ספר חיי אדם כ״ה

א׳ דין אסור הפסקה בתפלה בדבור והילוך והנצרך לנקבים:אסור להפסיק בתפלת י"ח בדבור אם לא משום חשש סכנת נפשות וגם בזה אם יוכל להנצל על ידי שיקצר כל ברכה וברכ' וכגון שיאמר סלח לנו אבינו כי מוחל וסולח אתה בא"י כו' וכן כולם או אם אפשר שיברח משם מוטב שיקצר או שיברח אבל משום הפסד ממון אסור (קד): ב׳ כבר נתבאר לעיל כלל ג' סי' כ"ה דהנצרך לנקביו אסור להתפלל ואימתי צריך לחזור ולהתפלל אפילו בדיעבד ואם נתעוררה תאוה לו באמצע תפלתו בין לגדולים או לקטנים אסור לצאת אם יכול לעצור עצמו עד שיגמור י"ח ואם א"א לו לעמוד עד אחר תפלה נ"ל דאם יכול לקצר כל ברכה וברכה כדלעיל סימן א' יקצר ואם לאו מותר לו לצאת ולפנות רק שלא יפסיק בדבור (כנ"ל דכתב הב"ח וא"ר דמוטב לקצר מלזוז ממקומו א"כ ה"ה הכא (סי' צ"ב): ג׳ היה צריך להפיח יעצור עצמו א"א וא"ל אם מתפלל בביתו ילך לאחוריו ד"א ומפיח וממחין עד שיכלה הריח וחוזר למקומו (ב"ח וא"ר בשם רוב פוסקי' דלא כש"ע וכן משמע בגמרא לפי גירסא שלנו דגרסינן ומתחיל ממקום שפסק ונראה דל"ג בא"ד וחוזר ומתפלל אלא וחוזר ובלישנא קמא גרסינן חוזר ומתפלל ומדקאמר חוזר כיון שלא נתרחק לכן כ' רש"י דר"ל למקום שפסק אך מה שכ' א"ר דכן הוא בסמ"ק נ"ל דלא מוכח מידי) ואומר רבון העולמי' יצרתנו נקבים נקבי' חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במיתתנו ומתפלל ממקום שפסק. ואם מתפללים בצבור דא"א לו להרחיק ד"א כיון דאז ניכר הבושה אינו אומר רבון וטוב שיהרהר בלבו (סי' ק"ג ועיין א"ר): ד׳ יצא ממנו רוח לאונסו ממתין עד שיכל' הריח ומתחיל ממקום שפסק (בסי' ק"ג במגן אברהם ס"ק א' כ' דאפילו שהה כדי לגמור כולה א"צ לחזור לראש דהא אם רוצה מתפלל מיד וצ"ע שהרי כ"ז שלא כלה הריח אסור להתפלל כדאיתא ססי' ע"ט וכ"כ רמגן אברהם כאן להדיא בהג"ה וכ"כ בש"ע סי' ק"ד סעיף ה'. ואפשר דכוונת המגן אברהם שאם אחר שכלה הריח ממתין עוד): ה׳ אם באמצע תפלתו מטפטפים טיפות מי רגלים ממנו לאונסו אם הבגד העליון לא נתלכלך אפילו בק"ש א"צ לפשוט בגדיו כיון שהמ"ר מכוסי' אבל אם גם הוא נתלכלך. בק"ש צריך לילך ולהסיר בגדיו או עכ"פ לכסות המקום המלוכלך בבגד אחר אבל בתפלה שא"א לזוז ממקומו יתפלל כדרכו כיון דאין איסורו אפי' לק"ש ולתורה אלא מדרבנן ומ"מ בשעה שמטפטף צריך להפסיק מ"מ לכתחלה אסור להתחיל להתפלל אך מי שיש לו חולי המטפטף תמיד וא"כ לעולם לא יוכל להתפלל יזהר עכ"פ שיתחיל להתפלל בשעת שאינו מטפטף אע"פ שיטפטף באמצע התפלה רק בשעת הטפה יפסיק וכל זה שלא נפלו מ"ר על הארץ אלא שנבלעו בבגדיו: ו׳ אבל אם נפלו על הארץ או שהשתין תינוק בב"הכנ ישתוק עד שיביאו לו מים או ירחיק ד' אמות דכל זה לא מיקרי הפסק אבל אסו' להפסיק בדבור להביא לו מים כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן (עיין במגן אברהם סי' ע"ח דלרשב"א א"צ להרחיק כלל) ואם מתירא שמא ישהה כדי לגמור את כולו וא"א לו להרחיק ד"א כגון שא"א לו לעבור נגד המתפלל מותר להתפלל כיון שכבר עוסק בתפלה ויסמוך על הרשב"א (סי' צ' וסי' כ"ז וכ"כ הפ"ח שם). ואם מי רגלים שותתין על בשרו פוסק עד שיכלו מלשתות ואפי' נפלו על הכתונת והם טופח להטפיח כיון שהם מכוסים. ואם הם מגולים בק"ש צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו (סי' ע"ח): ז׳ נ"ל דאם תינוק טינף בבה"כנ באמצע תפלה אם יש לו בגד לכסותו אסור להפסיק ואפי' לזוז ממקומו ואם אין לו או שעכ"פ יהיה ריח רע ירחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח או יצא לבית אחר. ואם גם אחרים עומדים שם ומתפללים ואינם יודעים מזה נ"ל דאם א"א בענין אחר להודיע להם אלא בדבור מותר להפסיק בדבור להצילם מאיסור דאורייתא ומוטב שיעשה הוא איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפלה משיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף (עיין בנ"א סי' א'): ח׳ ש"ץ המתפלל וצואה בב"הכנ או בבית שמתפללים שם אפי' הצואה לאחריו צריך לשתוק עד שיוציאנה שמאחר שהוא מוציא רבים וא"א שלא יהא מן הקהל בתוך ד' אמות של הצואה ובעינן דעת שומע ומשמיע אך בפסוקי דזמרה מותר לומר כדרכו שהרי עכשיו אינו מוציא אחרים בזה (סי' ע"ט): ט׳ העומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפלה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר (כן משמע מדברי תר"י ומרמ"א סוף סי' צ"ו) דלא גרע מהשתין תינוק בסי' ו' ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר: י׳ בתפלה אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ונחשב כעונה לענין שיצא ומ"מ לא הוי הפסק ואפי' קראוהו לעלות לתורה אסור להפסיק ואם הפסיק צ"ע אם חוזר לראש (סי' ק"ד במגן אברהם ס"ק ח') ונ"ל דדינו כמו בסמוך בסי' י"א: י״א אם הפסיק בדבור במזיד חוזר לראש ואם לא חזר לראש והשלים התפלה מחזירין אותו (בט"ז ופ"ח) ואם בשוגג כגון שנכשל בלשון או שסבור שמותר להפסיק וכן במקום שמותר להפסיק כגון משום סכנה חוזר לתחלת ברכה שהפסיק בה ואם הוא בג' ראשונות חוזר לראש ובג' אחרונות חוזר לרצה ונ"ל דבדיעבד אם לא חזר לתחלת ברכה כיון שסיים הברכה אינו רשאי לחזור וכל שכן אם כבר השלים תפלתו (ועיין בסמוך סימן י"ג): י״ב נ"ל דה"ה הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה דינו כאלו שח ככל מה שנתבאר (ועיין לקמן כלל כ"ח סימן י"ב): י״ג הא דאמרינן דאם הפסיק בג' ראשונות או בג' אחרונות דחוזר לראש דוקא כשסיים כבר הברכה אבל אם הפסיק באמצע ברכה אינו חוזר אלא לתחלת אותה ברכה כגון שהפסיק באתה גבור חוזר לאתה גבור וכיוצא בו כן נ"ל דכל באמצע לא נקרא חזרה אלא תיקון הלשון:

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן