ספר חיי אדם - שבת ומועדים קמ״ב

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים קמ״ב

א׳ סדר התקיעות (תק"ץ):כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה תשע לפי שנאמר בר"ה זכרון תרועה ויום תרועה וביוה"כ של יובל כתיב שופר תרועה וילפינן ג"ש שביעי שביעי שיהיו כל התקיעות של חדש שביעי שוין ונמצא הוי כאילו כתיב בר"ה ג"כ תרועה וקי"ל שכל תרועה צריך להיות תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה שכן למדו רז"ל מקראי נמצא צריך לשמוע ג"פ תר"ת תר"ת תר"ת. ואפילו שמע ט' קולות אלו בט' שעות ביום ואפילו מט' בני אדם תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה מזה יצא אם לא היה מחמת אונס אבל אם מחמת אונס לא יצא ועיין לקמן סימן י"א: ב׳ תרועה זו האמורה בתורה קבלו חז"ל שהוא לשון בכיה ומתאונן שכן ת"א יום יבבא ומצינו דכתיב ותיבב אם סיסרא שר"ל שהיתה בוכה ומתאוננת ודרך הבוכה ומתאונן שגונח מכאב לב והם קולות ארוכים קצת ומופסקים קצת ולא תכופים יחד והוא אותן קולות שאנו קורין שברים ואח"כ מיילל בקולות קצרות ותכופים יחד שאנו קורין תרועה בל"א (חליפען) וברוב הימים והגלות נסתפקו חז"ל (היינו ע"פ מה שכתב רמב"ם אבל רב האי כתב דלא משום ספק עי' ברא"ש ובב"י) אם התרועה הוא לשון הגנוחי היינו שברים קולות ארוכות או לשון יללה קולות קצרות או אפשר שניהם יחד שברים תרועה ולכן תקנו חז"ל לצאת ידי כל הספיקות ולתקוע ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וג"פ תר"ת אבל אין לספק שמא תחלה תרועה ואחר כך שברים ואם כן היה להם לתקן גם כן לתקוע תרש"ת דכיון דתרועה הכתובה הוא לשון בכיה ויללה ואין דרך הבוכה ליילל בראשונה ואחר כך לגנוח אלא הדרך תחלה עושה גניחות ואח"כ מיילל ואם כן כיון שכבר תקנו לתקוע תשר"ת א"כ יוצא ממ"נ אם תרועה הוא שברים כבר תקע ואם התרועה היא תרועה כבר תקע ולמה לן לתקוע תש"ת ותר"ת הטעם דצריך שיתקע תקיעה תרועה תקיעה רצופים שלא יפסיק בין קול לקול עם קול אחר (כמו שנכתוב בסמוך) וא"כ שמא התרועה הוא שברים לבד והרי הפסיק בתרועה בין השברים לבין תקיעה שלאחריה וכן שמא התרועה הוא תרועה לבד ונמצא שהפסיק בשברים בין תקיעה ראשונה לתרועה: ג׳ השברים קבלו חכמינו ז"ל שלא יהיו פחות משלשה שברים זה אחר זה: ד׳ שיעור תקיעה קבלו חז"ל שהוא כשיעור תרועה ולפ"ז בסדר תשר"ת שאנו עושין שמא התרועה הכתובה היא שניהם יחד ש"ת ואם כן צריך להאריך גם כן בתקיעות כשיעור ש"ת ובסדר תש"ת שאנו עושין שמא התרועה הוא שברים צריך להאריך התקיעות כשיעור שלשה שברים שהם קולות ארוכית קצת ובסדר תר"ת שאנו עושין שמא התרועה היא יללה א"צ להאריך רק כשיעור תרועה ואם קיצר בשיעור התקיעה משיעור התרועה שבאותו סדר לא יצא: ה׳ וכן בשברים ותרועה שאם קיצר מן השיעור שנכתוב בסמוך לא יצא אבל מותר להאריך בין בתקיעה ובין בשברים וכן בתרועה מותר לעשות בבת אחת ד' או ה' שברים: ו׳ שיעור התרועה שאנו קורין תרועה קבלו חז"ל שהיא שלש יבבות ונחלקו הפוסקים דיש אומרים שהיא כשלשה יבבות דהיינו שלש כחות בעלמא ולפי זה בסדר תר"ת שאנו תוקעין דשמא תרועה היא מה שאנו קורין תרועה וכיון דשיעור תרועה הוא רק כשלש כחות וקי"ל דשיעור תקיעה כשיעור תרועה א"כ התקיעו' דבסדר תר"ת אינו רק כשיעור שלש כחות ולכן י"א שצריך ליזהר בסדר תשר"ת ותש"ת שלא יאריך בסד' א' כשיעור ג' כחות כיון דבסדר תר"ת נקרא זה תקיעה אך אין אנו נוהגין כן ומאריכין יותר דסבירא לן כיון דבסדר תשר"ת ותש"ת שאנו עושין דשמא התרועה הכתובה הוא שברים ולא תרועה ומותר להאריך בשבר אחד קצת ובלבד שלא יאריך בשבר אחד כשיעור שלשה שברים בתש"ת דאז שיעור תקיעה כתרועה דידיה דהיינו ג' שברים והוא הדין בתשר"ת כשיעור ג' שברים ותרועה אבל יש פוסקים דס"ל דכל יבבא היא שלש כחות ואם כן התרועה שהיא שלש יבבות היינו ט' כחות וכן ג' שברים כל שבר הוא שלש כחות ולפ"ז כיון דקי"ל דשיעור תקיעה כתרועה נמצא צריך להאריך בתקיעות תשר"ת שכל תקיעה יהיה כשיעור ח"י כחות (דהיינו ט' דשברים וט' דתרועה) ובסדר תש"ת ותר"ת צריך להאריך בכל תקיעה כשיעור ט' כחות לפחות: ז׳ ולכן לכתחל' צריך לצאת ידי כל הדיעות וצריך התוקע ליזהר שיאריך בתקיעו' דתשר"ת שכל תקיעה יהיה לפחות כשיעור שמונה עשר כחות והתקיעות של תש"ת ותר"ת לפחות כשיעור ט' כחות דבזה יוצא לכ"ע שהרי מותר להאריך אפי' יותר מכשיעור כמו שמבואר בסי' ה' וגם יזהר לכתחלה בתש"ת שיקצר בכל שבר שלא יהיה כשיעור ט' כחות מכ"פ דאם יאריך בשבר אחד כשיעור ט' כחות לכ"ע הוי שיעור תקיעה ואם כן יצא מכלל שבר ונעשה תקיעה ואפי' בדיעבד אם האריך כשיעור תשעה כחות צריך לחזור ולתקוע וגם יזהר לכתחלה שיעשה בתרועה כשיעור ט' כחות: ח׳ כל קול מקולות השופר צריכין שיהיו בשלימות בנשימה אחת דתרועה כתיב ולא תרועות ואם מפסיק ביניהם אין כאן תרועה שלימה וכן התקיעו' ולכן צריך ליזהר שיעשה השלשה שברי' בנשימה אחת דאע"ג דשברים הם קולות מופסקים אין הכונה שיפסיק בין שבר לחבירו אלא הכונה שיהי' ניכר שכל שבר הוא בפני עצמו ולא תכופים יחד כתרועה ואפי' בדיעבד אם לא עשאן בנשימ' א' לא יצא (וכ"כ הגר"א וא"ר בשם כ"ג דלא כט"ז ומ"א והמעיין בכל הפוסקי' יראה להדיא דאין אחד מהם דס"ל דבדיעבד יצא זולת הראב"ן לפי מה שכתב הרא"ש ובהדיא חולק עליו הרא"ש והגר"א כתב דגם הראב"ן מודה בזה ואפילו רש"י שהביא הב"י דכתב דלא כלום ר"ל יותר מכדי נשימה משמע אבל בכדי נשימה כשר היינו לר"י בתקיעה ותרועה שהם עכ"פ שני קולות אבל קול אחד אפי' כדי נשימה אם הפסיק פסול: ט׳ ולכן יש מן הפוסקים שסוברים דבסדר תשר"ת דחשבינן לש"ת לתרועה וא"כ צריך לעשותן בנשימ' אחת דוקא ואם הפסיק ביניהן בכדי נשימה לא יצא (כ"כ הב"י וזה ראיה לדלעיל בשם הגר"א) אבל ר"ת ס"ל כיון דגנוחי וילולי לא עבדי אינשי בנשימה אחת ולכן אע"ג דש"ת בסדר תשר"ת הוי תרועה אחת מ"מ לכתחילה יעשה דוקא בב' נשימות וי"א עוד דלר"ת אם עשאן בנשימה אחת לא יצא ולכן יש מקומות שלעולם עושין ש"ת בב' נשימות אפי' לכתחלה ויש מקומות עושין לצאת ידי שניהם דהיינו שבתקיעות מיושב עושין בנשימ' אחת כיון דלדעה ראשונה אפילו בדיעבד לא יצא ואת"ל דהלכה כר"ת דגנוחי וילולי לא עבדי בנשימה אח' מ"מ הא י"א דמודה דבדיעבד יצא אפי' בנשימה אחת וכדי לצאת גם דעה שניה דס"ל לר"ת אפי' בדיעבד לא יצא אם עשאן בנשימה אחת ולכן בתקיעות מעומד שבמדינתינו תוקעין על כל ברכה תשר"ת יעשה בב' נשימות דוקא כמו שנבאר לקמן סי' י"ז: י׳ ולכן המקרא לפני התוקע סדר התקיעות שלא יטעה צריך ליזהר בתקיעות דמיושב יקרא לפניו שברים תרועה בפעם אחת כדי שיזהר התוקע לתקוע אותם בנשימ' אחת ואפי' בתקיעות דמעומד יחטוף קריאת תרועה אע"ג שכתבנו לעשות שתי נשימות דוקא עכ"פ לכ"ע אסו' לשהות יותר מכדי נשימה ואם ימשוך הקריאה יהיה יותר מכדי נשימה וכיון שאנו עושין מספק שמא צריך ש"ת אף לר"ת דגנוחי ויליל לא עבדי בנשימה אחת מ"מ אסור לשהות יותר מכדי נשימה (עיין בב"י): י״א קולות אלו אפי' לא שמען רצופים אלא ששהה בין שמיעת קול אחד לחבירו יצא ובלבד שישמעם על הסדר אבל אם שמעם שלא כסדר כגון ששמע התרועה קודם לתקיעה וכיוצא בו לא יצא וכמו שנבאר בסי' שאחר זה ומיהו י"א דדוקא שנתכוין לשמוע קול זה לשם מצוה אבל אם אינו מתכוין כלל לשם מצוה כגון ששמע תקיעה ואחר זה שמע תרועה ולא נתכוין כלל לשם מצוה ואח"ז שמע שברים וכן כולם אינו מזיק מה ששמע התרועה קודם לשברים דלא יהא אלא ששמע קול בהמה וכיוצא בו וי"א דאפי' בשומע כשמתעסק ואינו מכוין כלל לשם מצוה אפ"ה מעכב והמגן אברהם מכריע בזה להקל ובכל זה אין חילוק בין השומע להתוקע דאע"ג דהשומע אינו עושה מעשה אפילו הכי פוסל (ועיין בסי' תקפ"ח במגן אברהם ס"ק ג' שכתב דמר"ן מוכח כן וכן מוכח בסי' תק"צ במגן אברהם ס"ק י') ודוקא בסדר אחד הוא דמעכב קול אחר שאינו שייך לאותו סדר אבל הסדרים אינן מעכבין זה את זה שאפילו תקע או שמע תחלה סדר תר"ת או תש"ת ואח"כ תשר"ת יצא וכן בענין אחר ולא עוד אלא אפילו שמע פעם אחת או ב' תשר"ת ואח"כ תקע תש"ת וכיוצא בו יתקע לבסוף פ"א או שתים תשר"ת ויוצא בזה דגם זה אינו מעכב שהרי מדינא א"צ לתקוע על סדר ברכות רק על כל ברכה פעם אחת סדר אחד כדלקמן (סי' תק"צ במגן אברהם ס"ק י"ב וע"ש במגן אברהם ס"ק ה' בשם הלבוש דכת' דלמ"ד דתקיעה כמתעסק הוי הפסק צריך לחזור לראש וזהו תמוה דא"כ במתנית' דתניא אין בידו אלא אחת היכא משכחת לה וכמו שהקשה הר"ן ונ"ל דזה כוונת הלבוש שכתב ואם תקע כו' בין תשר"ת הראשון כו' אך גם ז"א שהרי הירושלמי קאי אדינא דמתני' שלא היו תוקעין רק פ"א וזה שכתב המגן אברהם ואם תקע ר"ל מה שכתב הלבוש ואם תקע כו' עי' בר"ן כו'): י״ב כיון שצריך שלא יתקע או ישמע קול אחר דאינו שייך לאותו סדר ולפיכך היה עומד בתשר"ת והקדים התרועה לשברים וכן בתש"ת שטעה ועשה גם תרועה בין לפני השברים או לאחריה וכן בתר"ת אם טעה ועשה שברים בין לפני התרועה או לאחריה או שעשה שברים ולאחר שסיים עשה עוד אפי' שבר אחד אע"ג דמותר לעשות ד' או ה' שברים היינו דוקא כשעושה הכל בנשימה א' דאז נחשב הכל לשברים א' אבל תיכף כשיסיים השברי' כדין שכבר עשה ג' שברי' והפסיק וחזר לעשות אפי' שבר אחד וכן אם עשה תרועה כדין אפי' רק כשיעור ג' כחות בעלמא כיון די"א דיוצא בזה כדלעיל סי' ו' וא"כ כיון שהפסיק בה וגמר כבר התרועה וא"כ כשחוזר להריע הרי עושה ב' תרועות והפסיד כל אותו הסדר ואפי' התקיעה שעשה קודם התרועה או השברים הפסיד וצריך לחזור לתקיעה ויעשה אותו הסדר כסדר: י״ג אם טעה בתשר"ת ואחר שעשה ב' שברים התחיל להריע ונזכר מיד צריך לחזור לעשות ג' שברים דאף על גב דבסי' תשר"ת חשבינן לשברים ותרועה הכל לתרועה ואם כן אין כאן קול אחר וא"כ היה בדין שיתקע רק שבר א' להשלים הג' שברים כיון שעדיין לא עשה שיעור תרועה וכ"כ מקצת הפוסקים מ"מ ראוי להחמיר כאותן פוסקים דסבירא להו כיון שהתחיל להריע אין מצטרף שבר זה שיתקע ואין כאן שברים דהא בעינן ג' שברים (כ"כ הט"ז ודבריו נכונים דאין הפסד במה שחוזר ותוקע כיון שיש מחמירים כמש"כ הרא"ש הביאו המגן אברהם בס"ק ז' וכל מה שאנו עושין משום ספק אין בו חשש שבות ואף שהגר"א כתב דאף הש"ע שכתב דג' שברים צריך שיהיה בנשימה אחת ואפילו בדיעבד מעכב ואעפ"כ כתב דיתקע שבר אחד וע"ש שמחלק וחולק על הרא"ש מ"מ נ"ל דהמחמיר לא הפסיד כיון דאין כאן נדנוד ואיסור כיון דהרא"ש כתב דתלי זה בזה ואע"ג דלתוקע בחנם הוי שבות כמו שהשיג בתשובת ח"צ סי' ל"ה על הט"ז מ"מ במקום ספק נ"ל דבודאי ליכא איסור שהרי כתבו האחרונים לתקוע ק' קולות וצ"ל מאחר שעושין לשם מצוה אין איסור) ומ"מ אפילו גמר התרועה ואח"כ נזכר שלא עשה אלא ב' שברים א"צ לחזור לתקיעה ראשונה שכיון דבסדר תשר"ת גם השברים גם התרועה הם נחשבים לתרועה לא הפסיק בקול אחר כיון שכבר התחיל בשברים ה"ז דומה לתוקע ואין קולו עולה יפה שאינו מפסיד התקיעה אלא תוקע שברים תרועה אבל אם לא התחיל כלל בשברים אלא שהתחיל בתרועה אע"ג דהכל היא תרועה כיון שהקדים התרועה לשברים אין זה מעין התרועה שבסדר זה דלא עבדי אינשי לעשות היללה קודם לגנוחי ולכן הפסיד אפילו תקיעה ראשונה: י״ד בד"א בתשר"ת אבל בתש"ת אם התחיל בשברים ובאמצע התחיל להריע אפילו לא גמר וכ"ש להיפ' וכן בתר"ת אפי' התחיל להריע ובאמצע הפסוק והתחיל לעשות אפילו שבר א' בכל זה כיון שאין זה שייך כלל לתרועה שבסדר זה הפסיד גם תקיעה ראשונה וכבר כתבנו דלא הפסיד אלא אותו סדר אבל אותן הסדרים שעשה כהוגן עולין לו: ט״ו אם תקע סדר א' בנשימה אחת מחלוקת בין הפוסקים אם יצא וספק דאורייתא לחומרא: ט״ז ולפיכך צריכין ליזהר במקום שבתי כנסיות תכופים זה אצל זה שלא יתקעו בבה"כנ אחת עד שיגמרו באחרת דאל"כ לא ישמעו על הסדר ואפילו אינו מתכוין לשמוע לשם מצוה ואין ברצונו כלל לשמוע מ"מ כיון שיש פוסקים דאפילו שמע כמתעסק הפסיד התקיעות ששמע כדלעיל בסימן י"א לכן צריכין ליזהר בזה: י״ז עיקר התקיעות הוא לתקוע על סדר הברכות כשחוזר ש"ץ תפילת המוספין שתוקעין למלכיות ולזכרונות ולשופרות ומדינא לתקוע על כל ברכה תר"ת ולפי הספק שנסתפקו בתרועה היה לנו לתקוע על כל ברכה תשר"ת פ"א ותש"ת פ"א ותר"ת פ"א וכן נוהגין במקצת מקומות. אך כיון שתקנו חז"ל לתקוע קודם מוסף והם נקראין תקיעות דמיושב ר"ל שעדיין הקהל יושבין ולא עומדין בתפלה והטעם שתקנו כן לערבב השטן שלא יקטרג בתפלת המוספין ובתקיעותיהן שהשטן מתבהל בקול השופר בזוכרו שלע"ל דכתיב יתקע בשופר גדול שאז יעבורו הקב"ה מהעולם כדכתיב בלע המות לנצח ואע"ג שאינן אלא לערבב השטן מ"מ צריך לתקוע אותן בכל דיניו וחוקותיו שכתבנו וכ"ש שמברכין עליהם ברכת השופר ולפי שכבר יצאו י"ח באלו התקיעות בין מה"ת ובין מה שתקנו משום ספק לא רצו חז"ל להטריח עוד על הצבור ולכן תקנו לתקוע על על ברכה רק סדר א' כפי דין תורה תר"ת ולא חשו לתקוע כל הספיקות וגם לא חשו להפסקה בין הקולות ובלבד שיהיה כסדר שתקנו. ואמנם כל המקומות אין שוין בזה דיש נוהגין לתקוע על כל ברכה תשר"ת וכן אנו נוהגין במדינות אלו דבזה ממ"נ יוצאין ידי חובת תקיעת התורה שאם התרועה היא שניהם עושין ואם שברים או תרועה עושין ולא נשאר אלא שמא אינו אלא שברים ונמצ' מפסיק התרועה בין שברים לתקיעה או שמא אינו אלא תרועה ומפסיק שברים בין תקיעה לתרועה לא חשו לזה משום טורח צבור ומ"מ מה שמפסיד בשמיעת קול אחר הנזכר בסי' י"ג י"ד פוסל גם בכאן: י״ח כבר כתבנו בסימן ט' שנוהגים לתקוע על סדר ברכות שברים תרועה דוקא בב' נשימות והטעם דבתקיעות אלו כיון שאין אנו נוהגין לתקוע אלא פעם א' תשר"ת ע"כ אנו סוברים ממ"נ כיון שעושה כל ג' מיני תרועות באיזה מהן שהיא מן הדין יוצא והשאר כמו שאינו וא"כ אנו חוששין שמא מן הדין ראוי לתקוע רק תר"ת או תש"ת וא"כ אם יתקע שברים תרועה בנשימה אחת אין כאן לא שברים ולא תרועה ולכן עושין בב' נשימות דאף אח"ל דמדינא צריך ש"ת הא י"א דאפילו בתרועה גופא אם הפסיק כדי נשימה יצא וה"ה יזהר שלא יפסיק יותר מכדי נשימה: י״ט אחר גמר התפלה נוהגין לתקוע עוד הפעם שלשים קולות ויש נוהגין לתקוע עוד הפעם ל' קולות כדי להשלים מאה קולות וכשגומר כל התקיעות יש אומרים דאסור לתקוע עוד בחנם דהא תקיעות בי"ט הוא שבות ואפילו התוקע ביום ב' אסור לתקוע ביום א' להתלמד (סימן תקצ"ו) ולהוציאו שלא לצורך פשיטא דאסור והיינו כשאר דברים שמבואר לעיל כלל צ"ו סי' א' כ׳ כבר כתבנו דאם לא היה לו שופר ביום ראשון ובא לו בהשמ"ש תוקעין בלא ברכ' ואם חל ר"ה ה"ו והביאו שופר ביו' ו' לאחר שהתפללו של שבת ועדיין הוא יום כ' בט"ז סי' ת"ר שיתקע בלא ברכה: כ״א אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמה וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אתם השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושונים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכ' ומעלליכם יעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה (רמב"ם פ"ג הלכות תשובה):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן