ספר חיי אדם - שבת ומועדים פ״ט

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים פ״ט

א׳ השוחט (תצ"ח):שחיטה מלאכה המותרת בי"ט לצורך אותו יום אבל שאר דברים שאסורים משום נטילת נשמה כמו שאסור בשבת אסור בי"ט כמבואר בהלכות שבת במלאכת שוחט ומותר להוליך סכין והבהמה אצל הטבח ואפילו גדי קטן שצריך להוליכו על כתיפו אפי' היה אפשר להוליכו מעי"ט וה"ה שהטבח יכול להוליך הסכין אצל הבהמה: ב׳ הרוצה לשחוט בי"ט לא יבדוק הסכין קודם שחיטה שמא ימצאנו פגום וישחיזנו במשחזת שלו וה"ז עושה כלי דאסור אף בי"ט ולכן יבדקנו מעי"ט ומצניע וסומך על חזקה זו ושוחט בלא בדיקה ודוקא אם הוא ספק שחזקתו בכך שאינו נפגם ממילא (עיין בחיבורי בינת אדם בשער חזקה) ואם לא בדקו מעי"ט והוא שעת הדחק יכול לבודקו. ומ"מ לאחר שחיטה צריך לבדוק דאז לא חיישינן שמא ישחיז: ג׳ השוחט בהמה אינו רשאי לתלוש הצמר והשיער לעשות מקום לסכין אפילו בידו דהוי עוקר דבר מגדולו ואסור כמו קוצר אלא מפנהו בידו אבל לא בכלי ומושכו אילך ואילך ואף אם יתלוש כיון שאינו מתכוין מותר וכן השוחט העוף אסור למרוט הנוצות לעשות מקום לסכין כן סתם בש"ע וע"ש במ"א. והפ"ח שם כתב בשם הר"ן דנוהגין להקל כדעת רמב"ם כיון שסופו של יו"ט לדחות אצל מלאכה זו שהרי הנוצה עתידה ליתלש משום אוכל נפש מה לי מחיים או לאחר מיתה דגם לאחר שחיטה הוי אב מלאכה כדלעיל כלל כ"א סי' ב' ועוד דקיי"ל כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור הלכך משום שמחת י"ט מותר לכתחלה ואף ע"ג שהפ"ח כתב ראיה כדעת הש"ע מ"מ נהגו עכשיו השוחטים למרוט מפני שאומרים שא"א לשחוט בלא זה ויש להם על מי שיסמוכו ומ"מ בודאי אם אפשר לשחוט בלא מריטה רק שיפנה בידו יש להחמיר: ד׳ אסור לשחוט חיה ועוף אא"כ יש לו עפר מוכן מעי"ט לכסות בו או אפר כירה שהוסק מעי"ט או אפילו שהוסק בי"ט ועדיין הוא חם שראוי לצלות בו ביצה דאל"כ הוי נולד ואם כבר שחט מותר לכסות אף באפר שהוא מוקצה או בעפר תיחוח שע"ג קרקע אע"ג דהוא מוקצה דמשום מצות כיסוי שרינן מוקצה בדיעבד ובלבד שיהיה תיחוח הרבה כמבואר לקמן במלאכת בונה ודוקא ששחט בי"ט אבל אם שחט מעי"ט אסור לכסות הדם אפילו בעפר מוכן דאפילו בלא כיסוי מותר באכילה: ה׳ שחט ונמצא טרפה אסור לטלטלה אבל מותר להצניע במקום קר שלא תסרח דאי לא שרית ליה לאצנועי ימנע עצמו מלשחוט ויתבטל משמחת י"ט דחושש שמא ימצא טרפה. ומותר ג"כ למכרו לנכרי ע"פ התנאים שמותר למכור לישראל כמבואר לקמן מטעם הנזכר. ודוקא בהמה דשכיחי בה טריפות חיישינן שמא לא ישחוט אבל עופות דלא שכיחי בהם טריפות וא"כ לא ממנע מלשחוט ולכן אסור להצניע ואסור למוכרה לנכרי אם נמצאת טרפה ואפילו בבהמה אם יכול להצניע שלא תסרח אסור למכור לנכרי ואם נשחטה מעי"ט ונטרפה אסור להצניע אא"כ נשחטה סמוך לי"ט כ"כ שלא היה באפשר שימכור קודם י"ט. ומ"מ כ"ז שהעוף בידו מותר להוליכו וליתנו במקום המשתמר כמבואר בהל' שבת בדיני מוקצה: ו׳ אע"ג דמדינא מותר לשחוט בהמה בי"ט מ"מ האידנא נוהגין שלא לשחוט אפילו היכא דלא שכיחי טריפות אם לא שצורך גדול לצורך י"ט או שהבהמה מסוכנת ויפסיד אבל עופות נוהגין לשחוט. ומותר לשחוט עוף אע"ג שיש בו ריעותא וצריך בדיקה מ"מ סומכין על החזקה דרוב כשרות הם ואמרי' מסתמא תהיה מן הרוב: ז׳ בהמה מסוכנת וירא שמא תמות וכבר אכל אסור לשוחטה בי"ט ואם יש שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית צלי באותו יום אפילו קודם הפשט ואפילו לא יאכל כיון שאם היה רוצה היה אוכל או אם יקלע לו אורחים חזי להו וא"כ מותר מדאורייתא לא גזרו רבנן משום הפסד ממון ומ"מ י"א כיון שאינו שוחטה לצורך י"ט אסור להפשיטה דכולי האי לא שרינן ואם שחטה בשדה או אפילו בהמה בריאה ששחט לצורך י"ט לא יביאנה במוטות כדרך שעושה בחול אלא יביאנה איברים איברים ח׳ בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל יכול לשחטה בי"ט דאי אפשר לאכול כזית בשר בלא שחיטה ואפילו יש להם שתים יכול לשחוט שתיהן דא"א שיהיו שניהן שוין בכל דבר. ואם רצה הנכרי ליתן לו הגדולה והטובה אסור לשחוט שתיהן: ט׳ כוי אין שוחטין אותו בי"ט מפני שצריך לכסות דמו מספק שמא הוא חיה והרוא' שהוא מכסה דמו בי"ט יאמר שהוא ודאי חיה דאל"כ לא היו מטריחין אותו לכסות בי"ט וא"כ יבא להתיר חלבו כדין חיה דהחלב מותר ובאמת כוי הוא ספק חיה ספק בהמה ולכן אפילו יש לו עפר מוכן כדלעיל בסימן ד' אפ"ה אסור. ואם שחט לערב אם רישומו ניכר מכסה בלא ברכה ודוקא ששחט בקרן זוית אבל אם שחט באמצע חצר אפילו דם בהמה מותר לכסות בעפר מוכן. דהוי כגרף של רעי שלא יתלכלכו כליו בחצר

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן