ספר חיי אדם - שבת ומועדים קמ״א

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים קמ״א

א׳ דין התקיעות והברכות ומי שחייב בהם:זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה שנאמר יום תרועה ומצותה משעת הנץ החמה ואילך עד הלילה ומ"מ אם לא היה לו שופר ביום והביאו לו בין השמשות תוקע בלא ברכה (ועיין בהלכות ברכות כלל ה') ובדיעבד אם תקע משעלה עמוד השחר יצא (תקפ"ח): ב׳ כשחל ר"ה בשבת אין תוקעין דחכמים גזרו שמא יעבירנו ד"א בר"ה ואסור לטלטל אם לא לצורך גופו או מקומו וביו"ט אסור להשתמש בו דהוקצה למצותו אבל בטלטול מותר: ג׳ כל שאינו מחוייב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתן ולכן חרש שוטה וקטן או חרש שאינו שומע אע"פ שיכול לדבר כיון שפטורים אין יכולין להוציא אחרים אבל שומע ואינו מדבר חייב כיון ששומע התקיעות ואף על פי שאינו יכול לברך אם אין שם אחר שיודע לתקוע יברך אחר והוא יתקע. סומא חייב בתקיעות ויכול להוציא אחרים ולכתחלה יש לחוש לדעת האומרים דסומא פטור ומ"מ אם כבר הוחזק בכך אין לסלקו משום זה ונשים פטורות דהוי מ"ע שהזמן גרמא (תקפ"ט): ד׳ אנן יוצאין י"ח אא"כ מתכוין לתקוע לשם מצוה אבל המתעסק לתקוע רק להתלמד לא יצא בין התוקע בין השומעים ממנו ואין יוצאין אא"כ שנתכוין התוקע להוציא השומעים וכן השומעים יכוונו לצאת אבל אם נתכוין התוקע ולא השומע או להיפך לא יצא ומ"מ לא בעינן שיתכוין דוקא להוציא פלוני ופלוני אלא שיתכוין סתם להוציא כל השומעים ומסתמא התוקע בבהכ"נ מתכוין להוציא כל השומעים ולפיכך אם היה ביתו סמוך לבהכ"נ או שהלך סמוך לבהכ"נ אם כיון לבו לצאת יצא אבל אם היו תוקעין בבית לחולה וליולדת והיה ביתו סמוך לו ושמע לא יצא דמסתמא לא נתכוין זה להוציא אלא החולה: ה׳ אין יוצאין י"ח אא"כ שמע קול שופר ממש ולא קול שופר המעורב בד"א ולכן השומע מבחוץ תקיעות בהכ"נ צריך לשער אם שמע קול שופר או קול הברה דאז לא יצא וזה תני בריחוק מקום ולכן צריך לקרב עצמו לבהכ"נ וכן היושב בבית אסורים במערה שתחת הקרקע ותוקע שם ומחמת ההבל נתבלבל הקול ממילא אפילו בעומד סמוך לו ולכן אם יש אנשים עומדים למעלה מבחוץ צריך להבחין אם שמע קול שופר או קול הברה ואם להיפך שתוקעין מבחוץ והשומע בפנים י"א דבזה לעולם אם הוא בסמוך שומע קול שופר דדוקא אם תוקע בבור או מערה שם נתבלבל הקול מחמת הבל המערה משא"כ אם תוקע מבחוץ וי"א דגם בזה תלי בהבחנתו ומ"מ אנו לא סמכינן על בקיאות ולכן אם משער שלא שמע רק קול הברה יחזור לשמוע שופר ויברך ואם מסופק ישמע בלא ברכה אבל אם התוקע וגם השומע בבור לעולם שומעים קול שופר (תקפ"ז): ו׳ צריך לתקוע מעומד דילפינן מעומר דכתיב וספרתם לכם והכא כתיב יום תרועה יהיה לכם ובעומר כתיב מהחל חרמש בקמה וקבלו חז"ל דר"ל בקומה. ולכן לא יסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר יפול דזה לא נקרא עמידה וגם השומעים יעמדו (א"ר דלא כמ"א) ומ"מ בדיעבד אם תקע מיושב יצא דבעומר גופא קי"ל דאינו אלא למצוה ולא לעיכוב ונוהגין לתקוע על הבימה משום כבוד הצבור ויתקע בצד ימינו ויהפוך פי השופר למעלה ולא לצדדין ונוהגין להקרות להתוקע מלה במלה אפילו תקיעה ראשונה כדי שלא יטעה (תקפ"ה): ז׳ קודם שיתקע צריך לברך אקב"ו לשמוע קול שופר ולא יאמר לשמוע בקול דמשמע לעשות רצונו ולא יאמר וצונו לתקוע דהא לא כתיב בקרא ותקעתם רק יום תרועה ועוד שהרי צריך לעשות גם תרועה ובדיעבד יצא בכולן וגם יברך שהחיינו ואנו במדינתינו נוהגין שגם ביום ב' מברכין שהחיינו ואין חילוק בין אם מברך לעצמו או שכבר יצא ומברך. להוציא אחרים דלעולם מברך ב' ברכות הנזכרות (במ"א יש ט"ס וצ"ל דמנהג זה אינו אלא לאנשים שאין יודעין וכ"כ פ"ח שכן נכון דלא כמ"א) ומ"מ אם כבר יצא התוקע הנכון שיברך השומע לעצמו ולא התוקע ואין נוהגין כן ואם תוקע לנשים והוא כבר יצא לא יברך התוקע דמצד הדין נשים פטורות משופר אך שהנשים יברכו בעצמן אם ירצו אבל התוקע לא יברך ומ"מ מותר לתקוע אף שהתוקע כבר יצא ואין שם אלא נשים (אבל הפ"ח כתב דדעת רוב הפוסקים שאם כבר יצא אסור לתקוע לנשים) ואפילו בשביל קטנים מותר לתקוע כדי לחנכם במצות והמ"א כתב דאם צריך לתקוע בשביל נשים יכוין שלא לצאת בתקיעו' דבהכ"נ ואז ילך להאש' ויתקע שם ויברך ואע"ג שאח"כ הולך לבהכ"נ לשמוע תקיעות על סדר הברכות מ"מ א"צ לחזור ולברך כיון שכולה חדא מצוה היא לו אין הפסק מזיק בזה. ולא יתקע ביחיד בג' שעות ראשונות דאז הקב"ה יושב בדין כמו שכתבנו לעיל לענין תפלה אלא יתקע להם או בשעת תקיעות בהכ"נ או לאחר ג' שעות ואם האשה צריכה לאכול בשחר תאכל קודם התקיעות כי בלא"ה מדינא פטורות ואע"ג שכבר קבלו עליהם חובה מ"מ במקום צער או חולי י"ל דלא קבלו (שם): ח׳ המתחיל לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר על סמך ברכה שבירך הראשון שהרי הראשון כיון להוציא כל השומעים וא"כ ה"ז כאלו כ"א בירך דקי"ל שומע כעונה ואפילו לא ענה אמן וה"ה אפילו אם הראשון לא יכול לתקוע כלל נמי דינא הכי ואם זה השני לא שמע הברכה צריך לברך בפ"ע בלחש ואם זה נכנס באמצע התקיעות ולא שמע התקיעות ראשונות ספק אם יתחיל לראש התקיעות משום עצמו ואע"ג דקיימא לן דסדר תקיעות אינן מעכבות ואם כן יכול לתקוע להוציא הציבור ואח"כ יתקע לעצמו הסדר שנחסר לו מ"מ כיון שמברך בשביל עצמו ראוי לו שיתקע כולם על הסדר ואפשר שזהו ספיקא של שכנה"ג שהביא (א"ר) ונ"ל דהכל לפי הענין (שם): ט׳ לא ישיחו לא התוקע ולא השומעים משבירך עד כלות כל התקיעות בין דמיושב ובין של מעומד ונ"ל דה"ה עד לאחר שלשים קולות שתוקעין לאחר התפלה ומכל מקום סדר התפלות והפיוטים לא מקרי הפסק בין התקיעות אבל בין ברכה לתקיעה אפי' סדר התפלה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך אא"כ שח בדבר שהוא לצורך הברכה כגון הביאו שופר וכיוצא בו וכדלעיל כלל ה' ואין חילוק בכל זה בין המברך או השומע דאפי' שח השומע בין התקיעה לברכה צריך לחזור ולברך ובדיעבד ששח בין התקיעות אין צריך לחזור ולברך דהכל מצוה אחת היא ואינו דומה לשח בין תפילין לתפילין דהתם הם ב' מצות (שם): י׳ בתקיעות מיושב דהיינו קודם שמתפללין מוסף מותר הש"ץ לתקוע אבל התקיעות שעל סדר הברכות מדינא אסור להש"ץ לתקוע כדי שלא יתבלבל אך כשמתפלל מתוך הסידור דינו כמובטח שלא יתבלבל ומותר לתקוע אבל משום הפסק בתפלה ודאי אין לחוש כיון שהתקיעות הם לצורך התפלה (שם):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן