ספר חיי אדם - שבת ומועדים קי״ט

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים קי״ט

א׳ דין בדיקת חמץ:חודש ניסן החודש הראשון לחדשי השנה כמו שכתוב בתורה ובו נגאלו אבותינו ממצרים וי"א דאף הגאולה העתידה לבא תהיה בניסן ובר"ח הוקם המשכן והקריבו י"ב נשיאים כמפורש בתורה ובכל יום שהיה הנשיא מקריב היה יו"ט שלו ואחר כך ע"פ ופסח וא"ח ולכן אין נופלים על פניהם כל החדש אפילו אחר הפסח מפני שכבר עבר רוב החודש בקדושה וא"א צדקתך במנחה בשבת ואין מספידין בו ואין מתענים בו אפילו תענית יחיד ואפילו יא"צ חוץ מן הבכורים בע"פ וכן תענית חלום מתענים בו ואפילו חלם לו בר"ח ניסן וא"צ למיתב תענית לתעניתו (ועיין כלל קל"ב סי' ל"ו) וכן חתן ביום חופתו ואפילו בר"ח ניסן מתענה כיון ד"א שהוא תענית צדיקים. ובערב פסח א"א מזמור לתודה ואא"א ולמנצח (תכ"ט). ושבת שלפני פסח קורין שבת הגדול מפני הנס הגדול שהיה בו שבשנה שיצאו ממצרים היה י' בניסן ביום שבת ולקחו כל אחד מישראל שה לפסח וקשרו בכרעי מטותיהם כמ"ש בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות והמצרים ראו זה שרצו לשחוט אלהיהם והוצרכו לשתוק. ומנהג בכ"י שדורשין בשבת הגדול לפי שהוא חיוב לדרוש בהלכות פסח קודם פסח ל' יום (סי' ת"ל): ב׳ מ"ע מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום י"ד דל"ל כפשטא דר"ל ביום ראשון של פסח ישבית שהרי כבר נאמר שבע' ימים לא ימצא כו' וע"כ ר"ל ז' ימים שלימים ואם ימתין מלהשבית עד יום ראשון הרי אין כאן ז' ימים אלא ע"כ דראשון זה ר"ל כאלו נכתב אך ביום הקוד' תשביתו ומצינו כיוצא בו במקרא דכתיב הראשון אדם תולד ופירושו הקודם תולד (תל"א): ג׳ ומה היא השבתה זו האמורה בתורה שיבטלנו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. דא"ל דכונת התורה דוקא לבער מן העולם דאם כן הוי ליה לכתוב תבערו או תשרפו אע"כ השבתה בלב סגי דכוון דביטל ונחשב לו כעפר הרי הוא הפקר ואינו שלו ואינו עובר עליו שהרי לא אסרה תורה בבל יראה ובל ימצא אלא בחמץ שלו כדכתיב לא יראה לך חמץ וקבלו חז"ל דר"ל שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים (רמב"ם רפ"ב ובמגן אברהם שם) ואע"ג דבשאר הפקר לא מהני דאם יאמר אדם על נכסיו שיהיה כעפרא לא הוי הפקר ומכ"ש אם אינו מוציא בפיו שהרי תשביתו משמע אפילו ביטול בלב ולכ"ע בכל התורה קי"ל דברים שבלב אינן דברים מ"מ כיון דחמץ ממילא אינו ברשותו של אדם שהרי התורה אסרה בהנאה אלא שהתורה העמידה אותו ברשותו לענין זה שיהיה נחשב כשלו לעבור עליו בבל יראה משום הכי בגילוי דעתא בעלמא דלא ניחא ליה דלהוי ליה זכותא בגויה כלל סגי ומהני בין לחמץ ידוע ובין לשאינו ידוע (תוס' ור"ן ריש פסחים): ד׳ מן התורה סגי בביטול וכ"ש אם רוצה לבערו מן העולם ובאחד מהן סגי ואמנם חז"ל החמירו דלא סגי באחד מהן אלא בשניהם דוקא לפי שחששו אחר שהביטול תלוי במחשבתן של בני אדם ובדעותיהם ואולי ירע בעיני האדם שיש לו חמץ בעד כמה אלפים להפקיר ואף שבפיו יאמר שיהיה בטל והפקר וחשוב כעפרא מכל מקום לבו לא כן יחשוב ולא יבטלנו בלב שלם והרי עובר בבל יראה שהרי לא הוציאו מביתו ורשותו ועוד שמא מתוך שרגילין בו כל השנה אם יהיה בביתו ורשותו גזרינן שישכח ויבא לאוכלו ולכן תקנו חז"ל שאע"פ שמבטל לא סגי אלא צריך לבדוק ולבערו מן העולם או שימכרנו לנכרי שיוציא הנכרי החמץ מביתו של ישראל או שימכור הישראל החדר שהחמץ מונח בו לנכרי דאז הוי כביתו של נכרי (ר"ן שם): ה׳ אם תאמר כיון שאף שביטל צריך לבער ל"ל הביטול כיון שכבר ביער הכל ז"א שחששו חכמים שמא ישאיר חתיכה חמץ לאיזה צורך וישכח ולא יבערנו ונמצא תיכף כשנמצא בפסח יהיה עובר בב"י שהרי לא ביער ולא ביטל וי"א דעובר גם למפרע (מגן אברהם סי' תל"ד סק"ה) ולא הזכי' מה שכתב הר"ן להדיא ריש פסחים דאינו עוב' למפרע ואינו דומה לאוכל חלב בשוגג דשאני הכא דאוקי אחזקה כיון שכבר ביער הכל (ע"ש בר"ן וכ"מ בריש פ' כ"ש מתוספת ד"ה ואי): ו׳ והצריכו חכמים לבדוק בחורין ובסדקים דאע"ג דבחורין וסדקים אין לחוש אלא לחמץ כ"ש כגון פרורין ופרורין ממילא בטל' ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבא לאכלו צריך לבער אפילו כ"ש (ריא"ז בפי' ובפ"ח סי' תמ"ד סעיף ד' חולק) ולפי שא"א לבדוק בחורין וסדקים אלא ע"י נר שאור היום אינו מועיל לחורין ולכן התקינו שכל הבדיקות לא יהיו אלא על ידי נר ולפי שאין אור הנר מועיל ביום לפיכך תקנו לבדוק בלילה שאז אור הנר יפה לבדיקה ועוד דביום אין כל אדם מצוי בביתו שהולך למלאכתו אבל בלילה אז היא שעה שבני אדם מצוים בבתיהם ולפי שבלילה יש לחוש שמא יחטפנו שינה ולכן תיקנו שתיכף בתחילת ליל י"ד חייבין לבדוק (כ"כ א"ר וח"י בסי' תל"א וכן משמע לשון ראב"ד ודלא כמ"א): ז׳ כיון שתקנו זמן קבוע לבדיקה זו שתהיה דוקא מתחילת הלילה לכן אסור להתחיל לאכול או לכנס למרחץ או לעשות מלאכה חצי שעה קודם תחילת הלילה ואפילו ללמוד אסור בין שלומד בפני עצמו או שלומד עם אחרים (אלא בלימוד אינו אסור אלא בה"ש כן משמע ברמב"ם ועיין ח"י כדי שלא יתבטל מלימודו כ"כ) דחיישינן שמא ישכח מלבדוק ואם התחיל ללמוד מבעוד יום יש אומרים שצריך להפסיק אע"ג דהתחיל בהיתר ומילתא דרבנן היא דהא מה"ת בביטול סגי וקיימא לן דכל מילי דרבנן בהתחיל בהיתר לא יפסיק הכא כיון שהוא לאפרושי מאיסורא חמיר טפי וצ"ל דהמיקל כדעת המקילין לא הפסיד ואם התחיל לאכול או במלאכה נ"ל דיפסיק ואותן המתפללים מעריב בזמנו בצבור יתפללו מקודם דטורח לקבצן אח"כ וגם אין לחוש כ"כ שישכח לבדוק שהרי תפלה היא דבר קבוע דלא שייך בו שמא ימשוך והמתפלל בביתו יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל ואם אין לו אחר והוא רגיל להתפלל לעולם ביחידי יבדוק תחלה דכיון דרגיל בכך שיתפלל לא ישכח. והח"י כתב דלעולם יתפלל תחלה דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ואותן אנשים שאומרים הלכה בפני אחרים כתב המ"א (שם) דמותר ללמוד בלא פלפול כיון דיש לו שיעור קבוע (וברמב"ם ובכ"מ שם מבואר דאפי' ללמוד עם אחרים אסור (וצ"ע) וטעימה בעלמא קודם בדיקה כגון פירות וכזית פת מותר (תל"א): ח׳ אין בודקין אלא בנר של שעוה והוא יחידי אבל ב' נרות קלועים הוי כאבוקה ואין בודקין לאור אבוקה שמתירא להכניסו לחורין שלא ישרוף הבית ולא ובנר של חלב ולא של שמן שלא יטיף על הכלים ויפסידם ואם בדק בדיעבד לאור אבוקה צריך לחזור ולבדוק כיון דמוזכר בגמרא דאין בודקין לאורו. ובשאר נרות בדיעבד או באין לו נר של שעוה דהוי כדיעבד עלתה לו בדיקה (סימן תל"ג עיין מגן אברהם סק"ה) ואין כונתו לענין הדין שיהיה שוה לאבוקה אלא ר"ל הטעם של שמן הוא כמו באבוקה ועיין ברא"ש ובח"י): ט׳ בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ ואפי' המרתפים של מוכרי יין ומי דבש צריך בדיקה שלפעמים השמש נכנס בהם בתוך סעודתו ופתו בידו וכן בכל מקום שיש לחוש לזה אפילו מקום שמחזיקין בו עצים לבשל. וכן בתי כנסיות ובתי מדרשות צריך בדיקה שהתינוקות מכניסים בהם חמץ (שם): י׳ ולכן צריך לבדוק כל הבתים והעליות והחורין שאינם גבוהים מתשמיש אדם או נמוכים פחות מג"ט דאלו א"צ בדיקה כלל דמתיך גבהן ועמקן אין דרך להשתמש בהם ואם מצוים תינוקות צריך לבדוק אף בנמוכים וכן צריך לבדוק תחת הספסלין והשולחנות שאוכלין שם. ובמקום שהתרנגולים מצויים א"צ לבדוק בקרקע הבית ובלול שלהן דמסתמא אף את"ל שהוה בו חמץ בודאי תרנגולים אכלוהו אבל אם היה שם חמץ ודאי לא סמכינן ע"ז וצריך בדיקה (עיין בח"י סימן תל"ג ס"ק י"ב שרוצה להשוות כל הדעות ומפרש באגודה דר"ל דכשיגיע זמן הביעור צריך לבער ולא ידעתי מה יעשה במה שכתב באורח חיים וז"ל וחצר שתרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה ונראה לומר מספק חמץ אבל מודאי חמץ צריך בדיקה עכ"ל ובזה נדחו דבריו) וכ"ש במקום שמעמידים אווזים בלול ומניחין לפניהם מבחוץ כלי עם שבולת שועל ושעורים שע"י אכילתם נופלים גרעינים לחוץ וא"א להם לאכול משם והם חמץ גמור שהרי שורין הגרעינים במים וצריך בדיקה מדינא. וכן צריך לבדוק כל הכלים שבשלו בהם כל השנה מיני קמחין ולנקותן יפה ועריבות שלשין בהם כל השנה אפילו העשויות בעץ אחד בדוק ומנוסה שאין הרחיצה והניקור מועיל להם וכן הכלים שמניחים בו קמח והסלים שמניחים בהם פת ולכן יתנם במתנה או ימכרם לנכרי או יטיחם בטיט (תמ"ב): י״א אם בדק ליל י"ג לאור הנר בדיעבד עלתה לו בדיקה ומ"מ נכון שיחזור ויבדוק ליל י"ד חדר א' כעיקר תקנת חכמים ולא יברך (ח"י) אבל המכבד חדריו ובידק ביום י"ג צריך מדינא לחזור ולבדוק בלילה כיון דבדק בלא אור הנר (תל"ג): י״ב קודם הבדיקה יכבד היטיב דלא מיבדק שפיר בלא כיבוד ולכן נהגו ליטול נוצות כדי לכבד אותן מקומות שימצא בהם חמץ והכיסוים של בגדים והבתי ידים שנותנים בהם לפעמים חמץ אפי' אמר ברי לי שלא נתן לתוכו חמץ הוי כמלתא דלא רמיא על אינשי ולכן צריך בדיקה. והעולם נוהגין רק לנער הכיסים בשעת הביעור ונכון לבדוק אותם בשעת בדיקה (שם): י״ג אע"ג דכתיב לא יראה לך חמץ דמשמע דוקא לראותו אסור קבלו חז"ל מדכתיב שבעת ימים לא ימצא דאסור להטמין או להניח בבית אחר שעכ"פ כיון שיודע היכן הוא ה"ז מצוי לו ועובר ולכן חמץ שמונח עליו גל אבנים וכיוצא בו אם הוא פחות מג' טפחים צריך לבדוק ולבע' ואם יש עליו גבוה ג"ט אע"פ שיודע שיש שם חמץ א"צ לבדו' ולבנער דהוי כמבוער ומ"מ צריך לבטל לכ"ע אלא די"א דהביטול הוא מדאורייתא דאם לא כן אעפ"י שאין דעתו כלל לפקח הגל במועד מ"מ עובר משום לא ימצא ויש אומרים דמדאורייתא אינו עובר כלל דדוקא להטמין בידים אסור מדאורייתא אבל הכא כיון שלא היה בדעתו להטמינו אינו עובר מ"מ מדרבנן לכ"ע צריך לבטל ולכן אם לא ביטל עד אחר זמן איסורו צריך לפקח הגל ולבער ולאחר הפסח אם מותר להנות ממנו מחלוקת בין הפוסקים ואם נפל עליו גל גדול שא"א לפקח והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר דלא קרינן ביה שלך (סימן תל"ג במגן אברהם ס"ק י"ז): י״ד ולהניח לכתחלה על החמץ כעין גל כגון שיש לו אוצר חטים וידוע שיש שם חטים מחומצים בקרקעות הבור ועכשיו רוצה להניח שם עוד חטים אפילו הוא מתחלת השנה צריך לבער שה"ז כמטמין בידים ואפילי אין דעתו לפנותו קודם פסח ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד או שלא שם על לבו לזה והניח עליו האוצר אם היה קודם ל' יום לפני הפסח א"צ לבער אלא מבטלו ודיו ולאחר הפסח כשמפנה האוצר אסור להנות מאותן חטים המחומצים שכיון שהיה יודע שיש כאן חמץ בוודאי ואין לך אדם שאין דעתו לפנות אוצרו וגרע מחמץ שנפל עליו מפולת ממילא. ובתוך ל' יום אפילו אין דעתו לפנותו תוך הפסח חייב לבער (סי' תל"ו): ט״ו ואם לא היה שם חמץ ידוע אלא ספק חמץ אם הוא תוך ל' יום זקוק לבדוק מספק קודם שיניח שם האוצר בלילה לאור הנר ואם לא בדק זקוק לפנות האוצר ולבדוק דכל שלשים יום קודם הפסח חל עליו חובת בדיקה וקודם שלשים יום אם דעתו לפנותו קודם הפסח צריך לבדוק דחיישינן שמא יפנה עד שלא ישאר עליו ג"ט ואחר כך יטרוד ולא יבדוק ואם אין דעתו לפנותו קודם פסח אין צריך לבדוק מספק (ססי' תל"ז במ"א ובסי' תל"ג ס"ק י'): ט״ז הטעם שמחלקין בין קודם לשלשים יום דכך תקנו חז"ל דשלשים יום קודם הרגל חל עליו חובת הרגל ולכן צריך כל אדם לעיין בכל השלשים יום שלא ישאר בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בנקל וכן לא ישליך גרעינים לתרנגולים במקום לח תוך ל' יום שמא ישכח מלבערם (שם): י״ז היוצא לדרך ומניח אשתו בביתו היא תבדוק ותבטל בביתו וגם הוא יבטל בדרך ולפי שיש חילוקי דיני' בזה אם הוא תוך ל' או קודם ל' כדלעיל בסי' י"ד ומבואר בש"ע סי' תל"ה וגם לכתחילה אין לסמוך על בדיקת נשים לכן ראוי שימנה שליח שיבדוק במקומו וגם יבטל (ועיין כ"ז בסימן תל"ו ועיין בח"י ס"ק יו"ד ולקמן סימן כ"ה): י״ח היוצא מביתו ונכנס לבית אחר בפסח כדרך בני הכפרים אם אין נכנס בו אדם והבית של יהודי או אפילו של נכרי ודעתו לחזור בו לאחר פסח צריך לבדוק ולבער אבל אם הבית של נכרי ועוקר דירתו ממנו א"צ לבדוק שהרי מפקיר חמצו ולא יזכה בו עוד וגם יקיים מצות ביעור בבית אחר שיכנס בו. אבל אם מפרש לים או יוצא בשיירא ולא יכנס בבית בפסח אע"ג שבודק הכיסים ובתי ידים מ"מ מדכתיב תשביתו שאור מבתיכם משמע דעיקר מצוה לבער מביתו ולכן י"א דאם הוא תוך שלשים יום חל עליו חובת בעור וצריך לבער בית הנכרי שהוא יוצא ממנו וי"א דאם נכנס בו נכרי א"צ בעור אבל ישראל שיצא מבית ישראל וישראל אחר נכנס בו לכ"ע א"צ לבער שהשני חייב לבער (סי' תל"ו בח"י) והמשכיר בית לחבירו לצורך י"ד וממנו ואילך וקנהו בא' מדרכי הקניה ששכירות קרקע נקנה בו דהיינו בכסף ושטר וחזקה או ק"ס אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד או אפי' שכבר מסר לו המפתח וחזר והפקידו ביד המשכיר חייב המשכיר לבדוק ואם משמסר לו המפתח חל י"ד על השוכר לבדוק ולבטל שהרי כבר הפקיר המשכיר ומ"מ המשכיר יבטל ג"כ ואם הוא בית שאינו נעול תיכף כשהחזיק על השוכר לבדוק. ואם לא קנה בא' מדרכי הקניה אע"פ שהמפתח ביד השוכר א"צ לבדוק דה"ל כמו שהפקיד מפתח ביד אחר. והמוכר ביתו והחזיק הלוקח כיון שאין למוכר שום זכות בקרקע על הלוקח לבדוק אע"פ שהמפתח ביד המוכר. והמשכיר בית לנכרי חייב המשכיר לבדוק אע"פ שמסר המפתח בי"ג (א"ר) (ונ"ל פשוט לפי מנהגנו שמוכרים החדר עם החמץ שמונח בו שעכ"פ מחוייב הבעה"ב לבדוק כיון שלא החזיק בו הנכרי ופשיטא שאם גם המפתח בידו של בעה"ב לכל הדעות חייב הבעה"ב לבדוק (עיין בח"י סי' תל"ז סק"ב) שהרי אין מוסרין לו השטר והמפתח עד יום י"ד וא"כ חל עליו חובת בדיקה תיכף בלילה). והשוכר בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק ישאל לו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק ומבטלו בלבו ודיו וה"ה אשתו או ב"ב אפילו קטן שיש בו דעת נאמנים אפילו אם הוחזק שלא נבדק כיון שבדיקת חמץ דרבנן האמינוהו (ועיין עוד מדיני שוכר בש"ע סימן תל"ז): י״ט קודם שיתחיל לבדוק יברך וצונו על ביעור חמץ דאע"ג דאינו מבער עד למחר מ"מ כיון דבדיקה זו לצורך ביעור הוי מעין הביעור. ואין מברכין על בדיקת חמץ דאינו סוף מצותו וגם אין מברכין על ביטול חמץ כיון דעיקר הביטול תלוי בלב ואין מברכין על דברים שבלב ואם התחיל לבדוק ולא בירך יברך כ"ז שלא סיים בדיקתו ואם שכח לברך כ"ז בדיקתו אזי יברך למחר בשעת הביעור (תל"א). ויזהר שלא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה ואם סח מדברים שאינם צורך הבדיקה צריך לחזור ולברך ואם הוא מענין הבדיקה א"צ לברך וטוב שלא ידבר עד שיגמור כל הבדיקה ומ"מ בדיעבד אם דיבר אחר שהתחיל הבדיקה א"צ לחזור ולברך: כ׳ בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעה"ב רוצה יעמדו מבני ביתו אצלו בשעה שמברך והם יבדקו איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעה"ב אבל אם אין בעה"ב בודק כלל לא יברך הבעה"ב אלא זה שבודק דהוי כשלוחו אע"ג שאין החמץ שלו. ואם באמצע הבדיקה נחלש הבעה"ב ומצוה לאחר אף ע"פ שלא היה שם בשעת ברכה א"צ לברך כיון שהכל מצוה א' (שם). ועיין בנ"א סוף הלכות פסח: כ״א ואם יש הפסק בין הבתים כגון שבודק ביתו וחנותו שהוא בחצר אחרת יברך השליח שם בחנות דברכת בעה"ב אינו מועיל שהרי יש הפסק בהליכה ואפי' בע"הב צריך לברך כשהולך מביתו לחנות לבדוק (פ"ח): ונ"ל דאם הבית אחר סמוך לו אין צריך לברך (ועיין בהל' ציצית כלל י"ב בנ"א סימן א' שהארכתי בזה): כ״ב יש נוהגין להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק דחוששין שמא לא ימצא כלים ויהיה ברכתו לבטלה ואין לחוש לזה שהרי עכ"פ יבער למחר מה שמשייר והבדיקה הוא לצורך הביעור (תל"ג) וכן דעת הגר"א בבאורו סק"ט שא"צ להניח): כ״ג קודם הבדיקה ישים כל החמץ שמשייר לאכילתו במקום א' ולא יוליך אנה ואנה דאז לא מהני לי בדיקתו ואז יבדוק ומה שימצא בבדיקתו יצניע גם כן שלא יאבד ממנו דאז צריך לחזור ולבדוק ולכן המנהג לתלות אותו באויר או בתיבה במקום שלא יוכל עכבר ליטלנו (תל"ד) ובש"ע סי' תל"ח ובסימן תל"ט מבואר דין אם לא מצא מספר החמץ שהניח ודין עכבר נכנס למקום שבדק וככר בפיו: כ״ד ואחר הבדיקה בלילה יבטלנו ויאמר כל חמירא דאיתא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא. וטוב ללמד לעמי הארץ שאינן מבינים בלה"ק או אשה המבטלת שתאמר בלשון שתבין דהיינו (אללי חמץ אדר זויער טייג וואס עס איז אין מיין רשות זאל זיין הפקר און זאל נישט זיין גירעכנט נאר אזו וויא ערד אין גאס) שהרי הביטול הוא מתורת הפקר ואם אינו יודע מה מהני הביטול (שם): כ״ה אע"ג דיכול אדם לעשות שליח לבדוק חמצו מ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו. ודוקא הבדיקה אבל הביטול י"א דאינו יכול לבטל ע"י שליח שהרי הביטול הוא מטעם הפקר ואם יאמר אדם לחבירו להפקיר נכסיו אינו כלום אם לא שיזכה לו החמץ בא' מדרכי הקניה מ"מ י"א כיון שבאמת החמץ אינו ברשותו בלא"ה שהרי אסור בהנאה אלא שהכתוב העמידו ברשותו לענין זה שיעבור עליו. ולכן בגילוי דעת שאינו רוצה בו סגי ולכן בדיעבד מהני ע"י שליח והשליח יאמר חמצו של פלוני יהיה הפקר ולכן אם אין האיש בביתו לא יסמוך על אשתו אע"ג דמסתמא היא כשלוחו בכל נכסיו מה שהוא לזכותו ויבטל בעצמו במקום שהוא. ומ"מ תבטל גם אשתו דשמא ישכח מלבטל ודוקא אשתו אמרינן מסתמא היא שלוחו אבל איש אחר אפילו אם עשאוהו שליח לבדוק אינו יכול לבטל דמה מהני ביטול אא"כ אמר לו בפירוש שיבטל ג"כ: אפטרופס של יתומים חייב לבדוק ולבער ולבטל ובמקום שנותנין שכר על הבדיקה נותן שכר ואם עבר ולא ביער ולא ביטל ועבר עליו הפסח אין לחייבו כיון שאינו חייב אלא בפשיעה ומה שלא מכר לא מקרי פשיעה אלא גרמא (ח"י סי' תל"ד ותמ"ג) ועי' כלל ק"כ סימן ה'): כ״ו אע"ג שכבר ביטל בלילה מ"מ יבטל עוד הפעם ביום שהרי לאחר שביטל בלילה וחזר לאכול א"כ זכה באותו פת ושמא ישאר ממנו ולכן יבטל עוד הפעם ויאמר כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה כו' כדי לכלול אף מה שנשאר בלילה לסעודתו ולא יבטל ביום עד לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות ביעור חמץ שדינו לכתחלה בשרפה ואם יבטל קודם הרי אין החמץ שלו ואינו מצווה על שריפתו ולא יסמוך על ביטול היום דשמא ישכח מלשרוף החמץ עד לאחר שעת איסורו ואז לא מהני ביטולו דלאחר זמן איסורו בלא"ה אינו שלו שהרי אסרה התורה בהנאה וא"כ מה מהני ביטולו ולכן צריך לבטל ג"כ בשעת הבדיקה בלילה (שם) ומ"מ הלש עיסה לאחר זמן איסורו והוא טרוד במקום אחר וירא שמא תחמיץ מבטלו קודם שתחמיץ דכוון דעדיין אינו חמץ הוא ברשותו ויכול לבטל (תמ"ד) ולכן העושין מצות של מצוה בע"פ אחר חצות יאמרו כל הפרורין שיפלו שיהיו הפקר (תל"ח): כ״ז לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד תיכף כשנזכר. לא בדק ביום י"ד יבדוק בתוך הפסח ואפילו בי"ט ואם מצא לא יטלטלו אלא יכפה עליו כלי כדלקמן סי' כ"ט. ואימתי שבודק מברך על ביעור חמץ כ"ש אם נתחמץ לו איזה חמץ בפסח מברך על בעור חמץ שהרי זה לא היה כלל בכלל הביטול ומיהו אפילו אם בודק בחמץ שאינו ידוע מ"מ מברך אע"ג שזה היה בכלל הביטול מ"מ מדרבנן חייב לבער וא"כ מברך על תקנת חכמים ומיהו אם נתחמץ לו ע"י שנמצא חטה בתבשיל וכיוצא בו אינו מברך שאין זה ודאי חמץ. לא בדק כל ימי הפסח אעפ"כ צריך לבדוק אפי' אחר הפסח דאז ג"כ צריך לבערו כדי שלא יכשל בו שהרי חמץ שעבר עליו הפסח אסור ג"כ בהנאה ומ"מ על הבדיקה זו שלאחר הפסח לא יברך כיון שאינו אסור אלא מטעם קנס (סי' תל"ה מגן אברהם שם הניח בצ"ע אם יברך אם מצא חמץ בי"ט אבל בסימן תמ"ו כתב בפשיטות לברך וכן כתב הח"י) ונ"ל דעל חמץ פחות מכזית לא יברך די"א דא"צ ביעור (עיין מגן אברהם סימן תמ"ב י' ולעיל סימן ו'): כ״ח כל הבדיקות אע"פ שבודק ביום מ"מ צריך לבדוק לאור הנר כמו בלילה (סי' תל"ג): כ״ט מצא חמץ בביתו בחול המועד יברך ויוציאנו לחוץ ויבערנו בשריפה ואם ביו"ט שני וה"ה אחרון של פסח לא ישרפנו שהרי הבערה היא אב מלאכ' ולכן ישליכנו לבית הכסא ואע"ג שאסור לטלטלו שהרי הוא מוקצה מ"מ ביו"ט ב' יש מקילין בשביל מנות ביעור וי"א יו"ט שני כדין יו"ט ראשון אם כבר ביטל אבל אם לא ביטל או שנתחמץ לו ביו"ט לכ"ע ישליכנו לבהכ"ס (ח"י סי' תמ"ו) ואם מצא בי"ט ראשון וכן בערב פסח שחל בשבת ומצא לאחר שעה ה' דאסור בהנאה אסור לטלטנו אפילו אם נתחמץ בפסח ולא היה בכלל הביטול עובר עליו מד"ת וטלטול מוקצה אינו אלא מדרבנן מכל מקום כיון שברצונו היה שורפו אלא שחכמים אסרו לטלטלו ואינו משהה אותו ע"מ לקיימו אלא על מנת לשרפו אינו עובר עליו ולכן יכפה עליו כלי במקומו עד הלילה ואז ישליכנו לבית הכסא (וע' בנ"א סוף דין מוקצה) ואפי' לשרפו במקומו אסור אף על גב דמצות בעור הוי עשה וא"כ בעידנא דעקר לאו דלא תעשה מלאכה מקיים לעשה וקי"ל דעשה דוחה ל"ת שאני יו"ט דהוי עשה ול"ת (עיין במגן אברהם סי' תמ"ו ס"ק ב' ג') וכ"ז בחמץ גמור אבל חטה שנמצאת בתבשיל בח' של פסח יכול לשהות התבשיל עד הערב ואין צריך לבערו כיון דאינו חמץ ודאי וגם אינו אלא משהו אבל ביום ז' של פסח יבערנו על ידי נכרי דהיינו שיאמר לנכרי לזרוק הכל לבית הכסא דאם ישהא עד הלילה אז לא יצטרך עוד לבערו ונמצא משהה החמץ על מנת לקיימו וזה אסור אפילו באיסור משהו (תמ"ו) עיין לקמן סימן קכ"ב ס' א' מה שכתבתי בשם תשוב' חכם צבי וא"ר): ל׳ יכול לבער החמץ תיכף בלילה לאחר הבדיקה אם לא ישאיר לו עוד. ואמנם אפ"ה טוב יותר לבערו ביום די"א דאין בעור חמץ אלא שריפה דילפינן מניתר ושריפת נותר צריך להיות דוקא ביום ומיהו הרבה פוסקים ס"ל דיכול לבערו בכל דבר רק שלא יהיה בעינם דהיינו לזרוק אותו לים או לבית הכסא והמנהג לשרפו ואם נתנו לנכרי קודם שעה ו' א"צ לבער מ"מ לא קיים מצות שריפת חמץ ואסור ליתנו לעבדו ושפחתו נכרים שצריך ליתן להם מזונותם אם הוא חמץ הרבה שיאכלו לאחר זמן איסורו שהרי נהנה מהחמץ (ח"י בשם ב"ח) ואם שרפו משעה ו' ולמעלה הואיל דאסור בהנאה הרי זה לא יסיק בו תנור וכיריים ולא יבשל ואם בישל או אפה אותו הפת ואותו תבשיל אסורים בהנאה ואפילו היה שם ג"כ עצים דהתירא דהוי זה וזה גורם אפ"ה אסור דיש שבח עצים בפת והוי כאלו האיסור בעין (כמ"ש הט"ז בי"ד סי' קמ"ב ס"ק ד') וכן הפחמין שלו אסורין בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה (תמ"ה ובמגן אברהם) אם שרף חמץ קודם זמנו או שנתעפש עד שנפסל מאכיל' כלב או שיחדו לישיבה וטח אותו בטיט מותר לקיימו בפסח ואם נפל לתוך התבשיל בתוך הפסח בטל ברובא בעלמא כיון שהוא עפרא בעלמא (תמ"ב ובח"י):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן