ספר חיי אדם כ״ב

תוכן עניינים

א׳ דין הכנת גופו ולבושו ומקומו לתפילה (סי' צ"ג):כשיגיע לתהלות לאל עליון יעמוד ויכין עצמו לתפלת י"ח ויסיר כיחו וניעו וכל דבר המבלבל מחשבתו וישמו' עצמו שלא יגהק ולא יפהק (ר"ל הוסטין וגענצין) בתפילתו דסימן רע לו. ואם הוא לאונסו יניח ידיו על פיו שלא תראה פתיחתו ואסו' לרוק ואם א"א מבליעו בכסותו ואם הוא איסטני' יהפוך פניו לשמאלו וירוק מלאחריו וכל מה שאסור בתפלה אסור אפילו כשכבר סיים י"ח עד לאחר שפסע ג' פסיעות דכ"ז שלא פסע הוי כעומד לפני המלך (מגן אברהם סי' י"ז). ב׳ לא יעמוד להתפלל סמוך אצל הפתח אלא יכנס שיעור ב' פתחים וישהה שם מעט כדי שתתיישב דעתו עליו וכן אחר התפלה ישהה מעט שלא יהיה נראה כמשאוי ופשיטא שיזהר שלא ללכת מבית הכנסת קודם שיסיימו הקהל תפלתם (צ"ג): ג׳ יקבע לו מקום מיוחד להתפלל שם לעולם כדמצינו באברהם אל המקום אשר עמד שם דהיינו שיקבע לו בהכ"נ וגם שם יקבע לו מקום מיוחד לעולם מיהו כל ד' אמותיו חשיב מקום אחד וטוב כשיכול לקבוע מקום אצל הקיר כדי שיתפלל י"ח ופניו אל הקיר כדמצינו בחזקיהו המלך דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקי' ולא יהיה שום הפסק בינו לבין הקיר וכ"ש שלא יהיה נגד פניו דברים המצויירים על הכותל ואם א"א יסגיר עיניו ודבר קבוע ומכ"ש כשגבוה י"ט ורחב ד"ט חוצץ מ"מ הספסלים או שטענדערס אינם חוצצים (צ"ב) וכ"ז למצוה אבל לא לעכב ואדם אפי' לכתחלה אינו חוצץ (עיין כ"ז בפ"ח סי' פ"ט שהקשה דאדרבה כיון דגבוה י' ורחב ד' הוי מחיצ' לעצמו כבר תירץ הגר"א שם ס"ק ל"א שכ' עיין עירובין ספ"ב וכוונתו דשם דף כ"ו אמרי' מחיצת אדרכלין ומחיצה שעשוי לנחת אינה מחיצה אך צ"ע דבודאי מדאורייתא הוי מחיצה אלא מדרבנן לא הוי מחיצה (וצ"ע): ד׳ אסור לעמוד על דבר גבוה כגון כלי או ספסל אע"ג שאינו גבוה י"ט ולא על גבשושית הגבוה ג"ט דהוי דרך גאוה אבל על עשבים ששוטחין ביוה"כ וכיוצא בו ועל מחצלת מותר. ומ"מ ראוי ליזהר שלא יעמוד על שום דבר דמחזי כגאוה ואם המקום גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' הוי כעליה וכן אם מוקף מחיצות אעפ"י שאין בו ד' על ד' מותר שאין גובהה ניכר כיון שחלוק רשות (צ): ה׳ אסור להתפלל מיושב וכ"ש מושכב ואפי' לסמוך על שום דבר אם לא כשהוא חולה קצת ואם אי אפשר לו להתפלל מ"מ יהרהר בלבו שנאמ' אמרו בלבבכם ואם הוא בדרך והוא נחוץ לדרכו אם יכול לעמוד עכ"פ בג' ראשונות וג' אחרונו' כדי לקיים הכריעות והפסיעות מוטב וא"ל יתפלל מיושב ויעשה הכריעות מיושב. ואמנ' מוטב להתפלל בעלות השחר וגם מנחה תיכף חצי שעה אחר חצות כדי שיוכל להתפלל מעומד (צ"ד). ו׳ לא יתפלל בצד רבו ולא לאחוריו ולא בפניו כשהוא רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו או גדול הדור. ונ"ל דה"ה אביו אא"כ הרחיק ד' אמות ודוקא כשמתפלל ביחיד אבל בצבור וסדר ישיבתו כך מותר (צ): ז׳ אסור לאחוז בידו שום דבר בתפלתו רק הסידור שמתפלל בתוכו וירשו' בסידור כל המקומות שצריך בהפלתו כדי שלא יצטרך לחפש ואם התחיל להתפלל ש"ע ונתבלבל מותר לילך למקים הידוע לו ליקח משם סידור (סי' צ"ו בש"ע וט"ז) ואם נפל ספר על הארץ ומטריד אותו מותר להגביהו כשסיים הברכה (שם במגן אברהם): ח׳ אסור להתפלל עד שיכסה לבו ובדיעבד יצא ומי שדרכו לילך בחגורה אסור להתפלל עד שיחגור אע"ג דבשאר ברכות א"צ לזה. ויתעטף בבגדיו כדרך שהולך לפני שר ולכן אינו נכון להתפלל בקאפטין ובבגד התחתון או בשלאפרק כמש"כ הכון לקראת אלהיך וישים כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע או שלאף מיטץ ופשיטא שלא יתפלל ברגלים מגולים אם אין דרך אותו מקום כך לעמוד לפני גדולים (סי' צ"א): ט׳ אם נשמט טליתו באמצ' תפלתו יכול להחזירו אפי' נפל רובו אבל אם נפל כולו אינו רשאי להתעטף דהוי הפסק ואם עוקצתו כינה מותר ליטלה בבגדו שלא יתבטל מחשבתו אבל אסור ליטלה ביד ואם נטלה ישפשף ידו בכותל או ד"א (סי' צ"ז) וכן אם נגע במקומות המטונפי' דהיינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש שם מלמולי זיעה וכן אם חוכך ראשו או שנגע בצואת האוזן או בצואת החוטם אם אין לו מים די בנקיון בעלמא ולכך צריך ליזהר שלא ליגע בהם אלא ע"י בגד (סי' צ"ב) ולענין ברכה על הטלית כשנפלה ממנו עיין לעיל כלל י"ב סימן ז' ואם יש עליו משא יותר מד' קבין צריך להניחו על הארץ ופחות מזה יפשיל לאחוריו (שם): י׳ צריך להפוך פניו לצד ארץ ישראל ולק"ק שנא' והתפללו אליך דרך ארצם ולכן אנו שיושבים במערבה של א"י צריכין להחזיר פנים למזרח ואפילו אם אה"ק עומד בצד אחר (מ"א. והיושבים במזרח מחזירין למערב והיושבים בצפון מחזירין לדרום והיושבים בדרום מחזירים לצפון נמצא כל ישראל מתפללים למקום אחד דהיינו נגד ירושלים ובית ק"ק ששם שער השמי' שכל התפלות עולות דרך שם ולכן נקרא בהמ"ק תל תלפיות ר"ל שכל פיות פונים אליו ואם אינו יודע יכוין לבו לק"ק ואם עומד לצפון או לדרום והזכירו לו אסור לעקו' רגליו להפוך למזרח אלא יעקם פניו למזרח ואם א"א או שעומד פניו למערב יכוין לבו לק"ק ולא יעקור רגליו (ט"ז סי' צ"ד) וכן אם מתפלל במקום שיש צורות במזרח אסור להתפלל לאותו צד אלא לצד אחר אף שאינו מזרח ואם תלוים שם בגדים המצויירים יעצים עיניו. ולכן אין נכון לצייר ציורים בבה"כנ אלא למעלה מקומת אדם (סי' נ'): י״א יכוין רגליו זה אצל זה ויכוף ראשו מעט למטה ויסגור עיניו שלא יסתכל בשום דבר וכשמתפלל בסידור לא יגביה עיניו מן הסידור כי המתפלל בעינים פחותות ומסתכל בשאר דברים מקדים עליו מלאך המות (ט"ז ור"ל שאינו זוכה לראות השכינה בשעת מיתתו רק המה"מ) ויניח ידיו על לבו הימין על השמאל ויעמוד באימה ויראה כי השכינה נגד המתפלל וישים אל לבו אף שבלא"ה מלא כל הארץ כבודו מ"מ עכשיו עומדת לנגדו ורוצה לשאול כל צרכיו ואין ביד שום נברא מלאך או מזל או כוכב למלאות שאלתו כ"א ברצונו יתברך ומתפלל כעני בפתח בלב שלם (סי' צ"ה) ויוציא המלות מפיו בלחש כדי שישמע מה שהוא אומר אבל יזהר שיהיה בלחש שאפילו העומד סמוך לו לא ישמע קולו כמש"כ בחנה שפתיה נעות וקולה לא ישמע ואפילו בר"ה ויו"כ ואפילו מתפללים כולם בסידורים כי אין הטעם משום שלא יבלבל בלבד אלא טעמים אחרים דתפילה צריכה דוקא בלחש (סי' ק"א): י״ב מי שאינו מבין לה"ק וכן הנשים מוטב שיתפללו בלשון שמבינים רק שיתפללו בלב שלם (שם): י״ג אין עומדין להתפלל מתוך דין ולא מתוך פלפול שלא יהא לבו טרוד בה ומ"מ אם עסק והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם (צ"ג מ"א סק"ה). ואם לומד עם אחרים לכתחלה אסור להתחיל אבל אם התחיל כבר ויש לו שהות עדיין להתפלל א"צ לפסוק (ק"ו): י״ד העוסק בצרכי צבור לש"ש א"צ להפסיק ולהתפלל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואפילו אם עבר זמן תפלה א"צ להתפלל מנחה שתים לתשלומין כיון שהיה פטור בשעת חובתה (צ"ג מ"א שם דלא כט"ז בי"ד ססי' שמ"א ובא"ח סי' ק"ח סק"א): ט״ו טוב ליתן צדקה קודם התפלה דכתיב אני בצדק אחזה פניך (צ"ב): ט״ז המשתין לא יתפלל עד שישהה כדי הילוך ד' אמות והמתפלל לא ישתין עד שישהה הילוך ד"א. הרוקק מחמת טיול לא יתפלל עד שישהה כדי ד' אמות והמתפלל לא ירוק עד שישהה כדי הילוך ד"א אבל אם נזדמן לו רוק מותר (צ"ב): י״ז אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבה"כנ אם הוא בבה"כנ שבשדה. או אפילו בעיר בתפלת ערבית שמתפללי' בלילה חייב חבירו להמתין עליו עד שיסיים תפלתו כדי שלא תתבלבל מחשבתו וטוב להחמיר להמתין אפילו ביום ובעיר. ואם חבירו מאריך בתחנונים ובקשות או שהתחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים תפלתו עמהם אינו חייב להמתין שהרי מוכח מילתא דאדעתא דהכי נכנס שאינו מפחד (צ"ו): י״ח שכור אם אינו יכול לדבר בפני המלך אסור להתפלל והוי כאלו עובד כוכבים ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסור יינו מעליו ואם עבר זמן תפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג ואונס לקמן כלל כ"ז ואפי' התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה שהיה סבור שיהיה לו שהות אח"כ מ"מ מקרי אונס אבל אם יכול לדבר בפני המלך אע"ג דמדינא כיון ששתה רביעית יין בבת אחת אסור לכתחלה להתפלל מ"מ אם מרגיש בנפשו שכבר פג יינו מותר להתפלל לכתחילה. ולכן אין אנו נזהרים ביינות שלנו שאין חזקים שמתפללים אעפ"י ששתו רביעית ויותר (סימן צ"ט):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן