ספר חיי אדם - שבת ומועדים ל״ח

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חיי אדם לרבי אברהם דנציג ספר חיי אדם - שבת ומועדים ל״ח

א׳ המוחק:המוחק ע"מ לכתוב ב' אותיות חייב ואפילו לא מחק אלא טשטוש דיו אם יש במקומה לכתוב ב' אותיות חייב (ש"מ): ב׳ נפל דיו או כל דבר לח על ספר לא ילחכנו דמוחק (א"ר בשם ס"ח): ג׳ נטף שעוה על ספר על אות א' אסור לסלקו דהוי מוחק ומב' אותיות חייב (ב"ח מ"א ולי צ"ע) ד׳ עוגה שכתב עליה אותיות או צורות ממיני צבעים אסור לשוברה דהוי כמוחק אבל אם כ' עליה במשקין או בדפוס מעצמה מותר דהוי דבר שאינו מתקיים על דבר שאינו מתקיים אע"ג דבשאר כתיבות גם זה אסור למחוק משום כבוד עונג שבת ל"ג (ע' מגן אברהם סי' ש"מ ובזה לק"מ): ה׳ ספר שכתוב על הגליון אותיות וצריך לו בשבת ואין לו אחר מותר לפתחו ולסגרו דאין בזה משום מוחק וכותב (רמ"א בתשובה וט"ז שם): ו׳ כיון שכותב ומוחק הוא אבות מלאכות גזרו חכמים דאסור לקנות ולמכור לשכור ולהשכיר בשבת ויו"ט שמא יכתוב ולכן אסרו אחד המוכר בפה או במסירה ומשיכה בין במשקל או במדה ובמנין ובמדידה בין שמודד ביד או בכלי ואפי' לדבר מצוה אסור (שכ"ג) ומטעם זה אין עושין פדיון הבן בשבת ויו"ט דא"א ליתן לכהן אפי' שומא (של"ט) ואסור לעשות קנין בשבת דהוי מקח וממכר ומכל מקום התירו לשכיב מרע שביקש לקנות ממנו על צוואתו דבשכיב מרע הקילו שלא תטרוף דעתו עליו שיתיירא מאחר שלא רצו לקנות ממנו מסתמא לא יקיימו צוואתו. מיהו י"א דדוקא כשמחלק כל נכסיו דקיי"ל דמתנת ש"מ בכל נכסיו א"צ קרן וא"כ הקנין שלא לצורך כלל רק להפיס דעתו שהרי אפי' בלא קנין קני משום דדברי ש"מ ככתובין ומסורין וי"א דאפי' היכא דבעי קנין כגון שאינו אלא מתנה במקצת נכסיו אפ"ה התירו חכמים בש"מ (עיין בח"מ סי' רצ"ד ובבה"ג שם סי' ה' ובא"ח סי' של"ט). הנושא את האלמנה אסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת ויו"ט דהוי כקונה קנין בשבת דחופת אלמנה אינו קונה ליורשה ולמעשה ידיה ואינו קונה אלא ע"י ביאה משא"כ בתולה נקנה ע"י חופה (ועיין בחכמת אדם כלל קכ"ט). אין דנין בשבת ויו"ט שמא יכתוב ומהאי טעמא אין חולצין ואין מיבמין ואין כונסים ואין מקדשין ולא מקדישין ולא מחרימין ולא מעריכין ולא מפרישין תרומות ומעשרות וחלה ואין מגרשין בשבת ויו"ט אפילו אם הגט כבר נכתב והובא על ידי שליח והכל משום שמא יכתוב. וכולם אם נעשו שוגגין או מזידין או מוטעין מה שנעשה נעשה וקיים. וכיון שאין דנין ה"ה שאין תופסין להכניסו לבית הסוהר למי שנתחייב איזה עונש שלא יברח דזהו בכלל דין וכל שכן שאין מלקין ואם יברח יברח. בשעת הדחק כגון שאין החתן והכלה יכולים להשוות ביום ו' ומחמת קטט נמשך עד הלילה ובחור שלא קיים פריה ורביה וכבר הכינו צרכי הסעודה ויש הפסד גדול וביוש לחתן וכלה התיר רמ"א בתשובתו להיות החופה בשבת והוא עצמו סידר הקדושין מפני שגדול כבוד הבריות ואמנם במקום שאין שם כל התנאים הנזכרים אין להתיר ופשיטא שיהיו נזהרים לכתחלה שלא יבא לידי כך: ז׳ לפיכך אסור למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לכליו של לוקח אלא א"כ שממעט או מוסיף מעט דאז לא מקרי מדידה גמורה. וכן מותר למדוד והלוקח נוטל המדה של מוכר לביתו ופשיטא כשהלוקח מביא מתוך ביתו כלי ואומר לו מלא לי כלי זה ולמחר ימדוד או אפי' כלי המיוחד למדה ואומר לו מלא לי כלי זה אבל לא יאמר לו תן לי מדה פלונית אי תן לי בכך וכך מעות וכן ראוי לכל ירא שמים ליזהר בזה והעולם נוהגין היתר גם בזה דאינם מתכונים רק להודיע למוכר כמה הוא צריך ואף היתר זה לא שייך אלא בשכר וכיוצא בו שמדתו ידוע אבל לומר תן לי בעד איזה גדולים תפוחים וכיוצא בזה דא"א לומר שמודיע לו כמה צריך שהרי אינו ידוע כמה תפוחים יתן בעד גדול אלא יאמר תן לי ב' תפוחים וכיוצא בו (שכ"ג) ואפי' בדבר מאכל וצורך שבת אם אומר בלשון לעז יאמר תן לי ואחזיר לך ואם אומר בלה"ק אז יש חילוק דלשון שאלה משמע שיחזור לו מיד ולשון הלויני משמע לזמן מרובה וסתם הלואה היא ל' יום מדינא גזרינן שמא יכתוב אך במדינתנו דגם הלואה מותר לתבוע לאלתר אין חילוק. וכשלוה בשבת דבר מאכל וזה אינו מאמינו מיתר ליתן משכון ולא יאמר הילך משכון דהוי עובדא דחול. וכל זה דוקא לצורך אכילה אבל בלאו הכי אסור ליתן משכון ואפי' בלא משכון אסור ללוות או לפרוע ומ"מ אם לוה בשבת ויו"ט ניתנה לתבוע לאחר שבת ויו"ט (סימן ש"ז וסימן תקכ"ה): ח׳ אסור לחשוב עם המוכר שיאמר לו תן לי מדה וכבר לקחתי כך וכך וזה אסור לכ"ע וכן בסכום דמים שאימר לו תן לי בעד ג' גדולים וכבר מגיע לך כ' גדולים וכיוצא בו (שם): ט׳ מה שנוהגין שכותבין שם האיש ויש לו פתקאות שכתוב עליהם סכום מעות או סכום המדה ומניח פתקא אצל שם האיש לידע כמה לקח יש לאסור שהרי אסור לעיין בפתקאות האלו ולכן ראוי להניח שם גרעינין לסימן ופשיטא דאסור לעשות נקבים במחט וכיוצא בו לסימן דאפשר דחייב כרושם רושמים וגבאי צדקה נוהגין היתר על ידי פתקאות דמדמין לחשבונות של מצוה דמותר בשבת (שם): י׳ עוד הרבה דברים שאסרו חכמים בענינים אלו ונכתוב אותם אי"ה בכלל דברים האסורים בשבת משום דבור: י״א אין לשחוק שום שחוק שדרך לכתוב ואפי' בדרך צחוק שמא יכתבו ולהרויח הכל אסור דהוי כמקח וממכר (של"ח): י״ב אסור להטיל גורל ואפי' ע"י נכרי שמא יכתוב ואפי' אם החלקים שוין ועם בני ביתו והוא נותן להם משלו מותר וכן מותר להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי שיעלה לתורה (סי' שכ"ב במגן אברהם):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן