ספר חיי אדם - שבת ומועדים נ״ו

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים נ״ו
תוכן עניינים

א׳ דין דברים שאסור לצאת בהם בשבת (סימן ש"א):כתיב אל יצא איש ממקומו ביום השבת וקבלו חז"ל הפירוש מפי משה רבינו ע"ה שר"ל שאל יוציאו דבר מרשות לרשות והיינו דוקא מה שהוא בדרך משא שנושא אותו אבל מלבושיו לא נקראו משא וה"ה לכל התכשיטין שדרך האדם לישא אותם בדרך מלבוש מותרין דבטלין לגוף וחז"ל גזרו על מקצת תכשיטין שראו בחכמתן שדרך בני אדם להסירן ולהראות לחבריהם או מה שהוא נוח ליפול מעליו וחששו שמא יעבירם בידו שלא כדרך מלבוש ד"א ברה"ר או שיכנסם לרה"י ולכן אסרו לצאת בהם (ש"א): ב׳ ואמנם עכשיו שאין דרך להסיר ולהראות וגם שאין שומעין ההמון לקול מוכיחיהם וגם שאין לנו רה"ר גמור בזה הזמן ולכן הסכימו הפוסקים שלא למחות למי שירצה לצאת בתכשיטין בין איש ובין אשה רק שיהיו דרך מלבוש וגם שלא יוציאו יותר ממה שצריך להם. ואמנם תכשיט כמחטין וכיוצא בהם שבדברים אלו בודאי ישמעו ולא יצאו במחטין רק מה שצריכין להעמיד קשוריהם אבל לא מה שתחוב בבגדיהם כמו בחול ומכ"ש שלא ישאו בבגדיהם זייגר שאין זה דרך מלבוש (שם): ג׳ יש מקומות שנוהגים שעושים מפתח של כסף לסגור הבית ותולין הנשים אותן על צואריהם לתכשיט ומזה טעו ועושין תיק לברילין שקורין שפאקולין וזה אסור שהרי הברילין הם משא. ולשאת הברילין על החוטם במקום שאין עירוב אסור דילמא נפיל ודומה ממש לחיגר בסי' ו' (שם): ד׳ כל דבר שהוא מלבוש לאחד אעפ"י שאין דרך בני אדם ללבוש כגון הבגדים הקשים כשקים וכיוצא בו שהרועים לובשים אותן מפני הגשמים מותר לכל אדם ללבשן אפילו בלא גשמים אבל דבר שאין שום אדם לובשו כגון תיבה וקופה ומחצלת אסור להוציא אפילו דרך מלבוש (סעי' כ"א) וכן לבדים הקשים (סעיף ל"ה) וכן מה שהוא מלבוש לאיש אסור לאשה לצאת בו ומה שהוא מלבוש לאשה אסור לאיש דנשים עם בפני עצמן וכן מה שהוא תכשיט לאיש אסור לאשה וכן להיפך. לפיכך המוצא תפילין בשבת בבזיון במקום שאין משתמרין מכניסן זוג זוג דרך מלבוש עד שיכניס כלם אבל אשה אסורה להכניסן שאין זה מלבוש גמור רק שהוא תכשיט לאיש ולכן אשה שיצאה בטלית מצוייצת חייבת אבל דבר שהוא מלבוש גמור לאיש מותר גם לאשה (סעי' מ"ב במגן אברהם) ומה שהוא מלבוש לעניים מותר אף לעשירים ולכן מותר לאשה להתעטף בחתיכת בגד פשתים דרך מלבוש דהיינו שמכסה ראשה ורובה דחזי לעניים אבל על הצעיף לבד להציל מטינוף הגשמים אסור אבל אם כוונתה להציל שלא יצערו אותם הגשמים אע"פ שנצלת עי"ז גם מטינוף מותר. ונ"ל דאיש אסור לכסות הכובע עם פאטשיילע אבל מותר לתת כובע בראשו להציל מטינוף הגשמים: ה׳ הנשים הקושרות חתי' בגד שלא תתלכלך בדם נדותה אסור דאינו אלא להציל מטינוף ואסור אם אינו דרך מלבוש אבל מה שקושר' כדי שלא תפול הדם על בשרה ותכאיב לה מותר. וכן במוך הקשור ומהודק באזנה ובפלפל וגרגיר מלח ובכל בושם שנתנה לפיה בע"ש ואם נפל אפילו ע"ג כלי לא תחזיר דמחזי כמכוין להוציא (ש"ג) ויוצאת באבן תקומה דהיינו אבן ידוע שלא תפיל את הולד כתב הט"ז שהוא מה שקורין (שטערין שוס) וכן המשקל ששקלו כנגדו ואפילו לא נתעברה עדיין: ו׳ החיגר או חולה שעמד מחליו שא"א לו כלל לילך בלא מקל מותר לילך במקל בידו אבל אם אפשר לילך בלא מקל רק שהוא להשען עליו שילך יותר בטוב אסור. וכ"ז במקום שאין עירוב אבל במקום שיש עירוב מותר אם הוא צורך קצת אבל בלא צורך כלל איכא זילותא דשבת (שם): ז׳ מי שאסור בכבלים הוי אצלו מלבוש ומותר לצאת בו (שם): ח׳ מי שיש לו מכה בידו או בשר הגוף ונתן עליו רטייה מע"ש מותר לצאת בו וכן מותר לכרוך על הרטייה סמרטוטין להחזיקו שלא יפול וקושרו ומתירו ברה"ר ואם נפל הרטייה ממנו אסור להחזיר כדלקמן כלל ס"ט סי' ט' אבל אסור לכרוך על הרטיה דבר שהוא חשוב אצלו כמו שעושין שכורכין פאטשיילע וכיוצא בו על הרטיה שכיון שהוא דבר חשוב לא בטל גבי רטיה משא"כ סמרטוטין שאינו חשוב בטל לגבי רטיה. י"א דמותר לכרוך על המכה דבר שאינו מרפא אפילו אם כורך רק כדי שלא ישרטו בגדיו המכה דבטל לגבי המכה ואפי' חתך באצבען בשבת ולא היה עליו מע"ש. ודוקא דבר שאינו חשוב אבל דבר חשוב כמו פאטשיילע נ"ל דלכ"ע אסור דלא בטיל לגבי מכה והוי משאוי ויש אוסרין אם אינו בא אלא להגן שלא ישרוטו (שם): ט׳ מותר לצאת בטלית ודוקא כשמתעטף בו דרך מלבוש אבל אם מקפלו כך סביב צוארו כיון שאין זה דרך מלבוש במדינתינו אסור (שם): י׳ מותר להגביה קצת בגדיו כשיש רפש וטיט שלא יתלכלך בגדיו אבל להגביה לגמרי אסור ולכן במקום שאין עירוב אסור לקפל הטלית ולהניח על כתיפו דהיוצא בטלית מקופלת חייב אלא יתעטף בו גופו ואף שיגביה קצת מותר (שם): י״א במדינות שנוהגין לחגור בשני חגורות זעג"ז שקורין אונטר גארטל כדי שיהיה נראה שחגור בחגור עב להתנאות אפשר דאין למחות אבל הנוהגי' כשצריכים ללכת לשוק וכורכין הפאטשיילע על החגור זה אסור לכ"ע שנראה לכל שמערים להוציא הפאטשיילע ואלו שכורכין הפאטשיילע תחת הבגדים על המכנסיים אפשר שיש להתיר דכיון דלפעמים כשהחוט המחבר ומהדק המכנסיים רפוי קושרין אותו לפי שעה אף בפאטשיילע וא"כ לא יחשדו אותו שכוונתו להערים ולהוציאו ומ"מ גם בזה אני חוכך מאוד דכיון דאין דרך מלבוש בכך ואין דרך לחוגרו כלל וא"כ אסור להוציאו ואותן הכורכין בפאטשיילע סביב צוארן במדינות שאין מנהג לכרוך סביב הצואר נ"ל דאין זה דרך מלבוש ומ"מ כיון שלפעמים כורכין בשביל הקור אפשר שאין למחות אם כורכין אותו בדרך מלבוש. אבל מה שכורכין פעם א' והקצוות תלוים למטה נ"ל דאיסור גמור הוא אך בכ"ז כיון שידוע שאין שומעין ונעשה להם כהיתר מוטב שיהו שוגגין ועכ"פ יודיעו להם שיכרכו סביב הצואר בדרך מלבוש או על המכנסיים תחת בגדיו אבל על החגורה אין ספק שאסור י״ב ראוי לירא שמים להחמיר שלא לילך בהענטשיך שמא יצטרך למשמש בגופו וישא אותם בידיו ויש מחמירין גם בארבעל שתוחב בו ב' ידיו ויש מתירין בזה משום שכשיצטרך ישאר על יד השניה: י״ג היוצא בטלית שיש בו ציצית א' או ב' פסולים חייב שהציצית אין נוי לבגד ולא צריך לבגד אלא כ"ז שכולן כשירין כיון שמצותו בכך ואסור ללבוש הבגד בלא הציצית אז הם צורך הבגד משא"כ כשאינן כשרי' דאז אף אותן שלא נפסלו מ"מ הם פסולים דהא אסור ללבוש אם לא שיש בו ד' ציציות ואע"ג שהציצית הם רק חוטין בעלמא ולא חשובין כלל ואם לא מחמת מצותן לא איכפת לאדם אם נפסקו או לא וא"כ מהראוי שיהיו בטלים לבגד מ"מ כיון דדעתו של אדם לתקן ציצית שנפסלו ולהשלים עליהם ונמצא שהן חשובין אצלו ולכן אינם בטלים לבגד ולכן חייב: י״ד ולכן צריך אדם ליזהר כשנפסק לו רצועה מרצועות בגדיו שקושר ב' הצדדים ומצד א' נשאר הרצועה וכן זוג קרסים שנפסק קרס א' אפי' שהן משיחה או חוט ברזל בעלמא ואין חשוב כלל אצלו הרצועה והקרס מ"מ אסור לצאת באותו בגד כיון שדעתו להשלים ולתקן צד שנפסק וזה ישאר במקומו וא"כ חשוב אצלו ואינו בטל לבגד ואם הרצועה הוא ממשי וכיוצא בו שהוא דבר חשוב אפי' אין דעתו להשלים מ"מ אסור לצאת בו כיון שחשוב אינו בטל ואם אילו חשוב כגון משיחה וקרס בעלמא וגם אין דעתו להשלים עליהם אזי בטל לגבי הבגד ומותר לצאת בו: ט״ו כל דבר המחובר לכסות ודרכו להיות מחובר בו בטל לגבי בגד ומותר לצאת בו כגון הכיסין התלוים בו אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך אסור ובמקום שגזרו שכל יהודי ישא חתיכת בגד געל וכדומה מותר לצאת בו ואפילו אינו תפור בו רק מחובר קצת: ולכן אותן הקאפעש שקורין קאפטור שהוא כמו כיס ותלוי בבגד מאחוריו לכסות בו הראש בשעת הגשמים מותר לצאת בו אבל אם יתפור בבגד פאטשיילע וכיוצא בו נ"ל דאסור דדוקא במדינות שבזמן הש"ע שהיה דרכן בכך היה מועיל כשתפרו אבל בזמה"ז שידוע שאין אחד שיתפור פאטשיילע בבגד ואינו שייך כלל לבגד אסור. אפי' הוא תפור. ונ"ל דכל דבר שדרכו בכך אפילו רק קשור בו בקשר של קיימא אע"פ שאינו תפור מותר וכ"ד שאין דרכו בכך אפילו תפור אסור ולכן לא מהני מה שקושרין פאטשיילע בחגורה והפאטשיילע תלוי בצדו כיון שאין שייכות לחגורה עם הפאטשיילע לא שייך לומר דבטל הפאטשיילע לגבי החגורה ואפילו תפירה לא מהני כיון דאין דרכו בכך אבל אם קשרו וחוגר בו סביב הגוף מותר דהוי כחגורה ארוכה כן נ"ל בדינים אלו דהכל לפי הזמן והאחרונים כתבו דקשר של קיימא לא מהני אלא דוקא תפירה וצ"ע (ועיין בש"ג שסביב המרדכי דף ע"ט ע"א סי' ה'):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן