ספר חיי אדם - שבת ומועדים מ׳

תוכן עניינים

א׳ הבונה דין משוה גומות:היה לו תל בביתו ונטלה וכן גונוא וסתמו חייב משום בונה ולכן אסור לפנות הזבל שברחוב ושבחצר דהוי איסור דאורייתא ואפי' על ידי נכרי (סי' רמ"ד במגן אברהם): ב׳ החופר גומא בין בקרקע עולם ואפי' בחול ועפר התלושין או באשפה אם צריך למקום הגומא חייב משום בונה ואם אין צריך לגומא אלא לעפרה אסור מדרבנן ולכן אלו המטמינים מעות בשעת הסכנה באשפה חייב שהרי צריך לגומא וצריך ליזהר כשנוטלין חול המונח בקופה בשבת שאינו מוקצה לפזר בבית לנוי או לכסות רוק וצואה שיטלו בענין שלא יעשו גומא אע"פ שאינו מכוין כלל לעשות גומא וא"צ לגומא מ"מ הוי פסיק רישיה ואפי' בדרבנן אסור אלא יטול בשוה או שהחול הוא דק כ"כ שתיכף כשנוטל החול ניפל לתוך הגומא וסותמו. וכן אסור להוציא דבר התחוב בקרקע הבית אע"פ שאינו צריך לא לגומא ולא לעפר שמא יבוא להשוות גומות אבל במקום דל"ש משום אשוויי גומות מותר להוציא ולכן מותר להוציא צנון וכיוצא בו הטמון בחול ועפר התלושים המוכנים בענין שאין בו מוקצה דאע"ג דנעשה גומא מ"מ מותר שהגומא נעשה ממילא ובפירות וקמח וכיוצא בו לכ"ע ל"ש גומא (מגן אברהם בסימן תצ"ח ס"ק ל"ב וע' בהל' י"ט בהל' בונה מ"ש בזה): ג׳ אסור לכבד הבית אפי' מרוצף באבנים או בקרשים דגזרינן אטו שאינו מרוצף דשייך בו שיווי גומות וע"י נכרי מותר. ואם מכבד ע"י בגד או כנף אווז מותר אפי' ע"י ישראל דהוי שינוי גדול וכן מותר לרבץ הבית במים בשביל שלא יעלה אבק (סי' של"ז): ד׳ אוצר של תבואה או של כדי יין אע"פ שמותר להסתפק ממנו שהרי אינו מוקצה מ"מ אסור להתחיל בו לפנות ואם התחיל לפנות מע"ש מותר לפנות אפי' לדבר רשות. ולדבר מצוה כגון לצורך אורחים וכיוצא בזה מותר אפי' להתחיל לפנות ובלבד שלא יפנה את כולו דשמא יבוא להשוות גומות ולא מקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו או בבית אחרים אבל כשזימן חבירו שיסעוד אצלו לא מקרי סעודת מצוה. וכן אסור להוריד חבית של יין מן העגלה אם לצורך אורחי' ואם צריך לשתות ממנו בשבת ימשיך שם ממנו ואם א"א מותר לפרקו כיון דלא שייך בעגלה אשוויי גומות (של"ג) וכן אסור לצדד חבית על הארץ שמא יבא להשוות גומות (של"ז): ה׳ אסור לגרוף אבוס של בהמה אפי' של כלי דגזרינן שמא יהיה אבוס בקרקע ואתי לאשוויי גומות (סי' שכ"ד): ו׳ מותר לגרור ע"ג קרקע מטה וספסל ואפי' הם גדולים ולפעמים עושין חריץ בארץ דהוי דבר שאינו מתכוין אבל גדולים מאוד שבודאי עושין חריץ והוי פ"ר אסור (של"ז): ז׳ לא ישפשף ברגלו רוק על גבי הקרקע דמשוה גומות אבל מותר לדרוס עליו בלא שפשוף (סי' שט"ז): ח׳ חצר שנתקלקל ממי גשמים יכול לזרות בו תבן וכל דבר שאינו מבטלו ובלבד שיעשה ע"י שינוי אבל דבר המבטלו אסור דהוי כמוסיף על הבנין שהרי משוה גומות ואם אין כוונתו לתקן החצר אלא ליפותו או לכסות דבר מיאוס מותר לכסות. ונ"ל דוקא במקום שדרך לפנות החצר אבל במקום שאין דרך לפנותו אסור (ססי' שי"ג ועיין לעיל סי' ב' ובנ"א שם): ט׳ אסור לשחוק באגוזים ותפוחים ע"ג הקרקע משום אשוויי גומות אבל ע"ג שולחן מותר ואין מוחין בתינוקות ונשים דמוטב כו' (סי' של"ח):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן