס דאין מקנין בי"ט ואם אין שם אחרים שעירבו מותר לאפות בצמצום פת א' ולבשל קדרה א' ולהדליק נר א' וכן אם אינו רוצה להקנות לאחרים. המתענה ביום טוב אסור לבשל לאחרים אפילו משרתת דכיון דאסור לבשל לצורך עצמו אסור לבשל גם כן לאחרים ואם הוא ביום ו' אסור לבשל לצורך שבת גם כן אפילו על ידי עירובי תבשילין כיון דאסור לבו ביום אבל אחרים אופין ומבשלין לו ע"י ע"ת (שם ובמגן אברהם): ט״ו אם הפריש תבשיל לעשות בו ע"ת ולא אמר נוסח בדין יהא שרא דינו כאלו לא עירב דכיון דתקנו חכמים ע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת ולכן העיקר הוא האמירה ומ"מ נ"ל דלא יברך כדעת רש"ל וט"ז וראייה לזה בפ"ד ממסכת מעשר שני מ"ז הפודה מעשר שני ולא קרא שם ר"י אומר דיו וקי"ל כותיה. (אך "ע מסימן תי"ו דאם עירב ולא אמר כלום דאינו עירוב כמ"ש שם המגן אברהם בשם רשב"א והוא גמרא ערוכה עירובין ל"ח וצ"ל דשם לא מקרי עסוק באותו ענין וכל זה בשתק ולא אמר כלום אבל אם אמר נוסח אחר גרע משתיקה כדאיתא בקדושין דף ו' ומכל מקום אם אמר שכוונתו היה לשם עירוב תבשילין נ"ל דמהני) אבל אם אמר בדין יהא כו' אבל לא בירך יצא דברכות אינו מעכב. ועם הארץ שטעה ואמר במקום בדין כו' לבשולי אמר בדין יהא שרא לעיולי כו' נוסח של עירובי חצירות נ"ל בדיעבד והוא דר יחידי שאין שם מי שיזכה לו כיון שהפריש עליו מעי"ט לע"ת מותר לבשל וכדאי הוא הר"ש לסמוך עליו ט״ז אם חל יו"ט יום ה' ויום ו' ונזכר ביום ה' שלא עירב יכול לערב בתנאי ויאמר אם היום קודש אינו צריך לערב ואם היום חול בעירוב זה יהיה מותר לבשל כו' ומברך בתחלה ולמחר א"צ לומר כלום אבל בר"ה קיי"ל דשתיהם קדושה א' לחומרא ולא מהני תנאי: י״ז אפי' אם הניח ע"ת אין מערבין בע"ש לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות דמחזי כמתקן דע"ת אינו מתיר אלא צרכי סעודה ואם חל יום טוב של גליות יום ה' ו' ונזכר ביום ה' יכול לערב ע"ח בתנאי אבל עירובי תחומין דהוי מקני רשותא אסור ואפילו מספק (תקכ"ה): י״ח המניח ע"ת ועירובי חצירות כולל בברכה א' ומברך על מצות עירובין לשון רבים ול"נ שיאמר על מצות ע"ת וע"ח ואומר בדין יהא שרא לנא לאפויי כו' ולטלטל מבית לחצר כו' (א"ר בשם שכ"ג בסימן שצ"ה)

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן