ספר חיי אדם - שבת ומועדים ע״ד

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים ע״ד

א׳ דין אם לא עירבו. איזה תקנה שיוכלו לטלטל מבית לבית (סי' ש"פ שפ"א):אם לא עירבו יש תקנה שיבטל אחד לחבירו ואפילו הם רבים בחצר יבטלו כלם רשותם לאחד וא"כ כל החצר שייך לזה שנתבטל לו וכלם נחשבים כאורחים. וכבר כתבנו שאורח אינו אוסר ואף שלפי המנהג קדמונים שכל א' ואחד מבני החצר היה נותן פת לעירוב יש חילוקי דינים אם ערבו כולם ושכח א' ולא עירב מ"מ לפי מנהגנו אין דין זה מצוי בינינו דמנהגנו שאחד מזכה לכולם וא"כ ממ"נ אם ערבו הרי כולם מותרים ואם לא ערבו צריכין כולם לבטל לאחד אבל א"א לבטל רשות לשנים שכיון שלא ערבו אף אלו השנים אוסרים זה על זה ולכן לפי מנהגנו אין חילוק אם דרים הרבה בע"ב בחצר או שדרים בו רק שנים ולכן אם שכחו ולא ערבו בחצר יבטלו כלם רשותם לאחד לזה שצריך להוציא מבתיהם לחצר או אפילו מביתו לחצר וכן ב' חצרות ופתח ביניהם או ב' בתים וחורבה ביניהם יכולים לבטל לאחד ולעולם המבטלים אסורים ומי שנתבטל לו מותר (ש"פ): ב׳ וכיצד הוא הביטול שיאמר כל א' רשות ביתי וחצרי קנויה לך או מבוטלת לך וצריך לפרש בהדיא רשות ביתי ואם לא אמר רק רשותי מבוטלת לך אין הבית בכלל רק החצר וא"כ אסור להוציא מביתו של המבטל שהרי הבית נשאר ברשות חברו. ומותר לבטל אפי' בשבת שאין זה כמקח וממכר דאין זה רק שמסלק עצמו מרשותו (שם): ג׳ אע"פ שביטלו הרשות לא' מהם וכל הבתים והחצר שייכים לזה שנתבטל לו והם נחשבים כאורחים מ"מ אינו דומה לאורח ממש לא מבעיא אם רבים דרים בחצר דלא שייך לומר שרבי' יהיו אורחים לנגד יחיד אע"ג דאורחי' ממש אפי' הם הרבה נחשבים כאורחים היינו מפני שבאמת אין להם שום זכות בחצר משא"כ הכא שבאמת הבתים והחצר שייך להם לא שייך לומר שיחשבו אורחים ממש שלא יוכלו לחזור ולהחזיק ברשותם ואפילו אם רק שנים דרים בחצר שלא נעשה זה שביטל כאורח ממש דיחיד לגבי יחיד לא נעשה כאורח ממש מטעם שנתבאר ולכן המבטלים אסורים להוציא מבתיהם לחצר ואפילו מבית חברו שביטל לו אע"ג שאין הבית שלו באמת ולגבי בית חברו הוא כאורח ממש מ"מ כיון שבחצר יש לו ג"כ חלק וא"כ כשחוזר ומוציא לחצר הרי חוזר ומחזיק ברשותו ואפי' אם כבר החזיק חבירו מי שנתבטל לא מהני (מגן אברהם סי' ש"פ ס"ק ז') אבל מותר להכניס מחצר לבית חבירו (שם) דבזה ל"ש לומר שחוזר ומחזיק דדוקא אם מכניס לרשותו הוי חזרה אבל מה שמוציא מרשותו אין כאן חזרה (ט"ז סימן שפ"א ס"ק ג') אבל זה שנתבטל לו מותר להוציא ולהכניס בין לביתו ובין לבית חבירו שהרי הכל הוא רשותו שהרי נתן לו חבירו רשותו: ד׳ לא היה שם חצר אלא ב' בתים ופתח ביניהם ולא ערבו יבטל א' לחבירו וזה שנתבטל לו מותר להכניס ולהוציא כרצונו ואפילו המבטל מותר להוציא מביתו לבית חבירו שהרי הכל של חבירו ואינו דומה לדרים בחצר בסי' הקודם דהמבטל אסור ש"ה דכיון דיש לו חלק בחצר וא"כ אם יוציא לחצר חוזר ומחזיק ברשותו שבחצר אבל הכא כיון שאין לו רשות בבית חבירו אף שמוציא מרשותו אין זה חוזר ומחזיק אבל אסור להכניס מבית חבירו לביתו דאז חוזר ומחזיק בביתו ואם יש (פיר הויז) ביניהם דינו כדין חצר (שפ"א): ה׳ אם יש לזה המבטל חדר פתוח לביתו צריך לבטל גם רשות החדר ואז מותר לטלטל מבית לחדר ולהיפך דהוי הכל כחדר א' (שם ב"י) ואם לא ביטל בהדיא גם רשות החדר אסור להוציא מחדר לביתו שהרי הבית הוא רשות חבירו שהרי כבר בטלו לחבירו וא"כ כשמכניס לביתו חוזר ומחזיק (שם): ו׳ אם גם זה שביטל רשותו צריך להוציא ולהכניס אזי לאחר שעשה זה שנתבטל לו צרכיו יחזור זה ויבטל רשותו לזה שביטל לו בראשונה ודינו שוה כמבואר: ז׳ י"א דביטול רשות שייך דוקא בחצר שערבו בו אלא ששכח א' או רבים מלערב אבל אם לא ערבו כלל לא מהני דא"כ לא יערבו לעולם ותשתכח תורת עירוב אא"כ ישאיר לעצמו חדר א' שלא יבטל וטוב להחמיר לכתחילה (עיין סימן שפ"א סעי' ד'): ח׳ המבטל רשותו והוציא מביתו לחצרו בשוגג אינו אוסר במזיד אוסר אא"כ כבר החזיק זה (שפ"א):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן